שופטים פרק זין מספר סיפור כואב על איש מהר אפרים ושמו מיכאיהו. הוא אומר לאמו: "אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך, ואת עלית וגם אמרת באוזניי, הנה הכסף איי אני לקחתי". אמו מברכת אותו ואומרת: "ברוך בני לאדוני". היא מחזירה את הכסף לאמו, והיא אומרת: "הקדש הקדשתי את הכסף לאדוני מידי לבני לעשות פסל ומסכה". היא לוקחת מאתיים כסף ונותנת לצורף שיעשה פסל ומסכה, והם בבית מיכאיהו.
סיפור מיכאיהו והפסל הסיפור מתאר אישה שהייתה לה סכום כסף גדול, אלף ומאה כסף, שהוא סכום אסטרונומי. היא קללה את מי שגנב לה את הכסף, ומי ששמע את הכללה היה בנה מיכאיהו, שהוא זה שגנב את הכסף. הוא נבהל והחזיר את הכסף לאמו, והיא ברכה אותו. הכסף הזה הפך לפסל ומסכה, דבר שסמל את השימוש בכסף למטרות פולחניות. מיכאיהו בנה לעצמו בית אלוהים, ובו אפוד ותרפים. הוא מינה את אחד מבניו להיות כהן, ובכך יצר מקום פולחן פרטי. בתקופה זו, כל אחד עשה מה שנראה לו נכון בעיניו, ולא היה מקדש מרכזי לעם ישראל.
מקדש מיכאיהו הסיפור ממשיך ומתאר את מקדש מיכאיהו, שהיה מקום פולחן פרטי עם פסל ומסכה. מיכאיהו מינה לוי מבית לחם יהודה להיות כהן במקדשו, ובכך השלים את המקדש שלו. הוא ראה בכך סימן לברכה מהקדוש ברוך הוא. הסיפור מתאר את התקופה שבה לא היה מלך בישראל, וכל אחד עשה מה שנראה לו נכון. שבט דן, שלא הצליח לרשת את נחלתו המקורית, חיפש מקום חדש להתיישב בו. הם מצאו את מקדש מיכאיהו והשתמשו בו כמרכז פולחני.
שבט דן ומקדש מיכאיהו שבט דן, שלא הצליח לרשת את נחלתו המקורית, חיפש מקום חדש להתיישב בו. הסיפור מאר את החיפוש של שבט דן אחר נחלה חדשה, ואת המפגש שלהם עם מקדש מיכאיהו. נראה עוד רגע לצפון הרחוק, לעצבא גליל. הם לא סתם הלכו לעצבא גליל או לדרום הלבנון. כנראה שהייתה להם מסורת שזה גם שטח שקשור לעולם שלהם, כפי שכבר נרמז בברכתו של משה רבנו: "דן גור אריה יזנק מן הבשן". זו שאלה מעניינת, למה מראש הלכו לשם? כנראה שהיו מיועדות להם שתי נחלות. בכל אופן, הם הולכים לאופציה הצפונית מתוך תחושה שהיא קשורה אליהם. לא סתם הלכו לחפש. כתוב: "וישלחו בני דן ממשפחתם חמישה אנשים מקצותם, אנשים בני חיל מצומא ומאש תאול לרגל את הארץ ולחוקרה, ואמרו עליהם: לכו חיקרו את הארץ, ויבואו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם". שוב מה אנחנו רואים? הכנסת אורחים, פונדק. הפעם זה היה הדרך. הולכים צפונה, עוברים דרך השומרון, מגיעים לאזור השומרון, בדיוק לפני השומרון, קצת אפרים, וכמובן שנכנסים לבית מיכה. הם היו עם בית מיכה, הם הכירו את הנער הלוי. מעניין מאיפה הם מזהים את הנער הלוי. אפשר לקשר כי אמרנו שיושבת דן התערבה ממשבת יהודה, ואמרנו למשל שאצלל פוני אשת שהתחתנה עם מישהו משבט דן, אז היא בכלל ממשפחת איתם. משפחת איתם זה זינת בית לחם. כן, לפי שיטה מסוימת אפשר למצוא קשרים.
