אורחים טובים אחר הצהריים טובים. כן, כל מי שמתאים לו קצת להתקרב בשמחה ואם לא, גם בסדר. בגלות ה', כן, אז אנחנו גם בפתיחתה של שנה בכלל וגם בחודש אלול, תודה רבה, שהוא זמן שבאופן טבעי ככה אמור להיות. מי שמרגיש את האווירה שיש בה בזמן בתקופה, מרגיש רצון כזה לבחון את הדרך שלנו בחיים, לנסות לבנות ולהתקדם. אחד הכלים המדהימים שתורה נתנה לנו, שלמה המלך נתן לנו, זה ספר משלי. כל מי שלומד ספרים של מוסר ויראת שמיים ועבודת ה' וכדומה, רואה שהם נשענים בחלקם הגדול על ספר משלי. אבל כמו בהרבה דברים, אנחנו כבר לומדים יותר את הספרים שפרשו לנו והשתמשו במשלי כדי לכתוב איך באמת להיבנות ולהתקדם בכל המישורים. אני ממש אומר ככה בסוגריים, ממש הצעה טובה ללמוד את ספר משלי עצמו כי הוא באמת לא כזה מסובך. זאת אומרת, זה לא במקום הספרים האחרים, אבל הוא בסך הכל באמת ברובו הגדול מאוד מובן ובטח עם קצת סיוע של פרשנים ברמה הכי פשוטה. אז זה לימוד אחר מלימוד תנ"ך הרגיל. יש עניין ללמוד את התנ"ך, זה ברור, את התורה ואת התנ"ך וכל דבר שלומדים אותו לומדים בשביל להבין משמעויות ולא סתם לומדים איזה ידע כזה בעל מה. כל לימוד התורה הוא כזה, אבל במשלי זה ממש מראש כאילו בנוי ככה שאתה ודאי לא לומד רק בשביל לדעת איזה ידיעה גולמית כזאת כללית, אלא ממש מדבר אלינו וממש מנתח את החיים את המציאות ובאמת זה ממש מדהים.
ספר משלי והחכמה אז באמת נסתכל קצת פסוקים בספר משלי על העניין הזה של איפה אפשר, ודאי זה רק ממש איזה דוגמית ונסתם הרבה יותר, אבל דוגמית של כמה פסוקים שיש להם איזה מחנה משותף שנראה מאוד יסודי מאוד משמעותי מבחינת החיים שלנו. אז אם כן, לדוגמה, פרק ג', פסוק ז', אומר שלמה המלך: "אל תהי חכם בעיניך, ירא את השם וסור מרע". זה נראה שהוא כנראה חושש או חושב שלמה המלך כנראה מכיר את המציאות החיים, חכם לכל אדם, מכיר גם לטבע האדם שהרבה פעמים האדם הוא חושב שהוא חכם. זה לא הכוונה עכשיו לאיזה מישהו גאוותן כזה שהוא חושב שהוא הכי חכם בעולם, לא, זה ממש לא על זה הוא מדבר. אלא הוא מדבר על זה שהרבה פעמים אנחנו אולי בלי להרגיש ואולי קצת מרגישים אבל קצת דוחים את ההרגשה הזאת שאדם אומר לעצמו: אני יודע מה נכון, אני יודע מה טוב לי, אני יודע איך צריך. וזה גורם לזה שהוא פחות ממתה את ליבו להקשיב לדברים אחרים שהוא שומע. יש גם פסוק אחר, ככה הוא אומר: "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך". כן, ככה פה אומר את זה בצורה חיובית מלכתחילה בלי ההקדמה הזאת של "אל תהיה חכם בעיניך", אלא הוא אומר לך: "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך". הוא אומר, דרך יצא לך מזה טוב, אתה תצא מזה חכם. עכשיו, חכם פה זה כמובן לא חכם בידיעות, זה לא החוכמה של השכל, אלא אתה תהיה מי שמכיר ברמב"ם בהלכות דעות. אז הרמב"ם כשהוא מסכם את האדם השלם מבחינת המידות הוא קורא לו החכם. חכם ברמב"ם זה אדם ששלם במידותיו ולכן גם פה "למען תחכם באחריתך" אתה תהיה אישיות, אתה תהיה אישיות הכי מדויקת הכי נכונה שיכולה להיות. למה? כי אתה שומע, שמע עצה וקבל מוסר, ירא את השם וסור מרע. אל תהיה חכם בעיניך, אל תחשוב שאתה יודע הכל, אל תהיה סגור בתוך עצמך ולא נפתח לשמוע עצות, לשמוע מוסר, לשמוע דברים שהם כנראה אתה לבד אולי לא תוכל להגיע אליהם כי באמת האדם מעצמו הוא לא יכול לדעת הכל. הוא לא יכול לדעת את כל הדרכים בעולם ומה נכון ומה לא נכון ומה צריך ומה לא צריך. בסוף האדם הוא מוגבל, גם אדם שהיה הכי חכם בעולם הוא מוגבל במה שהוא יודע, בטח כולנו אנשים גילים יודעים הרבה דברים, חושבים על הרבה דברים, אבל מה שנמצא רק בתוכנו הוא בסוף מוגבל. אז איך פורצים אל המעבר? מה שמעבר מאיתנו מתאים את האוזן להקשיב לדברים שהם שאולי הם יותר גבוהים מאיתנו, אולי הם מחדשים לנו משהו שאנחנו לבד לא חשבנו עליו.
