קדושת ירושלים והמקדש הרמב"ם פוסק שקדושת ירושלים והמקדש נמשכת לעתיד לבוא. שלמה המלך קידש את ירושלים, והקדושה הזאת אינה מתבטלת, גם אם אין מלך או אורים ותומים. עזרה עשה זכר בעלמה עם שתי תודות ושיר, אך לא היה בכך צורך הלכתי כי הקדושה הראשונה שקידש שלמה נמשכת לעתיד לבוא. יש מחלוקת האם מספיק לעשות אחד מהדברים כדי לקדש, או שצריך את כולם. הרמב"ם טוען שהקדושה הראשונה קידשה לעתיד לבוא, ולכן לא היה צורך לקדש מחדש.
מחלוקת הרמב"ם והרייבאד הרמב"ם טוען שהקדושה של עולי מצרים קידשה לשעתה ולא לעתיד לבוא, כי היא הייתה מפני הקיבוש בלבד. לעומת זאת, הקדושה השנייה של עולי בבל קידשה לעתיד לבוא. הרייבאד חולק על הרמב"ם וטוען שאין כרת למי שנכנס להר הבית בתומאה, כי לדעתו הקדושה לא נמשכת לעתיד לבוא.
חילוק בין קדושת ירושלים וארץ ישראל הרמב"ם מסביר שהקדושה של ירושלים והמקדש נמשכת בגלל השכינה, שאינה בטלה, ולכן אפשר להקריב קורבנות גם כשאין בית מקדש. לעומת זאת, קדושת ארץ ישראל לעניין שביעית ותרומות ומעשרות תלויה בקיבוש. כאשר הקיבוש בטל, גם הקדושה בטלה. עולי בבל החזיקו במקומות מסוימים והחזירו את הקדושה לשם.
מקור הרמב"ם לפי הרב קוק הרב קוק מסביר שהרמב"ם פוסק על פי תמונה כללית של כל הש"ס, ולא רק מסוגיה אחת. למרות שיש סוגיות שמראות אחרת, ברוב הש"ס רואים את החילוק שהרמב"ם עושה בין קדושת ירושלים והמקדש לבין קדושת ארץ ישראל. הרב קוק טוען שהרמב"ם מבסס את פסיקותיו על הבנה רחבה של כל הש"ס, כולל בבלי וירושלמי. לא שהרב קוק לא ידע את זה, אבל גם בדף היומי היה לנו בעניין "הניחו להתגדר". יש מדרש הלכה ששמעתי אותו הרבה פעמים ממורי ורבי הרב ויצמן, ששם אפשר לקבל חיזוק מאוד גדול להבנה של הרמב"ם ואפילו מזה להבין עוד יותר טוב את כל מה שקורה פה. למה הכוונה? אני רוצה לקרוא אתכם בפנים בבקשה. תראו רגע במקור 7, הספרי מדרש ההלכה של דברים בפרשת עקב. זה אומר ככה: "כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה". אומר הספרי ככה: אם ללמד את תחום ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון וכו'. מה תלמוד לומר "כל המקום אשר תדרוך"? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות אלו הרי הוא שלכם, או רשוי בידם לכבוש חו"ל עד שלא תכבשו ארץ ישראל. לא תלמוד לומר "וירשתם גויים גדולים ועצומים ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם", שלא תהיה ארץ ישראל מטמעה בגילולים. זאת אומרת, לא תכבשו אותה ואתם הולכים וכובשים חוץ לארץ, אלא מי שתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאים לכבוש חו"ל. הרי שכבשו חו"ל, שימו לב עכשיו טוב, הרי שכבשו בחוץ לארץ ונאמר להלן מצוות נוהגות שם, הרי תדון נאמר כאן "יהיה", כן הרי הפסוק אמר "כל המקום אשר תדרוך לכם יהיה", נאמר כאן "יהיה" ונאמר להלן "יהיה". מה "יהיה" אמור להלן מצוות נוהגות שם, אף "יהיה" אמור כאן מצוות נוהגות שם.
