צהריים טובים. נדבר היום על נושא חשוב – המשפחה והקמתה. לכאורה, זה נראה ברור לכולם שמי לא רוצה להתחתן ולבנות משפחה? אך המציאות מראה שזה לא תמיד כך. ישנן תנועות בעולם, לצערנו, שמערערות על המושג של משפחה. יש שאומרים שאין צורך להתחתן, או שאפשר להקים משפחה בצורות שונות מהטבעיות שהקב"ה ברא את העולם. בנוסף, ישנן תנועות שמטילות ספק בצורך להביא ילדים לעולם. הן טוענות שהעולם קשה ואכזרי, ואין צורך להמלל אנשים ולהביא אותם לעולם כזה. יש כאלה שאומרים שאם העולם ייעצר כי אף אחד לא יביא ילדים, אולי זה לא נורא כל כך.
פחד ממחויבות גם אם אנחנו לא חלק מהתנועות הללו, יש היום פחד ממחויבות. אנשים לא אוהבים להיכנס לדברים שמחייבים אותם, משפחה היא מחויבות גדולה. יש מחויבות כלכלית, אנושית, ולילדים. זה קשה ומקביל את ההתפתחות האישית. ישנם אנשים שמחליטים לדחות את הקמת המשפחה לגיל מאוחר יותר, לאחר שהם נהנים מהחיים בצורה חופשית. הם אומרים לעצמם שיתמסדו בגיל שלושים פלוס, לאחר שכבר נהנו ועשו מה שרצו.
קשיים בזוגיות גם כשאין פחד ממחויבות, אנחנו רואים שהזוגיות נתקלת בקשיים לא פשוטים. אפילו בתקופת האירוסין ולפניה, ישנם זוגות שצריכים לסדר ביניהם דברים לפני החתונה. ישנם מתחים וקשיים במערכת המשפחתית, וזה משפיע על בני הזוג והילדים. לכן, חשוב להגדיר את המושג של משפחה ולהכין את עצמנו לקראתו. יש צורך לבנות את האישיות והמוכנות שלנו, להבין מה זה הדבר הזה שנקרא משפחה, ולהגיע לזה כשאנחנו מוכנים.
סוד הנסירה יש מושג שנקרא סוד הנסירה, שמסביר שיש דברים בעולם שקורים בצורה טבעית, וכדי שהם יקרו בצורה יותר גדולה, הם נשברים כדי לבנות אותם מחדש בצורה יותר גדולה. זה מתחיל מאדם וחווה, שהיו מחוברים גב לגב, וכדי שזה יקרה מרצון, הם ננסרו אחד מהשני ואז בחרו אחד בשני מתוך מודעות ורצון. הרב קוק מסביר שהכפירה בדור שלנו היא תוצאה של נסירה. עם ישראל היה מחובר לקב"ה בצורה טבעית, ועכשיו הוא רוצה להתחבר מתוך מודעות ובחירה. זה מסביר גם את העניין של המשפחה, שבעבר היה ברור שמתחתנים בצורה טבעית, ועכשיו יש צורך לברר לעומק את העניין.
