שיעור כללי | מצוות בנית בית הבחירה | הרב דוד גבריאלי

חברים טובים, אנחנו נמצאים בפתח ימי בין המצרים, והלב והראש כבר בבית המקדש. כדרכנו, ננסה להבין את עניינו של המקדש דרך הרמב"ם, ההגדרות שלו והשאלות שעולות מדבריו. הרמב"ם מציין במקור חמש שלוש שאלות מתוך ההגדרות השונות שלו למצווה. הראשונה היא מה המקור למצווה ומה הפסוק שממנו היא נובעת. הרמב"ם סותר את עצמו כי במקור שתיים, בלכות בית הבחירה, הוא כותב מצוות עשה לעשות בית לה' שנאמר "ועשו לי מקדש". ואילו במקור ארבע, בלכות מלכים, הוא מציין שלוש מצוות שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, והמצווה השלישית היא לבנות בית הבחירה שנאמר "לשכנות תדרשו ובאת שמה". הסתירה ברורה, והלחם משנה שואל על כך.

סתירה בהגדרות הרמב"ם השאלה השנייה היא הסתירה בין הגדרת המצווה במניין הקצר לפתיחה של ההלכות. במניין הקצר הרמב"ם כותב "לבנות בית הבחירה", ובהקדמה ללכות בית הבחירה הוא כותב "לבנות בית המקדש". מה השם הנכון? פעם אחת כך ופעם אחרת כך. השאלה השלישית היא מה בין לעשות בית לה' לבין לבנות בית הבחירה. במקור שלוש, בלכות בית הבחירה, הרמב"ם כותב מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות. לעומת זאת, במקומות אחרים הוא כותב לבנות בית המקדש או לבנות בית הבחירה. צריך להבין את ההגדרה הזאת. עוד שאלה אחת לפני שנכנסים לעומק העניין: עיון קצר במצוות עצמה, מצוות עשה כף בספר המצוות הארוך. הרמב"ם כותב שהיא המצווה העשרים שציוונו לבנות בית עבודה, בו יהיה הקרבה והבערת האש ואליו יהיה הליכה והעלייה לרגל והקיבוץ בכל שנה, ואומרו התעלה "ועשו לי מקדש". הרמב"ם מוסיף ללשון ספרי ומביא את הגמרא בסנהדרין, שמי שלמד פרק שני זוכר את זה: שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, לבנות להם מלך וכו', ולבנות בית הבחירה.

מטרות בית המקדש מה עניינו של בית המקדש? למה יש אותו ומה תועלתו? יש שתי מטרות מרכזיות. הראשונה היא הקרבת הקורבנות, כלומר בית לה' מוכן להיות מקריבים בו קורבנות. המטרה השנייה היא פגישה עם השם, הורדת שכינה. המקום הזה הוא לא רק מקום של עבודה אלא גם מקום שבו כל השפע האלוקי, כל השכינה, יורדת אלינו. אם ניקח את שתי הנקודות האלה ונגדיר אותן, הקרבת הקורבנות היא מלמטה למעלה, זה משהו שאנחנו עושים. הורדת שכינה היא משהו אלוקי שמגיע ויורד אלינו. הרמב"ם מחלק את הספרים שלו ל-14 ספרים, ובמורה נבוכים הוא מחלק את הנושאים ל-14 אבל בחלוקה אחרת. אחד ההבדלים הוא בנושא שלנו: ספר עבודה עוסק במקדש עצמו, וספר קורבנות עוסק בכל הקורבנות.

הבדלים בין מקדש ובחירה שימו לב לפסוקים שאמרנו שיש סתירה ביניהם. בספר שמות, פרשת תרומה, נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בפרשת ראה, ספר דברים, הפסוק הוא "לשכנות תדרשו ובאת שמה". מקדש ברמב"ם זה הדברים שאנחנו עושים מצידנו, שזה כולל את כל הקרבת הקורבנות ואת כל העשייה של המקדש. לשכנות תדרשו זה שכינה, פגישה עם השם. בית הבחירה ובית המקדש: בית המקדש מכוון כנגד הצד של העשייה שלנו מלמטה למעלה. בית הבחירה מגיע מהמקום אשר יבחר השם, זה מקום שבו השכינה שורה. הרמב"ם מחבר בין שני המהלכים האלה. השלב הראשון לעשות מקדש היה במשכן במדבר. ועשו לי מקדש נאמר על המשכן של המדבר. השלמות היא מפגש בין שני הדברים: מקום שבו השכינה ייפגש עם כל העשייה שלנו מלמטה והם יהיו באותו מקום.