הבנת המצוות התלויות בארץ בואו נסביר מה כתוב שם ולמה הדבר הזה הוא מאוד משמעותי להבנה שלנו. מה שהספרי אומר זה את הדבר הבא: המצוות התלויות בארץ, כמו שביעית ותרומות ומעשרות שהרמב"ם מזכיר אותן, הן תלויות כל הזמן בכניין. כלומר, צריך שעם ישראל יהיה ריבון על המקומות האלה ואז המצוות נוהגות. מה המשמעות של זה? המשמעות אחת אמרנו זה ברור: יהושע כבש, יש כיבוש רבים, זה נקרא קדושה ומצוות נוהגות בארץ. אומר הספרי יש עוד אופציה. מה עוד אופציה? כל ארץ ישראל כבושה כבר, וכידוע למלך יש אפשרות לכבוש חלקים מחו"ל מסיבות ביטחוניות, מסיבות כלכליות. יש אפשרות לכבוש חלקים מחו"ל. כבש חלקים מחו"ל, האם המצוות התלויות בארץ נוהגות שם? מה התשובה? נוהגות. עכשיו אני הולך לדייק אתכם עוד יותר: האם כל המצוות הנוהגות בארץ ינהגו שם? רגע, למה לא? למה שלא ינהגו כל המצוות נוהגות בארץ? אז שימו לב עכשיו טוב: הרמב"ם לא סתם מדגיש שביעית ותרומות ומעשרות, כיוון שבאמת בתוך המצוות התלויות בארץ יש תת חלוקה. יש מצוות שבאמת הן תלויות נטו בכניין ובכיבוש, והמצוות האלה האם עכשיו אנחנו נכבוש את סוריה? סוריה זה שאלה. שם מה שלנו עם אלה ומה אנחנו עכשיו כובשים? האם עכשיו וזהו הכרזנו שם ריבונות, בעלות ואנחנו שם שביעית ותרומות ומעשרו ינהגו שם? נמצאת לכם שאלה מאוד פשוטה: האם מי שגר שם מקיים מצוות ישיבת ארץ ישראל? כיבוש רבים, כן. מה? כיבוש הרמב"ם שאלה אחרת: האם אפשר לסמוך שם סנהדרין? לא, לא. למה לא? ראית שאני מכוון ללא אז אמרת לא, אבל תראו הרמב"ם כותב: כל ארץ ישראל שהחזיקו בעולי מצרים ראויה לסמיכה.
קדושת ארץ ישראל שומעים מה הרמב"ם אומר? עולי מצרים כבשו מנער פרעת עד נחל מצרים, כל זה כבשו עולי מצרים. אחר כך מה קרה בבית ראשון? מה קרה בחורבן בית ראשון? כל זה הלך. אז איך אפשר לסמוך שם? איך אפשר לסמוך שם זקנים? זה כבר לא קדוש לקדושת הארץ, הכיבוש בטל והתלו בתאה קדושה. תראו את הרדב"ז פה במקור שמונה: אף על פי שלא החזיקו בעולי בבל, שימו לב עכשיו טוב, אף על גב דהנה כארץ ישראל לעניין תרומות ומעשרות ולקצת דברים לעניין מינוי סמוכים, הכל הוא ארץ ישראל. וכן לעניין הדר בארץ ישראל ולעניין הנקבר בה ולשאר קדושת ארץ ישראל, דינם שווה. הוא כבר העריך בזה בעל הכפתור בפרח. שימו לב עכשיו מה קורה פה, וכשיו אני אומר את הדבר העיקרי ותחזיקו ראש עכשיו בשלוש דקות הקרובות כי זה הלוז של השיעור: קדושת ארץ ישראל בנויה משני חלקים. יש חלק אחד שהוא חלק יותר עצמי, קדושה עצמית שברגע שהיא התחילה היא לא מפסיקה. היא לא מפסיקה. שימו לב, לא רק בירושלים והמקדש, בירושלים והמקדש בוודאי, כי שם זה מפני השכינה. אבל באמת לא רק זה. עולה מצרים, הרי זה יהושע לאורך כל בית ראשון עד שלמה, כל זה עולה מצרים. מה שעולה מצרים כבשו הוא התקדש בקדושת ארץ ישראל העצמית ויש קדושה אחרת.
