ויש מדרש מדהים על דוד המלך, שמדרש הזה קשור לשבועות. דוד בא מרות, וחז"ל אומרים שכשדוד הרג את גוליית, הוא חטף ממנו את לוחות הברית. וצריך להבין את המדרש הזה, מה הוא אומר, מה המהות והמשמעות שלו. אז בואו ננסה קצת להסביר. יש קונספציה במחנה ישראל. הקונספציה היא שיש מולנו פלשתי מפחיד, והפלשתי המפחיד הזה, הוא לא באמת מפחיד. באמת אפשר לנצח אותו בלי קשת וחיצים, אפילו בלי שריון. אבל הוא מאוד מפחיד. באמת מה שצריך לעשות כדי לנצח אותו, זה לא פיזית, זה תודעתית. דוד פוגע לו פה בתודעה. זה לא באמת שצריך דיניינג, זה לא באמת עכשיו שצריך מטוסק רע. באמת צריך לסגור את הברית של המים. באמת צריך לסגור את הברית של הגז והחשמל. זה הסיפור.
שאול ומשיח ן יוסף עכשיו, למה שאול לא מבין את זה? כי שאול הוא ציונות הקיום. שאול הוא משיח בן יוסף. כן, הוא בנימין, הוא רחל. ומשיח בן יוסף, זה השלב הראשוני. אין לו ייעוד. הוא חושב, נסתדר עם מה שיש. זה פולמות למצוא. נכון. אתה רואה את זה מה כתוב שם על השולחן? פה. ימינה, מספד למשיח. זה קשור לזה. שאול, בנימין זהב יתרף. בבוקר יוכל לעד ולערב יחלק שאלה. הוא מסתדר עם השלל שיש, עם מה שהוא לא יוצר מעצמו. עם מה שיש הוא מסתדר. הוא מקשיב למה אומרים באולפנים. מבין? מה אומר העם? הוא כתודעת העם, הוא לא בלהרים את העם. וגם כשהוא מנסה לשכנע את העם להילחם עם גוליית, המניע שהוא מנסה לשכנע את העם, זה מניע תועלתני. יאשרנו המלך העושר גדול וייתן לו את ביתו לאישה. כאילו מה יש בעולם הזה? כסף. תחתן, פרנס, זה מה יש. אין ייעוד לאומה. אין ייעוד לאומי, אין ייעוד תודעתי. מה שיש זה מה שאתה רואה. עכשיו אני לא מדבר עם ורה או שום מצוות, אבל זה לא משנה את החיים. זה התודעה של ציונות הקיום. זה התודעה של שאול משבט בנימין. והתודעה הזאת לא יכולה לעולם לנצח מלחמות. תשימו לב ששאול לעולם לא ניצח מלחמה אחת אפילו. הוא תמיד חי מסבב לסבב. שמתם לב? עם נחש. נחש? נחש עם נעמון? גם עם נעמון, אחרי זה ימשך. עם דוד אפילו ימשך, אם אני זוכר נכון. הוא לא מסיים מלחמות. למה? הוא חי מסבב לסבב. צריך את הכסף של הימאמי. תבינו, מה שקורה היום, זה לא בטעות. זה כבר כתוב. ברור שזה יקרה, זה לא איזה… כי אין לך תודעה של ייעוד. מה שיש זה לשרוד.