סיכום השאלות השאלה הראשונה על הסתירה בדברי הרמב"ם: במקור שלוש מדובר על בית להשם מוכן לעבודה, ולכן הפסוק הוא "ועשו לי מקדש". בלכות מלאכים מדובר על בית הבחירה, המקום שבו יבחר השם. השאלה השנייה על ההגדרה של בית לה' ובית הבחירה: לעשות בית לה' זה מלמטה למעלה, הקורבנות. לבנות בית הבחירה זה לבנות אותו במקום שבו שורה השכינה. השאלה השלישית על הצורך בגמרא בסנהדרין: אם זה היה רק בית בשביל להקריב בו קורבנות, זה לא היה מצווה כי זה הכשר מצווה. הרמב"ם מביא את הגמרא להראות שזה מצווה בפני עצמה, כי זה כולל גם את הבחירה האלוקית במקום. סנדרין ואומר הרעיה שזה מצווה כי נצטוו נכנסו לארץ ונצטוו לבנות את בית הבחירה. היא מטרה בפני עצמה. עכשיו אחרי שיש את הפסוק הזה, אחרי שאת הגמרא הזאת שאומרת שלוש מצוות נצטוו, צריך לחבר את שני הדברים ביחד. זאת אומרת, צריך לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים קורבנות, אבל הבית הזה לא נגמר בזה. הבית הזה הוא מוכן להשראת שכינה. זה בסוף הנקודה הפנימית שלו שהופכת אותו למצוות עשה. אחרי שהוא מצוות עשה, אז ודאי שחלק מהמצוות זה שהוא יהיה מוכן גם להקריב בו קורבנות, ברור. אבל זה לבד לא היה מצוות, רק בית הבחירה שזה המקום שבחר ה', שזה המקום באמת להיפגש עם ה' לשכינה, זה הופך את זה למצוות עשה.

הגדרת המצווה השאלה השלישית הייתה מה הסתירה בין ההגדרת המצווה במניין הקצר. בשאלות אחרי חמש, מה הסתירה בין ההגדרות במניין הקצר ששם הוא אמר לבנות בית הבחירה שנאמר "ועשו לי מקדש" להגדרה בפתיחת ההלכות. בפתיחת ההלכות ההגדרה הייתה לבנות בית המקדש. לפי מה שאנחנו אומרים, זה פעילי פלאים. בפתיחה להלכות שם אנחנו הולכים לצד המעשי. הרמב"ם הולך להגיד לנו אתם צריכים לבנות בית, צריך לבנות אותו, צריך להכשיר בו עובדים. מה ההגדרה? לבנות בית מקדש. במניין הקצר זה המקום שבו הוא מגדיר למה זה מצווה. למה זה מצווה? אני מזכיר לכם יש ברקע כל מיני שיטות וכל מיני נושאים, כן מצווה, לא מצווה. רמב"ם במניין בספר המצוות בכלל, במניין הקצר עוד יותר בצורה מאוד קצרה ומתומצתת, למה זה מצווה? למה זה מצווה? בגלל שזה בית הבחירה. זה בדיוק כמו שבספר המצוות הוא הביט הגמרא בסנדרין ולא הסתפק ב"ועשו לי מקדש". הביט הגמרא בסנדרין שכתוב לבנות בית הבחירה ואז הוא אמר זהו, זה הרעייה המוחלטת שזה מצוות עשה עצמאית ולא הכשר מצווה. אותו דבר במניין הקצר הוא אומר מאיפה אני יודע שזה מצוות עשה שנאמר מצוות עשה לבנות. אז ההגדרה היא לבנות בית הבחירה, בית הבחירה שזה השראת השכינה. זהו, זה עכשיו עושה לי את הכל כמצוות עשה. כשזה מצוות עשה אז היא כוללת בתוכה גם לעשות מקדש, דהיינו שהבית יהיה מוכן להקריב קורבנות וכו'. למרות הפסוק שהגיע לפני הכניסה לארץ, הם נכנסו לארץ ואז היה 400 שנה שזה היה במשכן ולא בית הבחירה וגם שם הוקרבו קורבנות. אז למה זה לא הוכחה לזה שזה דווקא כן שני מצוות? ששם הם עשו מצווה אחת כי שם לא היה את החלק של השראת השכינה באופן מלא ועשו את החלק הראשון. שאם זה היה נגמר בזה אז יכול להיות שהיו עושים את זה, אבל זה לא אומר שזה מצוות עשה. המצווה היה להקריב קורבנות, הקריבו קורבנות שיהיה איזה מקום בסדר. זה הכשר לא כן יש שני מצוות את הקורבנות ואת בית המקדש. לא הקורבנות יש חוץ מזה מצוות הקורבנות, אבל בית המקדש אין. בית המקדש עצמו לא היה מצווה אם לא היה את העניין של השכינה. היה מצווה להקריב קורבנות וזה מצווה נוספת ברמב"ם לא קשור לפה. בניין בית המקדש לא היה צריך להיות מצווה כי הוא הכשר למצוות הקורבנות. זה משהו אחר כבר, כוונת הקורבנות זה עומד לעצמו. כן תבין במקור הראשון של העניין הקצר אמרנו שלעשות מקדש זה רק ההכשר, זה לא מצווה עצמה. את המצווה עצמה הוא לומד מהפסוק השני. לכן ההגדרה היא לבנות בית הבחירה.

