אנחנו נמצאים ביום מאוד מיוחד במשך מהלך השנים. היום הזה יש יכנו אותו ית קיסלב ויש יכנו אותו פשוט ית תת בקיסלב. נצלבו פה דרכם של שני כוחות מאוד גדולים בעם ישראל. מצד אחד חסידות חב"ד שהיום הזה הוא יום משמעותי מאוד בתהליכי השנה, שאתמול גם זכינו לא זכיתי להיות אבל זכינו שתהיה התוועדות. ולפני שלושים שנה הלך לעולמו מורי ורבי, מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה זכר צדיק לברכה. הכיתי ללמוד ארבע שנים בישיבתו בכפר הרועה בישיבה תיכונית ויש נקודה לא סתם יש נקודות נוספות אבל יש נקודה אחת שנראה לי מאוד מאוד בולטת כאיזשהו ציר שעובר ומחבר בין שתי התנועות האלה, בין האישים האלה, בין התנועות האלה, בין חסידות חב"ד לבין מה שהנחיל לנו הרב נריה. והנקודה היא במילה אחת: זה נקודת השליחות.
נקודת השליחות בחב"ד עניין השליחות הוא דבר מאוד מאוד עמוק וגדול. מי שרוצה בכלל לקרוא ספר נפלא ביותר שמסביר בכלל דברים על חסידות חב"ד, אז יש ספר שנקרא "השביעי". והשביעי זה כמובן הרב מילובביץ' שהוא האדמו"ר השביעי והאחרון בחסידות חב"ד. ואחד הפרקים בספר הזה עוסק במושג השליחות. מוסד השליחות בפתיחה של הספר הוא כותב: בתורה יש נביאים, זקנים, שופטים, גיבורים, מלאכים. בתלמוד יש תנאים ואמוראים, ראשי גלותה, ראשי כנסת הגדולה. מאהל הקודש של מילובביץ' יצא אדם חדש לעולם ושמו שליח. מציאות חדשה שנקראת שליח. באמת מה היו היסודות ככה ממש בקצרה, בזמן הקצר שיש לנו, מאיפה זה הגיע העניין הזה של השליח? אז זה מתחיל מזה ש… קורא פה ככה כמה שורות מהספר: הפנייה לקולקטיב הלאומי של עם ישראל כשהיא מייחדת את אישיותו של הרבי מילובביץ'. הוא רוה עצמו לא רק כאדמו"ר חסידי המנהיג את עדתו אלא כמנהיג של כלל ישראל. זה מתחיל מזה שהרבי מילובביץ' כאחרון אדמו"רי חב"ד ולא במקרה, זה בגלל שעכשיו זה בעצם עובר מהרבי זה עובר על החסידים כולם. אבל הוא מרגיש שהוא הרב של כל ישראל, דהיינו יש לו אחריות על כל עם ישראל.
אחריות כללית האחריות שלו לא נגמרת במה שנקרא אצל החסידים "אנ"ש". מי שילך לרוב הזין ויקרא כל מיני מודעות שם בכל מיני בשטיבלאך וכל מיני מקומות, אז הוא יראה שחוזר בהרבה מקומות הביטוי "אנ"ש". מה זה אנ"ש? למי שעוד לא יודע, אנ"ש זה ראשי תיבות של אנשי שלומנו. זאת אומרת יש כאלה שהם האחריות העיקרית שלהם זה על אנשי שלומם. יש להם ברוך השם הרבה חסידים, יש להם הרבה למי לדאוג והם עושים דברים נפלאים, דואגים להם גם מבחינה רוחנית, גם מבחינה כלכלית. יש ערבות הדדית. אם תראו מודעות בחצרות של חסידות גור, אז אתם תראו שהם קוראים לכל האנשים שיש להם יותר אמצעים לתרום בעין יפה כדי לעזור לאנ"ש לקנות דירות בערד ובחצור. זאת אומרת הם ידאגו גם כלכלית, ידאגו לאנשים שלהם, אבל האחריות שלהם יותר מרוכזת באנשים שלהם. הרב מילובביץ' הוא הרב של כל ישראל, אין לו אנ"ש, אין לו אנשים מסוימים שזה האנשים שלו. הוא מרגיש אחריות על כולם. יותר מזה, בהמשך הוא מתאר שמאיפה חדרה כל כך חזק תודעת השליחות. אז הוא אומר שאחד הדברים, אני ממש ככה לוקח ממש כמה נקודות מרכזיות, זה תודעה משיחית. כלומר, אמונה שלמה שהעולם נמצא בתהליך של גאולה והכרת תפקידו של האדם בתהליך הוא על ידי הכשרת דירה בתחתונים לקראת הגאולה. זאת אומרת, אז אחד אחריות לכלל ישראל. שתיים, אני צריך לדעת באיזה תקופה אני חי, באיזה דור אני חי. ומגדיר הרבי מלובביץ' אני חי בדור של גאולה.
