עכשיו אני יודע שישיבת נבד קלים היא לא ישיבה חסידית כי אמרתם תחנון. וידוע שהחסידים אומרים שלא אומרים תחנון בט"ז ובי"ז באדר. אתם יודעים למה? כי כתוב בגמרא. הגמרא שואלת איזה ימים להוסיף לקריאת המגילה: מוסיפים י"א, י"ב וי"ג. שואלת הגמרא: ואימא בשישה עשר, ואימא בשבעה עשר? אולי אפשר לקרוא את המגילה בשישה עשר באדר, אולי בשבעה עשר באדר? הגמרא דוחה: "ולא יעבור". אומרים חסידים: יש אב האמינה בגמרא שאפשר לקרוא את המגילה בשישה עשר באדר, ואתה אומר תחנון בשישה עשר באדר? אם זה כתוב בגמרא, כנראה שיש סוד ליום הזה.
דין תחנון בימים מיוחדים אבל זה לא קושיה. חסידים לא אומרים תחנון כל השנה, כל פעם מוצאים משהו אחר. רק ביום אחד הם לא מצאו משהו – ביום העצמאות. אבל זה טוב. עד כאן הבדיחות הלא אהובות, ועכשיו נגיד כמה דברי תורה. אמרו זו שיחת מוסר, שיחה כללית. אני לא יודע להגיד דברי מוסר, אלא נגיד לקראת אגדה של פסח כמה מילים על האגדה. בתוך האגדה משובצת פסקה שהיא בעצם ישנה במסכת ברכות. שם רבי אלעזר בן עזריה אומר משפט לא ברור: "לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות". ואז המשנה מביאה את הדרשה של בן זומא ומצטטת את הפסוק: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". ויש פה איזושהי מחלוקת איך לדרוש את הפסוק "כל ימי חייך". יש בן זומא ורבי אלעזר בן עזריה ובעקבותיו חכמים.
זכירת יציאת מצרים לדעת חכמים, ימי חייך זה כל ההיסטוריה שאתה מכיר, וכל ימי חייך זה מדבר על ימות המשיח. ואז יש לנו כאן כעין מחלוקת. המשנה לא ברורה כל כך, לא נעסוק בה, אבל יש לנו כאן כעין מחלוקת. שיטה אחת אומרת שהפסוק "למען תזכור" מרבה את יציאת מצרים גם בימים שאתה לא חושב שהיא צריכה להיזכר. השאלה מה הם הימים האלה שאתה חושב שלא צריכה להיזכר. הפסוק בא לרבות ולהגיד שהיא תיזכר גם בימים האלה. דעה אחת אומרת שהיא תיזכר לא רק בימים אלא גם בלילות, ודעה אחרת אומרת שהיא תיזכר לא רק בעולם הזה אלא גם בימות המשיח. והרבה אנשים שהעמיקו במשנה הזאת הסבירו שיש כאן מחלוקת, או שזה לא כזאת מחלוקת, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. אבל יש כאן ואין מחלוקת. זאת אומרת, יש כאן שני הסברים מתי יציאת מצרים תהיה חידוש. שיטה אחת אומרת בלילות, שיטה אחרת אומרת בימות המשיח.
משמעות הלילה והגאולה שימו לב שזה שני דברים שונים כל כך הפוכים. אני לא מדבר עכשיו על לילה שמגיע בעוד כמה שעות, אלא על הלילה במובן הדול והרחב – הלילה של חז"ל, הלילה של הפנימיות. מה זה הלילה? זה הגלות. כל מקום שהזכר בעולם של התנ"ך או של חז"ל שורה בלילה, עמידה ל הנהגת השם בגלות. הלילה ההיסטורי זה הגלות. אם כן, יש לנו מישהו שאומר שיציאת מצרים תיזכר בלילה, בגלות, ויש מי שאומר בדיוק הפוך – יציאת מצרים תיזכר בימות המשיח. זה בדיוק הפוך. ימות המשיח זה הגאולה, הלילות זה הגלות. אם כן, אני קורא את המשנה: "כל ימי חייך" – ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, הגלות. אם לא ימי חייך העולם הזה שיש בו יסורים והוא כל כולו בבחינת גלות, כל ימי חייך להביא לימות המשיח.
