אנחנו רוצים לשלוח לכם את הצניעות. תודה רבה לרב גזריאלי ולישיבה שמארחים אותנו כל שנה. משתדלים להביא פה מגוון רבנים שיעירו מנקודות שונות. תודה לרבי יוחנן שהסכים להגיע ולעשות דברים. לכם יש פה בעזרת השם אחרי השיעור, סעודה קטנה. תודה ושיהיה לכם חתימה טובה. תודה לעילוי נשמת שושנה ודוד אליהו טוב. ערב טוב, שומעים? עובד? קודם כל, זכות גדולה. תודה למשפחת קינד על ההזדמנות והברכות. ראש הישיבה אמר ששמח לראות את הישיבה המתפתחת וגדלה. אני הייתי פה, ביקרתי פה איזה בוקר אחד בתקופת המלחמה. היה לי איזה בוקר פנוי ובאתי ללמוד עם הבן שלי. כמעט כל הישיבה הייתה מגויסת, היו פה כמה בודדים משיעור א'. אז לראות את הישיבה ככה מתאוששת ותלמידים חוזרים לישיבה וכל התורה נשמעת בהירה, זה שמחה גדולה וסימן טוב לשנה טובה בעזרת השם. אני אגיד שהשיעור הזה הוא סיכום של סדרה שאני מעביר בשנה-שנתיים האחרונות על ספר יונה. אני אתן פה הערה לתלמידי שיעור א'. את השיעור הזה, את הסדרה, את המיני סדרה הזאת, כשהתחלתי להעביר אותה בשנתיים האחרונות, פתחתי את הקלסר שלי משיעור א' שהיה מונח אצלי בספרייה. פתחתי את הקלסר, עברתי על סדרת שיעורים ששמעתי בשיעור א' מפי מורי ורבי הרב יאיר יעקבי, היום ראש הישיבת בלבב שלם בירוחם. פתאום השחזור והתורה שלמדתי לפני הרבה מאוד שנים בישיבת דייסדר בתור תלמידי שיעור א' החיו אותי והחזירו אותי לתקופה הזאת. בהחלט חלק מהדברים שאני אומר כאן זה דברים שבעצם למדתי בשיעור א' ורשמתי לעצמי אז. אם היה צריך להודד פה את התלמידים לסכם ולכתוב, אם מישהו שואל את עצמו האם אי פעם אני אפתח את זה, אז אני מקווה מאוד שבעזרת השם התשובה היא חיובית. יוצא לי, לא בפעם היחידה, לפתוח סיכומים מהשנים בישיבה ובעקבותם ללמד.
תשובה ברגע הכותרת של השיעור היא רגע לפני יום הכיפורים. האם אפשר לעשות תשובה ברגע? כהקדמה לפני שניכנס למקורות על הדף הזה, מי שלמד פעם מסכת קידושין יודע שהתשובה לשאלה הזאת היא שכן, אפשר לעשות תשובה ברגע. אנחנו צריכים להבין איך ומה המשמעות של זה ואיזה ערך יש לזה, אבל התשובה היא כן. מה הסוגיה במסכת קידושין? יש דבר שנקרא קידושין על תנאי. אדם בא לאישה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בתנאי שעכשיו יום". מסתכלים בחוץ ורואים שעכשיו לילה, אין קידושין והתנאים מבוטלים. אם הוא יגיד לה: "הרי את מקודשת לי בתנאי שעכשיו לילה", האישה מקודשת. מה לגמר השאלה? מה קורה אם אדם אומר לאישה, נותן לה טבעת שני עדים ואומר לה: "הרי את מקודשת לי על תנאי שאני צדיק גמור"? מה אתם אומרים? מה אתם מכירים? מישהו שהוא צדיק גמור? אין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. אין דבר כזה צדיק גמור. ובכל זאת, אומרת הגמרא, מקודשת מספק. למה? כי יכול להיות שבאותו רגע אותו אדם הרהר בתשובה לרגע אחד, נמחלו כל עוונותיו מידית ובאותו רגע שהוא קידש אותה היה צדיק גמור. וזה פלא פלאים. יש גם הלכה בקידושין ששני העדים צריכים להיות עדים כשרים. נוהגים חלק מרוחח הופעות הרב. הייתי פעם עד בחתונה שהרב ערך של אליה יהודי בוגר הישיבה. אני לא זוכר אם הרב העמיד אותי, שאל אותי או אמר לי לעשות כך או לא, אבל יודע שהרב מרדכי אליהו היה קורא לעדים ואומר להם: "תהרהרו בתשובה כדי שעכשיו תהיו עדים כשרים". סיפר לי יהודי חשוב שהרגע הכי מפחיד בחיים שלו היה שראש הישיבה שלו פונה אליו כשהוא עד בחתונה של חבר, נועץ בו עיניים חודרות, הרב ליכטנשטיין, ואומר לו: "תעשה תשובה". איזה פחד. אבל זה עובד. אנחנו צריכים להבין מה המשמעות של ההרהור הזה של התשובה ברגע. הנה אנחנו רגע לפני יום הכיפורים רוצים לחזור בתשובה, או רגע לפני תפילת נעילה, ונרצה את הרגעים האחרים באמת לעשות את המחשבה הזאת כשאנחנו יודעים ומנסים להבין מה באמת הערך של זה.
