הגענו לקיבור המתחיל 17 שנה, זה נמצא בחוברות בעמוד ריש, נעמד ח' באמצע העמוד. 17 שנה מה הייתה? ברכי יעקב, בארץ מצרים, 17 שנה. אמר רבי שמעון: כל יומי ליעקב בצער היו, בצער. בתחילה ראינו את זה כבר, כל ימיו של יעקב הם בצער גדול. כיוון שראה את יוסף והיה קיים לפניו, יעקב מסתכל ביוסף והשתלם בנפשו כאילו ראה את אימו של יוסף, לשפירו של יוסף דומה לשפירו של רחל, והיה דומה בגופו כמו שלא עבר עליו צער בימיו. כאילו שלא, את אומרת, 17 שנים כשיוסף היה חי, הרי כל הסיפור שמופיע שיוסף היה בגיל 17 ובארץ 17 שנים כשיוסף היה חי, כמובן לפני שהוא נמכר. אז יעקב כשהוא ראה את יוסף הוא נזכר ברחל, כי הייתה דומה לרחל. הוא היה דומה לרחל, מעניין על יוסף שהוא כתוב שהוא גם היה דומה ליעק. אין ספק שהוא היה זה, אז כנראה יוסף היה לו דמיון גם ליעקב, בסדר, גם לאבא, גם לאימא. אבל מבחינת המסוימת של יפה תואר ויפה מראה וזה זה יותר קשור לאימא, ולכן כשהוא ראה את יוסף זה הזכיר לו את רחל כי הצער הגדול שלו, חוץ מכל הדברים שהוא עבר בחיים, הצער הגדול שלו היה מיטת רחל. זו האישה שהוא אהב, זו האישה המרכזית שלו והיא נפטרה ככה בדרך, ויוסף היה בעצם ההמשך של רחל.
הקשר בין יעקב ליוסף ה-17 שנה האלה היו כנגד זה, ואז כמובן המכירה וכל זה כמובן נהיה הרבה יותר גרוע. כשרחל נפטרה גם מבחינתו, גם יוסף, לא יודע מה קרה לו. ועכשיו יעקב חי בארץ מצרים, 17 שנה, זה בעצם ה-17 שנה האלה הם מזכירים את ה-17 שנה הטובים שהיו לו עד שיוסף נמכר, שזה יוסף היה בן 17 כשהוא נמכר. ולכן יעקב חי בארץ מצרים, 17 שנה, זה בעצם חזרה לתקופה הטובה. באופן כללי כל ימיו בצער אבל יש לו שם את השנים שהם, גם מבחינת פשט התור היה ישראב, היה לבן, היה שכם, היה זה ובסוף זה נראה שיש יעקב בארץ מצרים ואז כתוב, קפץ על הרוגזו של יוסף, ביקש לשבת בשבת. אז חורה היה לו שם לתקופה של שלווה, הוא ישב נגמר הסיפור של שכן, הוא יושב וחורה הכל בסדר, ויש לו את יוסף שזה בכלל וואו. ואז עוד פעם הוא חוזר לצער בתקופת המכירה ועכשיו הוא חוזר עוד פעם לתקופה הטובה שזה ה-17 שנה הטובים שהיו לו. ולכן זה עוד פעם 17 שנה אז יעקב חי בעצם בתקופה הזאת, ה-17 שנה בבית יוסף זה באמת נראה כאילו זאת הייתה תקופה עצובה היה יותר טוב שהוא היה עצוב ואז דווקא כשאתה בתוב היחי זה כאילו נזכר שזאת תקופה טובה.