משמעות יציאת מצרים המשנה הזאת היא מאוד מאוד חשובה לנו כי היא אומרת לנו שיש ליציאת מצרים שני מסרים. יציאת מצרים מדברת על היהודי שבגלות והיא נזכרת גם בלילות, ויציאת מצרים מדברת על היהודי שבגאולה כי היא תזכר גם בימות המשיח. אנחנו בגלות או בגאולה? לפי שיטתנו אנחנו בגאולה. טוב, תמיד יש בחינת גלות, אבל אנחנו זאת אומרת שיש לנו כמשנה שאומרת לנו דבר מאוד חשוב. לפי דעת חכמם, החידוש של יציאת מצרים מתגלה דווקא בימות המשיח ובימות הגאולה. אז מה החידוש של יציאת מצרים? מה יציאת מצרים אומרת לנו? אנחנו אנשי הגאולה. אני אסביר: היהודים בגלות הזכירו את יציאת מצרים. מה הייתה להם יציאת מצרים? יציאת מצרים הייתה להם משענת לביטחון. כמו שאבותינו יצאו ממצרים, ככה אנחנו, שאנחנו נמצאים בגלות, בייסורים, בסטרפנים, בקשיים, לא בארץ ישראל. יום יבוא ולשנה הבאה בירושלים. כמו שאבותינו יצאו ממצרים, גם אנחנו נצא מארבע קצוות תבל בארץ ישראל.
מסר יציאת מצרים ליהודי הגאולה אז המסר שיציאת מצרים, האור שיציאת מצרים נותנת ליהודים בגלות ברור: כמו שאצאנו ממצרים, נצא ממצרים שאנחנו נמצאים בה עכשיו. אבל מה יכול להיות המסר למי שכבר חי בארץ ישראל והוא אחד מדמות המשיח? מה יציאת מצרים אומרת לו? פה המסר של יציאת מצרים אומר משהו אחר קצת. הוא אומר איך מסביר את המסר של יציאת מצרים ליהודי שחי בארץ. אנחנו נלך לפרשת מקרא ביקורים. אתם יודעים שההגדה של פסח בחלק שבו מספרים את סיפור יציאת מצרים עצמו, בתחילת ההגדה אנחנו מדברים על הסיפור. לא מספרים את הסיפור, ומרגע מסוים צא ולמד מהקטע הזה מספרים את הסיפור עצמו. ואיך מספרים את סיפור יציאת מצרים? ההגדה של פסח לוקחת את מקרא ביקורים.
מקרא ביקורים והגדה של פסח אתם יכולים לפתוח בפרשת כתבו ויש שם חמישה פסוקים שבהם מביא ביקורים מספר סיפור יציאת מצרים: "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב". וה' הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. והביאנו אל המקום הזה ואתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. זאת אומרת שההגדה של פסח בנויה על סיפור יציאת מצרים של אותו יהודי שמביא את הביקורים. זאת אומרת שזה בדיוק מה שנחנו אומרים. הרי היהודי שמביא את הביקורים זה אנחנו. זה יהודי שיש לו מוסתן באדמה בגליל והוא חי בגליל או בנגב או בביקת הירדן. דורות סבא רבא שלו היה חי שם והוא מביא את הביקורים, וכשהוא מביא את הביקורים הוא מספר את סיפור יציאת מצרים. זאת אומרת סיפור יציאת מצרים באורגינל שלו לא נועד להיות סיפור של יהודי הגלות שמתעודדים ואומרים לעצמם גם אנחנו יצא מהגלות, אלא זה דווקא נועד ליהודי ארץ ישראל. דווקא סיפור מסופר לכם בימות המשיח. אז למה הוא צריך, למה הוא חייב להיזכר? יש פה סכנה. יש סכנה שעם ישראל מגיע לארץ ישראל והוא נולד בה והוא כבר דור כך וכך בארץ, ואז בעצם הוא מקבל את הארץ כמובן מאליו.