אנשי ננווה בספר יונה כשאנחנו רוצים לחקור ולראות טיפה מקורות, לראות אם יש לנו איזשהו מקרה לדון בו של אנשים שעשו תשובה ברגע, אז הדוגמה הקלאסית היא אנשי ננווה בספר יונה. אנשי ננווה בספר יונה, נזכיר רגע את הסיפור: הקב"ה פונה ליונה בן אמיתי ואומר לו: "לך תחזיר בתשובה את אנשי ננווה". יונה כל כך מבוהל מהדבר הזה שהוא בורח. תכף נדבר על למה הוא בורח, אבל במילים פשוטות אפשר להבין שכשבאים אנשי ננווה הציפייה היא שיבוא נביא ויגיד להם: "תחזרו בתשובה". ומה? כמה זמן צריך לבדוק האם הם באמת חזרו בתשובה? צריך עכשיו לראות רגע, זה תופס או לא תופס? בוא נחזור עוד שנה ונראה אם באמת חזרתם בתשובה או עשיתם את זה סתם. יונה מבין שמה שמצופה ממנו לעשות זה לגשת לאנשי ננווה, להגיד להם: "תחזרו בתשובה", ומהר מאוד נגלה אם זה קרה או לא, והופ, הקב"ה ימחה להם. מה זה הדבר הזה? תראו את המקור הראשון, ירושלמי תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין. המשנה שם דנה במושגים של נביאים: נביא שנקרא נביא שקר, נביא שנקרא קובש את נבואתו. אומרת המשנה כך: "הוא נביא השקר, הוא מתנבא על מה שלא שמע או מה שלא נאמר לו. אבל הקובש את נבואתו והמבטר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיטתו בידי שמיים, שנאמר: 'הנוכי את ראש מימו'. מי שיש לו נבואה לומר, קב"ה פנה אליו, נתן לו משימה והוא לא מבצע אותה, מיטתו בידי שמיים. הוא לא נידון בבית דין כמו נביא שקר". אומרת הגמרא: "הקובש על נבואתו, דוגמה כי יונה בן אמיתי". הרי יונה קיבל משימה והוא לא מבצע אותה ולכן הוא הדוגמה לקובש את נבואתו. אמר רבי יונה, כן, יש אנשים שיש להם נטייה להגן על אנשים שיש להם את השם שלהם. אז בא רבי יונה ואומר: "יונה בן אמיתי נביא אמת היה. את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה: 'קום לך אל ננבה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי'. אמר יונה: 'יודע אני שהגויים קרובי תשובה הם, והרי אני הולך ומתנבא עליהם ומה הם יעשו הגויים האלה שאני מתנבא עליהם?' איזה באסה. הגויים לא כמו עם ישראל. ירמיהו עשרות שנים צועק עליהם ולא זזים, ישעיהו צועק עליהם ולא זזים. הגויים יעשו תשובה. אני אבוא, אני אגיד להם, הם יעשו תשובה. ממה יונה נפחד? יונה לא מפחד מזה שלא יקשיבו לו, הוא מפחד מזה שכן יקשיבו לו. יונה אולי אחת הנבואות החריגות בהיסטוריה של נביא שבאמת מקשיבים לו ומזה הוא מאוד מפחד. 'הרי אני הולך ומתנבא עליהם ונעשים תשובה והקב"ה פורע מסונן של ישראל'. סונן של ישראל בלשון סגינו הכוונה על עם ישראל עצמו. יבואו אנשי ננבה, הם ממלכת אשור. אשור הרי הם אלה שהולכים להגלות את עם ישראל. אני קורא לעצמי דבר פה, אני הולך מגן עליהם, הם הקב"ה ימחה להם, הם יבואו אלינו בבומרנג, הם עוד יגלו אותנו. לא רוצה. מה עליי לעשות? לברוח. והיה כיום יונה לברוח תרשיש שם מלפני השם והערד יפו והאמצע הוא נהיה בתרשיש ויתן שכרה והערד בא וגומר". יש פה היבט אחד: יונה אומר אני לא מוכן לקחת חלק בהצלה של אנשי ננבה שבסופו של דבר הולכים להיות אלה שהולכים להציק לנו ולכמוש אותנו ולהגלות אותנו. לא מוכן להיות חלק מזה. אבל יש פה דבר יותר עמוק: יונה