אחר הצהריים טובים. בזמן האחרון יש מילה שמשתמשים בה הרבה – פרוגרס. מה זה פרוגרס? לפעמים יש מילים כאלה מסובכות, וכולם משתמשים בהן, ובסוף אתה שואל מישהו מה זה? לא יודע בדיוק. אז פרוגרס זה התחדשות, אפשר לומר אפילו התחדשות הולכת ועולה. יש לדוגמה, בעולם המסים, ביטוי כזה של מס פרוגרסיבי, שזה מס שהולך ועולה. כלומר, היום משלמים איקס וקובעים מראש שבעוד שנה יוסיפו לזה עוד איקס פלוס משהו. כמובן, אנחנו לא מדברים על מסים, אלא על סוג של תנועה או אנשים שונים, שאולי הם כל מיני פרטים, אבל הם גם מתאחדים כקבוצה. העניין שלהם הוא התחדשות תרבותית, התחדשות בנושאים שקשורים לחיים, שהם הולכים ממש עם המילה האחרונה, מחפשים ומוצאים את הדברים הכי חדשניים שיש והלכים איתם בעוצמה. הדוגמאות הן די ברורות, זה יכול להיות בנושא השוויון, אמירה קיצונית שבכל דבר צריך להיות שוויון לכל אדם, זה לא משנה מאיזה אומה הוא, ואפילו מה בדיוק הוא עשה או לא עשה.
שוויון וחופש אם זה כמובן בין גברים לנשים, אם זה בשירות הצבאי, כמו שאנחנו מכירים אותו עכשיו, שהוא עורבב קצת. חווים את זה על בשרם, בגלל גם איזשהו אירוע שהיה בחיל הים. אבל יותר מורכב מזה זה הנושא של השריון, הבנות שהיו, ששילבו אותם בקורס קציני שריון. עכשיו איגוד ישיבות ההסדר בעצם אומר לצבא שאם זה לא ישתנה, אז כנראה שלא יגייסו את המחזור הבא לשריון. זה כמובן דבר לא פשוט בכלל, גם בכני המידה האישי וגם מבחינת מדינת ישראל, לאבד מאות חיילים. נושא החופש, חופש הדעות, ובמידה מסוימת גם הפעולות, מגיע כמובן לנושא המשפחה. כל אחד יכול לבחור את הזהות שלו, אף אחד לא יגיד לאף אחד שום דבר מה לעשו ואיך לחיות. אם נולדת ילדים, ובכלל אף אחד לא יגיד לאף אדם מי הוא. אם הוא גבר ורוצה להיות אישה, אם הוא אישה ורוצה להיות גבר, אז תן לו את הזכות להיות מה שהוא רוצה, ותן לו את המקום, ותאפשר לו, ותעשה לו, בשביל זה גם תשנה תוכניות לימודים.
מערכת המשפט והחברה כמו שפורסם, שהיה אז עם מדע, הורי א', הורי ב', כבר אי אפשר לכתוב אבא, אמא, צריך להגיד הורי א', הורי ב'. כל אחד יחליט מה זה בשבילו הורי או לא הורי. זה קשור כמובן גם למערכת המשפט, שעכשיו יש סביבה איזושהי התרחשות, בגלל השינוי הפוליטי. אבל המשפט באיזשהו מקום, בדברים מסוימים, עזר לתנועה הזאת, כי הוא מאוד ליברלי, הוא מאוד פלורליסטי. בפסיקות שלו, שהן הרבה פעמים מחייבות את כל האנשים במדינה ואת כל המערכת, האנשים האלה מגייסים לטובת האמירה שלהם את המערכת התקשורתית, התרבותית והמשפטית. כל מיני מערכות של השפעה, מערכת החינוכית, של תוכניות חינוך. הדבר הזה נוכח בצורה מסוימת בעולם. יכול להיות שכמותית זה לא מיליוני אנשים, אולי גם לא מאות אלפי אנשים, אבל עדיין זה גם כמות וגם קולות שהם דואגים שהם ישמעו, והם ממילא גם ישפיעו בצורה כזאת או אחרת על כלל הציבור.
