אהדר ואמר נצר מתאי, מעשה ידיי להתפאר הוא נמצא בחוברת בעמוד ר' ל' ו'. למעשה, הפסקה הקרובה היא השלמה למה שראינו אתמול ואז נמשיך להראות את הנושא האחר. אהדר ואמר, כן חזר ואמר נצר מתאי, מעשה ידיי להתפאר. כן זה הרי המשך הפסוק ואמר כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ. אז ראינו אתמול שיש פירוש ראשון. רבי חייא אומר כולם צדיקים, אחר כך רבי יצחק חולק ואומר רק מי ששומר את הברית. מי ששומר את הברית הוא בבחינה צדיק, בבחינה צדיק הוא מתחבר למלכות והוא בעצם עושה את החיבור השלם ולכן הוא זוכה למלכות, לארץ החיים. נצר מתאי, ענפא מעינון ענפין דנתא קודשא בריך הוא כדברה עלמא בכתיב ואיתה השם אלוהים, גן בעדן מקדם. והי ארץ חד מיניו וגיני כך נצר מתאי, מעשה דיי להתפאר. אז הפסוק הזה ואיתה הוויה אלוהים, גן בעדן מקדם ראינו את זה הרבה פעמים על פסוק אחר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. זה פסוק שהזוהר דורש אותו עשרות פעמים וגם פה זה אותו עיקרון כי העיקרון הוא שהעדן זה החוכמה, הנהר שיוצא זה הבינה שהיא פחות מוזכרת פה והגן זה המלכות. והוויה אלוהים שזה התפארת היא מחברת בעצם בין הספירות העליונות, בין העדן שזה החוכמה לבין הגן שזה המלכות. והמלכות היא הנצר מתאי, כלומר היא אחת מהשבע. כל השבע התחתונות יש להן בחינה של השפעה שבאה מהעולמות העליונים אבל הקצה של זה, העיקר של זה, זה בעצם המלכות. נצר מתאי זה כאילו הנטייה הסופית שלשם בעצם הכל הולך.
עונג בעולם הבא וזה קשור למה שראינו אתמול שהצדיק, אמך כולם צדיקים, שומרי הברית נצר מתאי, הם מתחברים למלכות שהיא נקראת נצר מתאי, מעשה ידיי להתפאר. יש פה גם רמז, אני לא זוכר אם זה היום או אמול, הוא כותב את זה על עדן, על המילה עדן. שנייה אחרי כך אם אני מוצא את זה ככה כן הנה, זה כתוב אתמול אבל זה, ראינו אתמול, להתענג בעו אלמה בעו אלמה, שבעולם הבא יש התענגות. אז פה מביאים מהרמק, מהפרדס רימונים עונג בראש הרשבי, שהוא כללות המילה הזאת ראשי תיבות, עדן, נהר, גן. עדן זה בינה וחוכמה, והכתר שנכלל עם ההם, נהר זה התפארת שזה מה שיוצא מהזה, משקה את הגן שהוא המלכות. זה נרמז בתיבת עונג כלומר עונג זה ראשי תיבות, עדן, נהר, גן. אז כתוב היא התענג אתמול ראינו אז תתענג על השם, השם זה התפארת, להתענג על השם זה הבינה והמילה עונג היא בעצם אומרת את כל המהלך, מי החוכמה, עדן, נהר זה הבינה, מושכת דרך הזה ומגיעה לגן שזה המלכות. אז זה הראשי תיבות של המילה עדן, היא בעצם כוללת את כל הדברים.