נביא אמת היה. מה הכוונה? יונה נביא אמת היה לא רק שהוא לא שיקר, אלא שליונה היו עקרונות של אמת שהוא לא היה מוכן לסתות מהן. וככל הנראה משהו בתשובה הזאת של אנשי ננבה שהוא יודע שהולכת להיות, כי הוא יודע שהגויים יקשיבו לו ומחזורו בתשובה, משה בדבר הזה נראה לו הפוך מהאמת. יונה בן אמיתי שמו גם העיד עליו שהוא היה איש אמת והוא לא מוכן לשתף עם זה פעולה, גם בגלל מה שהירושלמי אמר, אבל גם בגלל משהו שנראה עוד רגע. אף על פי כן, למרות כל מה שאמרנו עכשיו, שהמשנה רוצה ללמד אותנו איך עושים תשובה, תכף נקרא את המשנה במסכת תענית.
תשובה אמיתית או רמיה התעניות באות לעם ישראל, צריך להתענות כאשר לא יורד גשם, כאשר מרגישים הסתר פנים, כאשר מרגישים שיש צרות, צריך להתענות. מה עושים בתענית? אז אומרת המשנה מקור שתיים: "סדר תעניות כיצד? מוציאים את הטבע לרחובה של עיר, נותנים אפר מקלע על גבי הטבע ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו כתיפה אפר. שמים על הראש כמו בחופה, גם ששמים לחתן כתיפה אפר על הראש. ואז הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים". איך הזקן שבהם אמור לעורר את עם ישראל עכשיו לחזור בתשובה? מה הדוגמה שוא נותן להם? נותן להם את הדוגמה הבאה. כן, הוא לא צריך להכין דרשה, המשנה כבר נתנה לו מה לומר: "לא נאמר באנשי ננווה ויירא אלוהים את שקם ותעניתם אלא ויירא אלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה". כלומר, אנשי ננווה, אתם חושבים שמשהו איזושהי תשובה רגעית? לא, עשו תשובה ובאמת תשובתם הייתה תשובה טובה. גם אם היא קרתה מיידית, גם אם היא הייתה מהירה, יש אפשרות לעשות תשובה תוך זמן קצר עם איזושהי השפעה מאוד מאוד חזקה, איזושהי חוויה מאוד מאוד חזקה שבאמת תשנה את אורחות חיים. ואומרת שם הגמרא: "מה זה מן החמאס אשר בחפיהם? אמר שמואל: 'אפילו גזל מריש קורא של עץ ובנו בבירה, מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מרש לבעליו'". יש סוגיה בגמרא: אדם גונב חומרי בניין ועכשיו חלק מהמבנה שלו או חלק מהבית שלו פה יש איזה בלוק שהוא גנב, פה יש איזה קרש, פה יש איזה משהו, פה יש איזה משהו. עכשיו הוא רוצה לחזור בתובה להחזיר את חומרי הבנייה לבעליהם. מה הוא צריך לעשות? אומרת הגמרא: "לא היה לה לדעת שנגיד לו בוא תפרק את הבית תחזיר". אם נגיד לך דבר כזה, אף אחד הרי לא ירצה לחזור בתשובה. כולם יגידו עזוב, זה כאב ראש גדול מדי. תקנו תקנה נקראת תקנת השווין שלא צריך להחזיר את הדבר עצמו, אפשר לשלם. אומרת הגמרא: "אנשי ננווה היו יותר צדיקים מזה, הם לא עשו לעצמם הנחות, הם באמת חזרו בתשובה". יש בכוחה של רגע של חוויה, צריך להאמין בזה, וזה מה שהמשנה אומרת עכשיו לאותם אנשים שהוציאו את הטבע החוצה. הם באיזושהי גלות והם באיזושהי צרה והם צריכים עכשיו לחזור בתשובה ושואלים את עצמם אולי האנשים האם זה אפשרי? האם באמת אנחנו יכולים לחזור בתשובה עכשיו לרגע ותהיה לזה השפעה? מביאים את אנשי ננווה כדי להגיד להם כן, זה אפשרי. זאת עמדה אחת שמופיעה בבל בתלמוד הירושלמי. מופיעה עמדה הפוכה בתכלית. אומר התלמוד הירושלמי במקום מספר שלוש: "אמר רבי שמעון בן לקיש: תשובה של רמיות