נכון זה כיף לצום חוץ מפרות ושם שתפק לשלחה. התחושה של הגוף היא מאוד טובה כי בסך הכל אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים לאכול. זה ברור ואנחנו מאוד מאמיסים על הגוף, וכשהגוף פתאום רואה שלא נותנים לו לאכול אז זה ממש משמח אותו. הציע לכם לצום לפעמים, אבל רק מתי? אחרי החתונה, כי לפני החתונה אתה חייב שמשמח אותך הדבר המרכזי שמשמח אדם רווק זה אוכל. אחרי החתונה שיש לך חבר טוב לחיים, אשתך, אז אתה יכול גם להתעסק עם ענייני אכילה ותיקון אוכל טוב. עד כאן לא קשור לשיעור, בוא נתחיל לשיעור. זה היה מילתא דבדיחותא. אז קצת עצוב לי לא תעיד, אנחנו מרבים ללמוד את המהר"ל. סדרת ספרים שכתב המהר"ל היא מאוד חשובה וצריך להעמיק במהר"ל. אז יש לנו הזדמנות קטנה. יש ספר למהר"ל שנקרא "נצח ישראל". "נצח ישראל" זה הספר שעוסק בים תשעה באב, כי כל ספר כמעט כל ספר של המהר"ל עוסק באיזה חג ומתוך החג הוא מגיע לסוגיה באמונה. אז ספר "נצח ישראל" עוסק בתשעה באב, ממילא הוא עוסק בגלות, בחורבן, בגלות ובגאולה. מי שרוצה להבין את סוד גלות והגאולה של עם ישראל ילך לאוצר ספר "נצח ישראל". יש פה דברים בעיניי יסודיים ביותר על הבנת ההיסטוריה של עם ישראל.
האבלות על חורבן ירושלים כאן אומר המהר"ל, קשה, כיוון שאנחנו לא מתודפים אנחנו רק נקרא פה ושם שורה פה שורה שם. אומר המהר"ל, בפרק כ"ג ב"נצח ישראל" מדבר על חשיבות או יותר נכון על המצווה של האבלות על חורבן ירושלים. שהמצווה הזאת היא בעצם הענייני דיומא שיש לנו. מי יוצא עם את המוז ואת אבאיו עשרים ואחת, עשרים ואחת ימים שבהם אנחנו אמורים להקדיש תשומת לב לחורבן ירושלים. הוא יאמר לך, איפה הוא יאמר לך בפרקים הקדמיים, אז אני בעצם מרמז לכם ללמוד אותם. יאמר לך כי חרבן בית המקדש הוא חסרון העולם לתחתונים ולעליונים ולכך צריך שיהיה הנהגת האדם על עניין זה כפי שהוא עניין העולם. כלומר, אומר המהר"ל, חסרון בית המקדש זה לא שחסר בעולם איזשהו דבר. זה שבית המקדש נחרב זה לא שחסר בעולם איזה דובדבן שעל הקצפת שעל ההוגה. אני אף פעם לא ראיתי הוגה עם דובדבן בקצה, אבל יש כזה ביטוי. אז זה לא שחסר דובדבן אלא חיסרון בית המקדש זה חיסרון העולם לתחתונים ולעליונים, מהבריאות העליונות שהכוונה היא בעולמות העליונים והכוונה היא בעולמות שבהם נמצאים המלאכים ועד העולם התחתון שלנו. חיסרון בית המקדש הוא בא לידי ביטוי בכל הגזרות האלה העליונים והתחתונים. אז אם דיברנו על משל שחסר, אמרנו בית המקדש זה לא שחסר הדובדבן שמעל הקצפת שמעל ההוגה עם שלוש עקומות. לא. אז מה זה כן? מה חסר בהוגה? סוכר. שמו את כל המרכיבים, חסר סוכר. איך זה נשמע לכם? הוגה שכנראה לא תאכ, כן? אבל משהו כללי, מרכיב כללי שנמצא בכל המקומות מלמעלה ועד למטה חסר בהוגה. המהר"ל בפרקים הקודמים שלא קראנו אותם מסביר מביא בעיקר מסכת סוטה במצגת חגיגה וסוטה ששם הוא כתוב כל מיני דברים שנחסרו מאז שנחרב בית המקדש. למשל, חיסרון מדהים שאני אגיד לכם אותו והוא לא יאמר לכם כלום גם לי, אבל זה וואו, זה חיסרון שכנפי החיות חיות הקודש שזה איזה שהוא שם של סוג מסוים של מרכיב. כנפי החיות מה קרה להם? קוצצו. שבעוד שבספר בפסוקים מסוימים כתוב שיש כמה כנפיים יש למלאך? שש. במקום אחר כתוב ארבע. משתמע שבזמן ואז גמרא אומרת כאן זה בזמן החורבן. משתמע שכשבית המקדש בנוי יש למלאכים שש כנפיים וכשבית המקדש נחרב למלאכים יש רק ארבע כנפיים. וואו, אתם יודעים איזה חיסרון זה? ואיזה כנפיים חסרות למלאכים? הכנפיים שבהם המלאכים אומרים שירה. אז מה חסר בעולם? משהו משירת המלאכים.
