כן, חר הצהריים טובים. בזמן האחרון המושג של הפחד קצת תופס את סדר יומינו. כמובן שזה לאורך כל תקופת המלחמה בצורה הכי טבעית. יש חששות בצורה הפיזית הפשוטה, גם בעורף חוששים להיפגע. בחזית, כמובן, נראה לי מי שנמצא שם ברוך השם יש לו פחות פחד, אחרת הוא כנראה לא היה נכנס למקומות המסוכנים. אבל ודאי מי שמסביבו ומי שמאחוריו ודאי יש לו חשש. שומעים אנשים שאומרים "מה יהיה כל המצב?" כל המציאות המורכבת שבתוכה אנחנו נמצאים. ובוודאי בעלה אחרונה, בשבוע האחרון אחרי החיסולים הטובים והמוצלחים, כי "יאבדו כל אויביך ה'", יש ככה לא כל כך מרגישים את זה באופן אישי, אבל יש כנראה. אני פה ושם שומע אנשים שצריכים לנסוע לאיזשהו מקום, סתם נסיעה רגילה שגרתית ממקום למקום בארץ. לא תגידו עכשיו לנסוע לאיראן, אלא לקריית שמונה. סתם נסיע שגרתית בארץ חוששים לעשות. יש איזה מין עננה כזאת באוויר, מחכים לראות מה יקרה.
התמודדות עם פחד וחרדה זו הזדמנות לחשוב ולהתמודד על כל הנושא הזה. יש אי ודאות כללית לגבי כל המציאות שבה אנחנו נמצאים. אנחנו לא יודעים לאיפה היא תלך ומה יהיה בעתיד הקרוב וגם הרחוק. זה מצב טבעי שיהיו חששות, יהיו סוג של חרדות ופחדים. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם המצב הזה. יש לו רמות שונות, כלומר רמות ממש קשות שהן כבר ברמה של בעיה נפשית משמעותית של חרדות, שזה דורש טיפול מקצועי וכדומה. יש מצב ביניים שהוא לא עד כדי כך ברמה הזאת, אבל יש השפעה על התפקוד. אם אדם מרגיש בתוכו או על מישהו לידו שיש שינוי בתפקוד היומיומי, בעיות של אכילה יותר מדי או פחות מדי, בעיות של שינה, כל מיני תפקודים רגילים. אדם שאמור ללכת לעבודה כל יום לחזור בשעה מסוימת, לפעמים הוא ככה, כל מיני דברים כאלה. זה דברים שכדאי לשים לב אליהם. קודם כל ברמה פשוטה, ברמה הכי בסיסית של טיפול וריפוי, להיות מודעים למה שקורה ולנסות לטפל בזה. אנחנו רוצים לנתח את זה קצת יותר לעומק ולחשוב איך אפשר מראש למנוע את זה ולחיות בצורה שמראש תחסוך לנו את הדבר הזה ותאפשר לנו חיים נורמליים ורגילים וטובים כמו שהם היו תמיד. ברור שעצם האינסטינקט הזה של פחד שהקב"ה ברא אותנו כאלה שהדבר הזה הוא טוב. זה מנגנון שבעצם שומר על האדם בצורה הכי פשוטה. אדם לא ילך ליד תהום ולא יפחד כי אז הוא יפול. אז טוב שיפחד. זה לא אומר שבגלל זה הוא לא ילך לטיולים אלא ילך במסלולים מסומנים וישים לב איפה הוא דורך.
הבדל בין מציאות לדמיון גם באיומים הביטחוניים זה אותו דבר. אנחנו כמובן לא אומרים "טוב, נמשיך לחיות רגיל, אין כלום, הכל שטויות, אנחנו מאמינים בה' ומה שצריך לקרות יקרה". זה לא להגיד "אני לא עושה שום השתדלות". אם יש עכשיו מקום שאתה יכול לחטוף איזה קתב"ם על הראש, ברור שאתה נזהר ולא הולך לשם. זה פיזיון לאומי כל המציאות הזאת, אבל מה לעשות, זה לא בידיים שלנו. ולכן האינסטינקט הזה של להיזהר ולהישמר הוא בריא ו"חי בהם" משמרתם מאוד על נפשותיכם. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא ממה באמת צריך להיזהר ומה בעצם רק בדמיון שלנו. מה המציאות האמיתית האובייקטיבית שממנה צריך להיזהר ומה אווירה כזאת או אחרת שמי שמנסה לייצר אותה זה חד משמעית האויבים שלנו. שמעתי היום בתוכנית קלמן ליבלסקין, מומחה מאוניברסיטת חיפה לענייני טרור אומר בצורה הכי מפורשת שזה לוחמה פסיכולוגית. לגבי הסיפור הזה של איראן וחיזבאללה, כל המדינה תחכה לנאום של נסראללה, וכולם מחכים מה הוא יגיד. מה שהוא יגיד, הוא לא יגיד שום דבר. זה מלחמה פסיכולוגית.