הכרת הנער הלוי אבל מה לנו לנער עצמו? שמה שהוא כאילו כמו נובע, הוא חופש לעצמנו. כן, אבל לא שמענו שהוא היה בישובי דן, שמענו שהוא היה בבית לחם. לכן צריך לקשר דן לבית לחם, ולכן קשרתי את זה דרך איתם. כך שמעתי מהרב מידן. בכל מקרה, זה מעניין שנכיר את הנער הלוי. לא יודע, כנראה שהוא היה עם שוצמות ממחדות. לא יודע. והייסור הוא שם, ואמרו לו: מי ואיך הלו ומה אתה עושה בזה ומה לך פה? כן, הם ככה קופצים עליו, כל אחד שואל שאלה: מה אתה עושה? מה אתה פה וזה? והוא אמר להם כזאת וכזה: אס אני בכה והזכירני והאילו לכוין נו נה. והם אמרו לו: שאלנה באלוהים ונדעת תצליח דרכנו. הנה אתם רואים איך מקדש מתפקד. אנשים באים לשאול עצה מהמקדש, איריית עתיד. להבדיל כל ההבדלות, מה קרה לרבקה כאשר הגישה שצר מהיריון? ותלך לדרוש את השם. למה להבדיל? כי אחרי לדרוש את השם בלוויים. אבל כן, והוא אומר להם: הכוין לכו לשלום, נוכח אדוני דרכיכם. כלומר, דרכיכם השם יהיה נוכח בה, הוא ישגיח עליכם. שוב, השם יודקי מה אתם אומרים? הוא סתם רימה אותם כאילו הוא הלך לצד ועשה איזה גלגלת העיניים והתעלף פתאום והקם פתאום ואמר להם לפי הכדור הבדולח שלי והקפה והטרפים: נוכח השם דרכיכם. אני לא מקבל את זה. אנחנו נמצאים בתקופה שיש נבואה. בתקופה הנבואה יש לה ניצוצות מפזרת ניצוצות ולכן יש עבודת האלילים. הייתה עבודה שהיה בה אלמנטים וכוחות. זה קשור לחיבור לסודות של החיים. זה לא סתם זיוף שהוא כולו עבודה בעיניים, אין כלום, זה רק ממציאים. זה בעידן בתקופה של הנבואה, בתקופה של נוכחות אלוקית אחרת.
נבואת שקר מאיך שהקדוש ברוך הוא נוכח אצלנו בתקופה הזאת, אדם יכול להרגיש את האלוקיות של העץ ולעשות עבודת האלילים דרך העץ. כי באמת בכל נברא בעולם יש ניצוץ חיות אלוקית. בתקופה כזאת זה מועצם, לכן אפשר להרגיש דברים. יש נביאי שקר בתנ"ך. נביאי שקר הם לא בלפנים. מה אתה תהרוג בן אדם? אז זה שהוא החליט לעשות קטע לאנשים. יש כזה פעם כזה דבר שקרה אחד באפריל ועובדים על אנשים. כן, דיבילי לחלוטין, אבל לא יודע מאיפה הוא בא. אבל קרה כזה דבר. לעשות כאילו נביא שקר זה אחד שהוא חי את אחד באפריל כל השנה. אז הוא כאילו ממציא סיפורים. מה פתאום? אנחנו רואים את זה בספר המלאכים. זה לא הזמן לדבר על זה. אצא ויהיה רוח שקר, הוא אומר אני גם שם. זה הנביא מיכל, הסיפור של אחא שם. זאת אומרת הנביא הנער הלוי הוא באמת עושה מדיטציות, הוא מרגיש הרגשות והוא כאילו מדריך אנשים. נביאי שקר זה נביאי שקר. זאת אומרת זה אנשים שהגיעו לרמה רוחנית מסוימת. אני אגיד לך משל למה הדבר דומה. משל אתם יודעים שאם אתה מחמם אוכל והוא לא מגיע לבישול מלא, הוא יכול להיות מאוד מסוכן. אתם יודעים למה? כי אתה כן, כי אתה אוכל ככה כשהוא לא מתבשל בכלל, אז החיידקים שבו לא מתעוררים, הם רדומים. אי לא יודע כן להסביר את זה מבחינה כימית. כשבישלת אותו לגמרי, אז החיידקים הלא טובים כבר עבדו. אבל אם אתה רק התחלת ויצרת באמצע, זה מאוד מסוכן מבחינה חיידקית. כן, אותו דבר זה נביאי שקר. אנשים שהתחילו טיפוס רוחני לשם ונעצרו איפשהו באמצע, אז הם לא מגיעים לדיוק אלוהי.
