תודה רבה, בעזרת השם לא צוחקים. אני שבוע שעבר לא הייתי, הייתי חייב להיות בבית בעזרת השם. אז שעה אחת וחצי טוב, אנחנו ממשיכים לעמוד הבא ואני יודע פה איפה כל הכבוד, שלא יפול הקפה ולא יפלו המים. יש לי עמודים? עמוד אחד לא? לא, לא, עמוד אחד, עמוד אחד כן. אז בוא נזכיר, אנחנו התחלנו שער טנטה, טנטה ראשי תיבות תאמים, נקודות, תגים, אותיות ואנחנו עכשיו ממשיכים בזה וקצת מעמיקים פה בכמה נקודות שצריך להעמיק בהן. קודם כל נראה פה את הפסקה הראשונה כמו שנמצאת לפניכם. אתם רואים זה מעדורה בטרה ודה, מה זה מעדורה בטרה? זה כידוע חיים ויטל פה כינס שמועות שונות שהיו מתנגדי האר"י ולכן יש לפעמים שהם דברים שהם מעדורה כמה, מעדורה בטרה ולנו זה לא משנה. עניין כי ד' בחינות כוללים כל ד' עולמות והם אב, סג, מה, בן, והם עצמם נקראו טנטה, וכל אחד כולל ארבעה טן אב, יש בו אב ותאמים סג ונקודות, מה ותגין, בן ואותיות, וכולם נקראים אב תאמים, וכן בסג, וכן במה, וכן בבן גם דה, כי אב הוא כתר, ותאמים סג, הוא חוכמה ונקודות מה, הוא בינה ותגין, ובן זה זין תחתונות ואותיות.
חלוקת טנטה אז ברשותכם רגע, אני רושם את זה, ולמה אני רושם את זה? כי תכף יהיה צורך, רגע, להשוות את זה למשהו אחר שלכאורה סותרת. אז יש לנו ככה, אב אב עכשיו זה בסדר הוא כותב, הוא רואה שזה זה יותר טוב, נכון? כדי לא לטעות, אני מעתיק בדיוק אב הוא, מה זה? סג מחגיבת כן, אב זה, תאמים וכתר אני צריך לעשות את זה כשיהיה לי יותר מקום תכף אני אעבור משהו אחר, לא התחלתי טוב? מה? ככה, עושה ככה רואים? אב שווה כתר תאמים סג שווה מה? סג ו… מה? אבל אינת הספירות זה חוכמה מה? שווה? מה? בינה תגין ובינה גין, בין חרום חביב בין שווה יפה, אותיות, מבחינת הטנטה זה אותיות מבחינת הספירות זה וו קצוות ואותיות, זה כל הזין תחתונות מה זה זין תחתונות? תחתונות זה כולל הכתר כולל המלכות, כל הוו קצוות כולל המלכות יפה עד כאן, הכל טוב, אז מה הבעיה? מה אתה רוצה? הבעיה היא שברוב המקומות האחרים באריזל, זאת לא החלוקה כן, תאמין שאנחנו קוראים בתורה התאמים האלה הם מאוד מאוד גבוהים. אם נספיק היום אנחנו גם נראה שזה, הטנטה מכוונים גם כנגד ארבע חלקי הפרדס והתאמים זה הסודות של התורה, זה כמו תאמי המצוות, תאמים בגלל זה, דיברנו על זה שבוע שעבר, מי שלא נמצא צריך להשלים את ההקלטה, אבל דיברנו על זה שבוע שעבר שמה שכתוב בתורה פיזית, שזה האותיות והתגין זה הדבר הנגלה, שאתה יכול לקלוט אותו, מה שלא כתוב זה הדברים היותר עמוקים שזה התאמים והניקוד, התאמים הכי גבוה, דיברנו על זה פה, תאמי המקרא זה חתיכת ירוע רוחני וטורף, זה לא איזה מנגינה נחמדה זה, הכל בסדר, זה עובר לא לחפף לגמרי, כל דבר פה מאוד מאוד משמעותי.