קדושה עצמית וקדושת כיבוש תכף נוהה את המשמעות של זה ויש קדושה אחרת שהיא נטו תלויה בכניין. כלומר, אם אנחנו שמה, אם אנחנו ריבונים זה נוהג, אם אנחנו לא ריבונים זה לא נוהג. מפה ומפה בואו ניקח דוגמאות שכבר ראינו פה כתובות פה במפורש: לגור בארץ ישראל מה קובע? איזה גבול קובע לעניין לגור בארץ ישראל? גבול של איזה עולים? מצרים. שימו לב, לגור בארץ ישראל מה שקובע זה עולה מצרים. זאת אומרת, נגיד שאני יהודי בבית ראשון שהגלו אותנו פה מארץ ולא יודע לאיפה גליתי, האם יש לי מצווה עכשיו לנסות אם אני יכול לפני שעזרבנכם יעלו, האם יש לי מצווה עכשיו לנסות ולעלות לארץ ישראל ולגור בה? התשובה היא כן. אבל לבחור בטל הכיבוש, הכיבוש רבים, הכל בטל. זה לא בטל כי קדושת ארץ ישראל לעניין זה שצריך לגור בה היא לא בטלה אף פעם. אומר הרמב"ם גם לעניין סמיכה זה ככה. מעניין למה, אבל לעניין סמיכה, סמיכה זקנים זה רק בארץ ישראל. היכולת לסמוך דיין זה בארץ ישראל של עולה מצרים. כלומר, אתה יכול לכבוש אותו, אתה יכול לקדש אותו גם בגוש כתיב. חזר עזרה הגיע עד אשקלון ועד עקב ואישיר את בית שאן. ואני עכשיו רוצה לסמוך דיין בגוש כתיב, אני יכול? כן, אני יכול. למה? כי לאיזה עולה מצרים כבשו את זה, הם הגיעו לפחות עד נחל נריש אם לא עד הנילוס. כלומר, מה בעצם יוצא פה? יוצא פה שהספרי אומר לנו: תראו מה שתלוי נטו שאלתי אתכם שאלה, נכון? אמרתי לכם כבשנו את סוריה, יש מצווה לגור שם? לא, התשובה היא לא. אתה רוצה לגור שם? בסדר. למה? זה לא חלק אינטגרלי מגבולות הארץ המובטחת של פרשת מסעי אברהם אבינו. לא ניכנס אם זה מגבולות הארץ מבטחת, בסדר. אבל אם לא, אין מצווה לגור שם. אבל שביעית ותרומות ומעשרות ינהגו שם? ינהגו שם. למה? כי מה שקובע להם זה הקניין. קנינו כל ארץ ישראל כבושה, אסור לכבוש לפני שארץ ישראל כולה נכבשה ותאורה. עכשיו כבשנו עוד חלק, בחלק הזה יהיו נוהגים, שביעית ותרומות ומעשרות ואיך היוצא בהם? יש עוד דברים שאלה עם מים, זו שאלה מעניינת, אבל ברור שהמרכזיים והעיקריים גם ברמב"ם וגם ברדב"ז זה שביעית ותרומות ומעשרות. מה שקובע בהם זה הקניין בפועל. מול זה יש לנו עוד מצוות ששניים ראינו, שניים מהם ראינו, סמיכה ולגור בארץ ישראל. להיכוור בארץ ישראל, לעלינו זה ברור, חיים בארץ, זה כברים בארץ. אבל לא יודע, אחד גר באיזה מקום, כן, זה נחשב ארץ ישראל, זה נחשב ארץ ישראל. למה? כי זה הארץ שעולי מצרים כבשו אותה והתקדשה והקדושה שבה לא הלכה לשום מקום. זאת אומרת, עכשיו אני אסגור רגע ואסכם: הרמב"ם, אני חוזר עכשיו לרמב"ם לסגור את התמונה. נכון, אמרנו הרמב"ם עשה חילוק, החילוק היה שלעניין ירושלים והמקדש זה לא בטל כי זה מפני השכינה. לעניין חיוב שביעית ותרומות ומעשרות זה כן בטל, כי זה מפני הכיבוש והכיבוש בטל. שאל הרב קוק מה המקור שלך, הרמב"ם? ענה הרב קוק, המקור הוא