אחר הצהריים טובים. אנחנו כאן ביום גדול ומיוחד, יום הזיכרון. נראה שיש מקום להתכונן ולחשוב איך אנחנו באמת חיים את היום הזה בצורה שהיא לא רק עצב ודיכאון, אלא גם הזדהות וכאב. לפעמים ההרגשה הזו קצת משתקת ולא מרוממת, ולכן יש מקום לחשוב איך נכון לחוות את היום הזה. השאלה שעולה כאן היא כללית אך גם ספציפית לאירוע הזה: איך מתייחסים למוות, שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו מאז חטא האדם הראשון. אם לא היה חטא, היו חיים אחרים, הרבה יותר גדולים ונצחיים. אבל זה עולמנו כבר אלפי שנים. אנשים נפטרים ממחלות, תאונות ודברים אחרים, ואנחנו לא מדברים על אנשים שחיים חיים ארוכים וטובים ונפטרים בצורה טבעית.
השחרור מיראת המוות הרב קוק, באורות הקודש, מדבר על חיים עד העולם. יש פסקאות שעוסקות בנושא זה, ואחת מהן נקראת "השחרור מיראת המוות". הרב קוק מנתח את ההתייחסות למוות ואומר שהיראה מהמוות היא מחלה כללית של האדם, והתרופה היא התשובה. הוא מסביר שהאדם מנסה להינצל מהמוות על ידי הגדלת נשמתו ממקורה הפנימי. השיקוע בחומריות והתלהבות נפשית רק מגדילים את המוות ומוסיפים יראה על יראתו. הרב אומר שהמלחמה נגד המוות היא לשווא, כי ככל שמעצימים את החיים החומריים, כך הפחד מהמוות גדל. הפתרון הוא ליצור יחס אחר למוות. התרופות האמיתיות לשחרור מיראת המוות גנוזות באוצר החיים ובנשמת הדהורה.
קדושת החיים ותכונת הנצח הרב מדבר על קדושת החיים בתוכנם העליון ואהבת החיים העצמותית. הוא מציין שני מושגים חשובים: ערכו של הכלל ותכונת הנצח. ערכו של הכלל אומר שאדם חי כחלק מהכלל, מהמשפחה, מהעם ומהעולם. ככל שאדם חי חיים כלליים, כך הוא פחות מפחד מהמוות. תכונת הנצח מתייחסת לחיבור בין העולם הזה לעולם הבא. הרב מסביר שהעולם הזה הוא תחילתו של העולם הבא, ולכן אפשר להפוך את העולם הזה לעולם הבא על ידי קידוש הדברים החומריים. השאיפה לנצח מנצחת את המוות ומנצחת את הדמעה מעל כל פנים.
החיים התרבותיים והשאיפה לנצח הרב מסיים בכך שהנצח הוא היסוד לכל חיים תרבותיים. השאיפה לנצח מנצחת את המוות ומביאה את האנשים הגדולים למבוקשים הקטנים בדרכים של גדלות. השאיפה לנצח מבטלת את המתח בין העולם הזה לעולם הבא, ומביאה לתחושת ביטחון ושלווה. הדברים הללו חשובים במיוחד ביום הזיכרון, כשאנו זוכרים את אלו שמסרו את נפשם למען הכלל. הם חיו חיים כלליים, ולכן הם חלק מהנצח של העם והעולם. זהו, כאילו השני, אומר לו, האח שלו התאום השני, אומר לו טיפש שבעולם, אתה לא הבנת. אנחנו סגורים פה, בתוך איזה עולם קטן וצומצם. אתה יודע מה יש בחוץ? הוא מתחיל לתאר לו: יש שם ים, ויש שם ערים ואנשים ומלא דברים, עצים ואוכל, ודברים נפלאים. אז הוא אומר אותו הדבר כשני האנשים מציינים בעולם הזה. אחד אומר לשני, וואי עוד מעט זה נגמר, ומה יהיה? לא יודע איפה אני הולך. והשני אומר לו טיפש שבעולם, אתה לא הבנת, מה שיש פה זה כמו שאנחנו, כמו בבית אליה לא הולכים בכלל לאיזה מקום עוד יותר עוצמתי וגדול, אלא זה המשך אחד.
