היהודי הזה, מיכה, הוא דמות מעניינת בהיסטוריה של עם ישראל. הוא הקים מקדש פרטי בביתו, באפרים, והפך אותו למקום פתוח לכל מי שעובר בארץ. מיכה היה ידוע בהכנסת אורחים, והציע לאנשים לחם ומים. יום אחד, בעקבות דרמה משפחתית, הוא קיבל כסף רב והשתמש בו ליצירת פסל ומסכה. נער לוי מבית לחם, שחיפש מקום לשמש בו ככהן, הגיע לבית מיכה. מיכה הציע לו להיות הכהן של בית האלוהים שלו, והנער לוי קיבל את התפקיד. מיכה היה מרוצה, כי היה לו כהן לוי, מה שהעניק לו תחושת אישור אלוקי.
מקדש מיכה ושבט דן למרות שמדובר במקדש פרטי, יש בו ביטויים של אמונה בהשם, אך גם ניחוחות של עבודה זרה. הסיפור מתפתח כאשר שבט דן, שלא הצליח לרשת את נחלתו המקורית, מחפש מקום חדש להתנחל בו. הם מגיעים לאזור קריית שמונה, ומוצאים שם מקום מתאים. בדרכם, הם עוברים בבית מיכה ומזהים את הנער הלוי. הם מבקשים ממנו לברר אם דרכם תצליח, והוא משיב להם בחיוב. הם ממשיכים בדרכם ומגיעים לעיר ליש, שם הם מוצאים עם שקט ובוטח, ומחליטים להתנחל שם.
המעבר לבית מיכה שבט דן שולח חמישה אנשים לרגל את הארץ, והם מגיעים לבית מיכה. הם מזהים את הנער הלוי ומבקשים ממנו לברר אם דרכם תצליח. לאחר מכן, הם לוקחים את הפסל, התרפים והמסכה מבית מיכה, ומציעים לנער הלוי להצטרף אליהם ולהיות כהן לשבט דן. הנער לוי משתכנע ומצטרף לשבט דן, כשהם לוקחים את כל הציוד מבית מיכה. מיכה ואנשיו מנסים לרדוף אחריהם, אך בני דן מזהירים אותם לא להתקרב, מחשש לפגיעה.
הקמת המקדש בליש בני דן ממשיכים בדרכם ומקימים מקדש בליש, כשהנער לוי משמש ככהן. מיכה נשאר ללא מקדש וללא כהן, והסיפור מסתיים בכך שבני דן מצליחים להתנחל במקום החדש. זאת אומרת, אם אתה ממשיך פה לרוץ אחרינו, יש לך שתי אופציות: או להיות בלי כלום ולא חי. מה אתה מעדיף? וייכו בני דן לדרכם ויר מיכה כחזקים הם עמנו, ואיפן וישוב לביתו. נכון, אתם קצת מרחמים עלי ודוגרי אני שאת מרחמה, אבל בואו לא נשכח איך הוא התחיל את מעשה האלוהים שלו. הוא גנב מאמא שלו אלף ומאה כסף. בסך הכל התקיים בו את מה שתמיד היינו אומרים כשהיינו ילדים קטנים: "הגונב מן הגנב פטור". זוכרים שהיינו אומרים את זה? כן. זאת אומרת, בסך הכל גנבו משהו שהתחיל בגנבה. זאת אומרת, הכל כאן מאוד מאוד לא ישר ולא נעים. באמת אנחנו איתו כי חז"ל אהבו אותו. חז"ל סיפרו לנו שפיתו הייתה מצויה לעוברי דרכים, שהוא טוב בהכנסת אורחים. ולהיות טוב בהכנסת אורחים זה לא ערך צדדי בעם ישראל, זה היסוד של אברהם אבינו. היה לו את זה, אבל זה התערב עם המון דברים מוזרים, בלתי מוסריים, והעיקר עם בית אלוהים עבודה זרה ועבודת השם משמשים בו בערבוביה.