הבדלים בין מקורות בדיעבד גדול בדיעבד גדול אפשר, אבל זה ממש בדיעבד גדול כי זה, אתה, לא היה אז קוראים, אין סדר אז קוראים, אבל אני אומר, זה דיעבד גדול כי התאמים זה הנשמה התאמים זה הנשמה של הכל, זה הדרך הזו אתה מרגיש את כל הזה, כולל הצורות שלהם הכל מכוון, הכל זה, אבל אני חוזר פה לעניין חברים, בא הלשם ואומר לנו בא הלשם, אני בכוונה לא, אני לא צילמתי אותו, רק אם אפשר קשב ככה כי אני זה דברים ככה קשה להתרכז, לא צילמתי אותו בכוונה כי יש לי כמה שורות מפה, כמה שורות סתם היה מבלבל את המוח, אז אני קורא לכם מתוך הזה, אומר הלשם פה, ממש פה, על ההתחלה, צ'ארטנטה אז הוא אומר, אמנם איני נודע שהשם האב הוא לעולם רק בחינת חוכמה ולא כתר, כי הכתר הוא בקבוצה של יהוד ואין לו שם בפני עצמו, וכן הס נודע כי הוא רק בינה ולא החוכמה, ומה עוזרן פין רוח ובן זה מלכות נפש, וכאן מחליף הרב את שיטתי והסוגיין דה אלמן נודע בכל מקום וחושב את אב לכתר וסג לחוכמה ומה לבינה ובן לזון אומר הלשם מה קרה פה, הריזל מחליף את שיטתו פה בניגוד לרוב המקומות האחרים שאנחנו נפגוש אותם מ שאנחנו הולכים לפגוש, בגלל זה רציתי את הלוח היום כדי שזה יהיה ככה מול העיניים מה שבאמת כתוב בכל המקומות האחרים אני אעשה לעשות את זה ככה ולהיות הכי פשוט, זה ככה אב שווה מה? חוכמה אז כאן חיזוק, אב שווה חוכמה סג שווה? יורם, הקטע הוא למעלה איך הורדת אותו למטה? זה בינה מה שווה? קטע לא, וב קצוות וב קצוות, זאת אומרת מחסד עד יסוד ובן שווה מלכות כן הוא גם הוסיף שזה נפש וזה רוח וזה נשמם זה לא חשוב לנו כרגע, כי מה שחשוב לנו מה שאומר לנו הלשם, מה קורה פה, ברוב המקומות זה יהיה ככה, זה לא יהיה ככה הקטע והחוכמה התחלף הכל תחלף, זה משפיע על הכל אם האב זה קטע, אז הכל יורד, אז סג זה חוכמה ומה זה בינה, והבן זה כל הזין התחתונות כולל המלכות פה הבן זה רק עם המלכות לבד, בלי אב אב, אב קצוות הם עם אמה, והסג הוא על הבינה והאב הוא על החוכמה איפה הקטע פה? קוצו של יהוד קטע, קטע, קוצו של יהוד קטע של יהוד, יפה אומר לנו, הסתירה ברורה, נכון? מה עם דעת? יפה, שאלה טובה, נראה לי דיברנו עליה כמה פעמים אבל תמיד טוב לחזור, הדעת היא לא אחת מהספירות אלא אם כן, שימו לב למי שלא זוכר, לא רוצה לעשות מבחנים פה, אבל יש לנו שתי אפשרויות, מתי הדעת הוא מהעשר ספירות, או שהקטר לא בפנים ועד יש לנו בעצם חוכמה בינה דעת במקום קטר חוכמה בינה ואז כל השבע התחתונות, או אופציה אחרת שגם ראינו אותה, שהקטר כן בפנים וגם הדעת בפנים אבל אז יש בעיה, כי יש לכאורה 11, אז אין 11 למה? כי יש שניים שהם ספירה אחת והם נצח ועוד, נצח ועוד