החיים בעולם הזה זה מה שרב חנן פורט היה חולה בסרטן, קשה וככה לפני, ראינו אותו איזה ראיון בטלוויזיה כמה חודשים לפני שהוא נפטר. כבר יה ככה, כבר ראו שהוא זה. אמרו לו, אתה מפחד מהמוות? אז הוא אמר משפט מהגמרא בבא מציעא שאומר: מה לי הכא? מה לי התם? הוא אמר, מה זה משנה לי אם אני פה, או אני שם. מה הוא מתכוון? הרי היה אדם שבאמת כל חייו חי בשביל הכלל, כל רגע בחיים שלו גם רגע קטן. איך המשפט שקראנו: האנשים הגדולים באים למבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות. זה באמת משפט נפלא ביותר, מציע להכרות אותו ככה בלוח לבנו. אני אומר אם היה פה פלקטים כמו בבתי ספר, הייתי מציע לשים את הפלקט הזה. אנשים הגדולים זה לא שאין להם רגעים קטנים שהם כאילו לא חיים את החיים והם לא עומדים בתור בסופר והם לא נוהגים ברכב ומישהו מבקש מהם שנייה להיכנס. מישהו מבקש ממך להיכנס, אבל אתה מתעצבן עליו כי הוא עקף את כל הזה ואז הוא מבקש להיכנס. אתה אומר, יא אדם, מרבית שזה כללה אם קריא הטוב אתה לא מוציא כאלה מילים מהפה, אבל אתה מתעצבן ואתה לא נון לו.
החיים כנצח ואם אתה חי איך הוא אמר, השאיפה היא לדעת הנצח ונצחת את המוות. אבל היתנו הזמנית היא לצוץ אחד מההוויה הנצחית. אנחנו חיים את ההוויה הזמנית ממש חיים יום יום את הרגע בכורה, אבל כל רגע ורגע מהחיים שלנו, כל רגע, הכי קטן ממש במצויות הכי קטנות של החיים, אנחנו חלק מההוויה הנצחית. נחליף טיטול עכשיו לתינוק שלך, אתה עכשיו חלק מההוויה הנצחית. וכן איך תחיה עכשיו זה בדיוק מה שקובע האם אתה חלק מהנצח ואז אתה תחיה את זה בגדלות. כל מי שיש פה כרגע הורים וילדים קטנים מבינים את זה מאוד מהר. שאם אתה לא תהיה עם התינוק עכשיו באותו רגע, תהיה איתו. תשכח עכשיו מכל הלחץ שלך, מכל העומס, מכל העבודה, מכל הלימודים שיש לך, מכל התוספות שיש לך בראש, מכל הקניות שאתה צריך לעשות. עכשיו אתה מחליף לו, תהיה איתו. הוא אומר לך משהו, הוא מספר לך משהו, תהיה איתו. זה עכשיו מה שאתה צריך לעשות. עכשיו אתה צריך להיות איתו כי עכשיו אתה פה, אז עכשיו תהיה פה ותהיה כאן בכל דרכך עד היום.