דוד המלך ותודעת הייעוד איך אמר פעם אחד הסבים, הוא אמר לחיילים, התפקיד שלכם זה להרחיק את הספר הבא. אין מטרה לנצח. שתבינו, זה לא צחוק. זה תודעה של ציונות של קיום. תודעה של משיח בן יוסף. אנשים מתפללים, איך הרב קוק הוא בא לארצה למשיח בן יוסף, ולכל הציונות אחרות משיח בן יוסף? אתה לא סבל? זה אותו בר? זה אותם קריטוריונים. גם ממלכת ישראל, שהיא בחינת משיח בן יוסף. זה בית לעם היהודי, ולא רוצה עכשיו להתנגן על הממלכות. נכון. היא מסדר עם מה שיש. תראה איזה יופי, גם רוב העם. עובד עבודה זרה, כפירה. גם הוא מונע את העם מלהיכנס לירושלים, ורוצה לחלק את ירושלים באופן כזה או אחר. זה תודעה. ויש גם את הצד של יהודה, שהוא בלי ישראל, שזה חזקיהו. בוא נתפלל והכל יהיה בסדר. שום דבר פה לא חידוש. בסדר? הכל כבר קרה. חדש תחת השמש נאמר. אמר זה שהצליח לחבר בין שני האידאות. בסדר? מכך הוא התכוון. כלומר שלמה. אבל אז בא דוד. שהוא ההצלחה של מה שחזקיהו לא הצליח. נכון? במדרש אחר הבא, חז"ל דורשים את חזקיהו לגנאי ואת דוד לשווח עד שנלחם. החרדים לוקחים את זה למקום לשווח, את חזקיהו. נחזקיהו נלחם, חז"ל דורשים אותו לגנאי. בסוף, ממלכת יהודה היה את חזקיהו. שלא נלחם ולא אמר שירה. זה לגנאי. ודוד, דוד מצליח. באיך הוא מצליח? הרבה שירה. אבל השירה שלו זה משהו מיוחד. יש מדרש אחר, שחז"ל אומרים שדוד, היה עובר קבוצה קבוצה בעם. ומשלם את התודעה. בא איתם על המהות של הדבר הזה. ומתוך זה הולך להילחם. והוא לא מתנלחם. חז"ל אומרים, כל הכול התנאו חומר שהוא בא בלי נשק וכלום וחיצים. אבל מעבר לזה חז"ל אומרים שחמש תאבנים היה לו, זה כנגד חמשת חומשי תורה.
המלחמה התודעתית מה זה אומר? זה אומר שבאמת, מה שצריך כדי לנצח את שאול, את גוליית, זה לא נשק. זה כפי שאמרנו לסגור את הברץ של המים. איך הוא פוגע על הפה במצח? כי זה ביטוי למלחמת הודעתית. שהסיפור שלה לא מתחיל ונגמר בכמה כוח יש לך. אין טילים באפאצ'י. זה לא הסיפור. זה סיפור אם אתה רוצה לנצח. כשאתה רוצה לנצח, אתה צריך לחלום שאז זה אי שלך. וכדי לחלום שאז זה אי שלך, אתה צריך להבין שיש לך תורה ויש לך אלוהים ויש לך יעול. אבל אם אין לך זה, אז אין לך ע מה לחלום. ואז אתה תמשיך בסביבים. וכל פעם מחדש תכבוש את חניונס 200 אלף פעם. ולא לנות נוצח. כי יש פה משהו הרבה יותר עמוק מאשר כלים. יש פה אורות. ואז הוא חוטף לו את לוחות הברית. שזה מה שדיברנו עליו. מה זה לחטוף את לוחות הברית? לוחות הברית זה המצב שבו דוד נמצא. לוחות הברית, מי שגורם לנו להגיע אליהם, זה דווקא אוהבם שלנו. התראו, שזו הפרשה שאנחנו קוראים, ממתן תורה, חז"ל אומרים שהוא היה יושב, הקהיני היה יושב, התורה אומרת זה, הקהיני היה יושב איפה? בתוך המלק. איזה פסוק, וישב הקהיני בתוך המלק, אם אתם זוכרים ככה המינים של הפסוק. הקהיני היה יושב בתוך