חרצו הורים טובים, באופן טבעי מה שאמור להעסיק אותנו בתקופה הזאת זה האירועים והמלחמה שבתוכה אנחנו נמצאים. ולמרות שזה כבר שנתיים וחצי כאלה לכאורה, כל פעם צריך להוסיף ולהתבונן ולהעמיק. אני חושב שהדבר הראשון זה באמת להיות נוכח באירוע מבחינה פנימית. כמובן נדבר על זה שמבחינה מעשית אנחנו נוכחים, מרגישים אזעקות, נזהרים ושמים את מה שצריך, זה ברור. אבל צריך לראות איפה הנוכחות שלנו מבחינה יותר גדולה של מבט על האירועים. מה בעצם קורה פה? לפעמים כשנמצאים בתוך משהו, יש ביטוי מפורסם: "אין בעל הנס מכיר בניסו". זה לא רק בעל הנס לא מכיר בניסו, לפעמים מי שנמצא בתוך האירוע לא תמיד מצליח לראות את כל המרחב של האירוע. ולכן צריך באמת קודם כ להתבונן ולהבין מה קורה פה ואיך צריך להתייחס לעניין.
הכרת הטוב והתפילה ברמה הכי פשוטה, נראה לי שהדברים הכי פשוטים הם הכרת הטוב, ההודיה והתפילה. ההודיה כבר נראית מובן מאליו, אבל זה ממש לא. כל מי שקצת יודע, שמעתי את זה מכמה וכמה אנשים שונים לגמרי, אבל זה ידוע שהתחזיות חלילה של נפגעים במערכה מול איראן היו תחזיות של אלפים. זה ידוע לכל מי שהוא בתחום המודיעיני או בתחום האזרחי של כל מה שקשור לטיפול בנפגעים, רבנות וכדומה בצה"ל וגם באזרחות. לפעמים ההכנה הייתה להמון המון נפגעים. וכבר בעם, כמובן התחלנו להרגיש את גודל הנס הזה, שכמובן כל יהודי שנפגע והיו שם עשרים ותשעה ארוגים וזה המון. גם במלחמה הזאת יש דברים מאוד קשים, מה שקרה בבית שמש דברים ידועים. לא באים חלילה להפחית מהדבר הזה, אבל במבט רחב יותר, זה אמת דברים שלא יאומנו. הדבר הכי פשוט הזה באמת גם אי אפשר היה מאוד קשה להמשיך מלחמה לאורך זמן כשיש פה בעורף כמויות אדירות של נפגעים. זה ישר מעורר וככה אפשר להמשיך ובאמת לעשות את העבודה בעזרת השם כמה שיותר עד הסוף. בעבר זה בכלל כל היכולות לכאורה יכולות אנושיות, יכולות מודיעיניות, יכולות של הטייסים, יכולות של ההגנה האווירית, הפיתוחים של ההגנה האווירית. באמת דברים תלגלנו עליהם כאילו הם מובנים מאליהם. היו אומרים לנו לפני כמה שנים שבתקיפה אחת ביום הראשון של מלחמה ימותו ארבעים אנשים בכירים מראש המדינה עם אח שמו ואחרים, אז אין ספק שהיינו מסתכלים על זה כדבר דמיוני ממש דמיוני. הדברים קורים מול העיניים שלנו ובאמת הם פשוט זה פשוט להיות בתוך באמת בתוך אירוע היסטורי. לכן הדבר הראשון הוא באמת הודיה מבחינה הזאת. כאילו באמת היינו מצפים מעצמנו כל אחד מעצמו שאין תפילה שהוא לא נמצא בה כדי להודות. ובאמת אין מילים כמו שאנחנו אומים בנשמת כל חי, אין מילים בפינו להודות על מה שאנחנו רואים פה מול העיניים. פשוט מדינת ישראל מתחילה להתאפס יותר ויותר כעוצמה, עוצמה באמת משמעותית מאוד שאולי גם יתחילו קצת לחשוש מפניה וטוב שכך. באמת דברים מדהימים, זה מהצד האחד. מהצד השני מבחינה הזאת אולי צריך תקן, לא יודע תגידו אתם הציבור צריך להחליט כמה הוא רוצה להטריח על עצמו. אבל נראה לי שהיה מאוד מתאים שאחרי כל תפילה נגיד מזמורת הודיה, זה פרק קצר עוד כמה שניות נראה לי שאנחנו יכולים לעמוד בזה.