תקופת החיים במצרים היחי יעקב בארץ מצרים 17 שנה זו תקופה טובה, בגלל שהוא נזכר, נכון, בתקופה של יוסף עם יוסף, נכון? נכון. אז כאילו כל הכתוב פה שבעצם בגלל שהוא נזכר, שהיא דומה לזה זה כאילו היה בעצם אולי זה בדיעבד הוא נזכר שזאת תקופה טובה? מה? לא, זה הפוך, זה מסתכל. לא, לא, כל יום מידי יעקב בצער אבו היה לו צער בכלל כל ימיו ועל פטירת רחל בפרט. כיוון שחמה ליוסף, זה כשיוסף היה ילד, יוסף היה נוער כיוון שחמה ליוסף, הוא היה מסתכל ביוסף אבו השתה לבנפשי כאילו חמה לימד יוסף הפוך, כשהוא רואה את יוסף כבר כשיוסף היה חי בתור ילד, בתור נער זה מזכיר ליעקב את רחל וזה עושה לו טוב. זה לא מצער אותו הפוך, זה המשך של רחל ולכן השוואה ישראל היא תקופה טובה והשוואה ישראל עכשיו, הם מזכירים את התקופה הטובה זה מה שהוא כותב ועבד אמי בגרמי כמעט לא עבר לצער אדיומי כאילו עכשיו הוא שוכח יש לו טוב עכשיו, הוא שוכח מהימים של הצער כי טוב לו זה בוכח כמה הוא אהב את יוסף מה הוא נסתר? הוא נסתר באהבה שלו לרחל שהייתה עכשיו פה זה בוכח זה נסתר? כן זה הרגיס את האחתי וכאן יוסף התפרש מיני כדי להתקיים לא שלבתי ולא שקטתי ולא נחתי ויבור אוגסתי דדא, ך שהלילה יעקב מכל מה דעבר כן? כל הצערות שהיה לו לפני כן זה כלום לעומת הסיפור של מכירת יוסף זה גם מאוד מובן כי בסוף האהבה ליוסף והציכרון לרחל אז עכשיו זה ממש התמוטטות קשה מאוד.
החיים לאחר מכירת יוסף ובזמנה דה יתפרש יוסף מיני מה כתיב? יוסף בן 17 שנה היה רועב וגומר וכל יומין דה יעקב והאהבה לי צער הכאי והאהבה בכי כל יומה לעינון 17 שנה דה יוסף כן, זה משהו ככה מאוד מאוד קשה כגודל הטוב שהיה לו ב-17 שנים שיוסף היה חי כגודל הטוב הזה ברגע שהיה את הסיפור של המכירה של יוסף יעקב עכשיו ממש נופל חזק כאילו לצער עצום פה כתוב שהיה בוכה כל יום הוא כל יום נזכר כאילו ב-17 שנה הטובים שהיו וכמה עכשיו זה לא קיים באמת מהי כעתיב אולי ויוסף ישית ידו על עיניך הילך 17 שנה אחרנים בעינוגים ותפלוקים וענאות וכיסופים עד ההודכתי ויחי יעקב ויוסף ידו על עיניך ב-17 שנה כשהם מגיעים אליו עם כל העגלות וכל המשלוח שמגיעים ממצרים אחד הדברים שהם אומרים לו ויוסף ישית ידו על עיניך פגשנו יוסף מלך מצרים ועכשיו יוסף הולך להחזיר לך את כל הצער שהיה לך כל השנים עינוגים תפלוקים וענאות וכיסופים מה זה ארבע ראיתי פה דבר מעניין תראו מביא פה בהורי הזוהר זה ממש מתבקש כזה עינוגים תפלוקים ענאות וכיסופים למה כל כך הרבה מילים לאותו הדבר יכול להגיד הולך להיות טוב אז הוא מביא פה אחד המפרשים הזוהר חי באתר עצבי ביאר שהארבע הראשונות הן הוא נמשך ליעקב מארבע אותיות הוויה הראשון הוא עינוגין מצד ההא הראשונה שבשם הוויה שהיא בינה שנקראת עונג כמו שדרש לאל אז תתענג על השם ראינו הרי בימים האחרונים אז תתענג על השם השם זה רמפים ותתענג על השם זה הבינה אז ההא הראשונה זה עינוגין השני תפלוקים הוא תרגום של מעדנים וזה רמז לחוכמה שנקראת עדן אז ראינו את זה אתמול לא רק אתמול לא הרבה פעמים בזוהר כן נהר יוצא מעדן עדן זה החוכמה נהר זה הבינה אז ממילא תפלוקים זה מעדנים וזה עדן זה החוכמה זה היהודה הראשונה בשם הנאות רמז לאה האחרונה שהוא סוד המלכות הנקראת קלן אהבה חסודה לכן רמוזה בתיבת הנאות שהוא כעין נאה וכסופי זה מצד אביו שהוא סוד התפארת הנקרא יעקב שנאמר בו שפתה לבית אביך אז קיצור זה ארבע אותיות הכוונה באמת שלמות שלמות של שמחה שהולכת להיות פה מכל הכיוונים ברגע שהוא חוזר לפגוש את יוסף.