הם נקראם בזוהר טרי פלקי גופה זאת אומרת, הם שני חלקי גוף שבעצם הם אחד, ולכן יש מקומות שבהם הנצח ועוד נחשבים לספירה אחת ואז הדעת תהיה בפנים, אז זו התשובה לשאלה שלך, אז אם כן מה עושים עם הסתירה הזאת? אומר על אשם, אין סתירה, זה תלוי זה חלוקה, לא של העשר ספירות, זה חלוקה שנייה של, אגב בקיצור זה נקרא אסמאב אסמאב זה אב סג מה בן, בסדר? אז אם אתם רואים אסמאב, כדי לא להגיד כל פעם את כל הזה, זה חלוקה שונה של האסמאב, והאסמאב הם הבסיס להכל, וזה מגביל ממני גם, פה לא כתבתי כי לא היה מקום, את התאמים והנקודות ואת התגים והאותיות זה משפיע גם על זה, כי אם אב זה חוכמה אז זה תאמים ואם סג זה בינה אז זה נקודות ואם א זה תגין והבן יהיה אותיות ולא כמו פה שהקטר הוא התאמים, האב האב הוא הקטר הוא התאמים, אז מה קורה פה? אומר על אשם, אין פה סתירה, זה תלוי על מה אתה מדבר, בנשונו של הקטר, של האשם אני אקרא לכם מש כמה שורות, כמו שאמרתי זה מפוזר אז לא רציתי לצלם, והעניין בזה הוא פשוט, כי בוודאי הוא שיש גם בקטר כל הבחינות כולם וכל השמות כולם, כי הוא שורש הכל, וכלול פה הכל באלם, ומה שנודע שהקטר הוא רק קוצו של יהוד, ואין לו שם כלל הנה הוא רק בערך הגילויים העיקריים, אשר בכל פרצוף הוא פרוף כי בערך זה, אבי, הקטר שבכל פרצוף נעלם מאוד ואין לו גילוי כלל, אבל בבחינת עצמות הקטר גופה ובבחינת מה שהוא שורש לכל אותו הפרצוף, הנה יש בו כמה שמות המורים בכל הבחינות כולם, אשר הוא שורש עליהם, ובמקום נוסף אומר על אשם, מה שאמר שהאב הוא קטר ועסק בו חוכמה, משום שבעק, הנה האחדות שם העצום מאוד, נחשב בו השורשים הענפים לאחת ומתחיל, האבא ואימא, מכללות השני ראשים ולמטה, מהשג, אבל אה, כשהוא כולו נעלם אז בו עצמו אין שום חילוק, ואז הכל מתחיל מהחוכמה ומטה, אני אגיד את זה במילים שלי אומר על אשם ככה, נכון הקטר זה קוצו של יהוד, עכשיו זה תלוי במקום שבה אנחנו נמצאים, כשאנחנו נמצאים כמו שהוא הגדיר את זה בעולמות היותר גבוהים, בעק, במקומות היותר גבוהים הקוצו של יהוד, השורש והענפים מתחברים ביחד, אני אקרא את הלשון שלו עוד פעם, בעק האחדות הוא עצום, והשורש עם הענפים נכללים לאחת וזה מה שאמר שאב הוא הקטר, ועסק הוא החוכמה, משום שבעק האחדות הוא עצום מאוד וגם הקטר הוא בתוך הסיפור זאת אומרת, אנחנו נמצאים בעק, אנחנו נמצאים במקום מאוד גבוה, אז הקטר הוא נוכח, הוא נוכח פה כי זה המקום שלו, זה המדרגה שלו, ולכן הקטר הוא הטעמי, ואז החוכמה זה הנקודות, והבינה זה התגין אבל כשאנחנו מתחילים לרדת למטה מה קורה לקטר? קטר הוא מתחיל לא להתנתק חלילה, אבל הוא כבר הוא כבר הופך להיות לא חלק