המלק. המלק נלחם בישראל, אתם יודעים איזה המלק, המלק זה מי שנלחם בגוף של ישראל. לאבד את זכר ישראל מהעולם, כי הוא מבין שיש קידושה בגוף של ישראל, הוא רוצה לאבד את המושג הזה שנקרא ישראל. יוון ילחמו בתודעה, בתורה, לא להם בישראל, אל המלק בפורים נלחם בגוף, כי הוא מבין שיש משהו מיוחד באומה. כשהמלחמה הזאת מול המלק, שהיא בדיוק סנוכה לפרשת יתרו, היא באה להסביר לנו איך מקבלים תורה. התורה מתקבלת על ידי זה שהאויבים שלנו מתנגדים לנו, ומתוכם, בתוכם יש יתרו אחד, בתוכם יש כוח חיובי, שבסוף אחרי המלחמה הזאת, הוא גורם לנו לקבל תורה. אבל איזה תורה? תורה מסיני. זה בא לגרום לעם ישראל לזהות מי הוא, וזה גורם לי להתחיל להבין שאני צריך לחבר את האומה לתורה, דרך חיבור הפרטים והכללים. שום דבר לא בטעות. לקבל תורה זה לשמוע את המציאות, ומתוך זה שלמדתי תורה, המפגש שלי עם המציאות, פתאום המלא פרטים האלה, בגבות התורה, מולידים בהבנה חדשה ביחס למציאות, ואני רואה את הכול אחד. זה נבואה, זו קבלת התורה. ככל שאני אעמיק בזה יותר, אני כבר לא צריך לראות, אני מתחיל בכלל לא לראות בלבול, אני מיד, מתוכי הופיע עכשיו, הדמיון של מה יקרה בעתיד. זה כבר מדרגה נבואית. אבל לפחות מדרגה ראשונה, זה, קוראים לזה רוח הקודש, זה המינימום, כפי שכותב הרב, שמי שאין לו רוח הקודש, זה מום וחיסרון. למה? כי אז אתה לא יודע איפה המציאות הולכת.
הבנת המציאות בארץ ישראל עכשיו בארץ ישראל אתה חייב לעשות את זה. כי בארץ ישראל הכל מתחבר אלייך. בגלות יש פרטים. בארץ ישראל הכל מתחבר אלייך. אם אתה לא מבין, אתה לא רואה את המציאות נכון, אתה עיוור, אתה חירש, מי שעיוור וחירש, הוא בעל מום. מי שאין לו רוח הקודש, הוא אומר, אין לך הבנה פנימית, איפה הכל מתקדם. לכן שהרב קוק, הוא רואה עכשיו את החרדים, הוא רואה את החילונים, והוא מבין לאיפה צריך להבין את המציאות. אז הרב קוק רואה. מי שלא מבין ככה, ואומר, החילונים, עם ההחשימה, הוא לא מבין את המציאות נכון. הוא לא רואה את האל איפה הכיוון. ואז הוא לא יכול לקנת את המציאות. הוא לא רואה איתו, והוא לא שומע איתו. כלומר, לקבל תורה, זה בעצם, להבין איך הפרטים, מתחברים עם הכללים. עכשיו, אפשר לחכות לאויב חיצוני, שיגרום לעשות את זה, ולקבל עוד שביעי באוקטובר, אה? או שואה. ואפשר, ללמוד תורה ולחסוך את הכאב. ומה שאנחנו צריכים לעשות, זה ללמוד תורה ולחסוך את הכאב. כי על לימוד תורה, מה שיכולל בך, זה את ההבנה, עוד לפני, שהיא תהיה רע, איך הכל אחד. עכשיו, הדבר הזה, אני רוצה להוריד את זה לרמה הנפשית, הדבר הזה, הוא קורה גם אצלנו בנפש. אני יכול לחכות, שאני אוליד חיסרון, שאני איפול בכת, שיקרה משהו לא בסדר עכשיו, ואני יכול לזהות, אם יש לי שמיעה טובה, של המציאות ושל העצמי שלי, לזהות מראש, לאיפה אני הולך. ולחסוך מראש, את הכאב.