תקופת הגאולה לפי הגדרות של חב"ד, לא ניכנס עכשיו לניואסים, אבל באופן כללי אני חי עכשיו עקבתא דמשיחא. תקופה גדולה, תקופה גדולה שהעולם צריך תיקון, עם ישראל צריך תיקון, העולם כולו צריך תיקון. וזה קודם כל המודעות הבסיסית, זה קודם כל הדבר הזה. ואז אחרי הדבר, אולי לפני, אז בוא נלך שנייה רגע נעצור פה וניתן מבט רגע לרב נריה. מה הסיפור של הרב נריה? צריך בהזדמנות ספר את זה קצת יותר, אבל הרב נריה עולה הארצה בגיל צעיר מרוסיה והוא מגיע לחצרו של הרב קוק באלף תשע מאות שלושים, סליחה על הביטוי למניינם, בגיל שבע עשרה. בסדר, בגיל שבע עשרה הוא מגיע מכמובן מבית תורני יהודי ככה קלאסי שהוא רגיל בקשר לתורה ולתפילה ולמצוות וכולי וכולי. והוא מגיע לירושלים, הוא מגיע לרב קוק ואז הוא חמש שנים די צמוד לרב קוק והוא נפתח לו שם נפתח לו שם עולם שלם שהוא לא הכיר אותו במקומות שבהם הוא גדל בחוץ לארץ. והוא נפתח עכשיו לכל הנושא של בדיוק שני הדברים האה: אחד, איזה תקופה אנחנו חיים. מתחיל מהשני, כן, מאיזה תקופה אנחנו חיים. בערב קוראו כבר ידוע מה שהוא מחדש תקופה של גאולה, התחלת לגאולה, חזרה לארץ. זה אחד. שתיים, האחריות על הדבר הזה שלהיות אנשים שדואגים לכלל ישראל. איך אני נהיה פנסאי? אתה שואל את הרבי הרש"ב, שואל את עצמך איך אני נהיה פנסאי? אתה אומר שצריך להדליק את עצמך. ואז אתה מתחיל להדליק את עצמך בעוצמות, משקיע, מתלהב, מנצל את הזמן. אתה מבין שזה רציני, יש לך עכשיו לחיות עוד מאה שנה שבהם אתה צריך להיות שותף למה שקורה פה. אז אני מדליק את עצמי ותוך כדי שאני מדליק את עצמי, אני גם פה ושם מתחיל להדליק אחרים. אני אומר, אה, שבוע הבא הישיבה הולכת להדליק נרות חנוכה של השכנים שלנו פה בבתים בשכונה. ברור, אני רץ, אני מצטוות ישר, עושים קבוצות. נכון, עושים קבוצות, אני נכנס. בטח, איזה יופי, זו הזדמנות. אני יודע, אולי תהיה לי הזדמנות לדבר עם מישהו, קצת לספר על חנוכה, נפתח שיחה, נעשה קירוב עם אנשים מהעם ישראל, שכנים שלנו פה. שידעו מי אנחנו, נדבר, נפגוש. הזדמנות, לא עושים את זה כל יום. תיפול עליהם פתאום באיזה יום אחרי הצהריים, שלום. אולי גם את זה היינו צריכים לעשות ככה, איזה פנים על פנים כאלה, איזה דיבור כזה. אולי מתוך חנוכה נתחזק ויהיה איזה חבורה של חברים שירצו להמשיך את זה, הלוואי. אבל לפחות פורים, חנוכה, כמה פעמים בשנה ודאי אני רוצה את זה.
שליחות בחיים במטום, מחר מגיע לפה איזה בית ספר. לא מחר, מחר כן מגיע איזה יום, מגיע לפה איזה בית ספר. אני אומר, וואי, בטח אני מתנדב לשבת ללמוד עם איזה ילד. אני רוצה לעזור להעיר את העולם. אם משהו נדלק אצלי, אם משהו כבר התברר אצלי, אני רוצה לזקות אחרים, אני רוצה לשתף אחרים בדבר הזה. ולאט לאט אני בעצם הופך להיות שליח. אני נהיה שליח. אז זה לא בהגדרות אולי של חב"ד שזה ממש יש שלוחים, יש כנס כזה ויש הגדרה כזאת וזה גאווה וזה עניין. ומי שהולך על זה הוא הולך עם כל ההתלהבות והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה ויש לו אחריות להעיר את האור בכל מקום בעולם. אז אנחנו עושים את זה בצורה אחרת, לא באיזה כנס, באיזושהי צורה שעכשיו צריך דווקא לנסוע לאיזושהי קהילה רחוקה בעולם, שזה חשוב בפני עצמו. אבל זה דרך חיים, זה דרך חיים. זה לא איזה אפיזודה חולפת. טוב, עכשיו אני איזה נחמד, איזה בחור בישיבה כזה. מה אכלנו, כמה מה יש לי לעשות? אני אקפוץ פה לאיזה בית, אני אכנס. חוויה נחמד, יאללה, עם חבר'ה, נבוא קצת עם גיטרה, יהיה כיף. או בא איזה ילד, בסדר, במקום עוד עם החמודה שלי אני אעשה מאמץ. זה דרך חיים.
