אנחנו נמצאים בימים מורכבים מאוד. כל מי שיש לו לב בשר מרגיש את המצוקה ואת גודל התקופה שהעם ישראל נמצא בה. אנו מתמודדים עם שבויים, וההבנה שרוב העם מבין שהרוע הזה צריך להשמידו. במצב זה מתעוררות דעות שונות ומורכבות גם בתוך החברה הישראלית. בימים שמתקרבים ליום ירושלים, ימי מלחמת ששת הימים, ישיבת הכותל מזמינה את כולם לשבת בירושלים. גם אם יש ספקות לגבי מילואים, ירושלים דוחה ספקות אלו. הישיבה היא מקום חשוב, והאחריות הקולקטיבית של הישיבה מופיעה במלוא הדרה.
זיכרונות ממלחמת ששת הימים אני זוכר את הפחד שלפני המלחמה, את המבוגרים מדברים על מה יהיה. אמא שלי, ניצולת שואה, הרגיעה את דודה שלי ואמרה שאם עברנו את זה, נעבור גם את זה. ההחלטה לעשו את מבצע מוקד כנגד חיל האוויר של מצרים וההחלטה להקדים תרופה למכה היו גבורות של עם ישראל. מעבר לכל ההשתדלות, היה מופע אלוקי שאי אפשר להסביר אחרת. אנשים, גם שאינם דתיים, כתבו ספרים על החוויות הלא מוסברות שחוו במלחמה. ההתרגשות בחזרה לירושלים, להר הבית ולכותל המערבי הייתה אירוע פטור. מאז ועד היום, חמישים ושמונה שנה, אנו מאמינים שהעם ישראל מתקדם בגאולתו, אך עברנו עוד מלחמות לא פשוטות.
האתגר של אחרי המלחמה לאחר מלחמת יום כיפור, הפחד נפל על השכנים שלנו. הם התגברו על הפחד ואמרו שהם חייבים לשקם את העומד שלהם ואת הביזיון שקיבלו מעם ישראל. לאחר מכן, החזרות שטחי ארץ ישראל, פינוי סיני והסכמי אוסלו, שבהם ויתרנו על חלקים מארץ ישראל, היו אירועים שלקחו אותנו אחורה מהרגע של העוצמה הגדולה. שש עשרה שעות אחרי שכבשנו את הר הבית, החזרנו את המפתחות לוואקף המוסלמי. בחבון, הרב הצבאי הרב גורן כבש את העיר לבד, והחזרנו את המפתח של מערת המכפלה. לא הבנו את האירוע שקרה לנו, ולכן מאז אנחנו מתמודדים עם מה שהיה עד המלחמה האחרונה של שמחת תורה.
הבנת האירוע ההיסטורי יש מהלך שמדברים עליו הרבה בספרים, שגם האדם הפרטי וגם הכלל חווים אותו, וזה נקרא מפתעומיות להדרגתיות. אברהם אבינו פרסם את האמונה, אך אחרי מותו העולם חזר לאחוריו. צריך להתחיל הכל מההתחלה, לחפור את הבארות מחדש. הדבר הזה קורה גם לעם ישראל. ציית מצרים היה אירוע מדהים, אך כמה ימים אחרי זה, אותו עם שחווה את הדבר הגדול הזה מתלונן שאין לו מים ובשר. הם לא רואים את השם ולא מאמינים במציאותו, וצריכים להתחיל הכל מההתחלה. גם האדם הפרטי חווה התלהבות, התגלות, ואחר כך היא מסתלקת. זה נעלם כדי שתחזור לזה מעצמך, כדי שתקנה את זה על ידי עבודה שלך.
ההבנה של מלחמת ששת הימים בין מלחמת ששת הימים לתקופה הנוכחית היה אירוע גדול, מתנה אלוקית, אך לא היינו ראויים. לא הבנו למה אנחנו צריכים את זה. אחרי מלחמת יום כיפור קמו תנועות כמו שלום עכשיו וגוש אמונים, כל אחת עם תפיסתה. האירוע היה גדול על כולנו ולא הבנו, ולכן התחלנו להסביר אותו בצורה אחרת. במלחמת השחרור, הערבים ברחו ואנחנו התיישבנו במקומות שלהם. במלחמת ששת הימים הם לא ברחו, וההשגחה האלוקית גלגלה שהם יישארו. במחמת השחרור הייתה שאלה אם תהיה מדינה או לא, ולכן הקב"ה גרם להם לברוח. בששת הימים, היינו צריכים לברר לעצמנו למה אנחנו צריכים להיות פה יותר מהם.