עשו אנשי ננווה. הכל רעש וצלצולים, לא תשובה, לא שינוי, הכל הצגה אחת גדולה". וישוב הוא איש מדרכו הרע ומן החמאס אשר בכפיהם. אמר רבי יוחנן: "מה שהיה בכף ידיהם החזירו, מה שהיה בשדה, טבע ומגדל לא החזירו". אתם מכירים את טקטיקת מודה במקצת? מכירים את טקטיקת מודה במקצת? טוב, במחילה מכמה תלמידים פה שאני מכיר מהישיבה התיכונית, אבל אני הייתי הרבה שנים רם בישיבה התיכונית. זה קורה ש אתה תופס תלמיד לא עלינו מהשה. אתה אומר לו: "מה? איהי? מה קורה?" אז הוא עונה לך התלמיד: "מה אתם לא יודעים?" אבל נגיד שאתם יודעים, מה עונה התלמיד? "פעם ראשונה שלי", נכון? הוא אומר "פעם ראשונה שלי". אתה אומר לו: "נו באמת, על הפעם הראשונה אני תופס אותך? איזה מזל ביש". כמה הוא יודע? כן, הוא יודע שהוא זה שמוכר גם לחמשושים, לא? נכון, הוא יודע בינימום שמספיק בשביל שתרד לו מהגב. זה נקרא מודה במקצת. כשאני אשכנע אותך במינימום ואז אתה תרד ממני, שם אני עוצר. אני לא אנדב מידע לא הכרחי, אני אנדב את המינימום שמספיק בשביל לנקות כרגע את הסיטואציה. אומר התלמוד הירושלמי, זה מה שעשו אנשי נינוה. אה, צודק, באמת לא הייתי בסדר. נכון, בדיוק תפסת אותי. הנה, את זה אני מחזיר, את כל הגזל שיש לך בערונת, את כל הפקטים שהבאת מהדיוטי שאתה מנסה למכור פה בקיוסק. את כל זה אתה לא מגלה, למה שאתה מגלה? אתה עושה את המינימום וזהו. יכול להיות שכנגד זה באמת מתקומם יונה. דרך אגב, מה הראיה של הירושלמי? הראיה של הירושלמי היא שבספר יונה עצמו התשובה שלהם נראית קצת מגוחכת. הפסוקים הם כאלה: "ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכיסו ויעבר עד ארתו מעליו ויחס שק וישב על האפר ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמור: האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה, אל ירעו ומים אל ישתו". כן, זה נשמע קצת מוגזם, נכון? הבקר, הצאן, האדם, הבהמה, כולם יצומו. זה נשמע טיפה הצגה מדי, טיפה יותר מדי, טיפה לא אמין.
תשובת אנשי נינוה ולכן, איך יונה מגיב ברגע שהקב"ה באמת סולח לאנשי נינוה? הוא מבועס מזה: "וירא אלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה. וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו". כן, מה אני? יש אמת. יונה נביא אמת היה. אני איש אמת. אנחנו אנשי אמת. זאת תשובה של רמייה. איך אתה, הקב"ה, משתף פעולה עם ההצגה הזאת? היה פה אולי איזשהו ערעור תשובה, אולי זה משהו מאוד מאוד מהיר, אבל איך זה יכול להיות? איך אתה, הקב"ה, קונה את זה? נניח שלמישהו בראש באמת עבר ערעור תשובה אמיתי, אבל תורש את זה הצגה. תורש את זה לא באמת. תורש שלאחר מכן הוא חוזר כרגיל. אז מה זה שווה? אומר יונה, עוד יותר מעניין, הפטרת יונה זאת הפטרה שאנחנו קוראים בתפילת מנחה ממש רגע לפני הסוף. תכף נגיע לתשובה של רגע שהיא באמת רגע לפני הסוף, ממש לפני תחילת תפילת מנחה. עוד רגע תפילת נעילה, נשארו באמת בגדול שעתיים ורבע עד סוף הצום, וזה הזמן שיש. זה הזמן שבו אנחנו קוראים את ספר יונה. אבל אם היינו מקשיבים להפטרה של שחרית, היינו רואים שההפטרה של שחרית בקריאת התורה בבוקר שקוראים מספר ישעיהו באמת אומרת דברים טיפה אחרים.