בית הבחירה והשראת השכינה למה שלא הביא את הפסוק השני? כן, זה שאלה מצוינת וזה בגלל שהוא רוצה לשלב את הדברים לבנות בית הבחירה, אבל שנאמר "ועשו לי מקדש". זאת אומרת בסוף "ועשו לי מקדש" באופן מעשי הוא בסוף הפסוק הדומיננטי. רק בהלכות מלאכים כשהרמב"ם כותב נכנסים לארץ וצריך אז למנות להם מלך ולהחריט את ראש המלאק, אז הוא מביא את הפסוק שמדבר על כניסה לארץ ספר דברים. לא יודע אם אמרתי את זה קודם, אבל זה ברור. אבל "ועשו לי מקדש" מדבר במשכן כי מהמשכן כבר התחילו. אבל שכנות ידרשו מדבר כבר שספר דברים פרשת ראה הכניסה ההכנה לכניסה לארץ ואז הפסוק שכנות ידרשו כי הוא כבר אומר לך את הקצה מה הולך להיות. אבל בסוף החלק של כל ההכנות וכל הבנייה של הבית עצמו והכנת העובדים וכו' וכו' זה חלק מאוד משמעותי. רק זה לבד לא היה מצווה. אז במניין הקצר הרמב"ם בעצם משלב את זה בכל המקומות. בעצם מה שהוא עושה פה הוא משלב את כל הדברים ביחד. זאת אומרת הגדרת המצווה היא לבנות בית הבחירה וזה מה שהופך את זה למצווה עצמאית כי זה המקום שמבחר השם. הפסוק הוא כבר הפסוק "ועשו לי מקדש" כי אני רוצה להגיד לך זה מתחיל מלמטה למעלה, זה משתלב עם העשייה שלכם. אז באמת אנחנו מקבלים תמונה שהמבנה השלם שלה אם אני שנייה אחת רגע אסכם אשר ראינו עד עכשיו. אז מה שאנחנו רואים למקדש יש שתי מטרות: מטרה בפועל של הקרבת קורבנות וכולי ושכינה. במורה נבוכים זה ממש מתחלק באמת לשני הדברים הללו. בפועל בהגדרות של הרמב"ם וביד החזקה רמב"ם בעצם אומר הדברים האלה נפגשים. המטרה תחליט בסוף שהדברים האלה ייפגשו וגם אם בדרך יש לך שלבים שבהם אתה עושה רק חלק אחד, אבל זה הכל בדרך לקצה. הקצה זה השראת השכינה. עכשיו תראו יש פה דבר מדהים שטוב שיש לי כמה דקות כי באמת יש פה שני דברים נפלאים ממש מרגשים אותי כל פעם מחדש. אחד איך הרמב"ם קרא להלכות ביד החזקה של כל הנושא של המקדש. איך ההלכות האלה נקראים? הלכות בית הבחירה. שומעים חברים? ההלכות האלה נקראות הלכות בית הבחירה. תעשו בדיקה עם מחשב עם מה שאתם רוצים. בכל הלכות בית הבחירה לא מופיע השם בית הבחירה. שומעים? בכל הלכות בית הבחירה השם שמופיע כל הזמן כל הזמן כתוב בית המקדש, בית המקדש. כל הזמן כתוב בית המקדש, בית המקדש.