רוב הסוגיות בש"ס. מה שאנחנו אומרים עכשיו, שיש לזה עוד מקור והמקור הוא הספרי הזה. הספרי הזה זה בעצם מה הוא אומר, הוא אומר את הדבר הבא: אם תכבשו עוד מקום מה שינהג שם זה שביעית ותרומות ומעשרות. כן, גזרה שווה, יהיה יהיה שביעית ותרומות ומעשרות. מה אתה מבין מפה? אתה מבין מפה שלא רק חילוק בין ירושלים למקדש אלא גם בתוך כל המצוות שבגדול נקרא להם תלויות בארץ, כמו לסמוך זקנים, זה מצווה שהיא תלויה בארץ, היא כאילו לא תלויה דרך הרגילים של מצוות התלויות בארץ, זה כיליים, זה שביעית, זה זה, זה באדמה. סמיכה זה מצווה שהיא תלויה בארץ, כלומר אפשר לעשות אותה רק בארץ ישראל ומה שקובע בה זה לא עולי בבל אלא עולי מצרים. למה? כי מראש לעניין הזה מה שקובע זה קדושת ארץ ישראל שהתקדשה בזמן הכיבוש הראשון ויש לה קדושה עצמית והיא לא הלכה, היא לא הלכה לשום מקום. הקדושה הזאת נמצאת כל הזמן על אדמת ארץ ישראל. לא סתם יהודים לאורך כל הגלות, לצערנו, מעטים, אבל אנחנו יודעים על הרמב"ן ועל רבי יהודה הלוי ועל רבי נחמן ועל הגר"א. כמעט כל גדולי ישראל יש סוגיהם השונים, עשו מאמצים עצומים כדי להגיע לארץ ישראל, מי לפחות לבקר בה ומי גם בשביל לחיות בה כמו הרמב"ן, לרמח"ל. למה אם תמצו? אין קדושה בארץ ישראל? מה יש לך בארץ ישראל? שמה אתם באים? מסתכלים, עניינים, באים למה באים? כי ברור שיש קדושה בארץ ישראל, זה לא הולך לשום מקום לעניין לגור בארץ לדוגמה לעניין סמיכה. כמובן סמיכה צריכה שיש סנהדרין, שיש זה, אז אין, אז אי אפשר. אבל בעיקרון לעניין הזה זה לא הלך לשום מקום. כלומר, מה שאני מסכם פה ובאמת סוגר ככה את עיקר הדברים, אולי אחר כך עוד איזה השלמות ככה קטנות, אבל יש פה משהו מאוד משמעותי שבעצם החילוק הזה של הרמב"ם הוא חילוק כללי ויסודי בין כניין שהוא קובע, כניין כיבוש או כניין חזקה שהוא קובע לעניין השביעית ותרומות ומעשרות לבין כיבוש או החלט קדושה שהיא לא מפסיקה, היא לא מפסיקה אף פעם. וזה לא רק בירושלים והמקדש, בירושלים והמקדש זה בוודאי, שם יש בכלל שכינה והשכינה, אבל בעצם בכל ארץ ישראל יש את אותו הדבר. אולי לא באותה מדרגה, אבל בעיקרון זה אותו הדבר, בכל ארץ ישראל יש שכינה. כלומר, יש ארץ אשר הנה אל שם מנוקחה בה ולכן ברגע ש… אגב, המקור הוא מבין רדב"ז אומר שהמקור הוא בכפתור בפרח, רבי אשתורי הפרחי כידוע, אחד מהראשונים שכתב חיבור שלם על המצוות התלויות בארץ וגם היה בארץ והסתובב בארץ והוא כותב את החילוק הזה בין קדושה עצמית לקדושת כניין. אז ממילא אני רק אומר את זה שזה מאוד מחזק את החילוק של הרמב"ם כי באמת זה בנוי בתוך הדבר הזה. זאת אומרת, לא כל המצוות בארץ זה אותו דבר ובטח לא ירושלים שהיא בכלל לגמרי בני השכינה. אז יש לנו גם את רוב הסוגיות בש"ס וגם את הספרי הזה שהוא מדרש הלכה והוא מאוד משמעותי שבעצם מסבירות מאוד את הפסק של הרמב"ם.