ביקורת על כיבוש דן והם הלכו את אשר השמיכה ואת הכהנה שהיה לו ואין שאלם שוקט ובותח ויקו אותם לפי חרם ואת העיר שטרפו באש ואין מציל כי רחוקיים מצידון כמו שאמרנו ודבר אין להם אדם אין להם קשרים והיא בעמק השם לבית רחוב. עמק אחולה היא בקצה עמק אחולה בעמק השם לבית רחוב והיוו נו את העיר וישבו בה. תגידו, יש לדעתכם התנ"ך מרמז על ביקורת כלפי הכיבוש של דן? כי דרך אגב מציירים כאן לעוזן השמאלנית שלנו דן בריאה. אנחנו שמאלנים כי אנחנו לא חיים בעולם שורקים אנשים וזה. אנחנו בעולם כזה רח כזה, נכון? יחסית כן. בעוזן שלנו איך זה נשמע לכם? כאילו הסיפור של אנשי לשם הצידונים האלה נשמע שהם אנשים כאלה טובים, רגועים ובותחים. פתאום אנחנו נופלים עליהם. אבל מצד שני, מה זאת אומרת? יש מצוות יישוב הארץ, מצוות כיבוש הארץ. אנחנו צריכים, העם ישראל צריך להכרוז בכל חבלי ארץ חייו. אז למה התנ"ך מצייר לנו את זה בצורה כאילו שכואב לנו קצת? בספר יהושע לא כזה קו זה לא צוייר ככה. פה מציירים לנו את זה בתור שכאילו הם אנשים כאילו תמימים. תודו שזו התחושה שהתנ"ך מייצר. אל זה לא נכון, יש מצווה, יש חובה, יש זה טוב. למה נכון זו שאלה כפי שכתב הרמב"ם כפי שחז"ל אמרו בפסק הרמב"ם שיהושע בן נון שלח איגרות מי שרוצה יתפנה. דיברנו על זה בספר יהושע. מי שרוצה ייפנה וילך לו, מי שרוצה יעשה איתנו הסכם שלום שהוא לא הסכם שלום של ימינו אלא הסכם של כמו אמרתי את זה כבר בפעמים כמו שלום של שלום לדרוזים שהוא בעצם נאמן לנו. מי שרוצה ילחם איתנו. לא מתואר שהיה פה את הסיפור הזה. אולי זה היה מה שמתואר לנו כאן זה משהו שקצת כאילו עושה לנו קבץ בלב כי אנחנו מרגישים שבני דן האלה לא בני דן, בני לשם הצידונים האלה התמימים כאלה. ואני חושב שמכוונת הנח מתאר את זה ככה כי הכיבוש משחית ביטנאי ביטאי הכיבוש משחית של הכובשים אין צדקת הדרך כשאתה בא בשם אהותך הממלכת כהנים וגוי קדוש בשם הערכים האלוקיים האידיאליים האלוקיים בשם הדיוק בשליחות עם ישראל בתפקידו ההיסטורי אז הכיבוש הוא אמיתי והוא המעשה המוסרי אבל כאשר אתה עם ישראל לא כל כך ראוי אז באמת תבואו ויגידו לך היי נשתים אתם היי מה עשיתם כלומר בעצם בעצם זה יכול להיות שהתנ״ך מוצא בכוונה לכתוב הנביא שכתב את הסיפור הזה שמואל כפי חזן בכוונה כתב את זה ככה כדי לתת לך את התחושה שהם עושים מצווה אבל היא באה בעברה ולכן אתה מזדהה פתאום עם האויב הצידוני כן אבל תראו את ההמשך ויבנו את העיר וישבו בה ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם הם לא היו מכחיי קשר לעם ישראל הם לא היו אנשים שרוצים פשוט להיות עם ככל העמים ממש לא להפך הם קוראים לעיר הזאת דן להזכיר ולהורר את קדושת דן בן יעקב ולמישה צדיק מבניו הקדושים הצדיקים שנעקו אבינו נדבט שבטיה שנמצאים על חושי הנשפט של הכהן זאת אומרת כאילו מבחינתם הם ממשיכים מסורת ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם השריולת לישראל ואנחנו לא יודעים את זה התנ״ך רוצה להגיד לנו כי התנ״ך מספר לנו סיפור מורכב כל הזמן זה מורכב פה מצד אחד עבודה זרה מצד אחד עבודת השם מצד אחד בגנבה לוקחים מצד שני הם