ירידת יעקב למצרים על כל פנים זה השלמה עוד לביאור של רבי יצחק אתמול. דבר אחר, בגלל זה כל הדבר הזה בכלל הוא בא כאן, כדרך הזוהר, אמר כולם צדיקים, דא יעקב ובנוי דנחתו למצרים בין עם קשי עורף. פה המצרים מוגדרים עם קשי עורף בדרך כלל בתורה, בפשעת התורה עם ישראל נקרא עם קשי עורף אבל פה ככה, דרך ההשאלה גם המצרים היו לא פחות קשי עורף. הגשו את עורפם ולא שחררו, אז על כל פנים זה יעקב ובנוי שהרדו למצרי והיו שם בתוך המצרים, והשתגחו כולו זכאים ובגין כך כתיב לעולם ירשו ארץ דמיטמן סליקור לירת ערה קדישה. כלומר, יעקב ובנוי, ודאי הם עצמם, ודאי היו, תמיד אומרים זה התחיל כבר מיוסף שמגדל את אפרים ומנשה במצרים, לבד. זה מדהים לחשוב על זה כמו איזה שליח חב"ד, אבל לא באיזה מקום במקום הכי נורא בעולם מבחינה רוחנית. אבנריה תמיד היה מסביר הסתמך האלוהים כאפרים וכמנשה, למה מברכים את הילדים כאפרים וכמנשה כי אומרים שתצליח בחינוך הילדים כמו שיצא, יצליח עם אפרים ומנשה לא משנה מה הייתה הסביבה מסביב, בל הבית היה שמר על זה. אבל כל פעמים זה התחיל אפרים ומנשה, ואחר כך הם יורדים 70 נפש עדיין הם בתוך כל המצרים, זה מתכון ודאי להתבוללות ולזה אבל לא, הם לגמרי בעניין, ומתוך כך זה מזכיר את מה שאחר כך כתוב על העם ישראל כולם ששמרו את זה, שונם, שמרו את זה, באמת בסוף שמרו על הדברים.
התחלת השעבוד במצרים אז כל מיני, לא משנה, אומרים שכן היו רשעים, היו כאלה שלא יצאו, כן יצאו אבל בסוף עם ישראל יוצא משם והוא מחזיק בדרך ומתוך זה לעולם ירשו ארץ, זה גם ארץ ישראל, ער הקדישה בזכות זה הם זוכים לצאת ממצרים ולזכות. אז עמי כולם צדיקים במצרים, יעקב ובניו ובניהם ולעולם ירשו ארץ, זה קודם כל ארץ ישראל, שהם באמת זוכים לה כי אם הם חלילה לא היו שומרים על עצמם, אז מה פתאום שיזכו לארץ ישראל זה ארץ קדושה, זה ארץ טהרה, מה פתאום שהם יזכו וייחי יעקב בארץ מצרים. עמי פרשת דה סתימה כן הרי ידוע שווייחי יעקב אין פה רווח בין פרשת ויגש ופרשת וייחי בתורה, זה רצף אחד מה שאין כן בכל הפרשות האחרות, יש תמיד פרשה מסתיימת והפרשה הבאה מתחילה בשורה חדשה. למה הפרשה הזאת סתומה? רבי יעקב אמר, בשעת הדמית יעקב הסתימו עיניהם לישראל. רבי יהודה אמר, דחדין נחתו לגלותה והשתאבדו בעון. אז רבי יעקב אומר, בשעה שיעקב מת, אז נסתימו עיניה של ישראל. זאת אומרת, יש שומרים, אחרת קשה להבין מה המחלוקת בין רבי יעקב לבין רבי יהודה כי נסתמו עיניהם של ישראל זה נראה שלילי, זו סתימת עיניים. אבל פה יש פרשנים אומרים, נסתמו עיניהם של ישראל מי לא, לא, נסתמו עיניהם של ישראל מפרשת, מיצרת השעבוד. זאת אומרת, כל עוד יעקב היה חי אז העוצמה של יעקב גרמה לזה שהמצרים כיבדו את יעקב ולא התחילו עם השעבוד. ברגע שהפרשה הזאת ואיחי יעקב, הוא בעצם הולך לספר שהוא מת ברגע שהוא מת, אז נסתמו עיניהם מיצרת השעבוד ורבי יהודה אמר, זה כדי נחתו לגלותה והשתאבדו בעון. כלומר, בעצם השאלה היא מה בדיוק ההבדל כי בסוף גם רבי יהודה אומר שהם ירדו לגלות והתחילו להשתאבד בהם. אז על זה, הנה, משעה שירדו למצרים, עוד בחייו של יעקב זהו, זה ההבדל הוא אומר, משעה שירדו למצרים, עוד בחייו