גילוי העצמי והחברה אחר הצהריים טובים. כן, אנחנו רוצים היום לדבר על שני נושאים שקשורים מאוד אחד לשני, ואחד בעצם נובע מתוך השני. היסוד המרכזי הוא העני העצמי של האדם לגלות את המהות שלו, ומתוך כך לדבר על נושא הכתיבה בכלל שיש לו כמה היבטים. לגבי החלק הראשון, אנחנו יודעים שמבנה העולם הוא כזה שכל אדם הוא יחידה לעצמו מצד אחד, ומצד שני יש חברה, יש קבוצה, יש משפחה ויש כמה וכמה מעגלים שעוטפים את האדם מבחינה כללית וציבורית. המתח בין שני הדברים הללו הוא שמצד אחד החברה, המעטפת, משפחה וחברים זה משהו שנותן הרבה כוח, מאוד משמעותי וחזק, והוא חשוב בשתי הבחינות – גם במה שהוא נותן לאדם הפרטי וגם במה שהאדם הפרטי נותן לאותה ישות חברתית במעגל שבה הוא נמצא. מצד שני, מה שעלול להיות במקרה שהאדם יותר מדי תלוי במערכת שמסביבו זה שהוא לא ידע מה זהות האישית שלו מרוב שהוא חלק, מרוב שהוא נבלה או מקבל כוח ממה שמסביבו. יש מספר פסקאות בעורת הקודש שעוסקות בעניין הזה של עצמיות, כמו הפסקה "השם העצמי וההתחדשות". העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו, וכל תכונת ההקשבה היא הכשרה לבניין הנצחי העצמי של היחיד.
החשיבות של זהות אישית כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות. אחרי 120 שואלים את האדם שאלות, כמו שמופיע בשלה הקדוש. יש פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הפרטי שלו ומסיים באות האחרונה, וכל הזמן לשנן את הפסוק הזה. משנה בסנהדרין אומרת שכל אדם יחידי, שכל אדם ירגיש את האחריות כאילו שהעולם נברא בשבילו. הזכרתי את זה ברמז בשבוע שעבר עם החבר מהמילואים שאמ את המשל הזה של קופסת גפרורים על הציבור שלנו. כשאתם ביחד אתם מאוד חזקים, כשאתם כל אחד לבד אתם נשברים מהר. זה כנראה חוויה אישית שלו מהאנשים שהוא פגש. החברה נותנת כוח ואתה נותן כוח לחברה, אבל כשזה עובר את הגבול זה כבר תלות, וכשזה תלות זה כבר בעיה גדולה.
הקשר בין כתיבה לזהות חלק השני שאמרנו שאנחנו רוצים מתוך כך לדבר עליו כי הוא קשור בהרבה בחינות זה הנושא של כתיבה. כתיבה היא כלי לביטוי עצמי ולשמירה על הזהות האישית. אני מהדור של פעם, אוהב לכתוב עם עט על דף, אבל הנקודה היא האם בכלל אני כותב את עצמי או את הלימוד שלי. יש את הלימוד שלי ויש את עצמי, אבל זה שני דברים שונים שיכולים להתחבר. לכתוב את עצמי זה לבטא את מה שאני מרגיש או חושב. לפעמים תלמיד כותב שיר מתוך אירוע שמח או קשה, וזה יכול להיות דרך לבטא את מה שעובר עליו. כתיבה היא דרך להוציא את המחשבות והרגשות לעולם המעשה, והיא יכולה להיות חוויה של הקלה.