מהדבר, אלא להיות כבר איזה משהו כזה שהוא מעל, הוא לא חלק הוא מעל, זאת אומרת, כשאנחנו נמצאים בעק, כשאנחנו נמצאים בהתחלת האירוע, בהתחלת תבצרות הדברים, אז שם באמת הקטר הוא חלק בלתי נפרד מהעניין כי אנחנו במקום כזה גבוה שהקטר הוא האירוע, משם שלנו הכל מתחיל, ואז הוא עצמו הטעמים, והוא השם אב, אבל המקורות האחרים, כן שהלשם מביא שיש בזוהר מקורות אחרים, המקומות האחרים זה מקומות שאנחנו כבר נמצאים בהמשך הדרך, ואז הקטר כאילו נשאר במקום שלו, הוא כבר ככה נהיה הקוצו של יהוד, הוא לא חלק מהיהוד, הוא לא חלק כבר מה ואז ברוב המקומות זה מה שאנחנו נפגוש זאת אומרת, האב זה החוכמה, תשאל איפה הקטר אמרנו, הקטר היא מעל מה? לא, הוא פה, הקוצו של יהוד הוא עצמו האב, הוא עצמו הטעמים כן, פה זה הטעמים, שים לב קטר שווה קוצו של יהוד, עכשיו קוצו של יהוד בדרך כלל, למה קוראים לו קוצו של יהוד? כי יש את היהוד רגע, יש את היהוד ויש קוצו של יהוד, והיהוד היא לא חלק מהסיפור, היא קוצו של יהוד, היא כזה למעלה זה, רגע אז אני אומר, שאתה נמצא פה בכל כבר לא באק אלא אחר כך במדרגות היותר נמוכות, אז הוא קוצו של יהוד ולמעלה, והוא גם לא טעמים, הוא קוצו של יהוד זהו, הוא מנותק מהזה, הוא לא חלק מהסיפור, הוא לא חלק מהארבע האלה, הוא אפילו לא טעמים, הוא מעל הטעמים הוא מעל האותיות, הוא מעל היהוד, הוא מעל הכל, הוא איזה שורש כזה להכל, זה פה, ואז אנחנו פוגשים, זה החלוקה, אני אקרא לזה הרגילה זה החלוקה הקבועה, זה החלוקה שברוב המקומות אותה אנחנו נפגוש, לכן היה חשוב לי להגיד את זה, כי מי שיחזיק פה ראש, יבוא בעוד כמה זמן ויגיד לי רגע אמרנו בהתחלה שזה החלוקה, פתאום אני אורח חלוקה אחרת אז לכן אני אומר את זה כבר עכשיו, ואם נגיע לזה, אני אזכיר את זה עוד פעם, בקיצור, אבל ממילא, החלוקה באמת היא כזאת, האבא זה החוכמה, והסג זה הבינה, והמאז זה אבא הצהוב, והבן זה המלכות, אתה שואל איפה הכתר? הכתר הוא מעל הוא לא טעמים קדשו של יהוד זה זה, זה הכתר הוא קדשו של יהוד, ובגלל שזה כל כך, בגלל ששם זה כל כך גבוה, אז זה המקום שלו הטבעי, ולכן ממנו הכל מתחיל, והוא חלק מהסיפור הוא הטעמים, ואז ההבדל יהיה באלה שבאים אחריו, אם הכל מתחיל ממנו והוא האבא, והוא הטעמים, אז הבחינות האחרות, הם יתחילו מפה, זאת אומרת החוכמה הי יהוד, והיא תהיה נקודות, הבינה היא ה' של שם ה' והיא התגין, הוו, הזין תחתונות, זה רמפין והנוקבה, כל השבע הספירות האלה, הם וו כן, זה גם הזכר, גם זה רמפין גם הנוקבה, כל אלה זה אותיות, בגלל שהתחלנו מהכתר, כי בעק הכתר הוא נוכח, הוא חלק מהסיפור, כשאתה הולך יותר למטה, הוא כבר הוא