הסוגיה של מותר ואסור בלימוד אנחנו מסיימים היום, בעזרת השם, את הסוגיה של מה מותר ללמוד ומה אסור ללמוד. כזכור, האריז"ל מביא סתירה בזוהר בין מקומות שכתוב שמותר לדרוש גם בג' ראשונות ומקומות גבוהים, לבין מקומות שכתוב שאסור. הוא עצמו תירץ שהחילוק הוא בין ג' ראשונות של א"ק לבין ג' ראשונות של האצילות. הלשם הקשה על זה שלכאורה יש על זה סתירות מכל מיני מקומות שהקושייה הזאת לא עונה על הדברים. ראינו את הלשם שאומר, התחלנו לראות המהלך שלו, ונמשיך אותו עכשיו, שהוא אומר שבעצם התשובה לשאלה של הסתירה שהאר"י מביא, תלויה על איזה דור מדברים ועל איזה אנשים מדברים, ובעת ההיא יורדת ההשגה לעולם. כיוון שבתורת הנסתר זה כל הזמן הולך ועולה, בניגוד לנגלה, הוא אומר שבנגלה התורה כבר כולה התגלתה. מה שהיום מתחדש, זה רק להוציא מהכוח אל הפועל את מה שקיים. בנסתר זה הולך ומתגלה כל הזמן יותר ויותר, ולכן אין פלא על הדבר הזה.
הופעת הזוהר והסודות אמנם כל זה היה רק בזמן שהרשב"י היה קיים, ורק בסודות האצילות דווקא, אבל אחר שנסתלק הרשב"י, חזרו האורות ונתעלמו. כמו שכתוב בזוהר, ולכן נתעלם כל הזוהר ונגנז עד המאה הראשונה ל-1060. יש פה דינמיות של הופעה של הדברים. יש גדלות מאוד גדולה ברשב"י וחבריו, ולכן זה זמן שגם מבחינת הזמן בעולם וגם מבחינת האנשים, זה זמן מתאים שהתגלה פה סודות גדולים, אבל לאחר מכן זה שוב נעלם. וכן גם כל הסודות אשר דיברו בהם בזוהר הקדוש בהתגלות, הם רק בסודות האצילות לבד, אבל למעלה מהאצילות דיברו בהם גם כן רק בהיעלם גדול. משום שאז היה עדיין רחוק הרבה מעת התיקון וביאת המשיח, כי הרשב"י וסיעתו היו סמוך לעת החורבן, והיו כל האורות שלמעלה מהאצילות נעלמים מאוד, והיו כלולים באין סוף. לכן דיברו גם בהם רק ברמז ובהיעלם גדול.
התקופה של הרמ"ק והאריז"ל היה נמשך כל זה עד סוף המאה השלישית ל-1060. ממאה הרביעית ואילך, שהוא שליטת הזין תחתונות, התחיל להתגלות על ידי הרמ"ק והאריז"ל בגילוי גמור. כי כן נתפשטו אורם למעלה באצילות, ולכן נתפשט ונתגלה ידיעתם למטה גם כן. האריז"ל התגלו לו דברים שמרשב"י עוד לא ידע. זה בגלל גדלות התקופה, זה קשור לגאולה, זה לא סתם שהם בארץ ישראל היו. מתחיל פה בעצם תהליך של עלייה לארץ, והתחלה של גאולה.
השפעת הדור על הגילוי הדורות מתמעטים והולכים, ובפרט אנחנו בדור הזה שהוא ככוף בפני אדם, גם כנגד הדור לפנינו. ומה גם בימינו אלה שהוא חורבן העולם ממש בכל מילא דמיתיו, השם ירחם. הדברים מתגלים עכשיו כי אנחנו מתחילים לראות את הסוף, מתחילים לראות את המטרה. ולכן זה אדמה שזה מתגלה, והוא אומר, גילוי גמור.
גילוי השכינה וההתפתחות הרוחנית הדור שלנו מסתכל על גדולי העולם בדור שלפניו ותוהה איך הדורות מתפתחים. אומנם, כמו בגאולת מצרים, כאשר נגלה השכינה לישראל, כך גם בדורות האחרונים הללו יש גילוי פנימי שמתקדם. מאז דור האריזל והרמק, התחיל להתנוצץ אור התיקון של ימות המשיח, והוא מתקרב והולך כל יום. אומנם, זהו תהליך פנימי, ולכן החיצוניות עשויה להיראות גרועה, אך הפנימיות הולכת ומתקנת.
הקבלה בין חיצוניות לפנימיות ישנם שני תהליכים שנראים סותרים, אך הם הולכים במקביל. בחיצוניות נראה שהעולם יורד, אך בפנימיות הוא עולה. הרבנים הגדולים, כמו הרב קוק והרב אלישיב, הבינו זאת והדגישו את הצורך בפנימיות חזקה יותר ככל שהחיצוניות מורכבת יותר. אנשים מחפשים תשובות גדולות יותר, ולכן הפנימיות עולה כדי להכין את הקרקע לצימאון רוחני.