פתיחות וקבלת מוסר יש פסוק נוסף שהוא גם נראה שהוא שלמה המלך ככה מתמודד עם אותו עניין, אולי אפילו שני פסוקים כאלה. פסוק אחד גם נמצא שם בפרק ג': "בתכל השם בכל ליבך ואל בינתך אל תשען". זה ככה מהכיוון ההפוך, כן, הקודם היה "אל תהיה חכם בעיניך, ירא את השם", פה הוא מתחיל להפוך: "בתכל השם בכל ליבך ואל בינתך אל תשען". זאת אומרת, אם נתחיל עוד פעם מהספר, אל תשען רק על בינתך, אתה לא יודע הכל, אתה לא יודע מה נכון מה לא נכון. אם תשער בתוך עצמך סגור, אז כנראה כנראה לא תתקדם הרבה, כנראה תתקדם עד איזשהו גבול מסוים. אבל אם פתח בה' בכל ליבך, פה ז לא הביטחון נראה לי ככה, זה לא הביטחון במובן יש ביטחון במובן שמידת הביטחון זה כמובן מידה בפני עצמה מאוד חשובה, כי אין לפתוח בה' וכדומה. ופה זה יותר בתכל השם, הכוונה היא תפתח בתוכך ביטחון שמה שמגיע מהכיוון האלוקי דרך שליחיו של הקב"ה, זה יכול להיות ספרים, זה יכול להיות שיחות, שיעורים, כל מיני דברים שמגלים את רצון השם בהנחה שמי שאומר אותם הוא בעצמו למד, בעצמו באמת עבר את התהליך הזה והוא באמת יש לו דברים מאוד בתוכו כבר. באמת הוא כזה שהוא קרוב אל השם ויראה את השם ולכן הדברים שהוא אומר זה הדברים פה יש ביטחון שיש פה דברים גדולים. אם תבטח בדברים הגדולים האלה תדע לך שם אתה שומע אמת מוחלטת, שם אתה שומע דבר שהוא שהוא ודאי אתה יכול ללכת בו. אל בינתך אל תשען, אם אתה רק אתה קובע לעצמך מה נכון ומה לא נכון ואיך צריך להתנהל בחיים, זה כנראה לא יביא אותך למקו הנכון. ואת זה הוא אומר בהמשך פרק י"ב, ככה פסוק קצת חריף, אבל אנחנו קוראים את שלמה המלך: "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות". יש דרך ישר לפני איש, כלומר אדם הוא חושב שהוא הולך בדרך ישר, הוא לא אמר סתם יש דרך לפני איש ואחריתה, זה אומר יש דרך ישר לפני איש, כלומר הוא חושב שזה דרך טובה, זה דרך ישרה, אבל היא מובילה למקום מאוד לא טוב. זה ביטוי חריף, אחריתה דרכי מוות, כלומר זה ממש כאילו מקום שממש יכול להוביל את האדם לתוצאות קשות. כמובן הכוונה תוצאות רוחניות, כן, לא פה מדובר עכשיו שהוא הולך לא יודע מה ליפול מאיזה תהום והוא חושב שהוא הולך ישר והוא הולך ליפול מאיזה תהום, זה בדרך כלל אנשים באינסטינקטים שלהם לא עושים. אבל בחיים ככה בעולם, אדם לפעמים ככה בלי להרגיש משכנע את עצמו שזה בסדר, זה ממש נראה לו דרך ישר, הוא אומר מה בסדר, מה הבעיה, מה יכול להיות, כאילו מה זה בסר, זה לא כזה בעייתי אם אני עושה איזה משהו. בסוף הוא לא מבין שהתוצאות הן יכולות להיות תוצאות קשות.