של יעקב ומתם זה פרשה הזאת סתומה, כדי ללמוד שכבר התחיל אז השעבוד. ולבדתי רגע בהבדל בין רבי יהודה לבין רבי יעקב. רבי יעקב אומר שרק אחרי שיעקב נפטר, אז התחיל השעבוד. רבי יהודה אומר, זה כדי נחתו לגלותה והשתאבדו בעון הכוונה היא שכבר מהזמן שיעקב חי לא אחרי שיעקב מת, אלא מהרגע שהם ירדו כבר מתחיל פה איזה משהו. למרות שיש בפשט של התורה וגם בחז"ל וגם בזוהר ראינו את זה שנחור השנים האלה הם שנות, ראינו את זה אני חושב כן שיעקב רואה את כל ילדיו בתפנוקי, כולם טובים, כולם צדיקים וכולם טוב להם. זאת אומרת, יש כיוון כזה שאומר שעד שיעקב נפטר הל היה דבש הכל היה באמת טוב, המצרים לא עשו כלום, עם ישראל היה בזה ואחרי שהוא נפטר, אז נסתמו רבי יהודה אומר, זה כדי נחתו לגלותה והשתאבדו בעון הכוונה היא מהרגע שהם ירדו לגלות כבר מתחיל הסתימה הזאת. אז הפרשה הזאת סתומה לרמוז, הרי הפסוק האחרון בפרשה הקודמת ראינו אותו וישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גושן ויחזו בה ואיפרו והירבו מאוד על הפסוק הזה ראינו שניחור המצב טוב, ואיפרו והירבו מאוד והכל טוב ואז מיד אחרי זה ויחי יעקב בלי הפסקה אומר רבי יהודה זה שבלי הפסקה פה ויש פה את הסתימה הזאת זה אומר שגם מה שכתוב לך שירדו ואיפרו והכל טוב כבר לא הכל היה טוב, כבר התחיל גלות הם יורדים למצרים ובקטנה כבר התחיל פה הגלות. יש משהו בהוויה, יחזו שזה גם משהו של שעבוד גם זה תלוי איך רואים את זה, כי אתמול ראינו את הפירוש שזה ארץ גושן היא חלק מארץ ישראל זה מצוין, זה להיחז בארץ ישראל אבל גם הכרנו אתמול שבאמת הפירוש הרגיל והפשט גם בפרשנים זה שזה באמת סוג משהו שלילי כזה כאילו שהם נדבקים בגלות, שהם מתחילים להיחז שם. כל פנים בסדר, זה העיקרון אותו עיקרון זה רק ניואנס מתי בדיוק זה התחיל אבל ודאי זה רומז על הדבר הזה.
חיי יעקב במצרים רבי שמעון אמר אנחנו כמלחין בעינוגה וכיסופה לגרמל לא יתפרש דם ענדה. רבי שמעון חולק 180 מעלות והוא חוזר למה שראינו אתמול הוא אומר הפוך לגמרי זה שהפרשות סתומות זה לא שלילי וזה התבלבלתי לרגע עם רבי שמעון הכנסתי אותו קודם ולא רבי יהודה ורבי יעקב לפני כן הם אומרים באמת נסתמו עיניהם ומתחיל פה משהו שלילי. רבי שמעון אומר בדיוק הפוך רבי שמעון אומר זה שהחיברו את סוף פרשת ואיגש לפרשת ואיחי זה להגיד שכמו שבסוף פרשת ואיחי והיחזו בה והפטרו בה הרבה מאוד וכמו שראינו והכל טוב והכל מושלם והכל זה אז ואיחי יעקב זה המשך של זה מצוין, יעקב חי יעקב עכשיו יש לו שנים מעולות הוא רואה את כל בניו, כולם צדיקים ובתפנוקי מלאכים, יוסף שולף ויש כלכלי הכל טוב, כלומר זה ממש מחלוקת גדולה מאוד איך להסתכל בדרך כלל לי זה היה חידוש גדול כי כל השנים אני זוכר ככה מרשי והפרשנים שהפרשה סתומה תמיד דורשים את זה בצורה שלילית הוא רצה לגלות את הקץ ונסתם ממנו והתחיל הגלות והתחיל הכל זה, עכשי פה יש לפי, וזו דווקא זה רבי שמעון מעניין, כן אולי זה היה בדיוק העניין רבי שמעון מסתכל, הסתכלות פנימית בדרך כלל יש רבי יהודה, רבי שמעון דבר שלא מתכוון רבי יהודה מסתכל על המציאות הוא אומר, נסתמו עיניהם, תחיל גלות ורבי שמעון אומר, לא לא לא