המשמעות של הבאת ילדים לעולם הבאת ילדים לעולם מציבה את השאלה האם העולם הוא דבר טוב או רע. הרב קוק מדבר על ההסתכלות האופטימית והפסימית על העולם. העולם נברא כי הוא טוב, והחיים הם דבר טוב. יש תוכנית ומגמה, ומי שמביא ילדים הוא שותף לקב"ה במעשה בראשית. יש צורך להבין את המשמעות של נשמות שמגיעות לעולם, ואת הייעוד המשפחתי והכללי. יש תוה שלמה שמדברת על זה, וצריך ללמוד ולהבין את התפקיד של עם ישראל והעולם כולו. העולם ומתוך זה עוד המון דברים שהם בבחינה הזאת של זכר ונקבה. אז צריך ללמוד את זה, להבין מה זה. זה השלב הראשון שבו יש הבנה עמוקה ומשמעותית מה הסיפור הזה, וממילא מתחזק הרצון להיות חלק מהדבר הזה ולקחת בו חלק ולהיות שותף בו ולעשות אותו בעוצמה. השלב השני הוא הפחד ממחויבות, ואז מכניס אותנו לעוד זה ברור שבאמת הוא ברור לא רק בנושא הזה של משפחה, אלא בהמון דברים. אנחנו שואלים את עצמנו מה היחס בין החופש לבין המחויבות. גם פה זו שאלת השאלות. כן, אנחנו קוראים בפרקי אבות: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". צריך להבין את זה, לחיות את זה. אנחנו מצד אחד נמצאים במחויבות הכי גדולה, כפופים לתורה, לתרי"ג מצוות, לפרטי פרטים של שולחן ערוך, ללימוד תורה מסיבי. אם זה בישיבה, זה כל היום, ואם זה בחיים אחר כך, זה בכל רגע פנוי שאנחנו יכולים. וכל זה חורה חתיכת מחויבות, חתיכת כניסה לתוך משהו שהשאלה אם הוא משתלב עם עצמנו, עם מי שאנחנו. גם פה כמובן הבירור הפנימי, אני אומר כן לגמרי. אם תיכנס לזה לעומק, אז תראה שבאמת המצוי הכי אמיתי שלך, שלך הפרטי, שלך החופשי, שלך העמוק, הוא דווקא דרך זה שאתה חלק מדבר. אתה חלק מדבר גדול, אתה חלק מעם ישראל. הנתינה לכלל זה גם מחויבות. אני נותן לכלל, אז אני לכאורה פוגע בעצמי. כן, אם אני עכשיו ביום שישי בחמש אחרי הצהריים רואה את ההודעה שחדר אוכל לא מסודר, ועכשיו אני במקום לעשות כל מיני דברים לעצמי, ללכת לים, אז אני עכשיו צריך לבוא לסדר את חדר אוכל. אני לכאורה פוגע בעצמי, לכאורה אני עכשיו קצת כאילו מקשה על עצמי.
הבנת המחויבות אבל באמת, אם אתה נכנס לזה לעומק ומבין מה זה להיות חלק מכלל, ושאתה בלי הכלל אתה בכלל לא בן אדם, בלי זה אתה בכלל כלום. בלי שאתה חלק מהכלל, אתה חושב שאתה משהו, אתה לא באמת כלום. ואז אתה מבין שבאמת לבוא ולהיות חלק מהכלל זה הגילוי הפנימי הכי גדול שלך. אבל זה צריך גם ללמוד את זה וגם לעשות את זה כדי להרגיש את זה. ואז אתה מרגיש את זה. אותו דבר גם בנישואין, אותו עיקרון. אתה חושב שזה מקביל אותך, אתה צריך לתת דין וחשבון איפה אני, מה עשיתי, למה אתה עושה ככה. אבל באמת, "אין לו אישה אינו אדם". אתה באמת לא בן אדם, זה לא מתחיל בכלל. אתה בכלל לא מתחיל להיות מי שאתה אם אין לך עם מי להשתתף, אם אין לך למי להעניק, אם אין לך למי לתת, אם אין לך מול מי ביחד לבנות את המערכת הזוגית הזאת שזכר ונקבה. אתה בכלל לא בן אדם, אתה רק חושב שאתה בן אדם. ואז שאתה מברך את הדברים האלה, אז אתה מבין שהמחויבות הזאת היא באמת הדבר הכי נכון והכי אמיתי, והיא גם לא סותרת את מי שאתה. גם בחיים עצמם כל הזמן צריך להמשיך ולמצוא את הדרך איך לבטא כל מיני כוחות שאדם רוצה לבטא אותם. אז צריך בזוגיות עצמה כל אחד מבני הזוג להמשיך ולבטא כל מיני חלקים בו. ועד רבה, זה משהו שמבררים אותו ביחד וגם עושים אותו ביחד ונותנים אחד לשני, וביחד עושים דברים שאתה רוצה לעשות אותם. המערכת הזוגית לא אמורה להפריע לזה.