רוצים להקים באמת אזור שהעם ישראל צריך אותו הם קוראים לעיר הזאת דן בשם דן אביהם השריולת לישראל ועולם לאי שמעיר לראשונה מסכימו את הפסוק ועולם לוז שמעיר לראשונה למה כי פה במקום הזה הוקם המקדש של העגל ויקרו להם בני דן ויקרו להם בני דן את הפסל ויונתן בן גרשום בן מנשא כשהנון קופצת למעלה וחזל רמזו לנו שזה בעצם משה יונתן הזה הוא צאצא של משה רבנו הוא הלוי הוא הכהן הוא האיש שהוא גיבור הסיפור פה הוא בניו היו כהנים לשבט הדני עכשיו שימו לב טוב יש כאן שני תאריכים הוא בניו היו כהנים לשבט הני עד יום גלות הארץ היא חורה מה פשט עד יום גלות הארץ את זה לא כתב שמואל שכתב את ספר השוטים את זה כתב מישהו שחי ביום גלות הארץ זו תוספת של של צ'קנסט הגדולה של חזקיהו יש כאלה דברים כאלה בתנ״ך מה זה גלות הארץ ענתן גלה שבע דן שבע דן ראשון לגולים ואני קורא לכם מלאכים בית פרק יוצאין ובכן אפילו לפני כן בעצם כתוב בספר מלאכים בית פרק תצוואר אפילו בשנת חמישים ושתיים לעזריה מלאך יהודה מלאך פקח ועשרה בני ה' בימי פקח מלאך ישראל בא תגלת פיל עשר מלאך חשור ומקח את איון מה זה איון? מארג' איון בסדר? תלכו לשמוע בחדשות מארג' איון זה בעצם כפר לבנוני שהוא כפר יהודי שנמצא צפונית למטולה קצת ואת עוול בית מאחה זה אזורי מקחולה ואת ינוח ואת קדש גם כן מזהים את זה באזור הזה ואת חצור ואת הגלילה כוללת סנפטנים והגלם עשור זה הגלות הראשונה מסדרת הגלויות של עם ישראל יש לנו ארבע גלויות גלות עור אחת, גלות עשור שתיים, גלות בבל שלוש, גלות בבל ארבע כולם מתרחשות בסוף כולם מתוארות בסוף ספר מלאכים ההבדל ביניהם זה הבדל של 150 שנה מן גלויות עשור לגלויות בבל אבל מי שגלה ראשון זה שבט דן בסדר ואני חוזר אצלנו אז כתוב כאן ויקימו להם מובנה ויהיו כהנים ושבט הדן יעד גלות הארץ ולכאורה הפשרתו עד גלות שבט דן אבל מיד אחרי זה כתוב וישימו להם את פסל מיכא שנשא וישימו להם בני דן פסל מיכא כל ימי יהיות בית האלוהים בשילו שלא נחרבה הרבה לפני, שלא נחרבה לפני ימי שאול ודוד שלא נחרבה בראשית ימי המנהיג הטוב והצדיק שמואל שלא נחרבה בעוד חמש דקות מיד בתחיית התנ״ך מיד בתחיית ספר שמואל אז תחליטו כמה זמן היה פסל מיכא אלא כמו שאמרנו שימו לב טוב קורה כאן דבר מופלח אמרנו שהסיפור הפרקים מיוד זין ודחית שמתארים את נקדש פסל מיכא הם בעצם אפשר להגיד הסיפור ההיסטורי של פסל מיכא והסיפור ההסטורי הזה יש לו הרבה הרבה שלבים וכאן רוזים את הרמז הבא אתם זוכרים שירובעם בנבט הקים שני נקדשים שיהיו אלטרנטיבה לירושלים אחד בבית אל ואחד בדן שני אגלים האגל בבית אל והאגל בדן למה הוא הקים בבית אל טוב לא נכנס לכל הסוגיה הזאת ברור שהבית אל זה מקום שהוא מרוותה כשיש פה קשר ליעקב אבינו זה גם זה הגבול שלו מבחינת הקשר הרי ירובעם רצה להבדיל ולהפריד בין מלאכות יהודה לבין מלאכות ישראל החדשה שהוא מקים אז ברור שהמקדש בבית אל הוא הגבול סוג של גבול אבל מה זה המקדש בדן זה כדי שאנשים לא יצטרכו ללכת רחוק ואין להם גם מקדש קרוב לבית אז איפה ישים בקצה השני אבל כבר יש המקדש רק צריך לשכלל אותו זאת אומרת בעצם מקדש פסל נמיכה השתכלל להפך