הפטרת ישעיהו בפטרה של ישעיהו אומר כך: עם ישראל אומר, "למה צמנו ולא ראית, עינינו נפשנו ולא תדע?" הוא אומר להם הקדוש ברוך הוא: "הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצבותיכם תנגוסו. הן לריב ומצאת הצומו ולהכות באגרוף רשע. לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם". אתם צמים, אומר הקדוש ברוך הוא, אתם צמים ומאחורי הגב אתם ממשיכים לתכנן את הכנוניה הבאה, את הרשע הבא. איזה סוג של צום הקדוש ברוך הוא רוצה? "הכזה יהיה צום אבחרהו, ענות אדם נפשו, הלחוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע. הלז תקרא צום ויום רצון לה'?" אומר ישעיהו, תגידו לי, זה צום? מה אז שמת שק ואפר? אז מה? בדיוק כמו אנשי נינוה, נכון? בדיוק מה שעשיתם. אז מה? מה זה מועיל לי בעולם? זה שאתה צם, צם שק ואפר, יופי. אתה צריך לשנות את דרכיך.
הצום האמיתי הלזה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה. אתם מושחתים, תתחילו לפתור את הבעיות של השחיתות. יש לכם כל מיני אגודות, כל מיני חרצובות רשע, תפתחו אותם, תפתרו אותם, תשנו את דרכיכם. זה זה צומו עיל מה שנקרא. אבל סתם לצום, סתם להיות רעבים, סתם ללכת עם שק, הצגה, למה זה עוזר? קראנו את זה בבוקר, את דברי ישעיהו, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לעבור את יום הכיפורים הזה עם איזושהי הצגה. צריך באמת לשנות את דרכנו. ואז במנחה, מה אומרים לנו? האמת, אין זמן. בבוקר עוד חשבנו שיש זמן. באמת מהבוקר אפשר באמת לעבור תהליך. אבל הגענו כבר לנעילה, אין זמן. לכו על האופציה של אנשי נינוה. מה זה? ובאמת יונה כועס וזועף על הדבר הזה. עד כדי כך תדלגו רגע למקור האחרון שסוף דברי יונה: "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו, ויתפלל אל ה' ויאמר: אנא ה', הלא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קידמתי לברוח תרשישה. כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה". יונה אומר, אני יודע שאמרת למשה רבנו בי"ג מידות שנתת לו בנקרת הצור, אמרת לו את מידת האמת. לא, אני דווקא לא אגיד את המילה אמת, כי מה שקרה פה, הקדוש ברוך הוא, זה לחלוטין לא אמת.
הבנת הנס והטבע אז מה קורה בסופו של דבר? גיליתי השנה מדרש יפהפה בילקוט שמעוני שכדי להבין אותו רגע צריך ללמוד משנה באבות. אז במקור מספר ארבע, משנה במסכת אבות מוכרת: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הם: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, המן, המטה, השמיר, הכתב, המכתב והלוחות. יש אומרים אף המזיקין, קבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו, ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה". המשנה הזאת שמדברת על עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות באה לפתור מצוקה תפיסתית ואמונית גדולה. אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו לא כל כך רואים את הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים גלויים, ואנחנו מנסים להבין איפה הקדוש ברוך הוא משגיח בעולמו כשאנחנו לא רואים את הניסים הגלויים. אולי היום יש כאלה שבאמת חזרו מהמלחמה ובאמת מרגישים שהם ראו ניסים גלויים פה ושם, יש סיפורים, אבל אנחנו לא רואים באמת דברים שהם הפוכים מהטבע. המשנה במסכת אבות אומרת לנו: תדעו לכם שגם פעם הדברים שבעצם חשבתם שבא הקדוש ברוך הוא ועושה כנגד הטבע, הם לא באמת היו כנגד הטבע. כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא ברא את הטבע, ובתוך הטבע היו כמה פיצ'רים לצורך. היה ארץ שמוכנה להיבקע, היה יער, הייתה באר, הייתה אתון שיכולה לדבר שבמקרה צורך אז ניתנה לדבר, אבל זה לא על טבעי, זה חלק מהטבע שהקדוש ברוך הוא ברא, שהוא שתל בטבע כל מיני דברים מראש לצורך, וכשצריך מפעילים אותם בתזמון המושלם. וזאת השגחתו של הקדוש ברוך הוא, אבל בעצם התופעות הן תופעות טבעיות. אלא מה? באמצעות זה שמידי פעם אתה רואה איזושהי תופעה חריגה, אף על פי שאנחנו מבינים שהכל מהקדוש ברוך הוא, קשה לנו ביום יום להרגיש את זה. כשנראה פעם איזושהי תופעה מאוד מאוד חריגה, מתוזמנת להפליא בהשגחה מדהימה, אם אולי אפילו איזה משהו שנראה לנו על טבעי, מה זה ילמד אותנו? שהקדוש ברוך הוא לא רק משגיח אחת ל… ופתאום עושה איזשהו נס, אלא בעצם החריגה לכאורה הזאת מהטבע היא מלמדת על הכל. נכון, זה נראה לנו שפה יש איזשהו נס על טבעי, באה משנה ואומרת לנו: זה לא באמת על טבעי, זה טבע. מכאן תלמד שהטבע זה גם מעת השם ושהכל מעת השם. דווקא החריגה מהטבע מלמדת אותנו שהכל מעת השם.