בעיות בזוגיות הנקודה השלישית והאחרונה היא הבעיות שיש בזוגיות. זה אולי הדבר הכי משמעותי מבחינתנו, וכל הדברים האחרים שדיברנו אולי הם די ברורים לנו, אבל הדבר השלישי הוא הדבר הכי ביום יום, בסוף הוא הכי קשה. אני מבין למה והבנתי ואני רוצה ואני לא מפחד מחויבות והכל בסדר, אבל דבר אחד כנראה לא מספיק הבנתי, וזה כמה האישיות שלי צריכה להיות בנויה וחזקה כדי שהדבר הזה שנקרא מערכת זוגית ומשפחתית היא באמת תצליח. ולא רק שהיא תצליח, היא תהיה מאושרת והיא תהיה עוצמתית והיא תהיה חווה על הזמן. אבל בשביל זה אני צריך לבנות אישיות, קודם כל את המידות, עבודה תמידות מסיבית ביותר מהרגע הראשון של החיים, בטח מהרגע הראשון בישיבה. כי זה לא שאתה מגיע לחתונה ואז פתאום אתה נהיה באדם טוב ואז פתאום אתה לא כועס, אתה נהיה באדם שעוזר, באדם שמבטר. לא, זה מתחיל מזה שעכשיו אתה בחדר עם החבר שלך והוא הלך לישון בשעה עשרה וחצי ואתה לא מפריע לו כי הוא הלך לישון, אז אתה לא מדבר בכל רם, אתה הולך לחדר אחר או שלא משנה מה, אתה מתחשב. אתה כל הזמן מתחשב, אתה כל הזמן חי בשותפות כי אתה רגיל לחיות כחלק ממשפחה, מקבוצה, מחברה, ואתה בונה חוסן אישי של אדם שיכול להתמודד עם דברים בעולם, עם משברים, עם קשיים, לא נבהל מהם, יודע לפתור אותם. אתה בונה דרך חיים, מה רוצים פה? אנשים לא יודעים, אנשים מגיעים פתאום אומרים להם אולי נעשה ככה ובעצם פתאום מגלה שהוא לא יודע בעצמו מה הוא רוצה. ואז פתאום פעמים הוא כועס, אומר לא התכוונתי לזה, אני חשתי אחרת, לא אמרת לי קודם, לא דיברנו על זה. ואז נוצרים מתחים שלפעמים נפטרים ולפעמים זה יותר מורכב. אבל חלק מזה קורה זה בגלל שאנשים מגיעים לא מוכנים. אנשים מגיעים פתאום שהם בראו לעצמם באמת מי הם ומה הם ומה דרך החיים שלהם מכל מיני כיוונים, מכל מיני בחינות. הוא מגיע לדייט, הוא מגיע כבר עם אדם שיש לו משהו להגיד. עכשיו זה ממשיך, זה מתפתח, זה נבנה. כן, הרי אין איזה סוף. אתה יכול להגיד אני יכול גם עשר שנים לבנות את זה ומה אתה רוצה שאני אתחתן בגיל שלושים? לא צריך גיל שלושים. כמו שאמרתי קודם, מי שרציני ויתפוס את עצמו מתחילת שיעור א' וגם מסוף שיעור א' זה בסדר, זה לגמרי יכול לעשות את זה. זה לא משהו בשמיים, לא צריך גם להגזים עם הדברים. זה דברים נורמליים, זה דברים פשוטים, זה דברים רגילים.