כבר לא חלק מהסיפור, הוא מעל הסיפור, אם הוא מעל הסיפור, אז הסיפור מתחיל מתחת, ואז מה? ואז זהות החלוקה האבא, זה חוכמה, וזה יהוד והכתר הוא קבוצה של יהוד והוא מעל, וזה ההי וזה ההי הראשונה, וזה הבינה, זה הסג, וזה וו, מה? וזה וו קצות, וזה ההי האחרונה, הבן, וזה המלכות בדיוק בדיוק, פעם הוא בתוך התאמים פעם הוא בכלל חלק מהארבע האלה, מהאסמה באלה, הוא חלק הוא חלק מהדבר, הוא לא מחוץ לדבר, הוא לא מעל הוא לא מעל, אלא הוא חלק, למה הוא חלק? כי אנחנו נמצא במקום כזה גבוה, ששם זה המקום שלו, זה המקום כאילו הטבעי שלו, כשתחלת לרדת, אז הוא כאילו נשאר מין מין איזה משהו כזה שמעציל על הכל, משהו כזה שהוא מקור להכל, מה שאתה רוצה תגיד אבל הוא כבר לא חלק מהארבע הבסיסיים האלה שהם העניין, שם קורה כל ההתרחשות עד כאן, השלמה קטנה לעניין הזה, אבל מאוד מאוד מעניינת, וכמו שאמרתי לכם, בגלל שהלשם פה מפוזה ממקומות שונים, ואני קורא לכם משהו מהדברים שלו שממש כאילו פשוט ישלימו את התמונה ונראה על הדברים האחרים, אומר הלשם ככה, הרי נמצא, כשאנו מדברים מההתחלת הצילות אשר בעלם, הנה מתחיל בחינת הדלת, שאומרות אסמאב מי הקטר והמטה, והא והחוכמה בחינת נוקווה ושם סאג, שימו לב, לא משנה למה קוראים לזה נוקווה כי החוכמה ביחס לקטר, אבל לא נכנס לזה, לגבי הקטר והבינה היא שמה ובחינת דוחה לגבי הזון, זה הבינה וזה התגין, והזון הם כלולים שניהם בשם אחד כי בהתחלתם אשר בעלם שהוא מהקטר הנה אנו מכנים החוכמה לגבי הקטר, שהיא נוקווה דית, בסדר זה עכשיו פחות חשוב כי סתם הוא גם אומר לנו עוד בחינות אחרות, אבל זה באמת כרגע לנו לא משנה כרגע והבינה היא המקור לכל הזון, אז זה בשם מה ואחר כך הזון זה השבע התחתונות, הם בשם אחד הזון הם בשם אחד, כי שניהם יצאו מאימא והם שם אחד ואז הוא ממשיך ככה, אך כאשר אנו מדברים מההתחלת הצילות אשר מבחינת הגילוי שזה פה, הנה אינו עולה הקטר בשם כלל, כי הוא נעלם והוא מרומז רק בקוצו של יהוד והאבא רק החוכמה, אבא הגילוי הראשון שהוא שם אב בסדר תחשבו שכאילו גם כתוב פה אבא, למי שזוכר אז חוכמה שווה אב שווה אבא, הלאה ומשום שהוא התחלת הגילוי וכן הוא ראה את שם אב כמו שכתבנו במקום אחר והבינה אימא הנוף ודילה זה השג היא אימא והיא שם שג ואז זה הרמפין שם מה שהוא הגילוי בפועל והגילוי העיקרי בפועל הוא רק הזון והנה הזון הוא שם מה הגילוי כמו שכתבנו והנוגבה היא שם בן הנוגבה היא שם בן כמו שכתבנו ולכן בכל הדרושים שימו לב בכל הדרושים אשר עיקר הדיבור בהם הוא רק בבחינת הגילוי דעי הצילות הנה אמר הרב תמיד שהשם אב הוא בחוכמה אבא כי הקטר הוא רק בקוצו של יהוד והשם שג הוא