צהריים טובים. היום נדבר על מצוות האמונה כפי שהיא מופיעה ברמב"ם ובספר המצוות. האמונה היא בעצם האמירה הזאת, מצוות האמונה, וכמובן שהיא מעוררת כמה שאלות לבירור. האם בכלל ניתן לצוות על האמונה? האמונה היא דבר שקיים או לא קיים, ומה הגדרה המדויקת של המצווה הזאת? הרמב"ם מגדיר את הדברים בצורה מאוד ברורה גם בספר המצוות וגם ביד החזקה. לדוגמה, ביד החזקה הוא אומר: "יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא". כלומר, ידיעת דבר זה היא מצוות השם, שנאמר: "אנוכי השם אלוהיך". ידיעה זו אינה ידיעה חיצונית או טכנית, אלא משהו עמוק יותר.
הגדרת האמונה לפי הרמב"ם והרב קוק הרב קוק מדבר על כך שגדר האמונה הוא שעמיתת העניין הנודע קבועה בקרבו לא מצד הידיעה לבדה, אלא מצד מנוחת הנפש כשהוא מקבל אותה בקבלה שלמה. כלומר, האמונה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהאדם, משהו שהוא חי אותו. הרמב"ן, לעומת זאת, מביא שיטה מהגאונים שלא מונה את האמונה כמצווה. הוא מסביר שהאמונה היא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות, ולכן היא לא נמנית במניין המצוות. הרמב"ן מסביר את שיטת הבעג, אך הוא עצמו לא מסכים איתה.
מחלוקת בין הרמב"ם לבעג המחלוקת בין הרמב"ם לבעג היא האם להגדיר את האמונה כמצווה או לא. הרמב"ם רואה במצוות את המעשים הנכונים והמדויקים לחיים, ולכן האמונה היא מצווה. בעוד שהבעג רואה במצוות גזרות אלוקיות, ולכן האמונה היא בסיס ולא מצווה.
הבנת המצוות לפי הרמב"ם והרמב"ן הרמב"ם מסביר את טעמי המצוות במורה נבוכים, ואילו הרמב"ן והמערל חולקים עליו ורואים במצוות גזרות אלוקיות. אם המצוות הן גזרות, אז האמונה היא בסיס ולא מצווה. אך אם המצוות הן מעשים נכונים מצד העולם, אז האמונה היא מצווה. לסיכום, הרמב"ם מונה את האמונה כמצווה כי היא חלק מהמעשים הנכונים והמדויקים לחיים, בעוד שהבעג רואה בה כבסיס שעליו נבנות המצוות. השאלה הזאת ואתה אומר רגע באמת איפה זה כתוב? אז אומר הסמאק זה כתוב במצווה הזאת. למה? כי אם אתה מאמין שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים, עשה לנו את כל הניסים, הביא אותנו לארץ ישראל, עשה לנו את כל מה שעשה לאורך ההיסטוריה, אז אתה גם צריך להאמין שהוא ימשיך לעשות את זה. ולכן הציפייה לישועה היא חלק מהאמונה הזאת.
מחלוקת הרמב"ם והמערל הרמב"ם אומר שמספיקה מצווה אחת לקיים אותה בשלמות בשביל לצפות לחיי העולם הבא. המערל חולק על דברי הרמב"ם ואומר שאין עדיפות למצווה אחת על פני אחרת. לדעתו, כל המצוות הן גזירות אלוקיות ויש לקיים כמה שיותר מהן. המחלוקת הזאת נובעת מהתפיסה השונה של המצוות: הרמב"ם רואה במצוות מעשים נכונים מצד החיים, בעוד המערל רואה בהן גזירות אלוקיות שאין להן הבחנה ביניהן.