גילוי הסודות והזמנים הזוהר והקבלה מתגלים בשלבים, בהתאם לזמנים ולמדרגות. האריזל גילה לרח"ו את הסודות בשלבים, בהתאם לזמן שבו ניתן היה לגלותם. ישנם דברים גבוהים מאוד שלא נכתבו בעץ חיים, והם נמסרו לתלמידים מסוימים בלבד. הלשם מסביר שהדברים סתומים וחתומים, ורק בעתיד יתגלה מלוא עומקם.
סיכום והבנה האריזל והרבנים הגדולים הבינו שהגילויים הרוחניים מתרחשים בשלבים, בהתאם לזמן ולמדרגה. ישנם סודות שעדיין לא נחשפו במלואם, והם יתגלו בעתיד. הלימוד וההבנה של הדברים הללו דורשים התבוננות עמוקה והבנה שהכול מתרחש בזמן הנכון.
גילוי סודות התורה ואומנם, לפי דברינו לאל, לא קשה כלל. כי הנה, להרשב"י זכרונו לברכה, בעת שגילה עידרות ותיקונים, וכן להאריז"ל, לא היה שום שער נעול לפניהם. כמו שכתוב בהקדמת התיקונים: "רשותא יתיאב לאון". רשות ניתנה להם לגלות סודות גדולים, דברים שבעצם הם התגלו לכלל העולם. וכן ניתן רשות בדרך זו להאריז"ל, כי היו מאותם שנכנסים בלי רשות.
הבטחה לעתיד לבוא בדברי הגר"א, אמר שם בעניין ההבטחה העתידה: "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". אמר שם הגר"א, זה לשונו: "מכל מקום, אף בזמן הזה הוא לפרקים. וכמו שאמרו הראשונים, כל דבר שיהיה לעתיד הוא עתה לפרקים. ובזמן שיש צדיק בדור כמו רשב"י וחיוצה בו". כמו שאומר הגר"א, זה דבר מדהים. הוא אומר, תראו, כל דבר שיהיה בימות המשיח, מדי פעם מגיע באיזו הבלחה כזאת, איזו התנוצצות כזאת. אותו דבר שבעתיד יהיה נוכח כל הזמן לכולם בצורה זו. יש איזה מין פרומו, איך הם קוראים לזה היום? פרומו. איזה מין ניצוצות כאלה שפתאום זורחים לך, פתאום זורח איזה מין גדול כזה שמגיע, פותח דברים, מעלה אותם, אחר כך זה עוד פעם כזה נסתם. יש איזשהו אירוע גדול שקורה, אחר כך זה עוד פעם יורד. אבל זה הכול ניצוצות כאלה מימות המשיח. כך אומר הגר"א. זה דבר מדהים.
דעת השם לעתיד לבוא כן? דבריו זה על עמקי מתנת ואליהו, במדרש. אם כן, הרי אין לתמוה מהרשב"י והאריז"ל על מה שדרשו וגילו גם במופלא ובחוסה, כי הוא מעין ההבטחה העתידה "כי מלאה הארץ דעה את השם", ומגלה הקב"ה קצת מזה גם עתה לפרקים. הוא אומר, באמת לעתיד לבוא, זה "מלאה הארץ דעה", וזה באמת יתפשט בכל הזה, וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.
הפסוק "כולם ידעו אותי" מה אתה אומר על הפסוק הזה? כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם. הרב קוק מבין באחד המקומות הפסוק, נמנה לי, בחבקוק או בירמיהו, שאומר: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי". מכירים בדרך כלל רק את הטל חיפה, אבל מה כתוב לפני כן? "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם". הוא תמיד אומר לרבנים, טוב שאני כבר בשנים של פנסיה, כי הרבנים עוד מעט כבר לא יצטרכו לנסוע. לא יצטרכו אותם, למה? כי כל אחד ילמד את עצמו, וזה מה שהנביא אומר: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי". זאת אומרת שכל הדבר… נמנה לי, זה פשוט יהיה.
לימוד עצמי וידיעת השם עכשיו, זה מה שאנחנו רואים מול העיניים. נחשבים ספרים, ואנשים לומדים, ותנאי שוב על כל ההגבלות וזה, שזה כמובן יראת שמים וזה, וזה בצורה אמיתית. אנשים לא מגזימים ולא מתחילים לעשות את זה לל מיני קבלה מעשית, וכל מיני טעויות. ברגע שדבר יוצא, אז הוא יוצא גם עם קליפות. אז יש כאלה שלוקחים את הקליפות, ואז לוקחים את כל זה, כאילו איך לעשות כסף על פי הקבלה, איך… לא יודע מה, איך… לא לזה כנסנו, כן? שיש סדר חתך חיים, אני לא יודע איזה פרנסה, ואני לא יודע את מה. ברור שזה דברים גדולים ואמיתיים, אבל זו הנחה שאנשים נורמליים, בניים של עובדים דבר גדול, דבר משמעותי, והם רוצים את זה והם מוכנים לזה, וברוך השם, יש להם עידות טובות, יש להם יראת שמיים, יש להם יד ורגל בתורה. אם עוד לא למדו את כל הש"ס, זה לא משנה. אז מה לארץ? דעה. אז אל תתפלא, הוא אומר. וככה זה. זה על הבשיעה, כולם ידידים. כן. זהו, ולכן אין פה אינטושייה מזה שפה יש פרטים שהם… כאילו, אנחנו, אמרת, קטנים, איך אנחנו… לא קשור.