תפילה וציפייה לישועה הדבר השני הוא כמובן תפילה. ולמה תפילה? כי לא מדבר שתמיד צריך להתפלל, אבל באמת אנחנו גם מביטים על מה שקורה ואנחנו גם עם איזשהו חששות. אנחנו אומרים שיש לנו חזית בלבנון שהיא לא פשוטה, חיזבאללה נחלש עניינים בסדר, אבל זה לא פשוט. יש שם עדיין עוצמה וגם ראש התמנון איראן זה כידוע ממלכה עצומה עם תשעים מיליון אנשים עם רואה כבר של עשרות שנים עם שליטה מאוד מאוד חזקה ולא פשוט להכניע את הדבר הזה. הרב לנו חלילה שלא נקה ונקה ובסופו של דבר כך אולי כמה שנים, אבל האם יצליחו להתאושש מהדבר הזה? האם הדבר הזה שוב יום אחד יכול לקום עלינו? זאת אומרת שום דבר פה לא בטוח. למרות שהאמת התחושה באופן כללי תחושה טובה ולכן אנחנו מתחילים עם הודיה, אבל אחרי זה אחרי ההודיה יש עוד שירה מעלות ממעמקים או עשה עיניי להרים שבהחלט לפחות אותם צריך להגיד כדי לבקש שבאמת הדבר הזה יצליח והוא יצליח לגמרי והוא יצליח בצורה של הכרעה, הכרעה גמורה של צהרינו. אנחנו לא כל כך זוכים בשנים האחרונות להכרעות, אנחנו תמיד עוצרים תמיד לפני הסוף תמיד איכשהו ופה באמת יש איזשהו נחישות לכאורה מאוד מאוד רצינית. אבל צריך מאוד מאוד להתפלל קודם כל שהדבר הזה ימשיר. אם אנחנו ככה קצת באמת הולכים עוד זה קומה ככה קצת יותר עמוקה, אז ידוע שמי שזוכר באורות המלחמה כשהרב קוק מתחיל את אורות המלחמה, כלומר הפסיקה הראשונה שהבציודה סידר באורות המלחמה ממש רואים איך הרב קוק חי את המציאות הזאת. כי קודם כל הוא אולי התחיל מהסוף כן, הוא אומר כזה משפט: "מלחמת עולם של עכשיו ציפייה נוראה גדולה ועמוקה יש בה מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התיישבות ארץ ישראל. כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח ואחר כך כתוב המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר ולפי ערכה של המלחמה וכמותה ואיכותה ככה תגדל הציפייה לרגלי משיח שבה." זאת אומרת קודם כל אתה ממש יכול להרגיש איך הרב קוק חי את המלחמה. הוא רואה מלחמה יש מלחמה בעולם וזו מלחמה של האומות. לא היה אז מדינת ישראל שתילחם, היו אומות שנלחמות. קל וחומר כשזה מלחמה שהעם ישראל הוא אחד מהאומות שנלחמות. זה לא אם ראית אומות מתגרות זו בזו כמו שחז"ל אומרים צפה לרגלו של משיח, אלא אם ראית שעם ישראל הוא חלק מהאומות האלה שמתגרות ממש מרגישים פה את ההתגרות כן. אז יש פה את הצד הזה והם יורים לפה ויורים לשם ועוד לא יודעים האם יתערבו ומי יתערב והאם יתערב ומה קורה פה. אבל דבר אחד ברור, דבר אחד ברור שהוא צפה לרגלו של משיח. זאת אומרת צריך להכניס את עצמך