החיים כרגע נצחי איפה שאתה נמצא תהיה שם לגמרי. עכשיו יש הרבה דוגמאות, נמצא בתורה, תהיה עכשיו בתורה. תהיה עכשיו במשהו אחר, תהיה עכשיו בתורה, תהיה בתפילה. אתה עכשיו עושה חסד, תהיה בחסד. אתה בצבא, תהיה חייל טוב. איפה שאתה לא נמצא עכשיו, זה עכשיו הרגע הזה הוא הנצח נכנס לתוך הרגע הקטן הזה. ואם אתה חי ככה, אז בעצם כל רגע בחיים הוא פשוט חלק מהנצח. ואם הוא חלק מהנצח, אז הרב אומר הדרך של הנצח הוא פילה את המוות. כל הפחד הזה מהניתוק הזה בין מה שקורה עכשיו ובין מה שיקרה, אין מה שיקרה אחרי. אחרי כבר קורה פה. הנצח כבר מתחיל לקרות פה. מה לי הכא? מה לי התם? עכשיו אני פה, הנשמה שלי עם הגוף. היום היה לנו בזוהר שאת כל התיקון אדם צריך לעשות פה בעולם הזה, כי בעולם אחר כך שם אין חוכמה וחשבון ועת. שם כבר אי אפשר לתקן. המציאת ישרים ידוע היום ראינו את זה גם בזוהר שהעבודה היא פה, האתגר הוא פה וכל רגע הוא אתגר הוא אתגר נעים.
האתגר בעולם הזה העולם הזה לא תמיד הוא קל, לפעמים זה קשה כי בשביל זה אנחנו פה. כברור, כידוע בעולם הזה לפעמים אתה קצת מתעצל, לפעמים אתה קצת מתחלש. איך הכוח? אתה צריך להתגבר. מאיפה יש לך את הכוח להתגבר? מהדבר הזה כי תמיד אתה חי לאור הנצח הזה ואומר לא אני לא רוצה להיכנס פה לתוך העולם הזה, העולם הזה המצומצם ולקבוע את ההחלטות שלי ואת מה שאני עושה לפי הכלים הרגילים שיש פה, אלא הנצח כל הזמן יאיר לי את הדרך ואז אני חוזר פה לעולם הזה וחי את זה בגדלות את אותו רגע קטן אני חי גדול. ואז כל הזמן בעצם יש את החיבור הזה. ואם כן, אז שני המושגים האלה שהם הכלל וזה קשור לאותו דבר כי בעומק הכלל הוא נצח. הכלל הוא לא מת. כנסת ישראל היא נצחית. אז אם אדם מקור לכנסת ישראל, מקובר לכלל והוא מחובר באמת לנצח ומתוך כך הוא חי את החיים, אז בעצם יש פחות גם את ההיראה הזאת מהמוות כי אם באיזשהו סיבה זה צריך להיגמר, אבל בסדר עשיתי את המקסימום שאני יכול פה ועכשיו נמשיך את זה הלאה. לא יודע מה קורה שם, אבל זה ממשיך בצורה כזאת או אחרת. וגם על אחרים כמו שאמרנו, חיו בצורה כזאת שמסרו את נפשם על הכלליות הזאת שזה מדרגה מאוד מאוד גבוהה. אז עוד פעם יש פה עניין של הזדהות עם הכאב ואני מברלע לדבר הזה בוודאי אני בעצמי כל שנה ביום הזיכרון בסיבוב שלם של משפחות, של חברים שהבאתי במלחמה כדי להפך, מתוך אותה הזדהות מתוך אותו רצון באמת לתת כוחות לאנשים שממש יותר קשה להם אז להיות איתם זה מצוין.