המשמעות של שליחות בזרת השם, אני מסגר לעצמי את הדרך הזאת. אני פוגש בזרת השם בחורה בדייטים, נכון? שיעור היי, אם תסכים עכשיו לקראת אחותך ערוץ לומדים זוגיות. אז באים בדייטים, מדברים עם הגברת הנחמדה שיוצאים איתה. גם שיורדת, כבר צריכים להתחיל לשמוע את זה. וגם האחרים, אותו זה מגיע אליהם עוד שנה, שנתיים, שלוש. הם גם שם. אני מדבר לה בדייטים האלה, אתה אומר לה, את שומעת? אני פנסאי. מה פנסאי? מה אתה עובד חברת חשמל? לא, לא, תקשיבי, אני סתם זה מכבד משהו. אבל תקשיבי, כאילו בואי נדבר על החיים שלנו, איך אנחנו הולכים לחיות. בואי נחשוב קצת איפה נגור, מה לא יודע, נגמור את העבודה, נחזור הביתה. כן, חיים חיים רגילים. וזה לא יודע, אולי יצטרכו מישהו שישא משהו, איזה חסד, איזה אולי ללמוד עם איזה מישהו שמחפש איזה בעד תשובה, איזה מישהו שרוצה ללמוד. לא יודע, דברים שיצטרכו אנחנו נהיה בעניין, כן? ואז היא בזרת השם, בטח בחורה טובה ונאה וצדיקה. אני אומר אותך, בטח גם אני איתך ביחד, אנחנו ביחד, אנחנו משליחים. ועכשיו כל החיים משתנים. עכשיו מה שמיוחד בשליח זה שהוא לא עוצר באמצע הדרך גם אם קשה לו. זה העניין של שליח, כן? זה כמו שמישהו שולח אותך לשליחות, כמו שאברהם אמר לאליעזר משהו כמו תקשיב, אתה לא חוזר בלי אישה ליצחק, אין לך מה לחזור. אבל זה דרכה של שליחות, כן? אתה הולך למשימה כמו חייל. חייל בצבא לא חוזרים בלי לבצע את המשימה, כולל המחירים הכבדים שיש בדרך. מבצעים את המשימה עד הסוף, כי זה שליחות. כל הצבא הוא שליח של עם ישראל לבצע את משימת ההתקפה או ההגנה, את מה שצריך. אז גם שליח רוחני, כן? שליח זה הוא לא עוצר כל החיים גם כשיש לו קשיים. אני בטוח שחלק מהשליחים האלה של חב"ד לא תמיד קל להם. יש להם רגעים קשים ומשברים, אבל כנראה שהם מתחזקים וממשיכים. כמו שאנחנו רואים אצלנו אנשים הקימו יישובים בתנאים מטורפים, בלי חשמל, בלי מים. אנשים הקימו ישיבות בתנאים קשים מאוד, התחלה באיזה בית כנסת קטן ואיזה זה, ואז מוסיפים עוד משהו וגשיים ומתספים ומתשיים עם תלמידים ואיסורים מאוד מאוד גדולים. ואנשים התמידו ותראו לאיפה הגיעו דברים מדהימים. יש לי חבר שהיה ראש ישיבה תיכונית לפני הרבה שנים. ספר לי תמיד שהרב פנדל דיבר איתו שיעזור לו כי הוא רוצה שיהיה עשרה תלמידים ובסדרות הוא חייב שיהיה עשרה תלמידים. והוא ביקש ממנו התחנן תעזור שלח לי תלמידים שיהיו פה עשרה תלמידים. כן, מה זה סדרות היום? לא שאנחנו רוצים להיות שש מאות תלמידים, אבל תראו איזה זה יפעל. אבל זה לא כזה פשוט, זה לא התחיל ככה, זה חתית. אבל אנשים שליחים, אנשים מאמינים בדרך וכל אחד בדרכו, כל אחד במה שהוא עושה. כן, לא כל אחד מקים יישוב ולא כל אחד מקים ישיבה, אבל יש מלא מלא דברים בחיים. פעמים הם דברים כאילו קטנים אבל מאוד משמעותיים שאדם עושה אותם דבק בהם לאורך כל הדרך. דברים מדהימים. אחד עושה איזה קרן של חסד משהו בכספים, אחד עושה איזו עזרה אחרת בדברים מעשיים בכל מיני תחומים, בכל מיני דברים. אבל אחריות, שליחות, ואלה האנשים שבסוף באמת דוחפים את הגאולה, דוחפים את התהליך הזה. וברוך השם שאנחנו באמת ביום הזה, היום המיוחד הזה, י"ט כסלו, אנחנו באמת נפגשו פה כנראה לא במקרה. הקב״ה יפגיש את שני התאריכים האלה ביחד לומר שבנקודה הזאת של השליחות נפגשים פה כמה וכמה דרכים בעם ישראל. ואנחנו תלמידים של כולם, הולכים בדרך של כולם. נכון, מגדירים לעצמנו מדויק יותר מי אנחנו ומה דרכנו, אבל בדאי לומדים מכולם על כך שצריך אחריות וצריך שליחות. ובעזרת השם עם ישראל ילך ויבשה בעזרת השותפות של כולנו לטובה ולברכה.