הלכות בית הבחירה קודם כל התשובה לדבר הזה כי אומרך הרמב"ם באמת בפועל אני בלכות אני עכשיו נמצא בשטח ועכשיו בשטח מה צריך לעשות? צריך לבנות, צריך להכשיר את העובדים. וכל זה זה מקדש. כמו שאמרתי, לקדש את הכוהנים זה עבודה שלנו. הכהן הוא לא קדוש כאילו מעצמו, הוא בחר בו והכל, אבל צריך להקדישו. צריך לעשות דברים כדי להבדיל, צריך להבדיל את הלווים, צריך להבדיל את הכוהנים, צריך להקדיש אותם, צריך לבנות בית, צריך להכין אותו להיות מוכן להקריב בו קורבנות. זה שזה הגדרות, צריך לעשות דברים. אבל כל המטרה של כל הדר הזה זה למה? או כל זה מתחבר למה? לבית הבחירה. לכן בכותרת הראשית שאני לבי, אני שהרמב"ם נותן כותרת להלכות, אז הוא אומר זה הלכות בית הבחירה. הוא רוצה להגיד לך, הוא רוצה שתשאל את עצמך למה הוא קורא לזה הלכות בית הבחירה ואז אתה תתחיל להסתכל על הפסוקים וכל הדברים ותגיד אהה לחבר את זה לבית הבחירה כי היו משקנים קודם. תראו עוד מילה אחת מדהימה מדויקת מאוד במקור חמש עשרה. תראו גם במקור חמש עשרה אם יעמוד מלך מבית דוד וילכות מלכים זה מה שנקרא הלכות משיח כן פרק י' א' י' ב' וילכות מלכים זה ילכות משיח. אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועושה גם מצוות כדוד אביב תורה שבכתב ושבעל פה ויקוף כל ישראל לכבוד ויחזק בודקה וילחם מלחמות השם הרי זה בחזקת שהוא משיח עוד לא משי ודאי אם עשה והצליח וניצח כל האורות שסביבו הוא בנה מקדש במקומו וקיבל נדחי ישראל הרי זה משיח ודאי. מה זה המילה הזאת הוא בנה מקדש במקומו? איפה יבנה אותו תל אביב? אז מה זה במקומו? במקומו הנבחר היו מקדשים משקנים אפרופו משקן מקדש ועשו לי מקדש וזה מדובר על המשקן היו לפני כן אבל לא במקומו לא במקום מלך המשיח הסימן הסופי שלו זה שהוא בונה את המקדש אבל במקומו. מה זה מקומו? זה המקום שבחר ה' כמובן ירושלים וכולי.

משכן ומקדש עכשיו המקום הזה כידוע רמב"ם אומר זה סתם רמב"ם מאוד יפה במורה נבוכים במקור 14 שאומר המקום הזה תראו שנייה אחת אם כבר תראו רבין זאת הפליאה ואין ספק אצלי שהמקום שריחדו אברהם בנבוא היה ידוע אצל משה רבנו ואצל רבים שאברהם ציבה אותם שיהיה בית עבודה ופלח וצלי אברהם תמן פולחן יהוד דריה ואשר לא ידבר בתורה ולא נזכר בפרט ורמה זה למקום אשר יבחר השם. הרמב"ם כותב שלוש סיבות אבל שומעים מה הוא אומר? הוא אומר אברהם רבינו אומר ואחרי ההקדה הוא אומר זה המקום שבו הר השם יראה שמה יעבדו שמה יעבדו. זאת אומרת שמה יעבדו ויעבדו במקום שהוא המקום הנבחר. רק מה הבעיה? שלא יודעים מאיפה המקום. זאת אומרת אברהם רבינו כבר בהקדה בעצם כבר נמצא בקצה כי הוא אומר שהמקום הזה עכשיו איפה שהייתה ההקדה זה המקום שבו עם מסכים נמצא ישראל יקריב קורבנות אבל זה יהיה במקום שיבחר השם המקום הר השם יראה. אבל לא יתגלה המקום שלוש סיבות מעניינות למה לא יתגלה המקום. הרמב"ם אומר שלא יעריבו עליו עם ישראל כן הסיבה הראשונה של האומות לא ילחמו עליו והשנית שלא יפסים מי שעכשיו הוא בידם ישחיטו את זה והשלישית והחזקה שבהם שיהיה אחדות כן מה הסיבה השלישית אחרי שיהיה מלך ונחריט את המלאק יהיה אחדות בעם ישראל עכשיו אפשר לבנות בית המקדש כן אפרופו לכל מי שרוצה לבנות את המקדש וכולנו רוצים אבל