התמודדות עם דאגות אם היינו יכולים כעם לחיות רגיל, הולכים לעבודה, חיים את כל החיים שלנו הרגילים בצורה הכי טובה, זה ניצחון. מה שהם רוצים לעשות זה מבחינתם כבר ניצחו. אם ימירו או לא וכמה ומתי זה כבר סיפור אחר. אני אומר כל זה בהקשר הזה של מציאות ודמיון. זה נכון גם בחיים פרטיים של האדם. יש ממרה של אבן עזרא: "העבר עין, העתיד עדיין, ההווה כערף עין, דאגה מנין?" שמונה מילים פשוטות. מה שהיה היה, זה כבר לא קיים. העתיד מה שאתה לא יודע שיהיה ואין לך מה לעשות כלפיו. אם יש לך מה לעשות משהו ספציפי, תעשה. גמרת את מה לעשות, אתה לא יודע מה יהיה. זה עד לפני העקומה האמונית. העתיד עדיין, אתה לא יודע מה יהיה. למה לך לחיות בכל מיני ספקולציות? זה רק זמן בתקשורת להעביר. דאגה בלב איש יסיחנה לחברו או מדעתו. יש לך משהו על הלב? אל תשאיר את זה בפנים, שתף מישהו. זה כבר מוציא ממך את זה. הפירוש השני הוא יסיחנה מדעתו, כלומר אתה יכול לשלוט על המחשבות. תזיז את זה, אל תחשוב על זה, זה לא קיים כרגע. במסגרת להעביר דברים אחרים זה קשור מאוד לתפקוד היומיומי של האדם. הסימנים של הפחדים והדאגות שבאמת משביטים זה כשהאדם באמת לא מתפקד בצורה מלאה. אבל האדם שמתפקד, היה רגיל לעשות ספורט, נמשיך לעשות ספורט. רגיל לנגן, מנגן. עובד, עושה קניות, עושה את הסידורים שלו. לא מדבר עלינו אנשי בית המדרש בכלל, איפה הראש שלנו נמצא? הראש שלנו נמצא בתורה, בתפילה. אין לנו זמן לדאגות. אנחנו כל הזמן מלאים בלימוד או בעשייה דברים אחרים, בחסד, התנדבות, ספורט. עושים דברים חשובים וטובים.
סיכום אולי לסיום, יש ספר קטן שנקרא "אמונה וביטחון" של החזון איש. אמונה וביטחון הם נושאים מרכזיים בספר של החזון איש. החזון איש היה איש הלכה ופסיקה, וההגדרות שלו בעניינים רוחניים הן מדויקות ומטומצטות. בפרק ב' הוא מגדיר את העניין של הביטחון ואומר שיש כאלה שאומרים שביטחון הוא להאמין שבכל מקרה שפוגש האדם יהיה טוב. אך החזון איש מסביר שאין זה נכון, כי כל עוד לא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע. הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, כלומר כל מה שיקרה הוא מיד ה'.
הגדרת הביטחון החזון איש מגדיר את הביטחון כאמון שאין מקרה בעולם, וכל מה שקורה הוא מאיתו יתברך. כאשר אדם נפגש במקרה שבו צפויה סכנה, עליו לזכור שאין המקרה אדוניה ושאין מעצור לה' מלהכין מסובבים שיחליפו את כל המסובבים. ההבלה בשעה הזאת היא להשרות בקרבו את האמת הידועה כי אין כאן לפניו שום פגע מיד המקרה, אלא הכל מאיתו יתברך. שורש אמונתו מפיגה פחדתו ונותנת לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה.
החיים בארץ ישראל אדם שחי בארץ ישראל, ארץ החיים והאמונה, צריך להמשיך בעשייה טובה וחשובה. העתיד הוא דמיון, וכל מה שיקרה ולא תלוי בנו הוא מאיתו יתברך. גם אם יקרה משהו כואב, זה לטובה. המשמעות היא לחיות בטוב ושמחה, להמשיך בעשייה ולהוסיף טוב. חשוב לא להיות ניזונים מהלחץ שמגיע מהתקשורת, אלא להתחזק באמונה שמסירה כל פחד ודאגה.
התחזקות באמונה התחזקות באמונה יוצרת אומץ גדול וחיזוק בעזרת השם. יש להימנע מהשפעות שליליות ולהתמקד בעשיית טוב. כך בעזרת השם יובדו כל אויבי השם.