להיות מקדש האגל שאנחנו מכירים אותו הכל עם ספר מלאכים רק יש פה שאלה אני לא מבין משהו אחד בין התקופה של ספר שופטים התקופה של ירובעם בן לבט והלאה היה תקופה מאוד חשובה בעם ישראל שהיה בה את שמואל שאול דוד שלמה תקופה שבה היה ניקיון טוטלי מעבודה זרה היה הרוממות גבוהה של עם ישראל בזמן הזה היה את מקדש פסל נמיכה לא מקדש פסל נמיכה כנראה ירד כוחו וחורבן שלו ובעבודה היסודית של שמואל שעליו נימד בעזרת השם בשנה הבאה שנה נגמרת ספר שופטים ספר שמואל שנה הבאה ששמואל בעצם מנקה את עם ישראל עם כל העבודה זרה זה שמואל משה ואהון ושמואל בקוראי שמו מה שמואל עוד מול משה ואהון משה ואהון הביאו תורה לעם ישראל הופרה התורה ומאה שופטים שמואל מחדש את הקשר עם התורה מכוחו בד דוד המלך שאול ודוד אחר כך הכל יורד עוד פעם כנראה שבזמן ששמואל שאול ודוד לא הוא לא תפקד הפסל אבל הוא לא תפקד אבל הוא נגנז והוא שמר על אש קטנה ומתוך לכן המפסוק פה מסיים ויונתן בן גרשם בן ישראל הוא ונעווה הוא כהן ונשאר עד יום גודלת הארץ המקדש של מיכאה המשיך עד גות דן אי שם אי שם במי השור רק רגע רק רגע בוא נדאג יותר ושימו עליהם פסל מיכאה שנעשה כל המיניות בתלויים בשלו שתי תקופות פסל מיכאה נגמר בחורבן שלו ותקן אבל הוא לא נגמר לגמרי יש לו איזה שהוא זה כמו שאתה עוקר משהו לא מהשורש אתה חותך מלמעלה השורשים נשארו הם צומחים מחדש בדמות העגל בדן בימי ערובן בניבט אהה בתחילת מרקל ג'יין והאיש מיכל לא בית אלוהים ממתי יש לו בית אלוהים כאן נכנסים חזל חזל דורשים בכמה מקורות אחד הפסוקים בספר זכריה פסוק מופלא ועבר בים צרה פסוק בזכריה שכתוב בהקשר אחר לגמרי דורשים חזל ועבר בים צרה שכשעם ישראל עבר את ים סוף עברה איתם צרה מה זה צרה לא צרה מלשון צרה צהורה אלא מלשון אישה צוררת אישה צרה שפירושו אישה שנייה כלומר יש את הקב' ברוך הוא ועבר בים סוף עבודה זרה למה מיכא עבר את ים סוף והוא הביא איתו א הרעיון של העגל את העגל עצמו פסד מיכא הסיפור ש זאת אומרת החטא של העגל שהיה במדבר מי שהביא אותו זה מיכא חזל הולכים אותו אחורה שמכאה בכלל היה תינוק בשעבוד מצרים והוא היה לבנה שבאכזריותו הבלתי נתפסת של פרו שהוא השתמש בתינוקות כלבני בניין היה שם את מיכא ומשה רבנו הציל אותו כמו שמשה רבנו תמיד מציל את האנשים האלה את הערב רב לוקח לעם ישראל צריך גם לקחת תמיכה איתו כתוב שכש משה רבנו העלה את ערונו של יוסף עצמות יוסף שלפי ההגדה הם היו בוי תוך הנילוס ועל ידי איזשהו טס שיש בו איזה שם השם לא יודע הוא הערים את העציף את הערונו של יוסף כשמיכא גנב את הטס הזה כבר אז הא גנב והעבר איתו ואיתו הוא הקים את העגל והרוח והתפיסה הזאת עברה מיכא גם לארץ ישראל עד שהוא הקים בער יפרי כאלטרנטיב על המשכן שלו ועד שמזה הוקם העגל בדן כאלטרנטיב על המקדש הירושלמי זאת אומרת לצד השראה את השכינה של העם ישראל במקדש יש איזה שהוא קו שהולך עם עם ישראל לאורך כל הדרך של עבודה זרה שהיא לא עבודה זרה שכופרת מהשם אלוהי ישראל לחלוטין אלא היא חטא העגל מה זה חטא העגל אומר רבי יהודה הלוי חטא העגל זה לא עבודה זרה אלא זה הפיכת היהדות מתורה של השם לדת