הסבר הרמב"ם והרב קוק אוויר שאלות נתן אולי תודה רבה לרשת את הערב ולמחשב את הערב ומחשב את הערב ולמחשב את הערב זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי זה לא ידירה שיש תקיימת בין חברי יש איזשהו חיבור בוא נעזר בזה שביטום אוטומסטרום זה משמעותי יש פה מצוות ונוהגים וזה כבר עסק שני אבל זה בגלל שזה סמוך כנראה עכשו יש שאלה כן שאלים על חליטה של לבין ועל חליטה של חליטה של לבין אני מפחיד מהחליטה האלה של לבין לדבר על החליטה לראש כתוב בסוגיה בסנהדרין אמרנו אין סליחה מה לעשות זה לא שאלה לפה זה שאלה כללית אי אפשר שם לדבר או להבר שנים לסמוך רעיונים זה חוי שיהיו רבנים הכי גדולים בעולם זה לא קשור הם לא בארץ ישראל מה שככה להשלים בקצרה כמה נקודות דבר ראשון אני לא אקרא את זה מפנים אבל מי שרצה יראה את זה מפנים הרב קוק במשפט כהן בהמשך של התשובה הארוכה הזאת מסביר מאוד יפה את הסברה הרוחנית של הרמב"ם. הרמב"ם אמר מי שנכנס עכשיו יש פה כרת חומרה מאוד גדולה לכאורה זה מרחיק אותנו מהמקדש. זאת אומרת מה יוצא? יוצא שכאילו ברגע נכון הקדושה נמצאת שם אבל תוצאה מהקדושה מה אני יכול ללכת קרב? אז מה רחוק מהעין רחוק מהלב ובסוף זה מתרחק מהלב וכבר בכלל מה זה חרשמי בכלל מה זה הר הבית ומה ירושלים ומה בכלל לא לא אומר הרב קוק יש לפעמים שזה בדיוק כפוך כלומר לפעמים ההיראה והריחוק הוא דווקא יוצר קרבה. זה דבר מאוד מעניין כדאי ככה לראות את זה בפנים. הוא מביא דוגמה יש מצווה של יראה תמיד החכמים אז מה אם חז"ל רוצים שכאילו אנחנו חלילה נתפוס ממרחק ואתה רוצה שנלמד מהם והכל אז הוא אומר כן יש בחינה כזאת זה חלק מהבחינה יש מצווה להתדבק וזה ויש גם מצווה כאילו בצבא קוראים לזה דיסטנס אז זה לא דיסטנס כזה חיצוני סתם אלא כוודאי שיהיה איזשהו ואז המרחק דווקא יוצר איזשהו אתה אומר רגע וואו כאילו מה זה פשוט סחבק זה תשבח אז אני כבר לא מעריך את התורה שלו אני לא מעריך את המידות שלו הוא כזה חבר אז כמובן להיות בחיבור טוב זה נכון אבל או סתם משהו אחר לגמרי הוא לא כותב את זה אבל אני אומר כן הרי גם איש ואישה כשאישה מקבלת את המחזור שלה בתקופה קרובה לשבועיים אז מה זה יוצר באמת ריחוק הפוך זה דווקא יוצר קרבה שתאום אתה קצת מתרחש ואז אתה מסתכל על זה כאילו ממקום אחר לא רק מהמקום היומיומי הזה ביחד הזה ואז דווקא זה יוצא קודם כל זה מבט מעניין על עצם הדבר הזה זה נקודה אחת נקודה שנייה זה מה שנקרא לא בשולי הדברים אבל בהרחבות אני חוזר רגע על הרייבד שדילגתי עליו בכוונה אני שנייה אחת חוזר אליו בסדר במקור שלוש אומר הרייבד אמר אברהם רואים גושה ראשונה שקיצה שלמה אמר