חבר'ה, צהריים טובים. אנחנו מתקרבים לשבועות, וממילא הדעת נתונה להסתכל על המציאות של החיים שלנו ולנסות לראות איך אנחנו מיישמים את התורה העליונה והקדושה שניתנה לנו. באחד המקומות חז"ל אומרים שתורה זה מצוות, כאילו תורה זה דבר גדול ויש לו הרבה משמעויות. אחת מהן היא שהמילה תורה היא שש מאות ואחת עשרה, כידוע בגמרא במסכת מכות: שש מאות ואחת עשרה ועוד "אנוכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענו. בסך הכל המילה תורה תומנת בחובה את תריג מצוות.
האם אנחנו מקיימים את המצוות? שואלים את עצמנו במציאות של היום האם אנחנו מודעים, מתאמצים ומשתדלים לקיים את תריג המצוות. המצוות נמצאות מקופלות בתוך השולחן ערוך, אבל זה יותר רחב מזה. לכאורה, ישאל מישהו מה ברר, כאילו מה זאת אומרת יש מישהו שלא מנסה לקיים את תריג המצוות? אנחנו הרי אנשים דתיים, מאמינים, ומשתדלים לקיים. נדבר על הציבור הדתי-לאומי, ציוני, איך שהוא נקרא. אנחנו רואים כמה דברים מעניינים שפותחים שאלה על הדבר הזה, האם הוא כל כך פשוט. יש כאלה שאומרים "אני דתי לפי דעתי", כאילו אני דתי אבל לפעמים זה לא מסתדר עם כל מיני דברים. זה יכול להיות תופעה מוכרת. בטוח שכל אחד ראה אותה בסביבתו. היו מחקרים על זה, מה אחוז הציבור שמתפלל במניין. אפילו בישיבה אתה לא יכול לשאול את זה ולתת תשובה של מאה אחוז. אנשים שזמנם בידם ולא מקיימים. כמה פעמים יוצא לנו לשים לב לזמן קריאת שמע מדויק ולראות שהוא לא עובר את זה. יש אנשים שמתפללים במניין בזמן, אבל יש כאלה שמתפללים בשעות מאוחרות. מה עם קריאת שמע? אני אומר כף זכות, כנראה הם קמו בשמונה וחצי, אמרו שמע ישראל והמשיכו לישון. אחרת הם לא מיימים קריאת שמע בזמן.
הליכה בדרכיו של הקב"ה יש מצווה שנקראת "והלכת בדרכיו". הרמב"ם כותב בסוף פרק א' בהלכות דעות שהמצווה היא ללכת בדרכים הישרות, שזה הדרכים האמצעיות. מה הוא נקרא חנון, אף אתה יהיה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה יהיה רחום. כיצד ירגיל האדם עצמו בדעות האלה? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיים קלים עליו ולא יהיה בהם תורך ויקבעו בנפשו. כלומר, יש מצווה עשה בתורה וברמב"ם ובפוסקים ללכת בדרכיו של הקב"ה ולהיות אדם טוב, רחום וחנון. זה לא רק דרך ארץ קדמה לתורה, זה לא יפה אם אתה רואה מישהו עכשיו הולך עם חבילה של עשר כיסאות ולא עוזר לו. אנחנו כאילו מקיימים הכל, ובעצם כשאנחנו יורדים לפרטים בכל מיני תחומים, פתאום רואים שאנחנו לא לגמרי. מה באמת עושים עם זה? הדבר הראשון הוא שהיצר הרע וד לא יצא לפנסיה, למרות שהוא עבר את הגיל שיוצאים כבר מזמן. הוא תמיד מנסה להפריע. אבל נראה שאולי יש פה גם דברים יותר עמוקים ולא רק רמה פשוטה של יצר הרע. הרמב"ם אומר שצריך לשנות ולשלש ולהתרגל עד שזה בכל הדברים זה ככה. הרמב"ם אומר את זה על הליכה במידות כי שם זה אחד התחומים היותר קשים.