כתיבה בלימוד תורה ברובד הלימודי, הכתיבה עוזרת לזיכרון ולבירור הלימוד. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כפי שאמר המערשה. הכתיבה גורמת ללימוד להיות יותר אמיתי ומדויק. היא עוזרת לזכור את הלימוד לאורך זמן, וכשאתה כותב, זה הופך להיות שלך. זה לא רק מה ששמעת, אלא מה שהבנת וכתבת בעצמך. נגמר השיעור, היו שם אולי שלושים או ארבעים חבר'ה. נגשו אליי חמישה, וכל אחד אמר לי על נקודה אחרת בשיעור שמאוד דיברה אליו, ועוד שאל איזה שאלה. דברים שונים לחלוטין. אמרתי, חצי שעה או ארבעים דקות לימדתי איגרת של הרב קוק, כולם שמעו אותו הדבר, והתברר שלא כולם שמעו אותו הדבר. כל אחד שמע קצת אחרת בהתאם למה? בהתאם לאישיותו, בהתאם לאמת הפנימית שלו שקשורה לגילוי העני העצמי האישי שלו. ולכן הוא פתאום עסק באיזה משהו, הוא טרוד באיזה מחשבה, והנה בדיוק בשיעור היה איזה משפט אחד, יכול להיות אפילו משפט צדדי, משפט של סוגריים, משפט של הרגע האחרון כזה, עוד איזה דוגמה או משהו, וזה דיבר אליו יותר מכל השיעור כולו. ואז הוא בא לשאול על זה. תחשבו עכשיו שהחמישה אנים האלה, כל אחד נגיד שיחזור לעצמו אחר כך על השיעור, ולכן הוא לא יוקם אותו. זה כבר לא יהיה השיעור של הרב. פעם שמעתי ביטוי מאוד יפה ממישהו שאמר, שמעתי פעם שיעור מהרב שרלו, היום הוא ראש הישיבה בתל אביב. אז הוא אמר, שמעתי את הדברים מהרב מדן. הרב מדן, כידוע, בגוש עציון הוא אחד מאבי אבות השיטה התנ"כית המחודשת שיש בגוש עציון, ההתחדשות של התנ"ך בארץ ישראל. הוא אומר, שמעתי את הדברים מהרב מדן וקניתי אותם בשינוי. מי שלומד דף יומי, אז היה בשבוע האחרון סוגיות של שינוי רשות, שינוי השם. האם שינוי קונה? שינוי קונה. יש כל מיני הבחנות בזה, אבל שינוי קונה. אתה אומר, שמעתי את הדברים, אבל קניתי אותם בשינוי. איך הוא קנה אותם בשינוי? כי פשוט הוא אחר מאשר מי שהעביר את השיעור.
הבנת השיעור והפנמתו לכן, ברגע שאפילו שמעת שיעור, כשאתה מסכם אותו, זה כבר לא השיעור. זה אתה. זה כבר דברים שלך. אתה לא איזה תוכי, אתה לא איזה מכונה שאתה אומר הרב דיבר. אתה עכשיו עושה זה… קח את ההקלטה, מקליט את ההקלטה את מה שהוא אמר. זה לא לזה התכוון המשורר. ונראה לי שיש מישהו שיש לו כוח סתם עניין לעשות איזה עבודה טכנית כזאת לשמוע ולהעתיק את זה מילה למילה. אלא מה אתה עושה כשאתה מסכם שיעור, כל שיעור שהוא, אתה מאבד את זה. אתה מאבד את זה כבר לפי האות שלך בתורה. כי הרי לכל אחד יש אות אחרת בתורה לחלוטין. נזכרנו גם את הדבר הזה, את האות של כל אחד בתורה, שהיה יביא תורה שהיא לכאורה תורה אחת, אבל כשהיא מגיעה לעולם היא נפגשת עם כל אחד באופן שונה. נזכרנו פעם את הרמח"ל שאומר שהתורה לא שלמה עד שלא כל נשמות ישראל גילו את האות שלהם בתורה. כי הפרצופים שונים והדעות שונות, כמו שחז"ל אומרים פרצופים שונים. שזה עצמו דבר מדהים איך יש בעולם מיליארדי אנשים, חוץ מתאומים זהים, אנשים לא דומים אחד לשני. אז ככה גם דעותיהם שונות. דעותיהם זה לא רק דעותיהם הפוליטיות, זה הדעות הפנימיות שלהם, השורש הנשמה שלהם, מה מעניין אותם, מיהם בדיוק, מה האופי המיוחד שלהם, מה השליחות שלהם, מה המדויקת יותר בעולם, התפקיד שלהם, וממילא גם הלימוד שלהם. הלימוד שלהם יהיה שונה מהלימוד של מישהו אחר.