הבנת מושג התשובה אולי, אני אנסה להעלות כאן הבנה חדשה במושג תשובה, זה מאוד חשוב וקיומי. יש הרבה פעמים תפיסה, שתשובה, זה פשוט להפסיק לחטוא. פעם, בא לי איזה תלמיד, שהייתה לו, כאילו, היינו הרבה פעמים בשמירת הברית, והוא אמר לי, שואל לך לאיזה תלמיד חכם, רציני, והוא פשוט שיתף אותו בזה, כי הוא רצה עצה, אז הוא אמר, קודם כל תפסיק לחטוא. סיפר לי איזה, אמרתי לו, זה מראה שהרב הזה בחיים לא חטא כאן, בחטאים. זאת אומרת, אני רואה, הוא לא מבין אותך, הוא לא הבין את הסיטואציה, הוא לא קלט מה אתה רוצה. הוא חי באיזו אטמוספרה. מה זה תשובה? אתה תפסיק לחטוא. תשובה, זה להפסיק לחטוא? כלומר, תשובה, זה לא מתחיל בלהפסיק לחטוא. לקבל תורה, זה לא לקפוט את התורה. לקבל תורה, זה לשמוע ולהפנים, למה חטאתי. מה חסר בי עכשיו, שבגלל זה לא שמרתי את הלשון? מה חסר בי עכשיו, שבגלל זה היה לי קשה לקום בבוקר? לא, מחר אני אתגבר. זה בסדר, אני לא אומר שזה רע. יש מימד כזה בנפש, לשים נץ פארק. יש מימד כזה בנפש, להתגבר פעם הבאה שאני קם, אוקיי? יש מימד כזה בנפש, זהו, אני שם כמה פעמים, אני שומר על הלשון. חמש פעמים ביום, אני… זה, אני… אפשר.
כיבוש המידות וכתוב, במעמד הר סיני, שלפני שקבל תורה, צריך לכבס את השמלות. שיש שני דרכים לכבס את השמלות. יש לנו גמרא בשבת, שאומרת שבביתו של רבן גמליאל, היו מחפשים בגדים צבעוניים, היו מחפשים בגדים לבנים, שלושה ימים קודם השבת, אבל בגדים צבעוניים, היו מחפשים גם בערב שבת. זה נתון מאוד מעניין, איך כיבשו בגדים בביתו של רבן גמליאל. אז מי שהוא קורא את התורה בצורה, שלא תעלה במנות על מסבכי, איזה יופי מאוד מעניין, כמה חשוב רבן גמליאל, אדם קדוש! אז איך הדעת איך הוא כיבש בגדים? לא. הרב קוק לוקח את זה במקום עמוק מאוד, הוא אומר, בגדים זה מידות. לכבס בגדים זה לתקן את המידות. יש בגדים לבנים ובגדים צבעוניים. בגד לבן זה מידה בשורש, בגד צבעוני זה מידה בגילוי. אתה רוצה להתגבר נקודתית עכשיו, בחיצוניות על התאוות שלך? על תאוות השינה, תאוות המין, על תאוות האכילה? אז תגבר. יש גם בערב שבת, שבת זה ביטוי להשלמות. יש גם השנייה לפני ההשלמות. אתה רוצה! אתה רוצה לשנות מהשורש? צריך שלושה ימים קודם השבת. צריך עבודה רבה. כדי עכשיו, לשנות את המידה מהשורש, אני צריך שנייה להקשיב, למה זה קרה לי. איזה מזון לא נכון, אני מזין את עצמי בתורה שלי, שבגללו, לא הצלחתי לקום בבוקר. זה נקרא חירות. חירות, זה לא לקפות על עצמי, אלא שמצד הטבע אני אעשה את זה. שב, אני לא אומר שזה העבודה היחידה. יש גם עבודה של כפייה, ואולי גם אחרי המעשים נשאכים על הלבבות. בסדר. אחרות לא במצב הנבואה. אבל, אנחנו כן צריכים, במקביל לכפייה, לעבוד על זה. וגם זה טוב עכשיו. פסיכולוגיה, כשמדברים… בשביל לקום מוקדם בבוקר? כן. נכון. גם שמירת הברית? לא. צריך להבין, למה אתה רוצה את זה? כן. למה זה מגיע? אני חושב שזה לא ריאלי. חושב שכן. אני חושב שלא, ויש לי ראייה. 