לעמדת דרוכה של ציפייה. למה עמדת דרוכה של ציפייה? כי כידוע אני חושב שהזכרנו את זה פעם ערן כשהגמרא אומרת אחת מהשאלות, זה היה פה בשלטים של ערב שבת זכור, אחת מהשאלות ששואלים את האדם אחרי מאה ועשרים זה ציפית לישועה. כן, אדם מגיע אחרי מאה ועשרים צריך לזכור את זה, זה שאלות רציניות וכדאי מאוד לבוא לשם עם תשובות מוכנות טוב ולא להתחיל לגמגם שם על השאלות האלה שישאלו אותנו. ואחת השאלות זה ציפית לישועה וערן מוסיף מילה אחת שם בגמרא בשבת ערן מוסיף בימיך ציפית לישועה בימיך. הגמרא אומרת יש גמרא מאוד גמרא מספרת גמרא אומרת גמא אומרת ככה מופיע במדרש סליחה לא בגמרא מופיע במדרש תכף נראה משהו מהגמרא. מדרש אומר ככה: שאלו ישראל לבלעם מתי תהיה ישועה אמר להם הרענו ולא אתה השורנו ולא קרוב אמר להם הקב"ה זו דעתכם אין אתם יודעים שסוף בלעד יורד לגיהנום ואינו רוצה שתבוא ישועתי אלא יהיו דומם לאביכם שאמר לישועתך כי הביתי השם צפה לישועה שהיא קרובה שנאמר כי קרובה ישועתי לבוא. שואלים את בלעם, בלעם היה כנראה אחד ששואלים אותו שאלות וכנראה גם מקבלים תשובות לפעמים טובות. אחד שואל אותו איזה רכב לקנות תן לו תשובה והולך לו טוב וכל מיני שאלות כאלה על החיים וואלה ומצליח לו אז שואלים אותו גם מתי תהיה ישועה ואז הוא אומר ישועה הרענו ולא אתה הוא מרחיק את זה הופך את זה לאיזה משהו לא משמעותי. אומר להם הקב"ה לישראל אותו אתם שואלים שהוא אין לו בכלל את ההסתכלות. תמיד ישאלו שאלו אותי יעקב אבינו למה כי יעקב אבינו אמר לישועתך קיבלתי השם ופה המדרש מוסיף מילה אחת צפה לישועה שהיא קרובה. כשאומרים שהיא קרובה זה לא הכוונה שאתה מאמין שזה קורה בעוד שבוע אתה מאמין שזה קורה בעוד חודש. קודם כל אתה מאמין שזה יקרה היום אבל זה לא ברמה כזאת שאתה אומר טוב זה בטוח יקרה בעוד זה ואז אתה נשבר אם זה לא קורה זה לא הנקודה. צפה לישועה שהיא קרובה הכוונה היא שאתה חי. אנחנו חיים בתודעה של ישועה כל הזמן. כשהרן אומר בימיך הוא מתכוון תחיה את זה עכשיו בתקופה שלך תחיה את זה כל הזמן תחיה את זה שזה קרוב. יש משפט ידוע של הרב קוק הרב קוק כותב בכמה מקומות זה נמצא גם במאמרי ראייה וגם בעולת ראייה על ציפית על לישועה במשפט אחד הרב קוק אומר ציפייה היא מגזרת צופה תפקיד הצופה להשתמש בכל מהורה שהוא להזהיר על תקלה ולעורר למפעל של ישעה. צופה ז לא אדם פסיבי אלא זה אדם אקטיבי זה אדם שמסתכל וכל הזמן אור מסתכל מה אני יכול לעשות איך אני יכול להיות חלק איך אני יכול להיות שותף איך הדבר הזה בעצם תלוי בי איך הדבר הזה הוא חלק ממני שמשפיע לי מאוד על החיים.