חיסרון טעם הפירות אז אנחנו נדמה לנו שאנחנו לא שומעים את שירת המלאכים ונדמה לנו שדרך כלל אנחנו מדברים על השירה הזאת מברכת יוצר אור. כדאי לכם להקשיב מברכת יוצר אור שאנחנו רואים בבוקר שם הוא מסופר על שירה של המלאכים. אז משהו בשירה נחלש כנראה שזה גורם לדברים מדהימים לנראה עולם חיסרון מצד אחד זה מה שאומרת הגמרה שם. מצד שני אומרת הגמרה שמשינחה את המקדש למשל ניטל טעם הפירות. אם אתה הולך עכשיו לשוק וקונה אפרסק, אם את מזלך אפרסק הוא בצבע נכון בכל שירך נכון אתה נותן ביס ביס לאפרסק לפעמים אתה מרגיש אתה עמוק כטעם גן עדן לפעמים לא. אותו אפרסק שאתה מרגיש שאתה עמוק כטעם גן עדן תדע לך שכשבית המקדש היה בנוי היה טעם פיקמה וחמה כי אמור החכמים מסרת סוטה שמשינחה בית המקדש ניטל טעם הפירות. אתם אוהבים פירות? לא שאני פה. אז מה אנחנו רואים? קיבלתי לכם שני מאמרים. מאמר אחד אומר שמשינחה בית הקדש אז זה משהו התמעט בשירת החיות הכוח של המלאכים התמעט. מדע שאחר אומר שטעם הפירות זה לא זה. הפירות זה לא זה כמו הפירות של המקדש. אז מכאן אנחנו רואים שזה לא שחסר איזה שהוא הדובדבן כמו שאמרתי אלא חסר סוכר משהו בפנימיות של העולם חלש. זאת אומרת העולם הוא קצת חיוור. העולם יכול להיות הרבה יותר עז בטעמו במדרגתו.
בית המקדש והעולם בית המקדש הוא הבית של השם. זה אומר צריך להבין את זה כפשוטו נכון שאין ייחוד כייחודו והקב"ה לתמחשבת פיסאבי והקב"ה אין לו גוף אין לו דמות הגוף. טוב אחרי כל הדברים האלה יש לנו פשט. הפשט יש לו משמעות כביכול המקדש הוא הבית של השם שאחד השורשים שהשם גר בו. אז אם השם אם בעצם יש לה השם בית אז הקב"ה נמצא פה כן אז הגילוי האלוקי איזשהו שפע מסוים שבא מהשם נמצא בתוך העולם. זאת אומרת שכוח הבורא נמצא יותר בתוך הבריאה. זאת אומרת שכשהעולם נמצא עם מקדש ז הבורא נמצא יותר בתוך הבריאה. אז העולם יותר נק חיים מהרצון שרצה אותו אז יותר מבינים איזה עולם יותר חשים בטעמו יותר מרגישים את מדרגתו הפלעית הרוחנית כי השם יותר נמצא בו כי יש בית להשם. שוב בית להשם אל תהיו לי קטנים בית להשם זה לא זה זה כן זה בית להשם כלומר בית איזשהו שפע לוקי ושפע אלוקי זה תמיד רצון זה חפץ השם יותר הרצון של השם יותר נמצא בו יש פה יותר ויותר את החפץ של השם אז העולם מלא בתשוקה בחפץ הפירות טעימים והמלאכים אומרים שירה איזה מלאכים? המלאכים זה השורשים הרוחנים של כל הבריאות אז כל בריאה השורש הרוחני שלה אומר שירה זאת אומרת שכל בריאה היא יותר אומרת את השירה שלה. זוכרים את פרק שירה מפרק שירה? יש כאן צדיקים שאולי אומרים פרק שירה יכול להיות ומי שלא אומר פרק שירה הוא גם אומר פרק שירה איפה אתם אומרים פרק שירה? בזמור הללויה הללו בפסוקות הזמרה יש פה צדיקים מגיעים לצוות שהחריט בזמן אומרים פסוקות הזמרה נכון? יש כאן כאלה שהם חזנים אז בטח אומרים פסוקות הזמרה פסוקות הזמרה אתה