ההבנה של החיים בארץ ישראל עם ישראל הוא עם רחמן, והכי טוב לערבים לחיות פה. בגוש כתיף, הפועלים הערבים אמרו לנו שהכי טוב להם כשאנחנו שולטים. הבן שלי, שהיה בסוריה, סיפר על ההבדל בין הדרוזים בארץ לדרוזים בסוריה. עם ישראל הא עם חיו, והחיים פה טובים יותר. סיפור נוסף הוא על שיחה עם אנשים מארגון שמאלני. אמרתי להם שאני מאמין שהשם ברא את העולם, בחר בעם ישראל להיות העם שליח שלו, ונתן את ארץ ישראל לעם ישראל. אנחנו עם רחמן, וכל האנשים האחרים יכולים לחיות פה. מי שבוחר לחיות פה יכול לחיות בשלום, אך צריך להבין מי בעל הבית של המדינה. ותם. קיצור, ככה בדקה וחצי אני גומר לדבר. אחד הערבים, הוא מפחן, ישב ממש מולי ככה בעיגול. איך שאני מדבר, הוא קם מהמקום ומתחיל ללכת אליי. את האמת, להגיד לכם, בשנייה האחרונה ירד לי הלב למטה, כי באמת פחדתי שמה שקורה זה עכשיו הולך להיות פה איזה אירוע לא נעים. אבל מה שקרה זה בדיוק הפוך. ממש היה מרחק של ארבע-חמש צעדים, הוא הגיע אליי ככה לעיני כולם, לחץ לי את היד ואמר לי: "אני מסכים עם כל מילה שאמרת". כולם היו שם בשוק, באמת כולם היו בשוק. אני מסכים עם כל מילה שאמרת. עכשיו, זה הערבים, הוא מפחן. או תגיד הבחור הישראלי מיד השעון. ועכשיו למה אני חושב? לא בגלל שאני שום דבר, אפר באפר, שום דבר. אני חושב שפשוט מה שאמרתי זה היה דברים מאוד ברורים, מאוד חדים, האמת בצורה הכי פנימית ועמוקה שלה. ברגע שזה נאמר ככה, אז הוא בא ואמר: "אתה צודק", כי הוא מאמין בתנ״ך גם כן, והוא כנראה יודע בתוך תוכו את הדבר הזה. אבל הקב״ה שולח אותם כדי לברר לנו. זה הרי פסוקים מפורשים הרי בספר שופטים היה בדיוק דבר מאוד מאוד דומה. יהושע הצטווה לכבוש את הארץ, והוא לא כבש. הוא כבש פיזית את הארץ, אבל יש מקומות שהוא לא הוריש אותם ולא קבע בהם את שלטונו, והשאיר את הגויים עם העבודה הרעה שלהם ועם הדברים שלהם.
דין הגויים בארץ והתוצאה היא שהתנ״ך כשהוא מתאר את הדבר הזה בתחילת ספר שופטים, אז הוא אומר: "יען אשר לא עברו הגוי הזה את אשר ציוויתי את אבותם ולא שמרו בקולי, גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם למען לנסות בהם את ישראל השומרים הם בדרך השם כאשר שמרו אבותם". וינח השם את הגויים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע. ואלה הגויים אשר הניח השם לנסות בהם את ישראל כל אשר לא ידעו את מלחמות כנען למען דעת דורות בני ישראל, עמדה מלחמה, רק אשר לפנים לא ידעו. לא שמרו, משאיר את הגויים לנסות בהם את ישראל. כלומר, הם כביכול עכשיו אני רואה פה השמים. מה זאת אומרת? לא השמים, לא מדויק. יש להם בחירה חופשית, וכמו שהרמב״ם כותב על פרעה שהוא גם נשלח על ידי הקב״ה, וכשהוא עשה יותר ממידתו אז הוא נענש על זה. אז גם החמאס ייענש, ברור כמה ייענש על מה שהם עברו את המידה. אבל לעצם המציאות שלהם פה, בעצם האמירה שלהם כלפינו: מי אמר שאתם או לא אנחנו? זאת שליחות אלוקית, זה שליחות בשבילנו. וזה מה שקרה במלחמת ששת הימים, שהיה את הוואו הגדול הזה וכל זה נעלם כדי שעם ישראל יברר לעצמו באמת באמת מה תפקידו, מה זהותו, מה שליחותו. ורק שהדבר הזה יהיה באמת ברור בצורה הכי נכרת לנו ולהיות ברור זה אומר שזה גם משפיע על כל אחד החיים האישיים שלו, לא רק איזה מין אמיר כזאת כללית כזאת. טוב, אתה יודע מה ברור? מה ברור? עם ישראל, ארץ ישראל, על פי תורת ישראל, ברור כן זה שלנו וכולי. זה משהו הרבה יותר עמוק מזה. זה מחייב, זה מחייב ברור, זה מחייב עומק, זה מחייב ברור בסוגי התגמרה.