האמונה לפי הרמב"ן הרמב"ן מסביר שהאמונה היא לא רק חקירה שכלית כמו אצל הרמב"ם, אלא היא מבוססת על ההיסטוריה והחוויות של עם ישראל. האמונה היא לראות את הנוכחות האלוקית בחיים ובהיסטוריה של העם. הרמב"ן מביא את המדרש שמסביר שהקב"ה הוכיח את מלכותו על ידי הניסים שעשה לעם ישראל, ולכן הם קיבלו את מלכותו.
ציפייה לישועה הסמאק מוסיף שהמצווה להאמין כוללת גם את הציפייה לישועה. אם אנחנו מאמינים שהקב"ה עשה לנו ניסים בעבר, אנחנו גם צריכים להאמין שהוא ימשיך לעשות זאת בעתיד. הציפייה לישועה היא חלק מהאמונה בכך שהקב"ה הוא משגיח ומנהיג את העולם. השאלה של המלך היא ערומה: מי אמר בכלל שצריך להאמין? אתה אומר שזה כתוב בגמרא, בסדר, אני לא כופר בגמרא, אבל מאיפה הגמרא יודעת? מותר לי לשאול את זה. מאיפה הגמרא יודעת שצריך לצפות לישועה? הסמאק אומר שמצוות האמונה כוללת גם את האמונה בגאולה, כי יש פסוקים מפורשים בתורה שמבטיחים גאולה. הקב"ה אומר לנו שהוא יגאל אותנו, ולכן חלק ממצוות האמונה זה להאמין שזה יקרה.
האמונה בגאולה אם אתה לא מצפה לישועה, אתה בעצם לא מאמין. האמונה היא ראיית הקב"ה בתוך ההיסטוריה, וחלק מההיסטוריה המובטחת זה שזה יקרה. אם מישהו לא מאמין בזה, הוא כנראה לא באמת מאמין בהשם. אם הוא היה מאמין בהשם, היה רואה את כל ההיסטוריה עד עכשיו ורואה את הנוכחות האלוקית בפלא העצום הזה דרך עם ישראל שחוזר לארצו. ברור שגם השאר יתקיים: יהיה בית מקדש, תהיה מלכות, תהיה סנהדרין, והכל יחזור כפי שהובטח. גם הסמאק, גם הסמ"ג וגם הרמב"ן, ואם תרצו גם הכוזרי, מדברים על האמונה בגאולה. מלך כוזר שאל את החכם מאיפה הוא יודע שהקב"ה נמצא, והחכם לא הוכיח לו הוכחות שכליות אלא אמר לו להסתכל על ההיסטוריה ועל עם ישראל. מלך כוזר הבין שבאמת יש נוכחות אלוקית בהיסטוריה.
גישות שונות לאמונה יש שלוש גישות: הבעג לא רואה את זה כמצווה, הרמב"ם רואה את האמונה כאחד המעשים הנכונים והאמיתיים בעולם, והרמב"ן רואה את זה כמצווה דרך ההיסטוריה. מי שלא מאמין בזה הוא כופר, כי הוא רואה את הגילוי האלוקי מול העיניים בהיסטוריה ומתעלם ממנו.
המצוות והאמונה הרמב"ם אומר שידיעת דבר זה מצווה שנאמר "אנוכי ה' אלוקיך". לפי הרמב"ם, מספיק להאמין בלי קשר ליציאת מצרים. הרמב"ן אומר שצריך להאמין דרך ההיסטוריה. המציאות האלוקית קיימת, והקב"ה מספר לנו שהוא קיים. אנחנו צריכים להאמין בזה ולגלות את זה בתוכנו.
המציאות האלוקית המערל מסביר שהמציאות האלוקית קיימת, והקב"ה מספר לנו על קיומו. זה לא שייך לצוות על זה כמו המצוות האחרות. רב צדוק מוסיף שהאמונה היא פנימית וקבועה בלב כל איש ישראל. הקב"ה נמצא בתוכנו, ואנחנו רק צריכים לגלות את זה. לסיכום, האמונה היא חלק מהותי מהמציאות שלנו, והיא קיימת בתוכנו. אנחנו צריכים לגלות אותה ולהתחבר אליה.