ציפייה לישועה בימיך גמרה אומרת גמרה בסנדרין גמרה שרגע הראשון קצת נראית תמועה אבל היא לא תמועה בכלל על פי הקראנו לשיחה בשם של השיחה. גמרה אומרת ככה דרש רבי שמלאי מהי דכתיב הוי המתאהבים את יום השם למה זה לכם יום השם הוא חושך ולא אור פסוק בנביאים הוי המתאהבים את יום השם למה זה לכם יום השם הוא חושך ולא אור. מה הנביא אומר פה פונה לאנשים אומר להם למה אתם מצפים את יום השם אתם בכלל לא יודעים לצפות ליום השם. משל לתרנגול ואת הלב שהיו מצפים לאור אמר לו תרנגול ואת הלב אני מצפה לאורה שאורה שלי ואתה למה לך אורה. כידוע למבינים ובעלי חיים אז התרנגול הוא אדם של ום הוא חיה הוא חיה של יום מכירים את זה יש כאלה אחד אומר לך אני אני אדם של לילה אנשים יש כאלה הופכים את הסדרים הם עובדים בלילה אחרי כך הם ישנים ביום אומר לך אני אדם של לילה אבל באמת התרנגול הוא חיה של יום את הלב היא חיה של לילה זה העניין שלה ככה היא זה עניינה וזה בסדר וטוב שיש כנראה צריך גם את החיה הזאת שמכיר את זה שנכנסים ככה לאיזה מערה לאיזה מקום חשוך ישר התלפים הם ככה חיים בעוצמה חיים בחושך אומר התרנגול ואת הלב אתה למה אתה מחכה ליום אתה הרי אתה הרי כשיגיע היום מבחינתך זה זה בסה כאילו אתה ביום אתה נרדם אתה ביום אתה בכלל לא זה לא עושה לך כלום היום אני שיום זה העניין שלי אני מחכה ליום אומר הנביא אומר רבי שמלאי אומר הנביא לרשאים לאנשים שחיים חיים מאוד קטנים מאוד נמוכים למה אתם מחכים לישועה הרי גם כשתגיע לישועה אתם בכלל לא אתם בכלל לא תבינו שהגיע אתם בכלל לא רגישו שהגיע למה כי אם אדם חי זה תמיד מזכיר לי את מה שהרב קוק אומר הוא מזכירים את זה פה הרה פעמים בהתחלת מוסר אביך הרב קוק מדבר על התפילה והוא אומר שהתפילה זה בדיקה גדולה לאדם למה זה בדיקה גדולה לאדם כי הוא אומר אם אדם מה שממלא לו את החיים זה כל מיני דברים קטנים אוכל כל הצרכים של היום יום הכסף הצלחה שלו בסידורים הרגילים של החיים כל מיני דברים כאלה שומע קצת חדשות איזה משחק כדורגל משחק כדורגל מפה ואיזה אירוע של מוזיקה משם וזה ממלא אותו גם כשאתה הגיע לישוע זה לא יקרה לו כלום כי הרב קוק אומר איך אדם כזה יתפלל על בניין ירושלים זה בכלל חסר לו שאין ירושלים למה שיתפלל על זה זה בכלל לא זה לא מה שחסר לו וזה גם לא מה שימלא אותו כשזה יקרה יכולים לקרות לידו דברים מאוד גדולים אבל הוא בכלל לא זה בכלל לא עושה לו כלום זה לא מעורר אותו זה לא משמח אותו זה לא גורם ו שום דבר יכול תמיד אנשים רואים הלוואי שיבוא המשיח אבל המשיח כבר פה זה באמת לא שאנחנו יודעים שזה אמות המשיח הרמב״ם אומר קיבוץ גלויות זה אמות המשיח וכל מה שאנחנו רואים קיבוץ גלויות ומה שאנחנו רואים עכשיו מול העיניים את עם ישראל עולה ומתחזק קודם כל מבחינה צבאית ומדינית וגם כל מיני תהליכים מורחניים שקורים בעם ישראל כאילו אנחנו רואים אור מול העיניים השאלה אם אנחנו תרנגול או התלב אם