המאבק בתנועה בתוך ה… יצא לי לאחרונה בכמה מקומות להיות בשיח שיש בקרב רבנים או אנשי ציבור מהציונות הדתית, שהנושא הזה עולה על הפרק. מה אנחנו עושים בדבר הזה? מי שמוביל, רק כדאי לדעת, אתם בסוף שומעים, רואים, גם מפגשים, אולי עם חברים וכדומה, אז זה די ידוע מי שככה קצת מחובר למה שקורה, וכדאי להיות מחובר. יש ישיבות מסוימות, תרצו אפשר לקרוא להם ישיבות הקו, אבל ישיבות מסוימות, או רבנים מסוימים, שממש אפשר לומר, את כל האנרגיות שלהם, בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות ממש, בשנה שנתיים האחרונות, כל האנרגיות שלהם בצורה מאוד חזקה, זה לצאת במאק חסר פשרות, בכל דרך אפשרית, כנגד הדבר הזה. אם זה בתקשורת, ואם זה בפוליטיקה, בכל מקום שרק אפשר, לבוא לדבר על זה, לצעוק נגד זה, ולנסות לעצור, כמעט הייתי אומר, לעצור בגופנו, כמו שבמלחמות היה דבר כזה, לעצור בגופי את זה. זה ממש כאילו, לעצור את הדבר הזה, כי את הדבר הזה, ממש ככה, מוציא מהדעת לפעמים, מבחינת העוצמות. היום יש מילה חדשה, בשנים האחרונות, מבחינת הטרלול, של המערכות התרבותיות וכדומה, ממש בכל כוח, שהוא לצאת ולהיכנס, מה שנקרא להיכנס בדבר הזה, ולהילחם נגדו בכל כוח, כדי לנסות לעצור אותו.
הבנת המהלכים האלוקיים וזה לא רק מאבק, אלא הייתי אומר, שמבחינה מסוימת, פחות קולות מסוימים שאני שמעתי, לא בהכרח שזה כולם, אבל יש גם קולות כאלה, שבוודאות שמעתי אותם ממש, בקרוב, קולות שממש מרגישים מאוד מאוימים ומאוד בלחץ מהדבר הזה. אנשים מתבטאים, אומרים, תקשיבו, המדינה מתפרקת נו, אם אנחנו לא נילחם נגד זה, אנחנו נמצא את עצמנו, עוד לא הרבה זמן, שפשוט לקחו לנו את המדינה למקום אחר, והכל פה יכול פשוט לחרב, לא לחרב פיזית, אלא מבחינה רעיונית, ערכית. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, גם כפרטים, כל אחד, אנחנו לא מחייבים אף אחד מה לחשוב, רק ככה, בתור פרטים, פה אני מדבר עכשיו את הדעה שלי, ואולי, עם העריך, שהיא מבטאת גם עוד קולות, לא מעטים, גם מצוות הרמים של הישיבה וכדומה. אבל בסוף באמת, כל אחד צריך לחשוב את זה עם עצמו, ולחשוב על הדבר הזה, איך, כמו שהגדרתי את השיחה, איך נאבקים בדבר הזה.