הזהות והשליחות של עם ישראל לא רק מחייב ברור עכשיו אני לא יודע, אני אמד את היותר טוב את ההיסטוריה של עם ישראל. זה אפשר בחמש דקות לדעת שהוא בחר באברהם אבינו והבטיח לו את הארץ, אבל זה הרבה יותר עמוק מזה. זה כל הזהות שלנו, כל השליחות שלנו, שהיא יש לה משמעות יום יום בעבודת המידות. שאנחנו באמת מוסריים, אנחנו באמת אוהבים, אנחנו באמת אוהבים את כל העולם. אנחנו אוהבים גם את הערבים כמובן. מי שבא להורגך השכם להורגו, ומי שרוצה לעשות את התפקיד בשבילך וזה לא זה, אז צריך. אני שומע את זה, אני אומר את זה הרבה פעמים, וזה אני אסיים. המון פעמים במעט ששומעים תקשורת, כמה שפחות. בל איכשהו במעט שאתה שומע, אתה יכול לשמוע כן, כולם מרואיינים חכמים שעולים. אז הרבה פעמים עולה המשפט: "אין פתרון צבאי לסכסוך, אין פתרון צבאי". או שאחד אומר, שבוע שמעתי אחד אומר: "נו, אתה תפעיל כוח ואז עוד יותר כוח ואז עוד יותר כוח, נו ומה אחר כך?" עכשיו, ברגע הראשון אתה כמובן מתנגד לזה כי אתה אומר כן צריך להפעיל כוח. הם עשו לנו מה שהם עשו לנו וצריך להיכנס, אנחנו יודעים בכל העוצמה צריך להיכנס בהם. אבל אני תמיד אומר, אני מסכים עם המשפט הזה. מי ששומע את המשפט הזה לא יודע כמה הוא צודק. מתכוון למשהו אחר. הוא אומר אין פתרון צבאי, צריך לדבר, צריך לראות ביום שאחרי. מי ייקח את זה? ארה״ב והקטארי וזה זה זה תיות ואבלים כמובן. אבל באמת, מי שחושב שרק צבא, רק כוח זה יפתור את הבעיה זה לא נכון. זה באמת לא נכון. כי כוח מי שעומד מאחוריו אמונה, מי שעומד מאחוריו איזה שליחות באמת איזה פתון.
הפתרון האמיתי אבל לא כתב ארה״ב פתרון. הוא שעם ישראל נמצא בעזה, מתיישב בעזה, רוצה להישאר שם ורוצה להישאר שם תחתינו. כמו שאומרים העלן בשעלן. וזה ברור לי, מי שרוצה ללכת יותר טוב, יותר יהיה לנו יותר קל. ומי שלא, הוא תמיד נדוב לנו כמו שאמרו לנו הפועלים פושקתיב. זה מה שיהיה, יהיה להם באמת טוב כי אנחנו טובים. שצריך להיות באמת טובים, שצריך להיות באמת אוהבי אדם. זה מה שאנחנו, אוהבי אדם באמת, בעלי ידות הכי בפוטנציאל שלנו הכי גדולים שיש בעולם, ואוהבי הארץ הכי גדולים שיש בעולם. הכל בשביל מטרה, לא סתם איזה מין בריאונות כזאת שלנו ארץ, אלא הכל מגיע ממנו כאילו אנחנו חיים אותו ביום יום שלנו. ככל שבעזרת השם כל אחד ואחד מאיתנו ינסה את העבודה האישית שלו, את העבודה הפרטית שלו, ינסה להאמין בזה הכי חזק ולפעול על פי זה ולחיות על פי זה, ינסה איפה שהוא יכול לדבר לחזק עם אחרים, לשתף עם זה עם משתף עם זה אחרים. ככה אנחנו נפתור את ככה המלחמה תהיה יותר קצרה. כל שהרוחני הבירור הפנימי הבירור הלאומי, ככה גם אנחנו נעמוד מול האויב ונגיד להם חברים זה פשוט שלנו, שם מבטיח את זה לנו. ואתם תראו, אין לי שום ספק כמו שאותו ערבי ניגש אליי, אין לי שום ספק שיש עוד רבים כאלה שיגידו וואלה הנה זהו סוף סוף הם אומרים מי הם, סוף סוף הם אומרים מה הם. אנחנו נמשיך להילחם בהם, זה בתת מודע שלהם. רק ברגע שאנחנו נהיה ברור באיזה מחוזקי אנחנו, אז הכל יתגמר ואז הפלאות ההדוקיות של מלחמת ששת הימים יהיו כלום לעומת הפלאות שעוד יהיו בעזרת השם נכון ולנו בקרוב ממש בעזרת השם שנזכה.