אומר עלו את השם לשמיים שמי השמיים, הארץ, הערים הגבעות, בחורים יתולות כל העולם אומר שירה זאת אומרת שיש מילה שקיים אבל השירה של העולם היא יותר נשמעת עום על השירה אומר המערל עד כאן זה היה אני קורא את השורה שהסברתי לכם נתבער לך כחוון בית המקדש הוא חיסרון העולם לתחתונים ולעליונים זה מה שהסבר אומר המערל הוא לכך צריך שיהיה הנהגת האדם על עניין זה לא יכול להיות שהעולם הפוך ואצלך הכל ישר זה סוד האבלות זה הסוד הראשון זה האמת הפשוטה הראשונה על מצוות וחובת האבלות על חורבן ירושלים אומר המערל לא יכול להיות שהעולם נמצא לא במדרגה אמיתית שלו אבל אצלך הלוס דופק כאילו כלום לא קרה סתם יום רגיל הכל בו טוב הכל נחמד ציפורים מצייצות הם לא שרות את השירה שלהם הם מצייצות השמיים כחולים מה פתאום כתוב שמאז שנחבר את המקדש לא נראה רכייה בתארתו זה גם אחד מה מה שאולבתי לכם כלומר השמיים כחולים כמו של הציירים אני רואה את הציירה בדיוק נכנס השמיים כשבית האנש קיים השמיים כחולים חבר על הזמן וכאן השמיים היום השמיים קצת אפוריים ברוך השם אנחנו זכינו נכון בארץ ישראל אחרי פעם של גלות אנחנו קצת בדרך לגאולה אנחנו קצת בדרך לגאולה אנחנו קצת בדרך לבית המקדש אכן אנחנו חיים בארץ ישראל יש לנו שמיים כחולים יפים כאלה בסדר אז אנחנו כבר באמצע הדרך לקראת בית המקדש אבל כעיקרון לא נראה רקיה בתארתו אז אומר המערל איך יכול להיות שהעולם הוא הוא עקום אצלך הכל ישר ולכן מסביר המערל שהעבודה של החורבן שעבודה של האבלות קודם כל נקרא לזה הזדהות הזדהות מה אמרו לי שיש פה יש פה בטח כמה אנשים שילמדו פסיכולוגיה כשהם יהיו גדולים מן הסתם לפי הסטטיסטיקה אד פה יהיה פסיכולוג לא פסיכולוג ממש אלא מטפל אמרו לי שהדבר הכי חשוב שמטפל עושה שהוא מקשיב לך מה הוא עושה כשהוא מקשיב לך? הוא מזדהה איתך ואז זה עושה לך טוב מישהו מבין אותי מישהו מזדהה איתי מישהו כואב למה שכואב לי מישהו כואב למה שכואב לי אז זה מה שהקבל באחור שואל האם אתם מזדהים איתי זה האבלות לירושלים קודם כל כביכול אני לא רוצה להגיד שאנחנו נכנס לחלילה פסיכולוגים של ה' יש מה טוב יש מה גרוע אבל אנחנו כביכול מטפלים בעולם מסתכלים על העולם ועל המדרגה הלא שלמה שלו ואנחנו קודם כל אנחנו מפנימים שהעולם מדרגה לא שלמה כשאתם מפנים שהעולם מדרגה לא שלמה ואתם מזדהים במצב בלי להזדהות עם המצב אתה לא יכול לעזור לי יש סיפור על הרבי אני חייב נראה לי זה סיפור על הרבי רבי סיפור על הרבי לא זוכר את השם שלו שהוא היה רבי חסידי ומתנגד כמו שאומרים מסנגד הוא אמר לו למה אתה מקבל אנשים אתה כל כך מזיע צריך לא תיישב במזגן לא אז מזגנים צריך לא תיישב מקבל אנשים אז הוא אמר תראה בהתחלה כשאני מקבלתי בן אדם אני נלבש בגדים של רבי ואז הוא מספר את הסיפור שלו תוך כדי שהוא מספר את הסיפור שלו אני מוריד את הבגדים של הרבי ואני נלבש את הבגדים שלו אחרי שאני