הקשנות ועבדות קשה יש איזה פסקה ברב קוק שאולי קצת רומזת לדבר הזה, כמובן לא מזכיר את משלי והוא בכלל לא מזכיר כמעט פסוקים, ואיזה מעט מאוד בדברים שלו. ויש בהוראות התשובה, קל לזכור את זה, פרק א', פסקה א'. הרב אומר: "ההקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתאמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג בין במעשים בין בדעות היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה שאינה מניחה את אור החירות של התשובה להעיר בעוצם חילה, כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש האלוהי שאין עמו שום עבדות". ככה הרב קצת כדרכו אולי מגדיר לנו את מה שראינו בכמה פסוקים במשלי. אומר הרב, יש אצל האדם איזה נטייה כזאת להישאר בתוך הרגלי המחשבה והמעשה שהוא רגיל, כי וזה גם מאוד מובן. זה מאוד מובן, כאילו אדם גדל באיזושה תפיסה מסוימת בבית מסוים, תפיסת חיים מסוימת, גם מתוך עצמו סיגל לעצמו במהלך השנים שכבר הוא קצת חי ועצמאי במחשבותיו, סיגל לעצמו כבר איזה דפוס, איזה דרך, וזהו. והוא מה שנקרא אצלנו נאול, הוא נאול, הוא שם, הוא סגור. זה הדבר הרב קורא לזה עקשנות ועבדות קשה. העקשנות הזאת כאילו לא להיפתח, לא להקשיב לדברים שנאמרים, לקולות, למעשים, לדברים, אלא ככה להישאר איך הוא כזה להתאמך בחבלי החטאת שנעשו למנהג בין במעשים בין בדעות. זה גם במעשים, זה כבר קשה מאוד לשנות אותם, וגם בדעות, גם באיזה תפיסת עולם מסוימת. הוא אומר אני כזה, יכול להיות במידות שלו הוא כזה, יכול להיות שמבחינת הצורת החיים הרוחנית שלו הוא אומר אני כזה, אני קצת רוצה להתקדם, קצת רוצה לדעת, אני לא מתכוון לפרוץ יותר מדי. בוא נגיד ככה בלשון של הבינישים, אחד הדברים שככה מפחידים שור א', אבל זה לא רק את שור א', שהם מפחדים להיו ביניש. כאילו נגיד ביניש זה מילה מפחידה כזאת, כן, כי אומרת לא יודע, אני בסדר, אני רוצה להיות דתי, אני רוצה, אני מאמין, אני רוצה גם קיים מצוות, אבל כאילו אל תגזים. כאילו מה זה אומר שמה, זה אומר שעכשיו אני כבר לא יודע, אני לא יודע, אני גיל ללכת לחוף מעורב, לא יודע, אני אוהב, אני רגיל, המשפחה שלי הולכת, אני לא חושב שזה כזה דבר, איזה דבר כזה נוראי, אז אני הולך. כאילו מה, שאני אפלוח להיות ביניש כזה פתאום לא, לא אה, אני את הדוס. מפחד גם מה יגידו החברה, כאילו מה אני את הדוס פתאום, אתה לא בא איתנו לאיזה בילוי, אני יודע, הולכים לאיזה בילוי. אבל עכשיו סתם אני אומר בסוגריים, תמיד אני אומר את זה, זה סתם פחד, כן, כי כאילו ביניש זה סתם מילה מפחידה כזאת, אבל באמת זה אחלה דבר להיות ביניש. כאילו למה זה אחלה דבר, כי באמת הוא לא מפסיד שום דבר מהחיים, הוא פשוט יודע איך לחיות את החיים עם כל העומות שלהם רק בצורה מדויקת על פי התורה נותנת לנו את הכלים, את הדרכות, את זה איך לחיות הכי נכון והכי מדויק. ואז אתה לא רק אתה לא מפסיד את החיים, אלא אתה הפוך, אתה מרוויח את החיים הכי נכונים הכי מדויקים הכי טובים. אבל יש דרך שישר בעיניו, אני עד