המשפחה כמרכז החיים זה פשוט להסתכל בצורה רצינית על החיים ולהגיד אוקיי, איך אני אוכל ליות פה, מה אני רוצה, איך הולך להיות, מה הבית הזה רוצה לבשר, איך הבית רוצה להתנהל, מה יהיה הלך הארוחות, מה תהיה צורת ההתנהגות, צורת ההתנהלות, העולם הערכי, העולם הרוחני, היחס לכלל, כל מיני דברים. אתה חי ככה ואז אתה בצורה טבעית אתה גם מביא את זה לזוגיות. אתה לא צריך אפילו להתאמץ, אתה פשוט בא ואתה מספר מי אתה ומה אתה ועל מה אתה עובד כבר כמה שנים, וממילא אתה גם בוחר בת זוג שהיא מבינה את השפה הזאת והיא קשורה לזה. אין דוגים לא לאדם אישה אלא לפי מעשיו. ביחס למקום שבו אתה נמצא אתה תקבל כנראה דבר שהוא מתאים, וביחד אפשר לעשות את זה. ואז אין שום בעיה כמו שרואים עשרות ומאות ואלפים ועשרות אלפים ומאות אלפים של בתים נפלאים שאנשים חיים לאורך עשרות שנים רבות וחיים ברוך השם ביחד ושמחה ובנעימות ובאתגרים משותפים ובית שהוא מרובה בילדים מוכנים למאמץ שכרוך בזה. כל המאמץ שכרוך בזה מאמץ נפשי ומאמץ פיזי וכלכלי מכל הכיוונים. אנחנו יודעים למה אנחנו פה. בשביל זה אנחנו פה, בשביל זה אנחנו פה בעולם, בשביל לתקן, בשביל לבנות, בשביל לעשות. ואז עם הילה אנחנו עושים את זה ועושים את זה בטוב ובצורה נפלאה ומתוקה. אז אולי באמת מילה אחרונה צריך לומר מה זה אומר לנו היום. בסדר, זה כשאני אתחתן, כשיהיה לי אישה, כשיהיה לי ילדים בעזרת השם זה הכי חשוב. אבל האמת שמשפחה יש לכם כבר היום. לא, האמת זה ברור גם היום בתור כביכול בחורים, ילדים, נערים, בחורים בתוך בית, אתם גם שותפים לבניית המשפחה. לפעמים המשפחה ככה נדחקת הצידה, החברים זה מקום ראשון, ואם יש חברה אז בכלל זה מקום, אז הבית עוד יותר מתרחק. כן, אבל זה הדרך. אז קודם כל לשים את המשפחה במרכז, כן לשים את המשפחה במרכז, להתקשר להורים כל יום כל יומיים, אבל להתקשר להורים, לדבר, להיות בקשר, להגיע עם הביתה, לדבר, לפתוח דברים בחד, לשוחח, לעשות דברים ביחד. אחים, אחיות, סבא וסבתא, קרובי משפחה לכאן או לשם, כאילו לשים לב שאנחנו לא מזניחים את זה, לא לוקחים את זה כמובן מאליו. משפחה היא לא מובן מאליו, משפחה צריכה ביחד עבודה משותפת של כל בני הבית כדי שהדבר הזה באמת יהיה עוצמתי, באמת יהיה גדול. וזה דבר שכבר מעכשיו הוא מתחיל לקרות. אז השבת הורים היא עוד הזדמנות באמת להיות שבת עם ההורים לבד או כמעט לבד עם הילדים, האחים לא באים אם אפשר שהם לא יבואו. באמת שבת נטו עם ההורים זה מתנה עצומה. וגם אם צריך להביא ילד או שניים שאין להם משהו אחר, אבל בסדר, אבל עדיין הפוקוס הוא עליך, אתה וההורים. זה מתנה נפלאה, תנצלו את זה, תהיו איתם, תדברו איתם, תלמדו איתם. זה באמת דבר מדהים, ומי שעוד מתלבט אז שיתחזק, שההורים יעשו מאמץ, הם רק יהנו ורק ייצא להם טוב מהדבר הזה. ובעזרת השם יזכה שעם ישראל כולו יבנה הטוב הוא עליך יעקב שכנותיך ישראל לטובה ולברכה בעזרת השם.