אנחנו תרנגול אז המציאות הזאת אמורה להדליק אותנו היא פשוט אמורה כמעט לסנבר אותנו בגלל הסנבור הזה מדי פעם יש גם כל מיני ככה שולחים לנו כל מיני פוליטיקאים שקצת יקטינו את זה שקצת ידברו נגד הממשלה שקצת יגידו לא ששום דבר זה לא רציני וזה לא הצלחה וזה ככה וזה ככה מדי פעם צריך בגלל שזה כזה אור גדול אז צריך מדי פעם קצת לאמאם אותו אבל באמת אם חלילה אנחנו התלב כמה דברים גדולים יקרו א ברכה לא יהיה מלא אור אבל אם אנחנו אנשים של חושך אנשים של לילה אנשים של זה אז לא משנה מה יקרה זה לא ידליק אותנו זה לא יעורר אותנו זה לא ייצור אצלנו תחושה של וואו איפה אני זוכה לחיות ומה המשמעות שלי בתקופה הזאת זה ממש צורת חיים כאילו אחרת לגמרי.
אמונה וציפייה לישועה ציפייה לי באמת היא בימיך היא ממש חלק מה הזכרנו פעם את הסמאק הסמאק אומר גם נקרא אותו פשוט דברים נפלאים של הסמאק שהוא מדבר על מצוות האמונה סמאק ספר מצוות קטן פחות מוכר הספר הזה אבל כשהוא מגדיר את מצוות האמונה הוא אומר לידה שאותו שברא שמים והארץ הוא לבדו מושל ובדל הדרוכות ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלים לאדם לאחר מיטה ציפית לאישוע ואיכן כתיב מצווה זו שאלה טובה איפה כתוב שצריך לצפות לאישוע בסדר הגמרא אומרת אנחנו מקבלים את דברים חזל אבל מאיפה הם לקחו את זה זה אומר אלא שמה מן הבזה תלוי שכשם שיש לנו להאמין שאוציינו ממצרים ואומר לנו אחי ישהם אלוהיך אשר הוצאתי ואחי כי אמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך תאמינ בי שאני ישהם אלוהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם וכן יושיענו ברחמם שנית כדי כתיב ושווה וקיבצך מכל העמים. סמאק לפני 800 שנה אומר מהי מצוות האמונה להאמין שאותו אחד שברא את העולם הוא הוציא אותנו ממצרים הוא מנהל לנו את כל ההיסטוריה הכללית והפרטית גם באחד המקומות הוא גם אומר ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אם לא מכריזים עליו מלמעלה זה קשור גם להשגחה הפרטית של כל אדם אבל אם מדברים ככה קצת יותר בצורה כללית על עם ישראל הוא עתיד להושיע אותנו זה חלק ממצוות האמונה שתבוא ישועה והישועה היא בימיך בימיך זה אומר שזה אתה מסתכל לא משנה באיזה תקופה אתה חי תמיד אתה מנסה לחפש מה קורה איזה תהליכים קורים אז פעם זה היה קשה כשהוא כתב את זה לפני שמונה מות שנה אני לא יודע מה הוא ראה לא יודע במה הוא נטלה איך הוא היה אני תמיד שאני לומד תקוזרי אני כל פעם מחדש אני מתפלא על גודל האמונה של יחסית למציאות שבה הוא חי אין יהודים בארץ ישראל מעט מאוד יהודים עם ישראל בגלות והוא מדבר על זה ישראל עם סגולה ובסוף עם ישראל אפילו אם הוא יישאר מאוד קטן הוא ינפח מחדש והוא יצמח והוא יחזור לארץ והוא יהיה גדול איזה אמונה עצומה אבל אנחנו אנחנו כבר בתוך הסיפור עמוק עמוק עמוק בתוך הסיפור אז אז מבחינתנו כאילו זה כבר לא לצפות לישועה זה רק הישועה כבר נמצאת