מדרש הדג ויונה עכשיו תראו את המדרש הנפלא הזה שמביא הילקוט שמעוני. אומר הילקוט שמעוני: שמעתם פעם על דג שבלה בן אדם? האמת היא, נדמה לי שבפירוש דעת מקרא הוא מביא איזה תקדים, איזה זה, שפעם שלפני איזה מאה חמישים שנה היה באמת איזה סיפור של איזה דג גדול שבא ופלט בן אדם ליבשה, מתועד. אבל זה בהחלט נשמע לנו כמו משהו מאוד מאוד נדיר ועל טבעי. ואומר המדרש: רבי מאיר אומר, ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית. קודם כל, הסיפור הדג הזה גם הוא, אמנם לא מופיע במשנה, אבל גם הוא מששת ימי בראשית. תוסיף אותו לרשימה של הדברים שהם מוכנים מראש, שנאמר: "וימן ה' דג גדול". הוא לא פתאום מייצר אותו, הוא קורא לו, אומר לו: עכשיו חיכית הרבה זמן, אתה מוכן מששת ימי בראשית, הנה תגיע, זימן אותו. טוב, נכנס לתוך פיו יונה, נכנס פנימה כאדם שנכנס לבית הכנסת גדולה כמו שזכיתם פה ברוך השם, והיו שתי עיניו כחלונות ליונה. הוא נכנס, יש לו צוללת עם חלונות, הוא רואה החוצה, מצפית את ימי. רבי מאיר אומר: מרגלית הייתה תלויה במאב של דג, הוא מאירה ליונה כשמש הזה שאיר בגבורה, וראה יונה כל מה שבימים ובתאומות. אז רבי מאיר אומר, לא בדיוק חלונות, טכנולוגיה טיפה אחרת, אבל הוא רואה כל מה שקורה בחוץ. אמר לדג ליונה: היא אתה יודע שיומי בא להתאחל לתוך פיו של לוויתן? אומר הדג ליונה: תקשיב, עוד מעט הלוויתן, הדג הוא לא הלוויתן, כן? הדג יש לוויתן יותר גדול, אומר עדיין: תדע לך, עוד מעט הלוויתן הולך לאכול אותי, שתדע. אומר לו יונה: הולכני אצלו ואני מוציל אותי ואותך מפיו. הולכו אצל לוויתן. על מה? אמר לו: בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לרד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים. הראו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראה לוויתן וברח מלפניו, בהלך שני ימם. בסדר, היה שם איזה סיפור, יונה מצליח לשכנע את הלוויתן לא לאכול אותם באותו יום, והלוויתן ממשיך לדרכו. אמר לו, אומר יונה על הדג: אני צלטיך מפיד של לוויתן, הראה לי כל מה שבימים ובתאומות. בתמורה, אני רוצה טיול, בוא תראה לי מה יש פה למטה. לא הרבה זוכים לצלול ככה, לראות מה יש בים. מה הוא אומר? אלו הראו נחל גדול של אוקיינוס, שנאמר: "ונר יסו ובני", והראו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר: "סוף חבוש לראשי". אלו אתה חשבת שפעם הקדוש ברוך הוא עשה ניסים את קריאת ים סוף, בוא תראה, יש פה שבילים. גם קריאת ים סוף נוצרה בצורה כזאת שהקדוש ברוך הוא ייצר את הסיטואציה שהיא תוכל לקרות מראש. הנה השבילים של ים סוף. הראו מקום שמשברי הים אליו יוצא, שלמער כה משבריך וגליך עליי עברו. הראו עמודי ארץ במכוניה, הורלות העמודים שמעמידים את הארץ. הראו שאול תחתית, הראו גיהנום, הראו היכל השם. מכאן עלו נעמדים שירושלים על שבעה הורים עומדת. בסדר, ראה שם אבן שתייה קבועה בתאומות וראה שם בני כורח עומדים ומתפללים עליה. מה יונה רואה בימי הדגה? מה יונה מבין מפה? שזה מה שבסופו של דבר משכנע אותו ללכת ולמלא את השליחות שלו. יונה פתאום מבין שהחריגות של המציאות, דברים שהוא שמע עליהם, הוא שמע על קריאת