סוד הנסירה הרי, כולל מה, אני מעריך, מקווה, אני לא יודע, אולי מישהו מאיתנו, הוא שייך לתנועה הזאת, אבל בדרך כלל, קודם כל, מי שהוא אדם מאמין, ואיש תורה ומצוות, אז כבר חלק מהדברים שם, הם לחלוטין הפוכים. לא חייב להיות שהכול, שיש שם דברים, נקודות כאלה ואחרות, שהן לא סתרות לתורה, אבל באופן כללי, חלק מהדברים, ודאי, הם לא פשוטים לזה. ולכן, אני מעריך, שאנחנו, בטח לא נכון, שאנחנו נתמוך בזה, אבל אנחנו שואלים את עצמנו, אם אנחנו לא תומכים בזה, אז אנחנו, ואנחנו חושבים שזה באמת בעיה, כי זה באמת בעיה. מה שאני לוקח לעצמי, מהאנשים האלה, שממש צועקים בדם ליבם, צריך להביא לכם פעם איזה מישהו כזה, לשמוע אותו. אני ככה חושב על זה עכשיו, צריך אולי ככה להביא לישיבה, ככה איזה רב כזה, שתראו איך אנשים ממש חמים, בצורה מדהימה, וממש חיים את זה בצורה מטורפת, כאילו את הלחץ הזה, ואת הצורך להיאבק בזה. ואני לוקח מהאנשים האלה, קודם כל, את זה שהם לא אדישים, הם לא אדישים, זה לא עובר לאדם, הם לא אומרים, בסדר, יהיה בסדר, אל תדאג, הרבה מים עברו בירדן, הכלבים נובכים, השיירה עוברת, עזוב. לא, אנשים רואים את המציאות, וכואבים אותה, ודואגים, כי בסוף זה אנחנו, זה הילדים שלנו, זה אתם, זה הדור הבא, מה יהיה פה, זה מדהיג. ולכן, קודם כל, אני אומר לנו, קודם כל, להתייחס, לחשוב, לראות מה קורה, ולחשוב מה עושים. פה כשאנחנו מדברים על השאלה הזאת, מה עושים, אז, מה עושים, או לפני מה עושים, מה חושבים, כי בסוף מה שעושים, זה תוצאה של מה שחושבים. וממני השאלה היא, מה אנחנו חושבים על כל הדבר הזה, על כל התרלול הזה. וכאן, אני חושב, שאנחנו נזקקים, ליסוד מאוד גדול, שחוזר בחזל, ועוד יותר, בקבלה, בהרבה מקומות, ואחר כך, בספרים, הרב קוק מעריך על זה הרבה, וזה מה שנקרא סוד הנסירה. סוד הנסירה, נסירה התחילה באדם הראשון, כמובן, אדם וחווה, היו מחוברים, גב אל גב, אחור באחור, ואז הם נפרדו אחד מהשני, ואז הם עברו מחדש פנים בפנים. כן, אדם הראשון אמר, זאת הפעם, עכשיו הוא ראה אותה, ועכשיו הוא בחר להיות איתה. עכשיו זה בא מרצון. הרב קוק כותב, באחת הפסקאות, בשמונה קבצים, הרב קוק כותב, נקרא רק שפת, היכולת לעמוד במעמד הופכי ומנותק מהקדושה, רק היא תיתן את האפשרות להרצון המשוכלל לצאת מן הכוח אל הפועל. וכל זמן שלא נתגבר כוח הרצון של הטוב בעולם כראוי, אין יכולת גם כן להינתק ממנו.
הרצון העצמי והנסירה עכשיו שימו ללב למשפט הבא, רק בעקווה דמשיכה יבוסם העולם עד שהרצון העצמי יהיה בתכלית הטוב. ולעומתו תתגבר היכולת גם על הנתיקה הגמורה. ובחירת ההידבקות בטוב האלוהי יהיה ברצון גמור וחופשי לגמרי. כלומר, אומר הרב קוק, ככל שהעולם מתקרב לגאולתו, לסופו, לתכלית שלו ולשלמות שלו, ככה הוא חייב להגיע לנקודת הרצון. המגמה ההלוקית היא שאנחנו נדבק בקדוש