היום זה היה לי, זה בכל שאמרתי טוב, אני אהיה חישיבת הסדרה, והישיבת הסדרה זה בסדר, זה לא איזה ישיבה גבוהה כזה שהולכים עכשיו לעשר שנים ונהיים עכשיו איזה רבנים. עדיין ישיבת הסדר כזה בסדר, קצת מתחזקים, קצת לומדים, קצת צבא עם חבר'ה, זה בסדר, אבל לא הופכים מזה להיות כאילו איזה משהו. זה ככה איזה מין תפיסה כאילו אדם מסתגל לעצמו איזה תפיסה, הוא לא בודק אף פעם לעומק. אם הוא היה שמה עצה וקבל חכם, בוא תשאל מישהו מה זה ישיבת הסדר, למה הקימו אותה ואיך אמורים מה המטרות שלה, מה המגמות שלה. זה דוגמא להשמע עצה וקבל מוסר שאומר בוא תפתח את הלב, תגיד רגע מה נכון, איך אני אמור לצאת מפה, לאיפה אני אמור להגיע. אז כן, אבל זה בהרבה מאוד דברים, הרבה מאוד הנהגות ככה של חיים שהרב קוק אומר גם בדעות גם במעשים יש איזה מין סוג של נעילה כזאת, סוג של עקשנות כזאת שבכלל עקשנות זה מידה לא טובה. הוא תמיד אומר בחבר'ה ככה בדיבורים על זוגיות, ככה בשיעור ד', אנחנו מדברים על דייטים ועל בניית בית וכולי, שהמידה של העקשנות זה המידה הכי נוראית כמעט שיש בחיי ניסויים. כי אין כמעט יכולת לנהל בית בלי ששני הצדדים הם אנשים נוחים, הם אנשים פתוחים. היית רגיל עשרים ושתיים שנה, עשרים ושלוש שנה, היית רגיל לעשות משהו, לא משנה, יש מיליון דברים בחיי זוגיות. אתה ישן עם מזגן, בלי מזגן, בחושר, באור, אתה אוהב שהמגבת בצד זה, אתה אוהב את האוכל הזה, יש מיליון דברים שזוגיות לא מעלים על דעתם שהם כאילו סוג של התווכחו עליהם ופתאום זה מגיע ויש דברים אחר כך יותר גדולים. כל פעם יש שאלות איפה לגור וחינוך ילדים ושאלות כלכליות, יש מלא דברים וכל אחד בא עם עשרים ושתיים עשרים ושלוש שנה של הבית שלו ועכשיו פתאום זה מתחיל להתעכל. פתאום נתקל רגע לא דיברנו על זה לא ידענו פתאום אין בעיה אם אתם שניכם אנשים נוחים עד היום חשבת ככה עכשיו אשתך אומרת לך תשמע אני חושבת שזה וואלה את יודעת מה אף פעם לא חשבתי בבית אצלנו תמיד אמרו הפוך תמיד חשבתי שטועה מישהו אומר ככה עכשיו את אומרת לי את מסבירה אני אומר וואלה אולי את צודקת ואותו הדבר הפוך גם בדעות וגם במעשים אז אתה נפתח אתה מקשיב ואתה קצת משנה ממה שהיית רגיל כי אתה לא הכי חכם בעולם אתה לא יודע את הכל אל תבין אותך אל תישען אתה לא יודע הכל אז גם אשתך מלמדת אותך בהמשך גם הילדים שלך מלמדים אותך כן תלמידה יותר מכולל מילדה יותר מכולם ומכל אדם ובטח מאנשים משמעותיים וגדולים פעמים ממש פעמים מה ראיתי את זה ככה משך שנים שפעמים כאילו בישיבה לא כמובן שלא מכריחים ודאי לא כאילו לא לוחצים להיכנס לאיזה שיעור לאיזה שיחה לאיזה משהו אנשים בוחרים חבר'ה בוחרים את מה לשמוע את מי לשמוע במי להתקשר במי לזה אבל לפעמים ככה זה נובע מפחד זאת אומרת לפעמים אתה אומר וואל אם אני הולך אם אני נדבק ככה נגיד קצת יותר מדי כביכול לרב הזה או לאיזה שיעור לאיזה שיחה אני מפחד שזה ייחייב אותי אני מפחד להשתנות כי אני יודע שאם אני כאילו עכשיו בתוך תוכחה אתה יודע את האמת אתה יודע שנכון להתקרב