אחר הצהריים טובים, המשך צום קל בעזרת השם. אנחנו יודעים שאחד היסודות הגדולים בקניין התורה הוא האות שיש לכל אדם בתורה. הרב קוק כותב באורות התורה בפרק ב', פסקה א': "מציאות החוכמה הוא רצון השם יתברך שתהיה בפועל, והיא מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להיחשב, ואין החיסרון כי אם מצדנו, מצדיותינו שקועים בגוף אין לנו מכירים כל עניין גודל וחוזק ואילוי מציאותה". ואז אומר הרב קוק כך: "והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכוח אל הפועל את מציאות חוכמתה מצד נפשו, ובוודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת. ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלימודו, כיוון שהקב"ה רוצה שיגדיל תורה. הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול שרוצה השם יתברך בגילוי מציאותו".
האות האישת בתורה כלומר, התורה ניתנה באופן כזה שהיא תיפגש במציאות שלנו עם כל אלפי הנשמות לאורך הדורות. כאשר כל נשמה כזאת שיורדת לעולם יש לה אחריות וחיבור לאיזשהו גוון מסוים בתורה. עד כדי כך שהזכרנו הרבה פעמים את הדברים של הרמח"ל, שהרמח"ל כותב שכל עוד לא כל האנשים מצאו את החיבור שלהם לתורה, אז התורה לא שלמה. זאת אומרת, בעצם מעמד הר סיני לא נשלם כל עוד לא כל הנשמות שירדו לעולם גילו את האור שלהן בתורה. זהו תהליך שהולך לאורך כל השנים עד שבעזרת השם באמת כל הדבר הזה קורה. כמובן יש שאלה מה עם הנשמות האלה שבכלל לא הכירו את התורה, אז איך התורה תשתלם? זה עניין של גלגולי נשמות ותיקונים שאולי כל אחד מאיתנו צריך לעשות, אולי גם בשביל אנשים אחרים שלא מגלים את האור שלהם בתורה. הנושא הזה הוא מעניין באופן כללי, אבל מה שאנחנו רוצים פה בעירייה הקצרה הזאת זה לנסות להבין באמת איך עוים את זה. איך באמת הגעתי למסקנה, למדתי את הדברים, הבנתי שבאמת זה רצון השם שהתורה תרד לעולם, והיא תיפגש איתי ואני אפגוש את האות המיוחדת שלי, וככה התורה תשתלם יותר ואני תשתלם יותר והקב"ה יופיע יותר בעולם.
מודעות עצמית ולימוד אז באמת נראה שהדבר הזה אפשר לחלק אותו לשני חלקים: חלק אחד כללי יותר וחלק אחד ספציפי יותר שנוגע ממש ללימוד עצמו. החלק הכללי יותר נוגע למודעות העצמית של האדם לעצמו. זאת אומרת, ברור שאם אדם לא עושה עבודה עם עצמו על ההיכרות שלו עם אישיותו המיוחדת, שזה דבר שאנחנו מדי פעם מדברים עליו, זמן כל יום להתבוננות עצמית, שם אנחנו פשוט פוגשים את עצמנו בצורה הכי פשוטה והכי טבעית. מנסים להבין מי אנחנו, באנו לעולם כנראה עם אופי מיוחד, עם מידות מיוחדות שאיתם הגענו, ויש מידות גם אולי קצ פחות טובות שאיכשהו החיים פגשו אותנו ואנחנו צריכים לתקן אותם. יש לנו תפקיד מסוים, שליחות מסוימת, ואנחנו מנסים להבין את זה. ואת זה עושים קודם כל באמת לגמרי אפשרי לכל אחד לעשות עם עצמו בצורה הכי פשוטה של מחשבה והתבוננות. הדברים האלה לאט לאט מתגלים, כי בסוף זה אנחנו, כל אחד בסוף זה הוא. הוא חי את עצמו, הוא מכיר את עצמו, הוא יודע את הלוכות החיים שלו, הוא מכיר את כל הרקע שלו. אפשר גם לקבל כלים וליווי אישי שיש בישיבה, שצריך כל הזמן להשתדל גם ולהשתמש בו. ומי שמרגיש אולי שלא מספיק עוזרים לו לעשות את זה, אז הוא צריך גם לדרוש את זה ולבקש את זה, כי מבחינתנו זה חלק מסדר הדברים בישיבה. כל מספר שבועות, סליחה כל שבועיים שלושה, אנחנו נפגשים עם הר"מ שלנו, עם איש צוות שלנו, ואיתו אנחנו חושבים ביחד, נעזרים בו ואחרים, לפעמים אפילו נעזרים בכלי יותר מקצועי שיכול להיות מאמן איש שעוזר לנו להבין מי אנחנו.