נלבש את הבגדים שלו והוא גמור לדבר אני מוריד את הבגדים שלו ואני נלבש את הבגדים של הרבי זהו רק אז אני יכול לדבר איתו אז כשאתה מוחליף בגדים שלוש פעמים אתה מזיע זה הסיבה שהמטפל מזיע שאני מזיע כי אני עובר מצב למצב אז קודם כל העבילות על בית המקדש זה סוג של הזדהות עם המצב של העולם ומי שלא מזדהה עם החורבן עם מציאותו של החורבן אם כך שהעולם לא שלם הוא לא יכול להתאפל בעולם כי הוא מונוטה קשר הוא לא באירוע כמו שיש הוא לא באירוע או יש לזה ביטוי אחר החיים עוברים לידו זאת אומרת אז קודם כל זה צריך הזדהות זה אומר המערל מדרגה הבסיסית של העבילות אבל בתוך המדרגה הזאת יש מדרגה נוספת המשך למערל ואומר וכאשר יש ובזה נראה כאשר יש עבילות על ירושלים בזה נראה כי יש הפסד וחיסרון בעולם ולכך הוא חוזר אל הסדר וזהו שכתוב כל המטבלים עליה אני רוצה לומר כי המטבלים עליה בשביל החיסרון שגיע לעולם הזה ול זה הוא מטבל כל דבר שיש בו שינוי חוזר אל הסדר לכך כל המטבלים אבל אם אינם מטבלים כאילו רק על חיסרון רק על חזרה אומר המערל זה לא סתם שאתה מזדהה אלא אם אתה בעצם אם אתה בעצם חי את זה שיש בעולם חיסרון אז בעצם אתה אומר לעולם הי עולם אתה לא במקום שלך אם אתה אומר לעולם אתה לא במקום שלך בעצם אתה כאילו אומר לעולם כשאתה מטבל כשאתה מטבל ואתה חי את זה שהעולם לא שלם אז אתה כאילו זה מזכיר את השאלה ששאל הקב' ברוך הוא את אדם הראשון מה הקב' ששאל את אדם הראשון? במילה אחת היקה הקב' לא שאל אותו איפה אתה איפה אתה מתחא, מאחורי השיח או מאחורי הארון אלא מה זה היקה? תראה איפה אתה תראה איפה היית איפה אתה עכשיו תראה איפה היית יכול להיות איפה אתה עכשיו כלומר כאשר אתה כואב שמישהו לא יוצא מהמדרגה שלו אתה בעצם בא ואומר לו היית יכול להיות במדרגה אחרת העולם יכול להיות עולם מאוד גדול ואז בזה אתה בעצם בא ואומר שאתה לא משלים עם החיסרון ואז בעצם אתה בא ואומר שאתה מצפה אל החזרה למצב השלם ואז מתקיים איתך הפסוק שחזרה למות דורשים אותו זה עכשיו פשוט הפסוק. אומר הנביא ישעיה הוא זה הפסוק הכי יפה בתנח תביא לי אפילו הפתרה של זה כן בדיוק זה מה שרציתי פחדתי שתביאי את זה יפה אומרת ההפתרה הכמעט אחרונה של זין דנחמת הפתרת כתבו לא תהיתי הפתרה של ראש חודש הפתרה של ראש חודש של שבת ראש חודש אז כתוב כאן שמחו את ירושלים מזה פעם אחת עשו שיר סיסו את ירושלים וילובה כל העולם והכל מכירים את השיר הזה? זה לא הפסוק, הפסוק קצת שונה אבל זה שחיבר את המילים קצת שינה שמחו את ירושלים וילובה כל העולם והכל סיסו איתם הסוס מי? כל המטאבלים עליה בהמשך מוגיפה ובאן תנקו וסבעתם משודתם חומיה למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה תראה יפה, מזיז כבודה בסדר? אז מה כתוב? סיסו את המסוס מי הסיס את המסו? כל המטאבלים עליה בטח, מי שלא מטאבל עליה, אז בכלל הוא חושב שיש בעיה, העולם נראה לו