לרב הזה או לדברים שנאמרים פה או נאמרים שם אבל מראש אתה אומר עדיף אילו להיכנס עדיף אילו לשמוע את זה למה אם אני אשמע את זה זה תחיל לעשות לי איזה מין בלגן פנימי כזה שאני אשמע דברים גדולים דברים אמיתיים אבל אני לא כל כך נמצא במקום שאני באמת רוצה להיות שם אז עדיף אולי עדיף ככה עדיף לא להיכנס עדיף א אז מה אתה שם את הראש בחול מה זה עכשיו בגלל זה זה לא נמצא בעולם לא לפחד מהאמת לא לפחד מהאמת גם זה פסקה מאוד מאוד יפה שהרב ככה הרב קוק בפרק תתווה ככה חצי משפט הרגשת האמת היא יסוד התשובה הרגשת האמת היא יסוד התשובה זאת אומרת להיות אמיתיים להיות אמיתיים זה להיות אובייקטיביים זה להיות פתוחים לדבר הנכון והאמיתי בעולם ולא לאמת הסובייקטיבית שלי זה בדיוק אל בינתך אל תשען אתה מפתח איזשהו אמת שלך ואתה מעדיף להיות צמוד להישאר בה ולא להיפתח ואולי משפט אחרון יכול להיות במידה מסוימת כל זה מאוד מאוד שייך למידת הענבה ברמות היותר מדויקות שלה עוד פעם זה לא הכוונה כאילו זה מישהו לא כזה אז הוא איזה גאוותן צמרת לא ממש לא אבל ענבה באמת אמיתית כן ענבה של באמת שאדם באמת לא רק שהוא לא כאילו מחשיב את עצמו למשהו אלא הוא באמת הוא פתוח לקבל הוא כלי קיבול מערל הרבה מדבר על זה בנתיב התורה הזדמנות אולי להגיד איזה מילה על זה חזק את הלימוד מערל, לימוד מערל הוא מדהים הוא קצת יותר קשה מהספרים החדשים שהם כאלה יותר נוחים לקריאה וזה בסדר לפעמים להתחיל איתם אבל בוודאי שבהמשך הדרך בישיבה אחרי ההתחלה אז המערל הוא ממש יסודות עצומים יש בו ובנתיב הורה בנתיבות עולם שהוא מדבר על הדרך של קניאת התורה אז הוא עוסק הרבה מאוד במידת הענבה שרבינו מביא גמרות מדרשים על מידת הענבה, שמידת הענבה זה שהאדם הוא כלי קיבול הוא פתוח לשמוע הוא יודע שהוא לא יודע הכל זה כביכול הגאווה כן הכביכול גאווה הזאת שהאדם בטוח בעצמו שהוא יודע הכל, האדם אומר וואלה אני לא יודע הכל יש דברים אמיתיים שמחוץ אליי ואני פתוח לשמוע אותם ואני אשם אותם בסוף צריך שזה יתחבר אליך מה שאתה שומע ולראות איך א היכולת ליישם את הלימוד וההבנה האישית היא חשובה, אך כדי להגיע לדיוק ולתבונה אמיתית, יש להיות פתוחים להקשיב לקולות החוכמה שמסביבנו. הקולות הללו נמצאים בשיעורים, בספרים ובדברי חכמים. כל אחד מאיתנו לומד, קורא ומפנים, ומקבל נקודות אמת שיכולות להוביל אותו למקום טוב יותר. שלמה המלך מדבר על החשיבות של פתיחות להקשבה. הוא אומר: "יראת השם ראשית דעת, חוכמה ומוסר אוילים בזו". כלומר, יש אנשים שאינם פתוחים להקשבה, והם מוגדרים כ"אבילים". שלמה המלך מזהיר מפני דרך זו, ומדגיש את החשיבות של שמיעה לעצה חכמה.
חוכמה והקשבה שלמה המלך מתאר את האביל כמי שחושב שדרכו היא הנכונה, אך למעשה זו טיפשות וחוסר חוכמה. הפתיחות להקשבה היא המפתח להבנה נכונה ש המציאות. אנחנו שואפים להיות מאלה ששומעים לעצה חכמה, כדי שנוכל להתחכם ולהתברך בעתיד. בעזרת השם, נמשיך בדרכו של שלמה המלך, נקשיב לעצה ונשאף לחוכמה, למען נזכה לחיים טובים ומבורכים.