ים סוף, שמע על בני כורח, שומע על אבן השתייה, אה, הנה יש לו פתאום הזדמנות לראות את הדברים בעיניים. ויונה פתאום מבין שהחריגות של המציאות, כולל זה שבעלה אותו דג, זה בעצם מלמד על הכלל כולו, על האופן שבו הקדוש ברוך הוא באופן כללי מנהל את העולם. ההצצה פנימה לתוך הניסים שמתחבים במעמקי הים, לתוך החריגות לכאורה מהמציאות, מלמדות אותו על המציאות כולה בעצם. ויונה יוצא מהדג והולך לנינוה ועושה שם את המשימה שלו, עדיין בלי הרבה חשק. כתוב שנינוה היא עיר שמהלך שלושה ימים, הוא לא הולך שלושה ימים, הוא הולך יום אחד, מספיק לו, ואיכשהו הסיפור הזה עובד. הוא עדיין כועס, הוא בא לקדוש ברוך הוא אומר לו שוב: אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, ועדיין לא אומר אמת, וניחם על הרע, ואתה השם, קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי. אני איש אמת ואני לא מסוגל לחיות עם השקר הזה. ויאמר השם: היטב חרה לך? ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סוכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר. וימן השם אלוקים קיקיון ויהי על מעל יונה להיות צל על ראשו להציל אומרתו וישמח יונה לקיקיון שמחה גדולה. אז יונה יושב כועס, מבואס, מעדיף למות מרוב שקר, ופתאום הקב"ה מצמיח לו עץ קיקיון שנותן לו צל ככה בנס, בבת אחת, הוא לא השקיע בזה, הוא לא מוכן בזה, הוא קיבל הערה של רגע. ולמחרת, וימן אלוהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש. ויהי כזרוח השמש וימן אלוקים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף ויבקש את נפשו למות ויאמר: טוב מותי חיי. ויאמר אלוהים אל יונה: היטב חרה לך על הקיקיון? ויאמר: היטב חרה לי עד מוות. אני כל כך עצוב שהקיקיון הזה נעלם לי. אומר לו הקדוש ברוך הוא: רגע, רגע, רגע, כמה זמן נהנת מהקיקיון הזה? ערב אחד נהנת מהקיקיון הזה, לפני כן הסתדרת בלעדיו, הוא לא היה. ערב אחד היה לך קיקיון, כמה קשה לך להיפרד מהקיקיון הרגעי הזה שהיה לך רק ערב אחד? למה כל כך התאהבת בקיקיון הזה? כי בדקה הרגעית הזאת הייתה לך נחת רוח, בדקה הזאת היה לך צל, ועכשיו אתה מתגעגע לדקה הזאת שבה היה לך צל. מסביר לו הקדוש ברוך הוא: הדקה הזאת שבה היה לך צל זה משהו שאתה מתגעגע אליו, זאת דקה בעלת ערך עבורך. הרגשת נחת רוח, הרגשת אולי קרבה לקדוש ברוך הוא. אתה יודע מה זה? זה מעיד על משהו הרבה יותר רחב. זה מעיד על זה, על היחס האמיתי פה אולי בינינו. הרגשת שאכפת לי ממך והדקה הזאת הייתה שבה עבורך המון. בעצם מסביר לו הקדוש ברוך הוא: תשובת אנשי נינוה הייתה רמייה, יכול להיות, אבל יכול להיות גם שהייתה שם דקה אחת של תשובה אמיתית. אתה יודע כמה זה שווה? אתה הסתובבת במעמקי האוקיינוס וראית חריגות לכאורה בטבע, מה החריגות האלה מלמדות? הן מלמדות שבדקה הזאת שבה הקדוש ברוך הוא קרא את הים, הטביע את כורח, עשה כך או אחרת, זה מלמד על כך שבעצם הקדוש ברוך הוא כל הזמן משפיע ומשגיח על כל המציאות. ערכה של אותה דקה שבה אנשי נינוה חזרו בתשובה לפניי, למרות שאחר כך הם אולי חזרו לסורם, מעידה שבעומק הדברים זה המקום שבו הם באמת נמצאים, גם אם אחר כך קשלים.