חשיבות ההקשבה והסיכום לכן גם כשאתה מקשיב לשיעור והרבה פעמים זה חשוב להקשיב כי יש דברים שאי אפשר להגיע אליהם לבד. אצלי מדי פעם ככה לשוחח עם חבר'ה שלא נכנסים לשיעורים ברמה כזאת או ברמה אחרת. אני אומר לו ששמע לי בזמן הזה לומד במדרש ואני לומד לבד. זה יכול להיות פעמים אני רואה פה אנשים בשתים עשרה אז אני שואל אותם רגע עכשיו יש שיעורים בכיתות, אתה בכוונה לא בשיעורים? אני מנסה להתעניין להבין וגם סתם פעמים בשיחות אישיות מישהו אומר ואני אף פעם לא נכנס לשיעורים אחרי הצהריים. למה? יש לי חברותא בזמן הזה. אז אני אומר לו ששמע, חברותא אפשר גם בשעה אחרת, אבל בשיעור יכול להיות שאתה מפסיד איזה ידיעות או תכנים שאולי לא תגיע להם לבד. כי בסוף וכל זאת יכול להיות שהרבנים אולי יודעים טיפה יותר ואולי כן מחדשים לך דברים שלבד אתה לא יכול להגיע. אז אולי תחברו את הצהריים שעה אחרת וכן תיכנס כדי לשמוע. אבל אחרי שאתה שומע את השיעור אתה בא ואתה אומר אוקיי רגע אז מה זה עשה לי? איפה זה נכנס אליי? ואז אם זה אפילו תוך כדי השיעור זה כבר תלוי באופן של האנשים. יש כאלה שמאוד קשה להם לסכם תוך כדי ממש בצורה מלאה כי הם מאבדים את הריכוז אם נותן השיעור. מה שאני הייתי עושה באופן אישי גם עד היום אם יוצא לי להיות באיזה שיעור שאני, אז אני הייתי מסכם ראשי פרקים כדי לא לאבד את הקשר העין ואת הקשר המוח והלב עם מי שנותן את השיעור. אז אתה בא עם דף ועט, אפילו מקבלים פה קלסר אני חושב בזכות הצוות המסור של שיעור א'. מקבלים קלסר עם דפים וזהו הכל מוכן רק תכתוב.
כתיבה והפנמה אתה בא עם הקלסר הזה ואתה מציין כמה דברים שחשוב לך לזכור כדי שלא תשכח אותם. אחר כך אתה נשאר עוד כמה דקות אחרי השיעור או לא משנה, או בערב או שעתיים אחרי זה, ואז אתה קצת כותב, מאבד את מה ששמעת ומאבד את זה לכלל איזשהו מין מאמר קטן כזה שהוא שלך. זהו, עכשיו קנית את זה בשינוי, זה שלך לגמרי. אז במסגרת הזאת אני מאוד ממליץ להקל על מאיר היקר שלנו ולהתנדב מראש לבקש להגיד דבר תורה בשולחן שבת בישיבה. כי איך זה עובד עם דבר תורה? אגב, אנחנו מאוד שמחים לעזור. מדי פעם יצא שבאו אליי מאוד שמחתי לעזור וגם כמובן הרמים האחרים. אתה מתחיל כבר ביום שני שלישי כבר לחשוב על איזה רעיון. מה כל הפרשה הזאת? מה מטריד אותך? מה אין לך שום שאלה על הפרשה? מה הכל ברור לך? אין לך איזה משהו שנראה לא הגיוני מה שהיית רוצה קצת לבדוק אותו? אתה שואל שאלה, מתחיל לחפש בספרים, קח איזה דף, כותב שאלה, כותב תשובה, שתי תשובות. אתה רוצה קצת לדבר עם מישהו על זה? בשמחה תבוא וכותב את זה. אחר כך גם שתהיה נשוי תהיה בעל משפחה תוכל להגיד דבר תורה בשולחן שבת. אם לא תגיד היום אז אם לא תשלח איך תיקח? אם לא תתחיל היום להתחיל איך אחר כך תגיע לזה? איך תעמוד בכל זאת משפחה, כמה ילדים, אולי יבואו קצת עוד כמה משפחה וזה, אתה עומד בפניהם, יושב לא עומד, יושב ככה בשולחן שבת, רוצה להגיד משהו, אומר כלום. אז תתחיל היום. זה אתה, זה דבר תורה, זה שלך, זה שלך גם תכתוב את זה. זה ככה בסוגריים כזה על הדרך, אבל על כל פנים אם כן אז שני הדברים שיש ביניהם הרבה הרבה קשר גם באמת מאוד הרבה על הזהות הפנימית שלנו, המודעות שלנו, ומתוך זה להשקיע בכתיבה. ומי שיעשה את זה יראה הרבה מאוד ברכה גם בבניית האישיות שלו וגם פשוט מבחינת הלימוד יהי לו לימוד שהוא יזכור אותו ויהיה מחובר אליו ובעזרת השם יהיה לטובה ולברכה בעזרת השם. תודה.