החיים והנצח ואם אין לך מישהו כזה ספציפית, אז אתה פשוט עושה ככה את החשבון של החיים היותר גדול וממילא נקבל מהאנשים האלה שהיו מוכנים ללכת עד באמת נתת את כל כולם לקבל כוחות איך לחיות בצורה הנכונה והמדויקת. וזה בעצם האתגר. בעצם האתגר שלנו בסופו של דבר הוא הסיפור הזה. זה מה שהרב אומר אם זה ככה, אז באמת יש פחות ובאמת לצערנו בגלל שלצערנו עוד לא עם ישראל כולו צדיק עצום והרעיה שהוא עושה את הנפש שלו והוא הולך והוא נלחם ובאמת כל פעם יפורים ודברים מדהימים רק לשמוע אותם, רק כדי לקבל כוחות באמת על איזה תעצומות נפש יש פה. אבל באמת התרבות, התקשורת לפעמים כל מיני דברים כאלה יוצרים אווירה כמו שהם בוחרים כמו שהם חיים פשוט לא שהם בוחרים בזה זה החיים שלהם ולכן זה יותר קצת עצוב בשביל העצוב והכל נגמר והכל שירים כאלה שמרשים לך לאיזה דיכאון וכל הנימה של הדיבור היא נימה כזאת של ייאוש ואוי ואוי וכמה כואב ונגמר לא נגמר כלום היה פה דבר עצום וצריך ברוח אחרת לבוא לכל הדבר הזה. אנחנו לא שמחים אנחנו כואבים אבל על הסיטואציה בכללות, ודאי שאנחנו אומרים אור חשם שהחיינו והגיענו לזמן הזה שאנחנו עצמאים בארצנו. ביום אחד נהרגו 25,000 חיילים ממערכות ישראל נהרגו 25,000 חיילים זה יום או יומיים באושוויץ אז רק מקבל את הפרופורציות כל אדם הוא עולם, זה ברור אבל ביומיים זה היה המספר ביומיים, ובלי לעשות כלום ובלי להילחם, ובלי להיות בארץ ישראל בלי שום דבר וגם הם קדושי עליון כמובן אבל פה הדבר הזה הוא מגן מקום אחר לגמרי באמת של מדינה שעשה פה פשוט ניסי נסי מה שקורה בשנתיים וחצי האחרונות אי אפשר לדמיין בכלל. ולכן באמת צריך מאוד מאוד חשוב לסנן את מה ש… את מה ששומעים, כל השנה חשוב לסנן את מה ששומעים כי קורים פה דברים נפלאים ואתה יכול ברגע אחד של איזה מישהו שמתייחש לזה אחרת כאילו ליפול בכל הרוח, כאילו לא עשינו פה כלום לא נלחמנו עם איראן ולא שחנו להם את הצורה ואת לבנון אז מה, לא גמרנו? נכון אז זה נכון כי אנחנו עוד לא מספיק מבחינה רוחנית עוד לא מספיק עצמאיים, עוד לא מספיק גדולים עוד לא מספיק נחושים עוד תלויים גם בארצות הברית וכדומה, אז יש עוד מה לעשות. אבל קורים פה דברים מדהימים וחלק מהמדהימים האלה זה גם מחיר שאנחנו שלמים אותו, אבל הוא דבר גדול הוא דבר עצום הוא דבר באמת מדהים במה שקוה אז בעזרת השם באמת נזכה ככה את היום הזה עצמו, ככה באמת לקחת ממנו את הדברים הגדולים מתוך כך זה מקום להזכיר שאנחנו מחר בערב זוכים פה בישיבה להרח לא מעט אנשים מעירנו, אשדוד שרואים בתפילה בישיבה קודם כל, בתפילה בישיבה רואים את המקום שבו הם יכולים לחוות באמת את העוצמה של יום העצמאות המקום שבו באמת התפילה תהיה עוצמתית, תהיה שירה תהיה ריקודים, תהיה באמת הבנה של הגודל של התקופה שבה אנחנו נמצאים. וצריך לזכור, הם באים אלינו אנחנו המרחים והם באים אלינו ולכן, באמת, קודם כל קודם כל להיות פה להיות פה פיזית ובתפילה אחרי התפילה בריקודים אחר כך אנחנו נכנסים לסעודה שלנו וגם שם יש לנו מי שמכיר יודע שכל שנה אנחנו לומדים מערב שלומי דברים נפלאים על תקומת ישראל ומה הדברים שהביאו לתקומת המדינה ובאמת דברים תמיד חדשים ותמיד נפלאים סיכו בכל נפלאותיו סעודת הודעה וכמובן תפילת שחרית ביום העצמאות בבוקר, אבל להיות פה גם פיזית וגם להיות פה עם כל העוצמות וכדי באמת לתת מהכוחות האלה גם לאנשים שבאים ומבקשים ורוצים בעצם להתחבר ולקבל את הכוחות האלה, בעזרת השם מזכה טובה ומברכה.