רק צריך לצפות שהיא שבאיתה אחי שינה שיהיה פה שיהיה אחי שינה שזה ילך עוד יותר מהר לא עומדים עם סטופר אנחנו יודעים שכמעט כמעט אבל ברוך השם הגדוש ברוך הוא אנחנו רואים מרגישים שעושה לנו שנתיים וחצי האחרונות. קיבלנו מכה נוראית, אבל אם מסתכלים אחורה שנתיים וחצי, זה לא יאמן מה שקורה פה. אנחנו לא פתחנו מלחמה עשרות שנים ואנחנו לא יזמנו לפתוח מלחמה. אז תמיד אפשר להגיד הסברים וטראמפ וארצות הברית, הכל טוב ויפה. כל זה גם הקדוש ברוך הוא עושה עשרות שנים שאנחנו לא יוזמים. אנחנו לא קמים על הרגליים ואומרים מי אנחנו ומה אנחנו. קורים פה דברים מדהימים וזה לא יכול לעבור לידינו. יש משפט של הרב קוק במאמרי ראיה. הוא כותב את המשפט הבא בעמוד ארבע מאות ארבע עשרה, אם מישהו רוצה לראות את זה בפנים. הוא אומר ככה: אם התחייה הלאומית לא תחדש לנו הערה בתפילה, הערה בתורה, הערה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחייה אמיתית. כלומר, אם המאורעות שקורים לנו, וגם הרב קוק, תחשבו מה הוא ראה לפני יותר ממאה שנה, מאה שנה פלוס. הוא כותב את הדברים, זה כבר מאה ועשר, מאה חמש עשרה שנה. ממש התחיל פה כלום, כמה עשרות אלפי אנשים בארץ, המון קשיים, וכבר הוא רואה תחייה. והוא אומר התחייה הזאת חייבת לעורר אותנו לתפילה הרבה יותר גדולה, לתורה הרבה יותר גדולה, לאמונה הרבה יותר גדולה. התחייה היא לא רק משהו טכני, זה לא אוקיי חזרנו לארץ, יופי נחמד, יש לנו מדינה, יש לנו זה. זה אומר שינוי, זה אומר עלייה, זה אומר גדילה. אנחנו גדולים, אנחנו בתקופה גדולה ואנחנו צריכים לגדול.
תחייה לאומית ותורה אז אי אפשר להפטיר כדי שתקד, אי אפשר לחיות רגיל, לחיות קטן. להרים טלפון לחברים בבית, להגיד להם חבר'ה דחוף תבואו, עם ישראל צריך תפילה, צריך תורה. מה יש לכם, תבואו. כל הכבוד לכם שהגעתם, כן ברור זה מה שאמורים לעשות. אבל אם חבר'ה קצת קשה להם, דרבן אותם בלי להסתיים. ראיתי פעם פירוש שממש ככה, ממש דליק אותי, הוא כל כך נוגע לעניין. אני חושב שהזכרתי את זה גם בזמנו בעם כלבי. הנציב אומר יש פסוק בברכה של משה רבנו לשבט לוי. אז הוא אומר: ירו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ואז הוא אומר: ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה, מחץ מותניים קמיו ומסנאיו מן יקומון. הפסוק הזה הוא מאוד קשה. למה? כי שבט לוי בצורה פשוטה, הוא אמנם נלחם מלחמת מצווה וכו', אבל זה לא הנקודה שלו להילחם. נגיד יהודה, ברור שליהודה נותנים ברכה של לחימה כי יהודה הוא מלך, הוא מלכות וזה לחימה. אומרים לגד: תרב זרוע אף קודקוד, כי גד היו ידועים שהם היו גדודים. גד זה גדוד, כן הם היו. אז יש שבטים שבמהות שלהם זה מון, צריך להיזהר ממנו. לפעמים כבר ראינו גם בזוהר הגבורה שלו קצת מסוכנת. אבל שבט לוי זה לכאורה החבר'ה של המקדש, החבר'ה של הרוחניים. יורו משפטיך ליעקב, מה להגיד להם מחץ מותניים קמיו, מה קשור?