ברוך הוא, בתורה, בערכים האמיתיים, נדבק בהם לא בגלל שזה הרגל ולא בגלל שככה עשו אבותינו, ולא בגלל שהטבע האנושי ככה אומר, אלא אך ורק כי אנחנו בחרנו בזה. אנחנו חשבנו על זה ואנחנו רוצים את זה ואנחנו בוחים בז מחופש גמור, מרצון גמור, בלי שום איזשהו, משהו אחר שככה אנחנו על הדרך, רגילים בו, עושים אותו, למרות שהוא דבר טוב ונכון, אבל הוא לא מגיע מהמקום הפנימי והאמיתי הזה. כדי שהדבר הזה יקרה, אז יש את הנסירה. מה זה הנסירה? הנסירה, ככה בדקה, הנסירה זה ניתוק מהערכים הקודמים, שבירת הערכים הקודמים, ברגע הראשון זה נורא והיום, בדיוק כמו שאנחנו רואים עכשיו, זה ממש כמו נסירה, זה כואב מאוד, אתה מנסר, אתה חותך, אתה נפרד, אתה הפוך, אתה הפוך מכל מה שהיה קודם. היינו רגילים, משפחה נורמלית, שהיינו נערים, גם אצל מי שלא היה דתי, היה ברור מה זה משפחה, והיה ברור כל מיני דברים, ופתאום שום דבר לא ברור, על הכל אפשר לחלוק, על הכל אפשר לשאול מחדש מי אמר? מי אמר ש? מי אמר שככה נכון? מה, ככה כי ככה חשבתם אלפיים שנה? בסדר, הגיע זמן חדש, יש מחשבות חדשות, יש פרוגרס, יש התחדשות. התחדשות היא לא דבר שלילי, שאלה היא, כמובן, מה עושים איתו, ולאיפה הוא הולך, ומה המגמה שלו. ופה, זה מאוד משמעותי לשאלה, מה הולכים לעשות, כי אם אתה מבין, שכשיש איזה משהו בעולם, אז זה לא תאונת דרכים, אלא הכל זה מהלך אלוקי, גם כל הדעות המטורללות הללו, הם בסוף, כנראה, אם זה לא אחד לא שניים, אז כנראה יש פה איזה מגמה, יש פה איזה, לא שהקב' הוא חפץ בזה, ולא שהוא אמר למישהו לעשות את זה, ולא שום דבר, אבל כשבמציאות זה קורה, אז אתה שואל את עצמך, מה הרצונוי התברח במהלך? האם הוא רוצה שפשוט כל הזמן נתנגד, כל הזמן נגיד, זה לא נכון, זה לא אמיתי, ככה לא בונים משפחה, ככה לא בונים חברה, ככה לא בונים צבא, ככה, ככה, ככה לא, וככה לא, וככה לא, או שתבוא ותגיד, רגע, אם יש פה כזה מהלך שרוצה שוויון, אז בוא נברר לעומק עוד פעם את מושג השוויון. זה כנראה דורש מאיתנו להיכנס עוד יותר לעומק, ולהבין, אולי עד היום לא מספיק חשבנו על זה, אולי עד היום אמרנו מה, הכל שווה, לא הכל שווה, מה, לא כל האצבעות שוות, ובבחינה פיזיולוגית זה לא, גברים אנשים לא דומים, ויש כל מיני סיבות פשוטות וטבעיות והגיוניות, שעד היום הם מחזיקו מעמד, ואנשים חיו עם זה, והיה להם טוב עם זה, כי זה באמת אמיתי ונכון, אבל עכשיו צריך להגיע לרצון גמור, צריך להגיע לחופש גמור, לבחירה גמורה, ולכן, כל המושגים הללו, כאילו הכל נפתח, מחדש, וצריך לחשוב על הכל עוד פעם, ועוד פעם, ועוד יותר עמוק, ועוד יותר עמוק, כנראה, ופה אני אומר משהו, שאני מרגיש לפעמים, שהוא אולי אחת הנקודות, כשאני נמצא בדיונים האלה, בין כל מיני אנשים, לפעמים אני מרגיש את ההבדל, בין מי שעוסק בלימוד קבלה, לבין מי שלא.