החשיבות של הפרטים הקטנים בכניסה למתן תורה כתוב "ויסעו מרפידים", וחז"ל אומרים "ניסוע מרפיון ידיים". כשאדם רוצה לזכות בתורה, צריך מידות. אם המידות לא מספיק מתוקנות, יש רפיון. התורה היא אור גדול שבא על הכלי, הכלי זה האדם המתוקן. קודם כל, העבודה הכי פשוטה היא להתגבר על היצר בכל הנושאים. אבל אולי יש מקום להצביע על עוד שתי נקודות. יש לפעמים הבנה בתת מודע שאולי אלוקים לא נכנס לכל הקטנות האלה. יש תפיסה שאומרת "אני דתי בלב", אבל באמת להגיד שזה משמעותי אם קראתי קריאת שמע בשעה מסוימת או לא, זה לא כזה משנה. הרב קוק כותב שהעולם האלוקי זה עולם שמגיע מהמקומות הכי גבוהים ויורד עד הפרטים הכי מעשיים. המחשבה האלוקית היא גם מעשית. האמונה האמיתית היא שההתדבקות ליוצר הכל היא במעשה כבמחשבה. התורה הקדושה היא הדרך להוציא את כל הרעיון האלוקי הנפלא והגדול הזה מהכוח אל הפועל ולהביא אותו למציאות שלנו בפרטים הקטנים. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים הם אלה שמוציאים את כל העניין עד הסוף, עד הדיוק, עד הפרט האחרון. בזמן שהיינו צעירים, היינו מעבירים פעולות כמו בבני עקיבא. אחת הפעולות הייתה "הלך קסקס". מה זה הלך קסקס? לא יודע עד היום. פעם היה תחביב לאסוף בולים, והמשפחה שלנו גם עסקה בזה. לבולים היו קסקסים, שהם משולשים קטנים. אם לבול היה חסר קסקס אחד, הוא נפסל. זה היה עסק שלם. אנשים לא מבינים כמה חשוב שהבול יהיה שלם, כמו יצירה שצריכה להיות מלאה בפרטים.
חשיבות הפרטים והמחויבות הנקודה המשמעותית היא שהפרטים חשובים. זה חיסרון גדול לאדם ולעבודת השם שלו. לפעמים זה פוגע גם באחרים. אם אתה לא מתפלל במניין, זה פוגע בציבור. התפילה במניין היא עוצמתית יותר. אם אתה לא מקפיד על מידותיך, זה פוגע גם באחרים. זה יכול לפגוע במשפחה ובעבודה שלך. נקודה נוספת היא המחויבות. היום אנשים לא רוצים להתחייב. זה מתבטא בכך שאנשים לא מתחתנים או מתחתנים מאוחר. גם בעבודה אנשים מחפשים חופש. יש רצון לעבוד מתוך חופש פנימי ולא מתוך חובה. התורה הקדושה יודעת להכניס את האור האלוקי למסגרת של מצוות ושולחן ערוך, ועדיין לשמור על רצון פנימי.
החיבור לתורה ולמצוות הרב אלישיב זכר צדיק לברכה אמר פעם, אחרי חול המועד שלא מניחים תפילין, שהוא מתרגש להניח תפילין שוב. זה מראה על אהבת המצוות והתורה. יש שלבים עד שהחיבור הזה קורה. בתחילה אדם מרגיש מחויב, ולאט לאט הוא קונה את הפנים ומגיע לרצון הפנימי. כשאדם מתחתן, הוא צריך להתחייב, אבל זה קל יותר כי הוא רוצה את זה. הוא מבין שזה אמיתי ונכון. גם בעבודה, אדם לא בא רק בשביל המשכורת, אלא מתוך שליחות ושמחה. מי שחי מתוך רצון פנימי, לא קשה לו עם המסגרות.
לימוד תורה וקיום מצוות השולחן ערוך והתורה הקדושה עם המצוות שלה הם מסגרת שמחייבת אותנו. כל פרט חשוב ומדויק. בימים של מתן תורה, אנחנו מנסים להתבונן בחיבור שלנו לתורה. יש חיבור ללימוד תורה ויש חיבור לקיום תורה. כשיש זמן פנוי, צריך ללמוד תורה ולא לבטל מצוות עשה. צריך להבין שזה לא פשוט. יש ביטול תורה ויש מצווה שצריך לקיים. בעזרת השם, בימים האלה לקראת שבועות, נקבל כוח גדול לאהבת התורה והמצוות ונקיים את הכל באהבה ובשמחה לטובה ולברכה בעזרת השם.