לימוד בחברותא החלק השני של הדבר הזה נוגע ללימוד עצמו, ללימוד תורה עצמו היום יומי שלנו. כאן בעצם אנחנו מגיעים לנקודה שמדי פעם אני פוגש אותה. אנחנו הרי לא, אנחנו חז"ל אומרים לנו ללמוד בחברותא. ידוע מאמרות של גמרא בתענית: "חרב אל הבדים ונועלו", שצריך ללמוד בחברותא. למה צריך ללמוד בחברותא? כי הלימוד בחברותא הוא באופן טבעי פורה יותר. כי אחד אומר א' והשני מקשיב לו ואז הוא אומר לו רגע, אבל יש משהו לא נכון בדבריך, ואז הוא אומר לו ב'. ואז הוא ששומע את ב' אומר לו זה נכון מה שאמרת, אבל מצד שני גם מה שאני אמרתי ויש הפריה מאוד טובה בלימוד. גם החברותא היא גם מחייבת אחד את השני לבוא וזה חלק מהתורה, לומדים בחברותא. אמאמה, שלפעמים אני מדבר עם איזה בחור בשיחה אישית על הלימוד שלו או משהו, ואז הוא אומר לי אבל אין לי חברותא, וזה כאילו הסבר למה הוא ל בבית מדרש. זאת אומרת, למה הוא קשה לו ללמוד בעצם, למה הוא אומר לא יכול ללמוד. זאת אומרת, אני תלוי בחברותא, ואם החברותא לא נמצא אני לא יכול ללמוד לבד. וזה הדליק לי, זה ככה עורר אותי לדבר הזה שכשחז"ל אמרו ללמוד בחברותא זה לא שהם התכוונו שלאדם לא יהיה לו יכולת ללמוד לבד ותמיד הוא ילמד עם מישהו. כן, אז זה כמובן מבדח לחשוב ככה, אלא בוודאי שמתכוונים שכל אחד יש לו יכולת ללמוד לבד. הרי בחיים כל החיים יהיה לך חברותא? לא. יש אנשים שמצליחים למצוא, אבל אדם בסוף חי לבד. אתה מגיע הביתה, דברים פשוטים, אתה מגיע הביתה בין הזמנים, אז אולי גם אתה עם אבא עושה איזה חצי שעה חברותא, זה מצוין, זה הלוואי. אבל מה לעשות, אתה לא כל הזמן עם עוד מישהו, לא בבית, לא בצבא ולא בחיים אחר כך. העתידים אולי תתחתן עם אישה שחברותא, למרות שיש כאלה שהם לא בעד, כאילו זה תלוי. יש כאלה הם בעד להתחתן ככה עם תלמידת חכם ויש כאלה אומרים לא, כאילו החיבור שלנו לא דווקא יהיה סביב התורה. אבל גם אם הוא יהיה, זה כנראה לא כל היום יהיה לכם זמן ללמוד ביחד. איך אתם יודעים פעם תמצאו זמן ללמוד ביחד, זה מצוין, זה כל זוג מנסה לעשות את זה וזה מצוין, אבל זה לא יהיה. בקיצור, זה דבר ברור ופשוט שאדם הוא קודם כל חייב לדעת ללמוד לבד. יותר מזה, יש דבר מדהים שהרב צבי יהודה מביא מתוך התורה הגואלת, ספר שהיום כבר הרבה אנשים בקושי יודעים עליו, אבל יש יהודי תלמיד חכם ויהודי מיוחד מאוד, הרב אבי אושוורץ קוראים לו, והוא כתב כמה ספרים מתוך התורה הגואלת. הדבר המיוחד בהם זה שהוא הביא את הרב צבי יהודה בלי לערוך אותו. נגיד הרב אבי