כוח התורה במלחמה אז אומר הנציב את הדבר הבא: אומר הנציב ככה, מחץ מותניים קמיו עבור יורו משפטיך ליעקב. הוא כבר נתברר כמה פעמים דסכות התורה הוא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אומות העולם. הוא גדית במסכת מכות: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, עומדות היו רגלי ישראל שלא ימותו במלחמה שערי ירושלים שהיו מלאים בתורה. אז אם כן הוא אומר למה זה מחץ מותניים קמיו? כי אם אתם שבט לוי, אתם יורו משפטיך ליעקב, התוצאה של זה זה מחץ מותניים קמיו. זה המחיצה הראשונית, אבל זה לא נגמר פה. אומר הנציב ואמר שתי ברכות: מחץ מותניים קמיו נגד יורו משפטיך ליעקב שזה זה השלב הראשון, הוא מסנאיו מן יקומון שהוא יותר מהראשונה שאינו מחץ והכאה, אבל יוכל להיות שמיד יקומו והתגברו. אבל ברכה היא שהמחץ יהיה באופן שלא יקומו עוד, כמו שהיה במלחמת חשמונאים עם מלכות יוון. שימו לב, פה שתי ברכות: מחץ מותניים קמיו הוא מסנאיו מן יקומון. למלחמה יש שני שלבים: שלב ראשון לתת מכה מחץ מותניים קמיו, אבל זה לא מספיק. יכול להיות שיקומו כמו שראינו לצערנו עם מכה, הולכים עושים הפסקה והם חוזרים. עזה חזרו, החיזבאללה חזרו וגם איראן חזרו. ופה הוא מבטיח לשבט לוי, הוא אומר אתם תעסקו בתורה ומה שיקרה מחץ מותניים קמיו, זה קודם כל יעזור שלב ראשון, זה יעזור למכה ראשונה ואחר כך זה יעזור למסנאיו מן יקומון שהם לא יצליחו לקום, שההכרעה תהיה גמורה.
הכוח הרוחני של שבט לוי וזה קורה על ידי שבט לוי: ירו משפטיך ליעקב, בתורתך לישראל. תעסקו בתורה. כרגע זה אתם. אנחנו ברוך השם זוכים להיות גם במלחמה, גם בבית המדרש. בכלל זכות מטורפת כמה היו משלמים הזה אבותינו ואבות אבותינו על הזכות הזאת להיות גם בבית המדרש, גם נכונים לקריאה לצבא כשצריך. אז אם קוראים לנו אז אנחנו שמה, נותנים את המכה מחץ מותניים קמיו. אבל אם אנחנו פה, אז התפקיד שלנו זה מסנאיו מן יקומון. כלומר להאמין בזה באמת שמה שאנחנו עושים פה זה יגרום לזה שהם יוכרעו סופית ולא יקומו, מסנאיו מן יקומון. לזה אנחנו מחכים. זה רק התעוררות אחת מיי תעוררויות רבות שכל אחד יודע עם עצמו מה נכון לו, איך הוא מעורר את עצמו, איך הוא מדליק את עצמו, איך הוא חי את המצב בגדול. באמת בבחינת תרנגול שמרגיש את היום ולכן הוא מחכה ליום והוא כבר חי ככה שהוא לא רק מחכה שפעם זה יגיע, אלא מבחינה זאת זה כבר כל רגע קורה. כי כשאתה עושה משהו לטובת משהו אחר זה כבר מבחינתך כאילו קורה עכשיו. אתה מקדם את הישועה עכשיו, הישועה כבר נמצאת פה. לישועה שהיא קרובה כמו שראינו, צפה לישועה שהיא קרובה בעזרת השם לטובה ולברכה. בשורות טובות.