הקשר למשה רבנו כמו הנצרות. מה זה נצרות? נצרות זה שקר גמור. מה פתאום? הנצרות מביאה את התנ"ך ומביאה את האמונה באל אחד, אבל מאוד מאוד לא מדויק, מאוד מאוד לא אפוי. אז כבר זה יותר מסוכן מכפירה טוטאלית. אין אלוהים, אתה סתם בלי סודות, אתה סתם בלי מוזיקה, אתה סתם חי חיים טכניים וטכנוקרטיים. בסדר? זה אין אלוהים. אבל יש אלוהים, זה לא מדויק, זה לא גבוה, וגם אתה מרגיש את הרוחניות והרוחניות היא אמיתית, אבל אתה לא מגיע לדיוק שלה. אז זה תערובת. עכשיו תביאו את המושג של פסל של מסכה. זה רוחניות אמיתית אבל לא גבוהה, לא מדויקת ולכן גם הרסנית. אז באמת הוא באמת עושה עבודה, הוא מגלגל את העיניים, באמת הוא מנגיע להרגשות, באמת הוא רואה מראות, הוא רואה דן מגיע לנחלת דן שלהם, הוא אומר לה' יהיה איתכם. אבל בגלל חוסר הדיוק הרוחני גם נראה מה קרה בסופו של דבר. כן, ולכן הם מאוד מבסוטים מה שהם קיבלו. הם גם קיבלו פט. כן, כמו שאומר השיר: מי שרעב ימצא פה פט של לחם, מי שצמא ימצא פה צל ומי בער. יש כזה שיר. ויחד עם המי בער ועם הפט אתה מקבל פה רוחניות ועצות אורות וזה בית מיכה. ולכו חבר שאת האנשים ויבואו לאישה שנייה אחת. אין לנו, אני צריך קצת לקצר. אני רק רוצה לתת לכם איזשהו רמז. תגידו לי מה הרמזים שהפרק מפזר לנו פה על הנער הלוי הזה. רמזים מאוד מובהקים. כותב הפרק, כותב הסיפור הזה רצה שנחשוב שנזכר בסיפור של משה רבנו. משה רבנו גם כן עוזב את ארץ מצרים ומחפש מקום לגור בו ומגיע לבית שמארח אותו. דומה ומשה רבנו יש לה פסוק שכמעט מילה במילה: "ויואל משה לשבת את האיש". אתה ממשלת שמות, נכון? אמרנו שאתה אמרו לצל שלך זה בעירה, זה משהו. משה לשבת את האיש. מי זה האיש? היא תואה. יש פה עוד פסוק שמזכיר את משה: כתוב כאן "והוא לוי והוא גר שם". מה זה גר שם? גר הייתי בארץ נוכריה. איך הוא קורא לבן שלו? גר שם. יש כאן יותר מדי רמזים למשה רבנו. מה אתם רוצים להגיד לי? שהנער הזה הוא קשור לשה רבנו? חס וחלילה. הנער הזה עובד עבודה זרה, לא כופר באלוהים, אבל עושה פסל ומסכה. אז מה אתם אומרים? אני אקפוץ אתכם שנייה אחת לסוף פרק 1, פרק 1 פסוק לאמת כתוב. למה אני עושה את זה ואני מגיע לסוף רק בשביל להשאיר את עצמאי לבינו לנקודה הזאת: "ויקימו להם בני דן את הפסל ויונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ". רק שנייה אחת. יונתן בן גרשם בן מנשה זה הלוי. פתאום יש לו שם. לאבא שלו קוראים גרשם והוא לוי והוא גר שם והוא גר שם ולסבא שלו קוראים מנשה, אבל הנון גבוהה. ראיתם חברנו שנון גבוהה כי בעצם היא לא קיימת. אז בן גרשם בן מנשה זה הנכד של מנשה. הסיפור שלו חוזר על הסיפור של מנשה. זה לא יכול להיות שהוא נכד של מנשה. יכול להיות שהוא נכד של נכד של נכד, לא שאתה זה קרה. אבל האם כותב הסיפור שבוי לנווי לפי מסורת חז"ל הצל לרמז על קשר על הנער הלוי למשה רבנו? כנראה שכן. מה ההמשך של מקדש מיכה בשבוע הבא.