85% הבגידות במגזר החילוני. אבל היא ראייה מספיק טובה, לכך שמאוד לא רצינו להגיע לזה, אבל מה לעשות, הגענו, כי לא כבשנו את היצר. מי רוצה לפגוד? אף אחד לא רוצה לפגוד. הגיעו לזה, בגלל ש… מה לעשות? לא עבדת על היצרים שלך כל החיים. ובאותו רגע, אתה לא יודע להאמון בזה. אבל זה מעבר לזה. אתה רוצה לדבר רגע, מה ההבדל בין עבודת עמידות של… שמישהו שומר תורה ומצוות לבין מי שלא, אפשר לדבר על זה, שאלה טובה. מה ההבדל? ההבדל שהוא יכבוש. הוא יהיה בכבישה, בכיבוש היצר. הוא יהיה בבגד הצבעוני, והוא יהיה בבגד הלבן. דוגמה זה נראה יותר מן האדם. אם אתה עובד על ספר בנים, גם על הבנים שהם עבדו על עמידות שלהם. שהם עבדו על עמידות שלהם? של היקם הוא עבד על עמידות שלו. גם אם הם עובדים על עמידות שלהם, הם כיפיים, הם שני הצדדים, זה הכוונה. אני חושב שזה לא הוגן לעשות משטוס. אתה יודע למה? כמה אנשים אתה מכיר, שעובדים על עמידות שלהם בשורש? לא. אז למה אתה מביא לי רעי מידתיים? גם, לא. למה אתה מביא לי רעי מידתיים? מידתיים זה לא רעייה. אתה מביא לי רעי מי שניסה לעבוד על עמידות שלו בשורש, מה אז תגיד לי, שמע, אין הבדל. אין הבדל. אמור זה שם יפה, אתה יודע של מה. זה לא מציאות.
הבנת הנבואה והמציאות בוא נשאל אותך שאלה כזאת. במה רוב תלמידי החכמים, בכל הדורות האחרונים התעסקו? יפה, התעסקו בהרבה ידע. מי תעסק בנבואה? מה זה לא טוב? זה הייתה גלות. מי תעסק בנבואה? הבנה פנימית של החיים? מי תעסק בזה? זה לא מצבה בגלות. עכשיו הם מתחילים, וגם זה מתחילים, אנחנו נדעת לה צריכים להסים מעלינו שגי גלות. בוגיח זמן. זה רמחל במקדמה לבשית ישרים. עסקו בפלפולים, וזה ברור, מה תביא לי רעיה ממי שלא אגיד לך אפילו ממש יותר מזה? אולי אפילו לדעתים זה יותר קשה. בעל הסולם אומר שבהקדמה של הזוהר, הוא כותב שרצון לקבל רוחני, כלומר מי שעובד בשביל לקבל שכר פרטי, שכר רוחני בעולם הבא, אבל בשביל עצמו, מובמין את המושג בעולם הבא בצורה ילדותית, כזאת של אני מקבל שכר פרטי, זה יותר גרוע מלקבל, מרצון לקבל גשמי. זה יותר קשה לו להציג מזה ממחשבה. הרצון שלו לקבל שהוא יותר גדול, אז מה, אפילו אתה יכול להגיד לי, שאצל הדתיים זה יותר קשה, לא חידשת. אני לא, זה לא מה שאמרתי, אמרתי שההבדל בין מי ש… בוא נגיד, גם דתיים יכולים לעבוד כמו חילונים. וזה מה שרוב הדתיים עושים. אתה יכול לשמוע שיחות של, אפילו של רבנים על שלום בית, צריך להגיד מילה טובה