צרך להבין שצריך פה עבודה של אחדות בעם ישראל ואם לא אז זה קצת מרחיק את בית המקדש הדבר הזה ולכן לא יתגלה איפה הוא מרחיק את המקדש הזה ולכן לא יתגלה איפה הוא מרחיק את המקדש הזה ולכן לא יתגלה איפה הוא מקום הזה בינתיים עם ישראל מחפש אותו ועושה את העבודה בכל מיני מקומות. ופה אני מסיים באמת עם דבר פילי פלאים ברשותכם את הקע האחרון. אתם רואים משכן ומקדש בואו שנייה אחת נראה את זה יש פה דברים זה מתחיל מרבי מלובביץ' ועובר למורנו ורבינו הרוויצמן ובאמת מרגש ממש. תראו מה קורה פה מקור 16 כבר שהכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל 14 שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילו ובנו שם בית של אבנים ופרסו יריעות המשכן עליו ולא הייתה שם תקראה ושין שם מכתד שנה עמד משכן שילו וכשמת אלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מה? לא נתקל לכם בגרון בנו שם מקדש באמת מקדש מה המילה לכאורה משכן מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעו ובנו שם מה? עוד פעם מקדש ומגבעון באו לבית עולמים בימי גבעון 7 ו50 שנה אומר רבי מנובביץ' זה קשה מכיוון שהרב בנו ספר של הלכות ומה נפקד מן ההלכה עריכות זו שהעמידו את המשכן בגלגל ואחר כך בשילו נו וגבעון הלילי חורה אין זה אלא סיפור דברי ימי ישראל היה לנו ספר היסטוריה שדר אומר רבי מנובביץ' סליחה עם כל הכבוד עד כמה שאני מכיר את הרמב"ם הוא לא היסטוריון אין אמת שמקורו של הרמב"ם בדבר סדר הבניינים הוא מהמשנה מסכת זווחים אבל במשנה ישנם כמה עניינים שאינם הלכות מה שאין כאן בעד החזקה שהוא איזה הלכות פסוקות כאילו הרבי מנובביץ' אומר רגע אולי נטרץ רגע המשנה כבר עסקה בזה אז הרמב"ם לקח מהמשנה כמובן לא תרוץ משנה זה לא ספר הלכה אגב למי שחשב עד היום גם הגמרה לא מי שחשב עד היום אבל בטח לא המשנה אבל הרמב"ם אז מה זה שמה להספר את זה סיפור הזה שמה נראה לי מסביר את ההלכות כל זה אתה רוה זה מין רצף כזה קרה קרה ואז הוא כשגבו וניצחו ועכשיו אני אבין למה תקנו את ההלכות בסדר זה חלק מה זה לא היסטוריה ככה לשמוע אבל פה הוא אומר לכל זה בישון הגמרה מה ידעה ואהבה בסדר היה היה פה 7 14 גם נגמר יש בית מקדש. נגמר סיפור צערנו חרב אבל עכשיו לא נבנה עוד פעם נכון. אז יש הערה זה לא בלמעלה מי שרוצה לראות את זה ככה יותר אז במצווה ברא ספר המצוות של הרמב"ם. של הרמב"ם עם ההסבר של הרוויץמן צערנו הגיע רק עד מצווה 39 ואין לו זמן להמשיך בגלל כל הלימודים והספקים האחרים בעזרת השם אז תראו רגע מקור 18 ועם זה נסיים. אמירה שכל הבניינים במקומה אחת שלמה רומזת להבנה פנימית של הדברים ונגדים שתי שאלות על הגמרה והרמב"ם אחד המשקם בגלגל עמד 14 שנים המקור לכך בגמרה בזווחים. מי שזוכר בדוף יומי שהוכיחה שהכיבוש נמשך 7 שנים שואלת הגמרה ושבע שחלקו מנעלנו נעה גמרה היא בהתאם המדשבע קבשו ושבע נע מחלקו. פרשו שהיא סברה בעל מי כתב על זה בספר אור הישן היו דעתי בלתי מובן הסברה לתלות זה בזה ואומנם הדבר צריך חיוד כאילו מה בגלל שהכיבוש היה שומעים את הסברה שהגמרה. אם הכיבוש היה 7 שנים אז מה אז גם החלוקה כנראה את השבע שנים מה קשור לכבוש לוקח הרבה זמן 7 שנים לחלק מה קשר. שאלה. הגמרה בזווחים אומרת