זה ממשיך עוד את קודם זה דבר טוב, זו תקופה מצוינת וממש פער גדול וזה מה שהוא אומר זה לא התחזי להפרש, כלומר לא להפריש לא לחלק בין סוף פרשת ואיגש לזה מה עינון קיימי בתפנוקי אדם מלאכין זה מה שכתוב, ואיפרו בה והיחזו וכולי וקבילו עינוגה וכיסופים לגרמה היה להם ממש טוב לכל המשפחה גם יעקב, היחי יעקב הוא היה בתפנוקי מלאכין בעידונה וכיסופה לגרמה לא התפרש דעמינדה, אין חילוק בין זה לזה הכל זה אחד ואיך היית רוויחי דעה כל יומי לא היית רוויחי בגין דקול יומי בצער אבו בצער האיש תקחו עלי יש פה ביטוי מאוד מאוד קשה יעקב הבינו בעצם האמת הוא אומר ת זה בעצמו הוא אומר ליעקב, בין כמה אתה אומר לו בין מאה ושלושים שנה היום מעט וראים, היו ימי שני חיי ולא הצליחו ימי אומר הזוהר, עד היום הוא רק בצער הוא כל הזמן בצער זמן היחיד שהוא בטוב זה השבע עשרה שנה האלה כתיב, לא שלבתי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז חזא דורשים את זה במדרשים ממש את כל התולדות חיים של יעקב לא שלבתי מאסה ולא שקטתי מלבן ולא נחתי משמעון ולוי ויבוא רוגז מיוסף ומכירת יוסף כל החיים הוא פחות או יותר מגיל שלוש עשרה כבר הוא מחיל עם מסעיו ואז בלאגן של הברכות ואז הוא בורח ואז לבן ואז הוא חוזר הוא כל הזמן בקשיים רק עכשיו הוא מגיע לנחת ולכן הוא אומר הפוך והכי העקום זה המשך והייחזו בה והעיפו בה הרבה מאוד וגידל, נחת המצרים, עקריב היחי חמה לברי מלכה והוא רואה את יוסף מלך חמה לכל בנוי זכאינינו הוא רואה את כל בניו שהם זכאים אגב, ממש אני לא אשכח תזכרו לי את זה, ה דבר מדהים שמעתי הבוקר שיעור של הרבייצמן אחד מהדפים קדימה הוא ביש שם דבר מדהים מאחד הפרשנים המרכזיים הבדל בזוהר בין חמה לחזה חמה זה בעיני השכל חזה זה ברוח הקודש זה משהו יותר רוחני מעניין לזכור כי בדרך כלל חמה, חזה זה רעה אבל למה פעם אחת תגיד ככה פעם אחת תגיד ככה אז הוא אומר איזו הבחנה מעניין, אני אזכר בזה כי פה הוא אומר חמה כאילו רעה, יעקב רואה לא סתם, כן, פה זה ראייה יותר מציאותית כזאת הוא רואה את בנו מלכה הוא רואה את כל הבנים שלו דיקים וכולו בתענוגי ובתפנוקי אלמה טוב להם והוא יטיב בניעון כחמר טוב ויטיב על דורדרי זה כמו יין טוב שיושב על השמרים יש פסקה של הרב קוק באורות התחייה על הגאולה שהתחלה היין והשמרים מעובבים הרשעים מעובבים בתוך הלב ובסוף השמרים שיקים למטה והיין למטה הפסקה שם מתחילה כשאי אפשר ליין בלי שמרים ככה אי אפשר לעולם בלא רשעים צריך את הרשים בעולם הרשע הוא יוצר בחירה אבל המצב הטוב הוא שהיין למעלה והשמרים למטה אולי זה אחד המקורות אולי זה אחד המקורות לפסקה הזאת זאת אומרת כל הדברים הרעים שהוא עבר כל החיים הם עכשיו יכולים לתת את כן אז הוא התמודד עם כל הדברים הוא התמודד עם הרוע הוא התמודד עם הקושי ועכשיו כל הרוע הזה יורד למטה כולם כבר מאחוריו כולם הוא הכניעה הוא ניצח והוא עכשיו היין שנמצא על השמרים זה מה שהוא אומר כמו יין תו שנמצא על דורדיה כדי יקרה ביחי יעקב ולא פריש בן ועפרוב הרבה מאוד לב יחי יעקב ככה ראוי ככה נכון ככה רבי שמעון ככה ראוי ככה נכון להסתכל על זה אז זה טוב בעזרת השם סוגיה ממשיכה עוד מחר