של אדם ו פה צריך איזשהו שיעור באמונה אבל יזמננו אותם עוד שניה אז רק נגיד בקצרה בעצם הסיפור של פסל של תמיכה מאוד מזכיר את איסור במות שיש בתורה איסור שעם ישראל לא השתחרר ממנו גופה ארוכה אפילו בימי מלכי בית דוד הקשרים רק מלכי בית דוד הכי צדיקים הייתה התמודדות והתגברות על החטא הזה אם תסתכלו בסיפור של הבמות בפרש ראה בספר דברים אז מודגש שם איש כל הישר בעיניו מה הכביחה השם אל הארץ תאה כתב ראות הירדן אז הבית תעבדו את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים שאתם נרשים אותם ונתנו להם על הערים הרמים על הגבות תחת כלי צחנה על כל הערים כל מקום אבל אתם לא כן לא תעשו כנעשם אלוהים לכם לכם אין כל מיני מקומות כי מלמקום שיבחר השם אלוהים לכם וכל שביתכם לשום את שמו שם או לשום את שמו שם לשכנות את דרשו ואת השמה ואתם שמו לותיכם וזבחכם לא תעשו ככל שאנחנו עושים ביום איש כל הישר בעיניו המושג הזה אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה כשקוראים לך זה מרמז שכאן עם ישראל עובר על איסור הבמות שנזכר בפרשת ריה מה משמעותו שאיסור הבמות? אתה לא עולה ומאפיל אל הר השם אלא אתה בונה מקדש בגובה ההסלגות שלך לא מרחיק לכת לא עולה לרגל לשכנות תדרשו תדרשו תחפשו תדרשו תתאמצו את שכנותו אלא על כל גבעה גבוהה מתחת כל עץ כלומר יש באדם רגש דתי קוראים לזה חכמי חכמי מהאקדמיה קוראים לזה רגש רליגיוזי שמעתם פעם את המילה הזאת? עכשיו אמרתי לכם אותה תזכרו אותה כי אם תשתמשו בפעם אז יגידו שאתם חכמים וזה יכול להשתלם לפעמים רגש רליגיוזי זה רגש דתי שיש לאדם אדם הוא מחפש את אלוהים כמו מתחילה ספר הכוזרי כמו ספר הכוזרי שבן אדם חולה וחלומות על אלוקים שבן אדם מרגיש שאלוקים ורבי יהודה הלוי מאשר את הרגש הזה אומר לו כוונתך רצויה מה זה כוונתך רצויה? עצם הרגש הדתי מעיד שיש איזשהו קשר בן אדם לריבונו שעולה אבל אתה מפתח דת מתוך רגש הדתי שלך זה נקרא דת זה עבודה זרה וזה לא תורת ישראל תורת ישראל זה לא ביטוי לרגש הדתי של האדם זה גם נמצא שם ברור שמישהו מקיים את תורת השם אז הוא מוצא בגם ביטוי לרגש הדתי שלו תורת השם זה איך מורידים את השפע האלוקי לבריאה לעולם זה לא איך האדם מטפס אל השם ברצונו זה איך השם יוד לתוך המציאות זה ההבדל בין דת לתורת ישראל דת זה איך אני מחפש את הביטוי לנפש שלי שרוצה כמיהה לאור כמיהה לקודש, כמיהה לאלוהים זה דת תורת ישראל היא לא דת אלא היא התפקידה היא לא לעלות אל השם אלא להוריד את השפע האלוקי לתוך הארץ וזה עושים רק בירושלים או בשילו רק על ידי שבט הלוי רק באמצעות דיוק מאוד גדול וכאשר עם ישראל ועם ישראל מרגיש את הכמיהה לאלוהים אבל הוא לא עולה למדרגה של תורה למשל מדרגה של דת זה הסיפור שמלווה אותנו לאורך כל הדרך יש עוד מה להגיד בעניין רק רגע נעצור כאן ואנחנו צריכים להבין מהסיפור הזה ש עם ישראל תמיד התמודד זה זה לא לך תחילה אבל זה חלק מהסיפור שלנו אנחנו צריכים להתמודד עם תפיסות אמוניות לא נכונות זה לא שכל מי שמאמין אז יאללה הוא נכון הוא בצדר לא והתפיסות האלה עובדות לפרעות מוסרית היא הבנה נכונה וזה רקע להופעת ימי שמואל טוב