פיקס, למה? יש מונדיאל, יש קוקה קולה, יש הוליווד מה צריך יותר בעולם? מה עוד? עולם מעולה אבל מי שהם מבין שאין את שירת המלאכים ורקיה לא נראה בטעם הטוב וניתן לטעם הפירות, כי אין נבואה ואין חפץ השם בתוך המציאות כי אין בית להשם והעולם לא הולך לקראת הייעוד הגדול הנכסף שלו, העולם לא נשגב אז הוא מטאבל ואז בעצם תוך ידי אבילות האבילות מתמתקת, כי אבילות זה בכי כואב לי אבל כשאתה בוחר הרבה כמו רחל שממענת לי נחם אז פתאום אתה מתחיל לצפות ולכן בעצם כאן מתחבר ואז סיסו את המסוס כל המטביל מלא, אתה בעצם אומר לעולם אתה לא שלם, ובזכות האבילות שלך העולם יחזור לשלמותו עד כדי כך שצריך לראות את הסיבה ואת הצער זה לא שהמקדש נחרב ולכן אנחנו מתאבלים אלא המקדש נחרב כדי שנתאבל למה? כי כשנתנו לנו מתנה בבית המקש הראשון ותכף להסביר את המקדש השני זה נספח לבית המקדש הראשון אבל כשנתנו לנו מתנה בבית המקדש הראשון והשני, שזה אחד מבחינתי זה היה מתנה וכשהיה לנו בית המקדש אז לא כל כך קלטנו את המדרגה שלו אז הקב". אמר אתם צריכים להתאבל עליו אתם צריכים להשתקק עליו וכל הבעיה הייתה שאתם יותר מדי חייתם בצד המקדש ולא הבנתם את סודו אז בוא נרחיב אותו, הקב". המקדש נחרב בשנת שבעים לספירה, והרעיון של אלפיים שנות גלות מתייחס לתקופה זו. ישנם פרשנויות שונות לגבי משמעות הגלות והציפייה לבניית המקדש השלישי. המהר"ל מסביר שהחורבן נועד לעורר את הכמיהה למקדש גדול יותר, ולכן האבלות על ירושלים הופכת לציפייה לגאולה וללידת המשיח.
המשיח והחורבן מעשה בבית מדרש רבייך מספר על יהודי שחרש בפרה ושמע ערבי שאמר לו שהמשיח נולד. המהר"ל מסביר שבית המקדש השלישי הוא המקדש האמיתי, והחורבן של המקדש הראשון והשני נועד לעורר את הכמיהה למשהו גדול יותר. הנביא יחזקאל, שגלה לפני חורבן בית המקדש הראשון, ראה נבואות על בית המקדש השלישי, שמתקשרות לגאולה העתידית.
הימים בין המצרים במגילת איכה נאמר "כל רודפיה השיגוה בין המצרים", והחסידות דורשת שמי שמבקש את השם משיג אותו בתקופה זו. ישנם רמזים בחסידות על מידות הרחמים המופיעות בתורה, והן מתקשרות לימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. ימים אלו הם ימים של השתוקקות לתורה ולארץ ישראל, והם נחשבים לימים עמוקים וגדולים.
האבלות והציפייה לגאולה האבלות על חורבן המקדש היא הזדמנות להזדהות עם העולם שחטא, ולהאמין בשינוי ובציפייה לגאולה. העבודה בתקופה זו היא עבודה של כיסופים, והאבלות היא חיונית כדי לזכור שהעולם שייך למדרגות גבוהות. למרות האבלות, ישנה שמחה וציפייה לגאולה העתידית.
מוזיקה בתקופת האבלות בין המצרים יש איסור על שמיעת מוזיקה, וזהו אחד הפנים הקשים של האבלות. למרות שבשולחן ערוך לא מופיע איסור מפורש על שמיעת מוזיקה בתקופה זו, ישנם מנהגים להימנע ממנה. האבלות בתקופה זו היא הזדמנות להתרכז בציפייה לגאולה ובכמיהה למקדש השלישי.