הקשר לארץ ישראל הוא בעצם חושב שהוא יושב בארץ כי זה ארץ שלו. וואו, זה הכי מסוכן. הוא חושב שהוא נמצא פה כי כאן ביתי, כאן אני נולדתי. יש כזה שיר: "כאן נולדתי". הוא יקרא לארץ שלו ארץ מולדת. שזה מבחינה רגשית זה יפה, מבחינה מציאותית אתה מפספס פה את הדבר הגדול. אז בוא תשמע, אתה קשור לארץ הזאת לא בגלל שהיא ארציך וארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל במובן הפשטני. אתה באת לארץ מאיזה מקום, נשלחת לפה, יצאת ממצרים. כלומר, מישהו דאג להביא אותך לפה כי יש לך פה איזשהו שליחות, איזשהו תפקיד. זאת אומרת זה בדיוק הפוך. סיפור יציאת מצרים של הגלות הוא בדיוק הפוך מסיפור יציאת מצרים של בני ארץ ישראל. סיפור יציאת מצרים של בני הגלות בא לתת להם עידוד: אל תדאגו, השם שומר עליכם, השם ישמור עליכם כמו שהוא שמר על אבותינו במצרים, והוא יפדה אתכם מכל מצוקה, תגיעו לארץ. זה סיפור יציאת מצרים של הגלות.
המסר ליהודי ארץ ישראל ובסיפור יציאת מצרים של בני ארץ ישראל הוא בא לטלטל אותם ולהגיד להם: מה אתם יושבים בנינוחות תחת הגפן ותחת התאנה ותחת הפרגולה? אתם באתם לפה בשביל תפיד, בשביל יהוד. לא נולדתם פה, אתם נולדתם בשום מובן טבעי, נשלחתם לפה, יצאתם ממצרים. זאת אומרת אתם לא בני הארץ הטבעיים, אלא אתם נמצאים פה בגלל איזשהו יהוד. ולכן יציאת מצרים אמורה לא לתת לעם ישראל נינוחות ושלווה וביטחון, אלא להפך, לתת לעם ישראל רוח של דריכות: אנחנו באנו לפה בשביל משהו, והמשהו הזה הוא משהו אלוקי, הוא יהוד אלוקי. וכל יהוד שהוא אלוקי, כל יהוד שהוא גבוה, הוא לא דבר שבעצם יש לו שהגענו אליו. ימות המשיח יש להן אלף מדרגות. אז אם הגענו לארץ ישראל והגענו לקיום מסוים, אנחנו בדרך לקיום גבוה יותר ואנחנו צריכים ללכת אליו בדריכות, במוכנות. ולכן יציאת מצרים מזכירה לנו כל הזמן שלא באנו אל המנוחה ושלא הגענו אל הנחלה.
הקשר לחג הפסח הדבר הזה קשור לכל הסיפור של ליל הסדר. כתוב מי להיכנס לעומק של כל הסיפור של המצות והחמץ והמצה. הדבר הפשוט הוא המצה קשורה עוד ניכנס לסיפור של המצות ממי הזמן, לא עכשיו בשבוע וחצי הקרובים. אבל ברור שהדברים המרכזיים סביב המצה זה שמי שדאג להחמיץ את הלחם שלו במסע של יציאת מצרים החמיץ את הרכבת של יציאת מצרים. כדי להשתייך לעם ישראל אסור לאכול חמץ, אסור להחמיץ, אסור לשבת אל מי מנוחות ולחכות שהתנאים החומריים יהיו מעולים ורק אז נצא. פת במלח תאכל זה מבחינת לחם עוני. החיים של עם ישראל, אני לא רוצה להחזב אתכם, יש עוד השם, יש עוד נגשבת, יש דברים עליו לא נבראה את הנגה לשם. אבל כרגע זה לא המסר. המסר של פסח זה יהיה דרוך, יהיה נכון, אל תתחשב בשלווה חומרית ותדאג לה. ועד שאתה לא מה שנקרא עד שאתה לא יודע שיש לך את כל השוקולוקים שלך, לא תצא למסע. קום מהמיטה, זרוק את עצמך וצא לדרך. ואם לא עשית את זה, פספסת את עניין של עם ישראל. זאת הדריכות, זה הנקודה של לאכול מצה שבעה ימים בשנה. יושבים בסוכה שבעה ימים בשנה, אוכלים מצה. תמיד אני מצטער שלאסור זה חג אחד זה יותר חזק, אבל לא שאלו אותנו. היינו עושים אוכלים מצה שבעה ימים בסוכה ואז היינו מבינים את הסיפור.