נאר ואחרים שסידרו את הדברים של הרב צבי יהודה, הם ערכו את זה, אבל הוא הביא את זה כמו שזה, כמו שזה פשוט, כאילו הוא לקח את המילים שלו וכתב אותם. ומי שהיה אצל הרב צבי יהודה וקורא אותו, הוא ממש חוזר שם על החדר של הרב צבי יהודה שם ברחוב עובדיה שלושים ומתחבר מחדש לחוויה של הרב צבי יהודה. אז הוא מביא מתוך התורה הגואלת שהרב צבי יהודה הביא באחד השיעורים שבארץ ישראל מותר ללמוד לבד. זאת אומרת, מה שחז"ל אמרו "חרב אל הבדים ונועלו", זה כל זה זה בחוץ לארץ. בארץ ישראל מותר ללמוד לבד. זה לא אומר שחייבים ללמוד לבד, זה לא אומר שצריך ללמוד כל היום, ודאי שלא, אבל מותר ללמוד לבד. למה? סיבה פשוטה, כי תלמידי חכמים בארץ ישראל מנעימים זה לזה בהלכה. דהיינו, כל אחד לבד הוא רואה את כל הצדדים. זאת אומרת, העניין שהחברותא זה שאחד אומר ככה והשני אומר לו הפוך, הם מגיעים. הוא אומר בארץ ישראל אדם יכול לעשות את זה לבד, את כל הצדדים השונים של המחשבה הוא יכול לעשות את זה בתוך עצמו. הוא מביא את זה מכמה ספרים בסידור בית יעקב של היבץ ועוד כמה מקורות מאוד מעניינים על הדבר הזה. מי שלומד תורה, חשוב שלא להפריע לו, בין אם הוא לומד בחברותא ובין אם הוא לומד לבד. כאשר לומדים לבד, יש צורך להתרכז ולהימנע מהסחות דעת כמו פלאפון או דיבורים אחרים. הלימוד צריך להיות ממוקד בדבר שאותו לומדים, בין אם זה גמרא, ספרי אמונה, תנ"ך או מוסר.
לימוד בחברותא ולבד לימוד בחברותא יכול להקל, אך גם לבד יש ערך רב, במיוחד בשלבים הראשונים של הלימוד. כשאתה לומד לבד, אתה נדרש להתמודד עם הטקסט בעצמך, להבין אותו לעומק ולוודא שהבנת. כתיבה של מה שלמדת יכולה לעזור לוודא שהבנת את החומר. אם אתה משתמש במחשב ללימוד תורה בלבד, תוכל לכתוב גם שם.
האות שלך בתורה הלימוד הוא אישי, וכל אחד צריך למצוא את האות שלו בתורה. זהו החיבור המיוחד שלך עם התורה, השאלות שאתה שואל והתשובות שאתה מוצא. הלימוד בחברותא או עם רב יכול להעשיר את הלימוד, אך חשוב שכל אחד ימצא את החיבור האישי שלו לתורה.
לימוד אישי והתפתחות הלימוד מתחיל מהשלבים הבסיסיים של ידיעת הגמרא לבד, וממשיך לפיתוח האישיות והאות שלך בתורה. עם הזמן, כל אחד נמשך לחלקים מסוימים בתורה יותר מאחרים, וזה חלק מהאות שלך בתורה. אנשים גדולים נמשכים להכל ויודעים הכל, אך כל אחד צריך להשקיע את כל הזמן והיכולות שלו בלימוד. בסופו של דבר, הלימוד הוא אישי, והחיבור לתורה נולד מהנפש שלך. בעזרת השם, שנזכה כולנו למצוא את האות שלנו בתורה ובחיים.