לאישה, זה גם חילוני יכול להגיד. אני מכיר את המציאות, זה לא, אתה לא מחדש פה. החידוש, מה שנקרא בה לחדש, זה שיש משהו אחר. זה שיש תורה, שהיא מדברת על השורש הפנימי, של החטא. היא מדברת על השורש הפנימי של החיסרון. והשורש הפנימי של החיסרון, קיים רק בהבנה פנימית של המציאות, ומתוכו יכולת לקרוא את העתיד נכון, שזה יש רק לעומת הישראלית ורק בתורה. כלומר, רק בנבוא. בזה אני אצל… לא, השכן לכל גוי. איך יראית, אם מישהו אחר מבין את המציאות יותר טוב מהנבואה, גם הוא נקרא את העתיד, אתה רואה שזה לא ככה. אתה רואה שכל הפרופסורים הגדולים אמרו להחזיר שטחים, מה עשנו? הם ענקיים, חמים מאוד, כן, אבל לא קראו את המציאות מימה. יש גם הבנת הנפש, האם הנפש זה רק כימיקלי, או שיש נשמה מאחורי הדברים? האם יש מבנה פנימי לנפש, של נפש, אורח, נשמה, חיי יחידה? ומה עומד מאחוריהם? ואיזה עולמות עומדים מאחוריהם? ואז אתה יכול להשיג גם לנפש. אז אתה רוצה דוגמה? דומנו קודם נגיד על שמירת הברית. אדם יכול להסתכל על זה בצורה של… שמע, חטאתי, אז הוא, פעם הבאה אני אתגבר, אני אשים אצמח בידריות הרגבוהה, אני… שוב, לא בלסתור את כל זה, הכל בסדר, אבל זה, כפי האתר קיגיגית, אחרי זה חוטים בעגל, בסדר? לא מתקנים ככה. זה נקודתי. את רוצה לתקן? יש עבודה אחרת. חבר פרטים וכללים. כשהתנפצו הלוחות, התפרטו הפרטים והכללים. אם תבין, במונות איתה אמת, למה האדם, לא שומר שבת? בוא נתחיל עם דבר פשוט. בוא נגיד שזה היה לו נוח, אבל לא היה מבין, מה הוא עושה כשהוא מחלה לשבת. למות שלא היה נוח, הוא כנראה היה שומר שבת. כמו שלא נוח יעשו דיאטה, אני יכולה לעשות את זה, כי אני מבין מה זה עושה. לראות את ההשפעה הזה. בדיוק. הוא לא רואה את ה… מה זאת לראות את ההשפעה? הוא אמור לראות את ההשפעה במציאות, פשוט הוא לראה את המציאות נכון. כאילו, הסבירו לו, איך הפרטים ההלכתיים מחוברים לכלל מסוים. כי אין לי שום כלל, אין לי שום אידיאל שאני אמור לשאוף אליו, שהפרטים האלה מביאים אותי אליו. ככה גם משמירת הבריאות. מה כבר יקרה אם אני לא אשמור את הבריאות? אני יודע את התוצאות אחר כך? זה רק כתוב שאסור. בסדר, אבל למה? אתה רואה שזה לא עובד על אנשים כ כך ברגע הקושי. כי זה לא בסדר. גם לא בריא לשות קולה ואנשים שותים קולה. כנראה שיש משהו קצת יותר גדול מאשר בריאות הגוף. כי בסוף יש פה שתי דברים גופניים. תאווה או בריאות הגוף. בסדר, אז תאווה. אתה מבין שאם יש פה משהו יותר גדול מזה, אז כנראה שזה ינצח. את השאלה היא אם אני מבין מה זה באמת פוגם בנפש שלי. איך זה באמת הורס אותי. באמת, באמת. התשובה שזה לוקח מהראייה הרוחנית שלי. מראיית המציאות הפנימית. זה פוגם ביכולת שלי להבין פנימת