הדריכות והמשימה אנחנו הולכי דרכים, אנחנו לא יושבים על מים מנוחות. להביא לימות המשיח, בימות המשיח אנחנו נחזור ליציאת מצרים. בימות המשיח נזכור את זה. תגידו לימות המשיח שבעצם לא באנו לפה לנוח, באנו לפה בשביל החזון הגדול של עם ישראל שתמיד יש לו למה לטפס. גם בזה סוף הנצחיות שלנו. אם היינו מגיעים למקום מסוים והיינו גומרים, אז היינו יורדים. אבל החזון שלנו קשור אל קריבת אלוקים שתמיד לא מגיעים אליה. אבל לא שלא מגיעים אליה זה סתם, אנחנו רחוקים. לא כמו יסחות בים לאל אירופה, אתה גם כמה שתתקדם אתה תמיד רחוק. לא, אתה גבוה, אתה מתקדם, אתה קרוב יותר אל השם, אבל אתה מצד שני אתה רואה שיש עוד הרבה דברים והמגמות הולכות ומתגדלות.
סיפור הסדר בבני ברק יש מפרשים שזה היה סיפור בעיר הסדר בבני ברק שהיו מסובים בבית של רבי עקיבא וישבו שם כל הצדיקים: רבי אלעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא ורבי תרפון. והתלמידים באו לסיום הסדר וצעקו: רבותינו, הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית. מה הכוונה? פרשו מפרשים שונים. תראו שידוע שאחרי שהתלמידים שם שמעו את כל הזיכרונות, את כל הסודות של יציאת מצרים שדיברו על תנאים הקדושים, הלב של התלמידים התמלא בתשוקה גדולה לצאת, לצאת לשלב גדול יותר בגאולה. הם צעקו לרבנים לתנאים: רבותינו, הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית. כלומר, הרב קוק הסביר בעיניה קריאת שמע של שחרית זה מרמז לקבלת עול מלכות שמיים של בוקר. יש עול מלכות שמיים של לילה, כמו שאמרנו יציאת מצרים בלילות, ויש קבלת עול מלכות שמיים של בוקר. הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית, כלומר אנחנו רוצים לקבל את עול מלכות שמיים של השלב הבא.
המסר האקטואלי מילאתם אותנו ברצון לצאת אל המרחבים של הגאולה, של הדברים שצריכים עוד לעשות. חמש דקות, בוא נעשה את זה עכשיו אקטואלי. כמו שדביר צחק עליי ופורה, אבל אני רציני. תראו, אנחנו, אני אומר לנו, זה מדינת ישראל. כדי להתקדם, כדי לדעת שאנחנו צריכים לאכול מצות. אמרנו מצות זה לחם עוני, זה המוכנות לא להיות אחד שרק ההטבה החומרית היא דאגתו, אלא שאומר לא משנה מה אוכלים, כן אוכלים, לא אוכלים, יש מקום, אין מקום, אנחנו מתקדמים. בסוגריים שמעתי פעם מהרב אשר וייס, מגדולי התורה בדורנו, שפת במלח תאכל זה הכל יחסית. היום פת במלח תאכל זה גם אוף ולא בשר, לא יודעתי מה רבים. זאת אומרת זה לא פת במלח תאכל, זה הרעיון ברור. כן, פחות נוח, אבל העיקר מתקדמים. מדינת ישראל צריכה להאמין, זה התפקיד של לומדי התורה להגיד את זה. מדינת ישראל, שאנחנו באנו לפה בשביל נשלחנו פה בשביל תפקיד גדול.