בבינה אימא והשם הא הוא בזר אמפין והשם בן הוא במלכות נוגבה אבל כאן בענייננו שמדבר הרב בעק שהוא כולו רק השורש הנעלם שכל הנאצלים הנה כמו שבארנו הקוצו של יהוד היא אב הוא בקטר ושג בחוכמה אומא בבינה הוא בן בזון וכן ככה כל הדברים מסתדרים זאת אומרת זה דבר ראשון ליישב את הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בגלל שזה יופיע בהרבה מקומות ואם אנחנו לא מה שנקרא לא נהיה על זה מהתחלה אז זה תמיד דבר הזה תמיד עלו לבלבל אותנו אז לזכור את החלוקה הזאת וההיגיון הוא מאוד פשוט נמצאים גבוהה אז הקטר בפנים כשירדנו הקטר נהיה איזה מין השראה כזאת איזה מין משהו הוא לא יכול לרדת הוא תמיד הוא גבוה בדיוק הוא לא יכול לרדת ולהיכנס להות חלק מהדבר הזה ולכן הוא נשאר במקום הזה אבל מה גורם לזה שירדו מה גורם לזה שירדו זה נראה זה תהליך של זה זה נקודה ראשון נקודה שנייה איך עוד פעם בטח שיש משמעויות הרבה מאוד משמעויות סתם לדוגמה השבוע שעבר הזכרנו ממש בסוף הל הסג מגביל את האוזן, המע מגביל את האף, הבן מגביל את הפה והאב מגביל את הגולגולת מבחינת האיברים של האדם. הסג הוא שם שמורכב משלוש פעמים אקיה, כאשר אקיה הוא 21. יש הרבה רמזים והסברים לשם סג, שהוא מילוי של שם השם. סג נכתב במילוי יודין, אך הווי במילוי א'. ראינו זאת בשבוע שעבר. י' נכתב כ-י' ו' ד', ה' נכתב כ-י' ה', ו' כ-ו' י' ו', וה' האחרונה כ-ה' י'.
מילוי השמות השם אב הוא 72, כי הוא המילוי הכי גבוה. כשכותבים את השם סג, ה' נכתב כ-ה' א' ו', ולא כ-ה' י' ו'. זה מוריד תשע מהאב, והופך ל-63. השם מה הוא 45, כי הוא מילוי אלפין. השג הוא המחבר בין האב לבין ה', ולכן המילוי שלו הוא גם י' וגם א'.
תנתא והעולמות הלשם מסביר על תנתא – טעמים, נקודות, תגים, אותיות – מבחינת העולמות. עקודים הם עולם העקודים, נקודים הם עולם הנקודים, והתגים הם עולם התיקון, שהוא עולם האצילות. האותיות הן הכלים, והכלים הגמורים הם בביה. כל העולמות יוצאים מעק ותלויים עליו.
עולם העקודים והנקודים עולם העקודים הוא הראשון שנוצר, והוא נקרא כך כי הכל היה מכונש ביחד. בעולם הנקודים, הספירות עומדות לעצמן. בין העולמות יש שבירת הכלים, שמובילה ליצירת עולם האצילות. מתוך האצילות יורדים לעולמות ביה, שבתחתיתם עולם העשייה והעולם שלנו.
תמונת העולמות העולמות מקבילים לטנתא: עקודים, נקודים, אצילות, ביה. כל אחד מהם עובר את ארבעת השלבים הפנימיים שלו. התמונה הכוללת היא אק, עקודים, נקודים, אצילות, ביה. כל זה מקביל לדרים האלה. בסופו של דבר, כל התהליכים האלה מתארים את יצירת העולמות והספירות, ואת הקשר בין העולמות הגבוהים לעולמות הנמוכים.