החיים, כי אני מתרגל להסתכל החוצה. עכשיו, אם פעם הרגשתי מה זה להסתכל פנימה, ופעם לימדו אותי מה זה להסתכל פנימה, והרגשתי פעם את ההסתכלות פנימה, ואז אני חוטב, ואז אני רואה שזה גורם להסתכלות של להיות חוצה, אני יפה מאוד מבין את התוצאות של הדבר הזה, וכנראה שזה יוריד את הסיכוי. אבל אם לעולם לא לימדו אותי מה זה להסתכל פנימה, אז מה ישכנה אותי ללכת? כלומר, מיע אויב חיצוני, זה אין ברירה, מגיע אויב חיצוני, על מנת שאתה תבנה כלים, כדי לחבר את הפרטים והכללים. אויב החיצוני הפעם זה שמירת הברית, אור מאומות העולם, אויב חיצוני שנלחם, על מנת שאתה תוציא בעצמך את חיבור הפרטים הכללים, מה שנקרא תכלית הבריאה, או בעברית נבואה. ואין משהו שיכול להילחם, בתאווה הזאת, אלא עונג רוחני, כמו נבואה. זה מלחציים שהקב' ברוך הוא דוחף בתוך המציאות, על מנת להוליד את זה. אז לא אומרים, יום שנחרב את המגידש, ניתן לו טעם בביעה, וניתן לו עוברי עבירה, מסקנה. כשיש מגידש ויש נבואה, יש טעם בביעה. כלומר, אתה צריך להגיע למצב נבואי, על מנת שזה יכול להיות בתור סויץ התאווה הזאת. כלומר, אתה נסה להקשיב למציאות, יש לך state of mind של הבנה, איך המציאות בנויה, ומתוכה אתה עכשיו נסה להבין את הדברים, או שכל המוח שלך, כל ההבנה שלך, זה אסור מותר, ואז עכשיו אתה מסתכל, חטאתי בו נבק. האם יש משהו גדול יותר, מאשר הפרט ההלכתי, האם יש משהו פנימי שמתוכו זה נובע, ואז אתה מבין את המציאות יותר? זה תשובה. לכן התשובה נקראת עולם החירות, מבחינת הבינה, זה החירות. כי אתה מבין עכשיו, איך התורה מתרקמת במציאות, אתה מקשיב למציאות. אתה לא מנסה לקפוץ את התורה למציאות. לקבל תורה זה אומר, שגם עכשיו שחטאתי, אני לא עכשיו עצוב וקופא את זה, אלא אני שנייה עוצר, ושומע למה חטאתי. למה נפלתי, איך קרה שצעקתי על ההורים, ודיברתי עליהם ככה. לא, פעם לא נעשה את זה, זה לא יעזור שתגיד את זה. 95% מהילדים המוקים, הופכים להיות אבות מקים, אתם יודעים? אבל הוא כל יום חיים אמר לעצמו, שהוא לא יעשה את זה. כי זה לא באמת יעזור, זה לא יעזור. זה לא יעזור. אתה רוצה באמת לתקן? אתה עובד בשורש, אתה עובד על הבגד הלבן, אתה חפש את הסמלה, לפני שאתה מקבל תורה. ככה מחפשים סמלה, ככה מחפשים בגדים, ככה מתקנים את מדעות. וכל עוד, אתה לא, לא תשמע את המציאות, זה לא יעזור. דרך סיני זה גם לא עזר, בגלל שהעם לא היה מוכן לדבר הזה, זה היה כפייתה כגיגיץ, וכל העם רואים את הקולות, הם לא שמעו. הם לא הקשיבו למציאות, הם לא שמעו מה אני אומר. זה לא צריך לחדור עליהם. התיקון של זה, זה השופע, של ראש השנה, שלשמוע את הקול. מה זה שופע? זה החירות. זה תיקון לשופע בער סיני, שלא צריכים לשמוע, ביחירת