שלוש בירות שלו ונו וגיוון חד החשיב לה יש להבין מדוע למה נו וגיוון זה נחשב אחד. גם במניין שנות המשכנים אמרו ימי העולם מועד שבין נו וגיוון 57 ויש להבין מדוע כאילו שניהם במניין אחד ולא פרטו ימי כל משקם לפני עצמו. גם לשון הרמב"ם צריכה עיון שאחר שהזכיר את בית עולמים חזר למניין שנות משקן נו וגיוון. זוכרים את הרמב"ם פה למעלה בהתחלה באו לשילה אחר כך משקן שילה באו לנו ובנו מקדש. משמואל בנו מקדש ומגיוון לבית עולמים. מדבר לא על הרמב"ם הזה נראה י זה רמב"ם אחר. הלכה בית זה לא כן הלכה בית. רק שנייה אחר שהזכיר את בית עולמים חזר למניין שנות משקן נו וגיוון. מה? ימי. ימי נו וגיוון באו לבית עולמים כן כן. לרגע איבדתי את זה. כן כתוב באו לבית עולמים ואז עוד פעם הוא חוזר. וימי נו וגיוון. כן יפה. ונראה לומר בסדרם של המשקנים שהמשקן במדבר היה עניין לפני עצמו והוא שייך למסע הישראל במדבר. בדומה לזה שימו לב היה משקן שלו המשקן של ארץ ישראל. שנותיו הרבות יוכיחו. כלומר משקן שלו שימו לב קוראים לו משקן. זה כאילו עכשיו המשקן מהמדבר עובר עכשיו למשקן בארץ ישראל ועכשיו יש פה משקן. נמצא פה שוכן פה עכשיו איזה תקופה 300 כמעט 370 שנה. שימו לב הגלגל ונו וגיוון שייכים לתקופות המעבר. הגלגל הוא מעבר מהמדבר לארץ ישראל. ונו וגיוון הם המעבר מן המשקנים בארץ למקדש בירושלים. והיין בדקדוק לשון הרמב"ם שכינה אותם מקדש. בשפה פנימית יותר יש לומר הגלגל הוא מבחינת דעת שהוא מעביר בין ג' ראשונות לז' תחתונות. והדעת כוללת חסד וגבורה. ועל כן הגלגל מחולק לשניים כמרומז בשמו גלגל. זה פעמיים גל. שבע שכבשו ושבע שחלקו. וכיוון שחסד וגבורה שווים הם, על כן אמרו מדי שבע כבשו שבע נם יחלקו. נו וגיוון הם מבחינת נצח ועוד. טרי פלקי גופה דק אחד החשיבה כידוע בזוהר. והם המעבר ממשכן שלו, בחינת תפארת לבית עולמים, בחינת יסוד ומלכות ציון וירושלים. אז שימו לב, יש פה מהלך מדהים. בכל הסיפור הזה של מי המשכן במדבר ועד בית המקדש של ירושלים. מה המהלך פה? המהלך פה הוא כזה. יש משכן במדבר. משכן במדבר הוא שורש בבחינת ג' ראשונות. זה משהו מאוד עליון וראשוני, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זו הפעם הראשונה שהקב"ה אומר לנו לבנות מקדש ולהקריב קורבנות. זה המשכן במדבר. כשמגיעים לארץ ישראל, יש שבע ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. המהלך שאנחנו עוברים כאן הוא כזה: הגלגל הוא בבחינת חסד וגבורה. זה המעבר מהמשכן במדבר, שהיה עם עם ישראל 40 שנה, לארץ ישראל. הכל זה בדרך לירושלים, אבל בדרך לירושלים יש כמה תחנות.

תחנות בדרך לירושלים תחנה ראשונה היא הגלגל, פעמיים גל, חסד וגבורה. שניהם נמצאים בתוך הדעת בענייני הספירות. ולכן, אומרת הגמרא, מדי שבע כבשו, שבע חלקו. בזמן של 14 שנה, איפה המשכן נמצא? בגלגל. תחנת מעבר ראשונה. נכנסנו לארץ, חונים בגלגל 14 שנה, וכובשים ומחלקים את הארץ. שלב ראשון. שלב שני, אחרי חסד וגבורה, מגיעים לתפארת. התפארת היא משכן שלו. זה ההעתקה של המשכן במדבר למשכן בארץ ישראל. כתוב, כי לא באו הדעת אלא מנוחה ונחלה. מנוחה זה שלו, נחלה זה ירושלים. יש 377 שנה למשכן בשלו. נגמר שלו, חרב שלו, ומה עכשיו? נו וגבעון, שהם ספירות נצח והוד.