הדריכות והמחיר אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר של סבל או לא סבל, של פחות נוחות חומרית בשביל המטרות הגדולות. שמעתי את השיחה של הרב אישה לפני שבוע, שהוא אמר: תראו איך החמאסניים, איך האזתים, האזתים בכלל, איך הם מוכנים שהחריבו להם את כל הבתים כדי להגיע לעיר הבית עם כל המחירים. טוב, אתם יודעים שכל העולם מאחוריהם כמו שאתם רואים, אבל מוכנים עכשיו לישבת שם בפחונים ברפיח, לא יודע איפה, והעיקר שאנחנו מתקדמים לזה. גם אנחנו צריכים להיות זהה רע, גם אנחנו צריכים בשביל שנביא את הטוב שלנו להיות מוכנים. חג הפסח זה חג שאומנם אנחנו יושבים בידי הסדר מסובין ונינוחות, אבל בעצם אנחנו יושבים דרוכים לקראת המשימות ומוכנים לוותר ולדעת שאנחנו ממשיכים ללכת בדרך. אני חוזר, אני חוזר אומר את זה בכל שיחה בעיניי. עם ישראל צריך לבוא ולהגיד לכל העולם: הסיוע ההומוניטרי שאתם נותנים לעזתים הורג את האחים שלנו, הורג את האחיות שלנו. בעיניי כל חבילה שנופלת מהמטוסים המצחיקים האלה, כל מסעית שנכנסת לעזה, זה סליחה הוונט של מדינת ישראל. כל מסעית כזאת מעריכה את ימי השבי של אחינו שנמצאים בייסורים שאין לנו יכולת לשייר אותם. והעולם יגיד לנו: טוב, אז לא תקבלו מאיתנו נשק. לא רוצה נשק. לא תקבלו מאיתנו א' ב' ג' ד' ד' ו'. אנחנו צריכים להיות מוכנים לדבר הזה. אנחנו עם ישראל, מדינת ישראל. אני נותן מוסר מכאן לראש הממשלה, לא לכם, אבל אנחנו צריכים להגיד את זה ביחד.
המסר של פסח זה גם לנו. כולנו אמורים להשתמש בזה מחיר. הדבר הזה זה לא יכול להיות. אם הייתי יודע איך לעשות את זה הייתי יוצא ואומר, לא יודע, כל יום שאנחנו לא עושים עצור עד חורמה, כל רגע שנכנסים ומסייעים לעזה, אנחנו מרחיקים את אחינו השבויים. וזה חלק מה בעיניי זה מתחבר אצלי. אבל בימות המשיח אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים שעליה נאמר: "זכרתי לחסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". אנחנו צריכים ללכת במדבר בארץ לא זרועה בשביל ולשלם את כל המחירים בשביל לעשות צדק. ואסור לנו לתת לשום דבר שיכנס לעזה מתוך הלחץ והכאב של העזתים. הסבל שלהם מאוד מהר נקבל את האחים שלנו כאן ואין רצון שזה יקרה. ובשביל זה בסדר הקרוב, אבל לא נצטרך שיהיו לנו כל מיני מיצגים וכל מיני כולולמים שמתרגשים ומחכים לבועם אוירים אליהם מרגשים, אבל הם לא עוזרים. אלא באמת הם ישובו ובתוך השמחה שתהיה בארץ ישראל בפסח שהם שבו לפני פסח הביתה. עם ישראל יצא כל כך מחוזק ובאמת כל העולם יהיה איתנו. כשאתה אמיתי כולם איתך וכשאתה לא אמיתי כולם נגדך. אי רצון שנזכה לאותה גאולה בימי הפסח ובימי המטורח.