תשובה של רגע אתם יודעים למה אנחנו קוראים את ההפטרה הזאת דקה לפני סוף יום כיפור? כי אנחנו יודעים שבדקות הקרובות בתפילת נעילה יהיו לנו הרהורי תשובה גדולים וכנים ולא ריאליים, כי אנחנו מכירים את עצמנו. אנחנו יודעים שככל הנראה לא נשתנה לגמרי, אולי נשתפר קצת, אבל ככל הנראה אנחנו נחזור להיות מי שאנחנו מכירים את עצמנו. כאלה אנחנו. דרך אגב, יש בזה גם דברים טובים. לי ולאשתי יש בדיחה קבועה כזאת שאנחנו חוזרים מבית הכנסת במוצאי יום כיפור רק מוודאים שאנחנו מכירים אחד את השני, שאנחנו נמשיך להיות פה אותו דבר, לא פתאום מרוב הרהורי תשובה פתאום מישהו השתנה, פתאום השתננו לגמרי ועכשיו לך תחיה מישהו שאתה לא מכיר. מה זאת אומרת? אנחנו נשואים עשרים שנה, מה פתאום עכשיו עשינו כזאת תשובה? אולי אנחנו בכלל לא אותם בני אדם, כן? אנחנו אנשים חדשים עכשיו, לך תחיה מישהו שאתה לא מכיר. יש בזה גם משהו נכון ואמיתי שאדם יהיה אדם, אתה זה אתה. אבל למדנו מאנשי נינוה שבפני הקדוש ברוך הוא אותה דקה שבה בבעיית בקנות היית בדבקות מלאה עם הקדוש ברוך הוא ואמרת לעצמך אני עכשיו דבק בקדוש ברוך הוא ואני באמת רוצה לחזור בתשובה שלמה ככה ברגעים האלה של נעילה, אף על פי שזה תשובה של רגע, אף על פי שבאופן קרוב לוודאי אנחנו נחזור להיות מי שאחנו. אבל החריגה הזאת מהסדר הרגיל מעידה שזה המקום האמיתי שלנו באמת, ובמשך השנה יש לנו קשיים ובמשך השנה יש לנו אתגרים ואנחנו חיים בעולם הזה וככה הקדוש ברוך הוא ככל הנראה רצה. אבל הרגע הזה שבו מתגלה מי שאנחנו באמת זה רגע שאנחנו יכולים להגיד לעצמנו זה מי שאנחנו באמת, וזה הרגע שאנחנו רוצים להתגעגע אליו כמו יונה שמתגעגע לרגע אחד של קורת רוח שהייתה לו מקיקיון. וזה מה שהקדוש ברוך הוא מלמד אותו: אהבת את הקיקיון הזה, הוא נעלם, אבל אתה מתגעגע אליו, כן? אתה יודע מה? גם אני מבין שאנשי נינוה והדקה הזאת שבו הם היו בתשובה לפני זה מעורר געגוע ונקודת אמת גדולה בעולם. וגם אנחנו שנקרא את ההפטרה הזאת, אנחנו מכירים את דברי ישעיהו מהבוקר, אנחנו יודעים שהתשובה האמיתית דורשת באמת תהליך ומאמץ ולפתוח באמת את כל הבעיות. ברור לנו שזה הדבר האמיתי. שיו ברגע לפני נעילת השערים, אנחנו יודעים שיש עוד סוג של תשובה – תשובת אנשי נינוה. זו תשובה של הרהור, תשובה ברגע שחושפת את מי שאנחנו באמת. את הרגע הזה שאנחנו נתגעגע אליו, כמו שיונה התגעגע לקיקיון, ואת הרגע הזה שאנחנו רוצים שהקב"ה ינצור וינעל בתוככי ליבו ויחתום אותו בספר הדברים. הרגע הזה שהקב"ה בעצמו אומר לנו כמה זה משמעותי, כמה אולי יונה לא הבין, אבל כמה זה באמת חושף את האמת – האמת האמיתית שלנו. את הרגע הזה אנחנו מתפללים שהקב"ה ינצור. אנחנו מתפללים לעצמנו שגם אנחנו ננצור את הרגעים האלה שחושפים את האמת הזאת. ומבקשים מהקב"ה שיחתום את כולנו ואת כל בית ישראל לשנה טובה, לחיים טובים ולשלום.