כל העם. אבל הפעם אתה מצליח לשמוע. אז כל שנה מה שקורה זה, שבועות אנחנו מגיעים לאיזה הערה, של חיבור שכזה, והתורה היא בטבע שלנו, לכן אנחנו בלילה לא ישנים. אריזן מסביר בשאר הכוונות, שזה בחינת, הלילה היא בחינת נצח ועוד. נצח ועוד זה הרגליים. הלילה זה ההרגלים. זאת אומרת שזה ההרגל, שהתורה היא תהיה בטבע, בהרגל שלנו. חדיר את התורה לנשמה, בטבע, יותר נכון לגוף שלך. זה קשור לשתולי השם. זה שאתה אומר, נכון אתה קורא ולא מבין. אתה קורא בלי להבין. למה? כדי להרגיט את עצמך בגוף שלך, בטבע שלך התורה. כמו, קוראים לזה בשפה המקצועית, מנטרה. אתה מחדיר לתודה בלי להבין. נכו? כדי להחדיר את זה לגוף שלך. כל שנה אתה לומד, אבל בשבועות אתה בחינת מדבר. מה נכנס שומע? כדי להחדיר את זה לגוף. ואז מתוך זה, אתה מקבל תורה. מתוך זה, אחרי שבוע, הגוף שלך מוריד למצב שהוא, הוא שומע את המציאות יותר טוב, ואז מתקבל את תארה חדשה, במדמה שלך, אה, ככה זה אמור להיות. ככה אני מבין את המציאות יותר. אבל אם אתה לא מקבע את התורה, אתה בקחי את התורה, אז אתה לא תשמע טוב את הקולות. לא תשמע. זה מה שהערב חוק אומר, יש ביטוי כזה, יש הוא שיר כזה, באורות הרעיה, הוא אומר, תלחש לי ההוויה. ההוויה לוחשת. יש בת קול בתוך המציאות. אתה שומע אותה? אתה שומע שהמציאות צועקת שהיא רוצה חיבור פרטים בכללים? כשאתה שומע את זה, אתה צריך להבין את החשיבות, את המהות, ואז לשמוע את זה מתוך הבנה. באמת, העולם החרדי אין לו בעיה עם המדינה, יש לו בעיה עם זה שיש חילונים, עם זה שאתה תלחש, ועם זה שאתה לא מוריד את התורה למציאות. ואז הסברים לא עמוקים, ואתה מנסה אולי לחכות, אולי זה הבעיה, אולי זה מה שהוויה לוחשת – תפסיק אולי לחכות את העולם החרדי ותתחיל להיות אתה. אולי זה, תשמע טוב את ההוויה, פנימה, לא בחוץ.
הבנת המציאות והתורה מה שאמרתי עכשיו, זה לא לחישת ההוויה, ולא הבנתי אותה נכון, אבל המציאות הוכיחה. יש לך גם דרך לבחון אם הבנת נכון את המציאות. זה גם מבחינת המילה חכמים של ברכית ישראל, שנקראים נועם, כי המציאות הוכיחה. יש תשבי את ארץ כושר לבעיות, בגלות, הכל לא תיאוריות, הכל זה, הרב שירה, הרב שלך אמר, שתי קווים מגניבים שלא נפגשים לעולם. כן, התורה בתוך המציאות, זה התורה מקובעת במציאות. איך לקבל את התורה, זה להבין איך התורה מתרקמת בתוך המציאות, ברמה הלאומית וברמה הנפשית. ברמה הלאומית זה להבין עכשיו את המציאות, איך עכשיו התורה מוריית תרקם בתוכה, מה התורה רוצה, כפי שסברנו עם דוד המלך, והבנה לצאת מהקונספציה של הציונות הקיום ולעבור לציונות הייעוד. ברמה הנפשית גם כן, לצאת מהקונספציה עכשיו של אסור מותר ולהבין את השורש על מנת לתקן מתוך חירות. חג שמח.