נצח והוד בדרך למקדש נצח והוד מוגדרות בזוהר כספירה אחת שמחולקת לשניים. לכן לפעמים בספירות, הדעת תהיה במקום נצח והוד כספירות מפועדות. נו וגבעון הם מהלך אחד, 57 שנים בשתי המקומות האלה, וזה לא משנה כמה שנים בכל אחד מהם, כי זו יחידה אחת. היחידה הזאת היא כבר בדרך למקדש בירושלים. הגלגל הוא בדרך למשכן של שילה, ולכן זה חלק מהדרך של המשכן. נו וגבעון הם המעבר ממשכן שילה למקדש בירושלים, והרמב"ם קורא להם מקדש, כי הם כבר הדרך למקדש.

המעבר לירושלים נגמר נו וגבעון, גמרנו נצח והוד, ומה עכשיו? יסוד ומלכות, ציון וירושלים. עכשיו זה כבר המקדש שצריך להיבנות במקומו. ובמקומו זה חיבור של היסוד והמלכות. ירושלים היא המלכות. יש פה כל מיני עניינים, ציון, ירושלים, לא ניכנס לזה, אבל ברור שיסוד ומלכות הם יחידה אחת שהיא בסופו של דבר במקדש שנבנה במקומו בירושלים. ולכן, המהלך הזה קשור לכל מה שראינו בשיעור, שבעצם, יש פה דרך שאנחנו עוברים מהמשכן במדבר, דרך התחנות בארץ, והכול, בכל השלבים האלה אנחנו מקיימים "ועשו לי מקדש", ואנחנו בונים, ואנחנו מכינים, אנחנו מקריבים קורבנות, אבל הכול בדרך להגיע למקום שהבחר השם.

היעד הסופי: בית הבחירה זה בסוף היעד, זה בסוף הדבר האחרון, שזהו, שם זה נעצר. אחריו אין כבר יותר משכנים, ואין כבר דרך אחורה, יש חלילה חורבן, אבל לא דרך אחורה של כל מיני דברים בדרך, כי עברנו את כל הדרך, וזהו, והגענו ליעד, הגענו לבית הבחירה. אז כל ההלכות זה בית המקדש, אבל היעד זה בית הבחירה, וזה לשכנות תדרשו. ולכן, לאורך כל הדרך, אנחנו פוגשים את ההגדרות השונות האלה. אם מסתכלים על זה דבר דבר, ובכל מקום, אז מה שרואים, כמובן שהרמב"ם, כדרכו, מדייק מאוד בהגדרות של כל דבר, וגם כל הדרך מקבלת משמעות. זה לא היסטוריה. הרמב"ם, האם ידע קבלה? זו שאלה גדולה, שהעסיקה את כל המקובלים. האם הרמב"ם למד קבלה או לא? אבל כידוע, הרמב"ם, במה נפשך? או שהוא למד קבלה, אבל לא כתב קבלה, או שהוא לא למד קבלה, אבל הוא כיוון לקבלה. זאת אומרת, מהשכל שלו, מהברורים שלו, מההגדרות שלו, מלמטה למעלה, הוא בסופו של דבר כיוון לדברים שהם בקבלה. ולכן, כנראה, הרמב"ם כותב את זה, כי הוא אומר לך, זה לא היסטוריה, זה מהלך, יש פה מהלך, מהמשכן עד הזה, זה עובר פה, עובר פה תחנות, כל תחנה היא משמעותית.