שכינה ושמחה טנה כל עינון שנין שחינת יקרה דיקות שבריכו אימי אשתכח ובגין כך חיים איכו תחזי כתיב ותכי רוח יעקב אביהם התחזי דהה וקדמיתה מית הוה אהוב רוח דילה איזה אמירה פה הרוח שלו מתה בכל השנים הללו של הצער זה שעכשיו כתוב ותכי רוח יעקב אביהם זה אומר שכל השנים של המכירה של יוסף בעצם הרוח של יעקב מתה הוא בעצם נמצא עכשיו ראינו את זה כבר הוא מדגיש את זה עוד פעם לכן כתוב ביחיק כי באמת יעקב עכשיו חוזר לחיים השכינה חוזרת אליו ולאבא מתכוון לקבל רוח דהה רוח הדלהילה לשריה בריקניה זאת אומרת שהשכינה הרוח העליונה היא לא יכולה לשרות אם אין כלי לא שריה בריקניה אי אפשר לקבל את הרוח האלוקית את השכינה אם אין כלי אם הכלי הוא ריק עכשיו יעקב בשנים הללו הוא בבחינת כלי ריק אין לו אנרגיות פנימיות כדי לקבל את הרוח הזאת ועכשיו זה חוזר ותכי ואיכי כל הביטונים האלה אמר רבי יוסי שכינתה לשריה אלא באתר שלים ולא באתר חסר ולא באתר פגים ולא באתר עציב אלא באתר דהיתכוון באתר חדו ובגין כך כל עינון שני דה יוסף התפרש מאבוי ויעקב הוועציב לא שריה בשכינתה יש לנו עיקרון מאוד מאוד יסודי מאוד מאוד פשוט השכינה נמצאת במקום שלם והיא לא נמצאת במקום חגום והפגימה יכולה להיות מכל מיני כיוונים ואחד מה מהדברים זה העצב העצב זה חיסרון זה בעצ איזה מין מצב של ניתוק איזה מצב שאדם בעצב הוא בעצם איזשהו מקום הוא נפרד מכל החיים נפרד מהחברים הוא נפרד הוא לבד, הוא עם עצמו בשמחה, אדם מעורב אדם מחובר ויעקב בעצב אז השמחה שרות תניה אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא, כתיב איבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה לאפקה דלית פולחן מהדיקות שבריחו אלא מגו חדווה דה אמר רבי אלעזר לית שכינתה שריה מגו עצבות כתיב ואתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן מנגן מנגן כלת זמנה המי בגין להתאר הרוחה משלמות הדקולה ורוח שלמה אז אפשר לאבות השם רק בשמחה ובחדווה ואין שכינה מתוך עצבות והחיזוק לזה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן שלוש פעמים למה שלוש פעמים פרשים אומרים נראה את זה מחר את ההמשך בעצם מחר אנחנו נוסעים לנרגלים יום ראשון שילה נוסעת לבית העדות לנרגלים תשעת הימים חבר לנושא של השואה השלוש פעמים בנגן זה כנגד חסד גבורת איפרת שזה הדרך לקבל שכינ זה דרך שיש השלמות של כל הכיוונים צד ימין, צד שמאל, צד אמצע נגן, נגן, המנגן רק אז באמת יש שמחה ויש חדווה ורק אז אפשר לקבל את השכינה למה שלוש פעמים מנגן, מנגן, מנגן זה הסגולה.