אברהם סברת עצמו איזו ולא ידעתי מאין לו זוכרים את הרב קוק אז הרייבד כבר כותב איפה המצאת את זה זה המצאה שלך ובכמה מקומות אם אין מקדש יירקב ובגמרא אמרו זה נפול מחיצות אלמה למד אמרת גושה ראשונה לא קיצה לעתיד לבוא לא חילק בין המקדש לירושלים נשאר ארץ ישראל ולא עוד אלא שאני אומר לא משנה אפילו לרבי אוסי לא ניכנס לזה ואז הוא אומר תראו את המשפט האחרון כך נגלה לי מסוד השם ליראהו לפיכך הנכנס אתה שם אין בוקרת אגב הוא לא אור מותר להיכנס ככה הרב קוק מדייק הוא לא אומר מותר היכנס הוא אומר מי שנכנס אין בוקרת אבל מה מעניין אותנו פה קודם כל מבחינת הניסוח מה הוא אומר כך נגלה לי מסוד השם ליראהו זה קושי מאוד מאוד גדול כי מה הכלל הברזה שאנחנו יודעים בפסיקת הלכה מה? לא בשמיים פסול לפסוק מסודות מה זאת אומרת ככה נגלה לי מסוד השם ליראהו בת קורן רבי אליעזר נכון תנורון של הכנאי הוכיח הוכיח עכשיו אמרו לו אחרי רבים להטות לא יעזור לך כלום מרות שכל האוטות היו כמו לא פוסקים ככה בסוד מה זה לפסוק ככה נגלה לי מסוד השם ליראהו משתנה משתנה דיון לא פשוט אנחנו יכולים להיכנס לזה עכשיו אבל יש איזה דיון האם בעת כה זה כמו דברים אחרים שיעור הזה גם כן צריך הזדמנות לתת אותו והרייבד לא רק פה איך באותו משפט הוא כאילו פוסל את מה שהרמב"ם אומר שיש כאילו מקור ואז הוא גם לא מבין לא יש לו מקור מסוד למקור מסוד השם ליראהו אז איך אפשר איך זה ברייבד על הרמב"ם ישנם שני מקומות שבהם רוח הקודש מופיעה בבית מקדשנו. הבאתי את המקומות שבהם שודבתי אותם. תראו, אתם רואים פה ב-11, לא משנה הלכה באחד בבריכות לולב והדס וכו'. השגת הרייבד: "נפרצו עליו פסול". אמר אברהם: רוב עליו הכל ברור בחיבורנו. הוא מקום איניך ולמין השמיים. במשפט הראשון זה נדילקטי. ברייבד בבריכות מתעמי משכב ומושב הוא כותב: "ברוך אשר גלה סודו ליראהו". כל המפרשים אומרים, מה זה? איך זה יכול להיות? לא בשמיים אסור וכו'.
מחלוקת הרמב"ם והרייבד רב קוק אומר את זה בקצרה, ורב ציודה על משפט כהן בסוף השוטים של הרב יש הגאות של רב ציודה. תראו את זה פעם. רב ציודה שמה זה רב ציודה אחר מה שאנחנו מכירים. רב ציודה הרגיל הוא כזה מחשובניק, נכון? כל הספרים שלו זה מחשבה וכו'. כשאתה רואה את הרב ציודה שמה בהערות האלה, אתה רואה שהוא היה תותח בזה, אבל הוא פשוט לא גילו את כל פנים. אומר רב ציודה שמה, לא יכול להיות שהרייבד יעשה משהו שהוא נגד "לא בשמיים" וכו'. אין על מה. אומר רב ציודה ככה: בבית המדרש היו שני כיוונים מאוד חזקים. מחלוקת שיטת הרמב"ם וכל מי שחושב כמו זה כיוון אחד ויש גם הרייבד בעצמו מביא מקורות ויש גם הגמרה.