המשכן והמקדש הוא קורא לנו וגבעון מקדש, זאת אומרת שהוא יודע את הסוד הזה, גם אם הוא לא יודע אותו באיזשהו הגדרות של ספירות, אבל הוא מבין שזה הסוד שיש פה. זה משכן, וזה מקדש, וזה בדרך לזה, וזה הכל חלק מכל הדבר הזה שהוא אמר, שהמשכנים הם והסוד היא מקדש, אבל הם עוד לא המקום שהם חייבים. המהלך הזה זה לא הלכה, זה. אז אני אומר, המהלך הזה הוא כן הלכה מהבחינה הזאת, שהוא קשור לכל המהלך שראינו, שכל התחנות האלה בדרך, הן קשורות ל"ועשו לי מקדש", דהיינו להכנות, אבל הסופי הוא רק המקדש עצמו. ולכן ההגדרות האלה של משכן ומקדש, הם, כמו שאמרנו קודם, אם לא היה בית הבחירה בסוף, אז זה לא היה מצוות השאה בכלל, כי זה היה מקום להקריב בו קורבנות, כמו משכן. משכן זה מקדש, מקדש זה מקום להקריב בו קורבנות, רק המקדש הוא מקדש של שכינה. שימו לב להבדל בהגדרות, משכן זה מקום להקריב בו קורבנות, ואז זה לא מצוות השאה בכלל. ולכן התחנות האלה, הם כן, הם חלק מהמהלך הזה, להראות שהמהלך בדרך היה באמת רק להקריב קורבנות, כי עוד לא הגענו אל המקום, אבל הכל זה בדרך להגיע למקום, זה היעד. בלי היעד הזה, אז כל זה אין לו, הוא לא מצוות בכלל, בטח לא היה צריך לספר אותו, הוא גם לא מצוות השאה, אבל כיוון שהכל בדרך להגיע לבית הבחירה, אז עכשיו הכל הופך להיות חלק מהסיפור הזה. ולכן זה קשור להלכה, חוץ מכל העומק שיש פה. אתה אומר, זה לא ספר היסטוריה, אולי זה גם לא ספר רוחני, להגיד לי עכשיו ספירות ומשכנים ומקדשים, אז בסדר, תכתוב את זה במורה נבוכים, אל תכתוב את זה בעד החזקה. אני חושב שאפשר לראות את המשמעות של כל משכן או מקדש, בדרך ל… כמו שאמרת, עם החלוקה של הארץ איזה שלו, ואיזה שלו עם בתי מעבר, גם בלי להסתכל על עשרת הספירות והקבלה. בסוף יש לך את משכן שלו, ואחריו, אחרי שהוא נכב, לא ממש מדברים על נוב, כאילו הוא מוזכר, כן, הוא ישב כשאר. נכון. אבל עד שמגיעים לדוד, שזה ממש… נכון, נכון. זאת אומרת, זה לא שאנחנו בנוב וגבעון עכשיו בונים איזה משכן חדש עכשיו, וחליפים את נוב. זה מה שאני אומר, שהרמב"ם מגיע לזה מהשכל, מהלימוד, מהמקורות, זה מתחבר בסוף עם הדברים הפנימיים. בנייהו שואל על מה שקודם היה לי איזה בלק-אוט לרגע. כשהרמב"ם מסיים את ההלכה במקור 16, מסיים את ההלכה בית, וימי נוב וגבעון, 7 ו-50 שנה, זה הכי שהוא כבר אמר, באו לבית עולמים. אז השאלה הייתה כבר, באו לבית עולמים, אז למה אתה עכשיו חוזר כאילו אחורה, ואומר שימי נוב וגבעון הם 57 שנה? אבל זה מובן מאוד, כי הוא רוצה בזה להגיד לך שנוב וגבעון זה חלק מהמכנה למקדש. ולכן, הגיעו לבית עולמים כאילו, בזכות נוב וגבעון. ולכן, הם מוזכרים גם לפני וגם אחרי. באו לנוב, באו לגבעון, בנו מקדש, באו לגבעון, בנו מקדש, הגיעו לבית עולמים, וימי נוב וגבעון, 57 שנה, כי הם חלק מהדרך למקדש. למקדש, ולא למשכן. אם הבית הבחירה זה כאילו יותר הארץ ישראל, והמקדש זה כאילו יותר החוץ לארץ, לא? לא המקדש, לא ארץ ישראל, השכינה. אז כאילו במשנה וסוטה, נכנסים למקדש, ובהגמרה אחרת זה בית הבחירה. למה הולכת לככה? כאילו בשלושה הבדלים בין המקדש לגבולים. כאילו במשנה כתוב במקדש וסוטה. אז תסתכל, תסתכל, להיין. לא יודע, למדנו רמב"ם, אז באנו את הרמב"ם. עכשיו צריך להיין שם, ולראות מה… לא תמיד… אני מאמין שזה נכון, ואולי גם שם צריך להבין איך, אבל… למדנו רמב"ם. ברמב"ם זה לכאורה מדויק, כל ההגדרות האלה והדיוקים האלה. אתה אומר משהו, צריך לסתכל בפנים. בסדר, חברים? בעזרת השם, נזכה וקרוב ממש.