משל הגמרה הגמרה אומרת: תארו לכם שיום אחד הלכת בדרך בשבת, טיול של שבת, ולא עלינו ויש סנדרים ויש ביידים ויש הכל. אתה לא עלינו ופתאום רואה יהודי מחלל שבת, כותב איזה פרי מהעד ואמצע שבת. שני עדים הכל, אבל אתה ממאר מאוד. איך שיוצאת שבת אתה עף לאיזה שליחות בחול שנתיים ואתה לא יכול לרוץ לביידים ולהגיד להם מה ראית. אתה עולה למטוס, יושב רגוע, ואז מה אתה עושה? אם יש לך פנקס כזה כמו האנשים של פעם, או שזה בפלאפון, אולי אני מחפש היום גם יש לך איזה יומן כזה בפלאפון. אם אתה של פעם אז יש לך כזה פנקס, אתה רושם ביום שבת ראש חודש זה נראה הלכתי במקום הזה וזה ראיתי את היהודי הזה וזה הוא עשה כך וכך. כותב לך כל הסיפור יפה. אחרי כמה שנים חזרת לארץ, פתאום אתה רואה ידיעה כתוב לאירוע שקרה בתאריך הזה ביום הזה. וואלה, אני הולך לבדי, אני ראיתי. אומרים לך, הם מתחילים לשאול אותך שאלות על מה שקרה, ואז אתה אומר: "שמור, אני זוכר, אבל שנייה אחרי אני אסתכל בפנקס כדי להיזכר בפרטים ככה טוב". ולכאורה יש לנו כלל בדיני עדות: "מפי אם ולא מפי כתבה". אני לא יכול לשלוח וואטסאפ לביידים ולהגיד: "תקשיבו, אני ראיתי כך וכך וכך". זה לא עובר. אתה צריך לעבור פיזית ולדבר. לכאורה איך זה מועיל פה "מפי אם ולא מפי כתבה"? המועיל הראשונים זה נקרא "מפי אם", אלא מה? אדם רק בשביל להיזכר בפרטים הוא מסתכל שנייה בפנקס, הוא נזכר בפרטים. זה אוו משקל, זה בדיוק מה שקורה פה.
הרייבד והקבלה לרייבד היה כיוון הלכתי בסוגיות. אמרנו, זה סוגיות בש"ס בכמה וכמה מקומות, והוא מביא גם ראיות ויש לו סוגיות בש"ס בכל סוגיה שהוא אומר. יש לו ראיות מהגמרה. ואתם יודעים שהרייבד היה אחד מגדולי המקובלים שדרכם עברה שלשלת הקבלה. סתם לדעת את זה מבחינת שלשלת הקבלה, מה זה האמיתית. הרי כותב עד הרמב"ן זה אמיתי, אחר כך המקובלים אחרי הרמב"ן הוא אומר אל תשמע להם הם לא בעניין, רק מי שזה עבר להריז"ל. אבל אלה שאחרי הרמב"ן אי אפשר לסמוך עליהם. הרייבד אומר להריז"ל, הרייבד הוא מתוך אלה שדרכם עברה שלשלת הקבלה. זאת אומרת, הרייבד הוא מצוי ישר והפוך בכל העניינים של הקבלה ובלימוד הקבלה. הוא רואה איזשהו כיוון רוחני שהרב קוק מסביר את זה רק בשביל לקחת רק בשביל לטעום בסדר. אנחנו לא מבינים, לא נבין כלום, אבל רק בשביל ככה, בשביל להתבשם. תראו במקור 10, תראו: אכן עצם דברי הסוד של הרייבד נראים ומכוונים לסוד המקובלים כמו שביאר הרמ"ג בספר אלימה בחלק אין כל תמר ה' וכו' בעניין המדרגות של קדושת בית ראשון, שני ושלישי שבנה במהרה בימינו. שהראשון היה מהיר בירת בינה שנקרא גם כן עולם, אלא שהירה החוכמה העליונה נגד אור הבינה במלכות והייתה הנהגה ראויה לקדושת עולם כי מצד בינה היא חיי עולם. גורמים אחרים גרמו הגלות. בית שני היה בהירת מלכות שאחרי שירדו ממעלתם ובית שלישי לעתיד לבוא תהיה הנהגת החוכמה המהיר בבינה מאור הכתר. בקיצור, בואו נעצור פה בסדר, אנחנו לא מבינים כלום.
הרב קוק והרייבד אבל אומר הרב קוק, לרייבד היה בלימוד הקבלה הוא ראה שיש חיזוק גדול. כיוון שממילא היה לו את הכיוון הזה מבחינה הלכתית על פי המקורות בנגלה, ואז בלימוד הפנימיות הוא ראה וואלה זה גם התחבר לשם. ואז הוא כתב ככה נגדל עם יסוד השם. נראה לא מתכוון שבבוקר אחד באים פתאום צנח מהשם ואת שומע נתושה ראשונה לא קיצ'אי. לא, יש פה דיון הלכתי שהפנימיות היא כמו אותו אחד שמסתכל בפנקס ומחזק לו את מה שהוא כבר יודע בעצם. זה מחזק לו את זה ואז הוא יכול לפסוק על פי הדבר הזה. סתם אני אומר ככה בשואלי הדברים כי זה אחד הרייבדים הידועים. זה הרייבד הזה. הרב קוק תראו שם מי שיש לו מוכן קצת לעבודה ולעבור על התשובה הזאת היא ממש מרתקת. אז הרב קוק אומר שגם לרייבד אסור להיכנס. גם לרייבד אסור להיכנס. מי שנכנס אין לו כרת, אבל הרב קוק מוכיח שגם לפי הרייבד אסור להיכנס כי יש כאלה שרצו לסמוך על הרייבד שהוא אמר שאין פה כרת אז אפשר גם להיכנס לך תחילה. אז הרב קוק אומר שלא. בכלל הוא נוטה לפסק של הרמב"ם כמו שאמרנו גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רוחנית שדוקא הריחוק הוא בעצם קירוב.
הקשר לירושלים ואני אומר, דיברנו עוד קצת עכשיו בשיחה הקצרה ששבת הדוד בירושלים היא כתוב ציונית דורש אין לה והיא בעיה דרישה אז צריך להיות שם, צריך להסתובב שם. יש מחלוקת הכניסה להר הבית. אנחנו, אני, אחות לא אומר שכולם, אני פחות חושב שזאת הנקודה מבחינה לאומית. אני יותר מרגיש שהשליחות היא באשדוד, שיהודי פה באשדוד בכלל ניסה לכותל, בכלל ניסה לירושלים. יהודים בכלל לא נוסעים לירושלים, משקיעים לא מגיעים לכותל, הר הבית בכלל מן דחר שווה, בכלל לא יודע מה זה הר הבית בידינו. מייד שינו את זה לכותל בידינו. מה הר הבית בכלל לא אומר לאנשים כלום. צריך לחזק להם את הזהות היהודית שלהם בכלל וממילא גם את ירושלים. אז זה מה שאנחנו עושים רוב השנה, אבל יום אחד בשנה, שבת אחת בשנה אנחנו מתאמצים מאוד להגיע פיזית לירושלים ולסייר שם ולראות מקומות ולראות את ההתיישבות שם ולהיות מסביב לירושלים. שאנחנו בשערים של הר הבית כל פעם מקום אחר, הר המוסלמי, הר הזה, הר הזיתים, עיר דוד, כל פעם מקום אחר ובלבד שכל הזמן להקיף את ירושלים ולהראות נוכחות ולהתחבר גם אישית להתחבר לשאיפה הזאת. כשאנחנו מתפללים בית המקדש שיבנה בית המקדש, מתכוונים לזה. לא חסר לי כלום בית המקדש, הכל טוב, הכל בסדר, מה חסר לי בית המקדש? אנחנו לא מבינים מה חסר בכלל. העולם שלם חסר, אבל לפחות קצת, ככה, לטעום קצת להרגיש את זה מקרוב את מה יש שם כשנעלה לרגל, כמה אנשים יהיו, איזו שמחה ואיזו קדושה, מה בדיוק יהיה שם כל הדברים האלה. בשביל זה אנחנו נוסעים לשבת, גם איזשהו ככה, יאללה, בוא נעשה כיף, זה גם יכול להיות כיף וכו'. אז גם אם טיפה, מה אומרים? גם אם טיפה קשה, אולי שינים על מזרון, לילה אחד-שישה שבה ירושלים שנתאמץ עליה ונוכל אוכל של השנזים של ישיבת הכותל ולא ידע מה בסדר, נו מה אנחנו באים פה בשביל באמת בשביל שירושלים תתחזק ותעלה וכל שאר הדברים הרגילים של שבת, החומריים של שבת הם בסדר, צריך אותם בשבתות רגילות אבל כשיש מול זה את ירושלים זה עולה לכל. בעזרת השם הקרוב שנזכה להעלות לבנות בית המקדש, להעלות להר הבית בטהרה, בקדושה וכל זה כבר יהיה הלכתה שהייתה למשיחה.