הבנת המהלכים האלוקיים לא יודע, אני לא יכול לדעת אף פעם מי עוסק ומי לא, אבל לפחות מבחינה חיצונית, הרבה פעמים זה ככה נראה, שמי שככה מצוי לא מעט בלימוד הקבלה, יותר מבין את המהלכים הפנימיים של העולם, ופחות, קודם כל, פחות נלחץ. פחות נלחץ ממה שקורה, ושוב, לא עדישות, נזהר מאוד מלא להיות בלחץ, זה לא אומר להיות עדיש, כמו שאמרתי קודם, מאוד חשוב להרגיש ולחיות את מה שקורה, אבל לחץ, זה איזשהו חוסר ביטחון, זה איזשהו תחושה של לאיפה זה הולך, הכל פה מתפק לי, מה יהיה? וכשיש חיבור עמוק לפנימיות, אתה מבין את המהלכים האלוקיים, אולי גם יש קצת אחיזה להבין מה קורה ולמה קורה, לדוגמה, כמו המושג הזה של הנסירה, שהוא מאוד קבלי, ואחר כך הוא הרב קוק וכדומה, אבל זה דורש הרבה התבוננות פנימית, וכשאתה לומד את המושג הזה, אז אתה, קודם כל, קצת פחות נבעל. האמת לא מפחדת, ככה אומר הרב קוק באחת העיגרות, האמת לא מפחדת מהסתירות, כמו שהמדע מפחד עמנה. אז על אותו משקל הייתי אומר, מי שנמצא עמוק בתוך תורה, יודע כמה הדבר הזה הוא עמוק ומהלכים אלוקיים יש בו, הוא לא כל כ פוחד מהסתירות או מהמאבקים. הוא יודע, יש לזה מגמה, והוא מנסה לעשות משהו מהמגמה הזאת, ועל לעשות משהו, זה זה. לעשות משהו, זה לא… תראו, יש פה דברים שצריך להתנגד עליהם בפועל. זה לא קשור לדברים מעשיים. נתתי קודם דוגמה של הצבא. אז חד משמעית, כל רבני ישיבות ההסדר, גם במרכאות הליברליים ביותר, כולם מסכימים שאין מצב להכניס את הבנות לתוך חיל השריון, מי שהיה פה בשריון מבין מה זה, ובכלל לצהל, ובכלל לחילות קרביים וכו', אבל לא שייך. גם הכי פתוחים כביכול, כולם מתנגדים לזה, וכולם כאיש אחד מתייצבים אחורי האמירה לצבא, שאומר תקשיבו, אין מצב שנסכים לזה. ואותו דבר גם, לא יודע מה, תגיעו מחר, לא יודע, הילדים שלכם יבואו מהבית ספר, מקווה שזה לא יקרה, אבל לא בשמיים. חייבים לבוא מהבית ספר עם איזשהו ספר לימוד, אתם תעשו איתם שיעורי בית, ופתאום אתם תראו כל מיני דברים, שאולי הבית ספר לא שם לב, אולי הבית ספר מלכתחילה מחנך ככה, או שהוא לא שם לב כל כך מה בדיוק קורה שם. ואתם תופקים על השולחן, אתם הולכים למנהל, למורה, אתם אומרים לו תקשיבו, אין מצב שהילד שלי, אתם לא יודעים, תלמדו אותו את זה, או את זה, אני לא מוכן. זאת אומרת, זה לא קשור לדברים מעשיים ספציפיים שנתקלים בהם בחיים, וצריך לעמוד אליהם בצורה תקיפה, כי זה חלק מהתמודדות. יש מי שמושך לכיוון, ויש מי שמושך לכיוון אחר, שהוא עם ערכים אחרים וכדומה.
מלחמת הדעות אבל מבחינת המהלך הפנימי יותר, מה שצריך לעשות, יש ככה, יש ברב קוק ביטוי מאוד יפה, אני אוהב לקרוא אותו. הוא אומר כך, זה נמצא באגרות בעיגרת קופלאם מדלת, אני חושב, או תף עין חטא, שפה שתי אגרות שעוסקות באותו עניין של מלחמת הדעות. הרב קוק אומר, הוא בכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את הרמון התורה ממעלה, ובזה אנו מתרוממים על ידה. ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואחר כך כשאין אנו נלחצים משום דבר, שימו לב לביטוי, כשאין אנו נלחצים משום דבר, אנו יכולים, בלב מלא ביטחון, להילחם עליה גם קודם כל. דעה מנוגדת, אתה בונה את הרמון התורה ממעלה. אתה לא בישיר דוח זה לא, אלא אתה אומר רגע בוא נברר עכשיו יותר לעומק את המושג הזה עצמו, שמדברים עליו, בוא נראה מה מדברים, למה כל כך זה בוער להם, מה הנקודה פה, בוא ננסה לברר את נקודת האמת, בוא ננסה לבנות את הרמון התורה יותר גבוה. עכשיו זה יכריח אותנו לא רק להתנגד, אלא להבין כמו שאמרה הנסירה, הנסירה באה לבנות רצון יותר חופשי אמת יותר גדולה ממה שהכרנו עד עכשיו. זה דבר מאוד מאוד משמעותי. צורת ההתייחסות לדבר הזה היא משנה מאוד את הדבר הזה, וגם אם אתם שואלים אותי, אני חושב שבסוף היא גם משפיעה יותר. מי שכל הזמן בלחץ ומתנגד, הרבה פעמים הוא יוצר מצב שהצד השני נקרא לזה את זורח העניין רוצה דווקא עוד יותר דווקא לעשות זה אתה מתנגד לי, אני אעשה עוד יותר, דווקא נגדך יותר חזק. כי זה הטבע של האדם כשהוא מתנגד אנחנו יודעים איזה אנרגיות נוצרות כשיש התנגדות ישירה. אם אתה בא לא בהתנגדות ישירה אתה אומר רגע, מה אתה אומר כך וכך, מעניין בוא נחשוב רגע מה אומר המושג הזה לעומק ואז אתה בונה על זה את הדבר יותר לעומק, בתוך זה שאתה בונה את זה יותר לעומק, עם אלה מתברר כבר נקודת השקר וחוסר המת הפנימית וחוסר ההיגיון הפנימי וחוסר המוסר או מה שזה לא יהיה בדעה הזאת, ויכול להיות שיש גם איזה נקודה מסוימת אחת שהיא אמיתית תיקח אותה, את הנקודה האמיתית הזאת תצרף אותה תבנה איתה את הדבר היותר גדול ממילא קודם כל הציבור ילך איתך.
השפעת הציבור אנחנו וזה אולי הנקודה השנייה והאחרונה פה בעניין הזה, אלה ש כמו שאמרתי, שמאוד מאוד מתנגדים לזה איך הם עושים את זה? הם עושים את זה מול המערכות הלאומיות, זאת אומרת זה בפוליטיקה זה מנסים להגיע לתקשורת, לבתי משפט למערכות הלאומיות. באיזשהו מקום אם אתה עובד עם הציבור, הציבור העם שבשדות, האנשים ככה פה, כמו באשדוד בכל מקום אחר בארץ אתה מנסה לפגוש את הציבור עצמו מתוך זה שאתה פוגש את עצמך קודם כל ועושה את העבודה לעצמך וביחד בבית המדרש מבררים את הדברים ואז אחר כך כשאתה פוגש ציבור אתה מנסה בכל אחד עם המעגלים שיש לו לדבר על הדברים האלה ולהסביר אותם בכיוון הזה. ממילא ההשפעות שמנסים להשפיע אותם הם גם לא ישפיעו כי מנסים להשפיע אבל אם האדם מהשטח הוא פוגש משהו אחר, פוגש דעות אחרות פוגש גם התייחסות אחרת לא של דווקא של נגד אלא התייחסות של עומק סביב אותו מושג וממילא זה כבר הדבר הזה בטל. חז"ל אומרים והיה אם שמוע תשמע מכל ה' אלוהיך. חז"ל אומרים אם תשמע בישן תשמע בחדש. העיקרון של המושג הזה הוא מאוד פשוט. הוא אומר אתה רוצה להתחדש? צריך להתחדש. המציאות מתחדשת החיים מתחדשים ואנחנו בדור בתקופה שההתחדשות היא מדהימה. מסתכלים אחורה כמה עשרות שנים חמישים שנה, מאה שנה אנחנו בעולם אחר לגמרי מכל הבחינות המדעיות והחברתיות העולם פשוט עף ויש התחדשות וזה לא תאונת דרכים זה התחדשות אלוקית. אומרים לך חז"ל אתה רוצה לשמוע בחדש? אתה רוצה להיות פרוגרסיבי? אנחנו רוצים להיות אנחנו רוצים להתחדש מי לא רוצה להתחדש? להתחדש בעוצמה כן אמרנו פרוגרסיבי זה מתחדש והולך אנחנו רוצים להתחדש וללכת אם תשמע בישן תשמע בחדש אם תהיה מחובר לעומק גדול לפנימיות גדולה כמובן יש פה עניין של מסורת יש פה עניין של דרך ארוכה אלפי שנים של של אמונה ותורה וערכים אבל לא ללכת עם זה רק כי זה השמרנות הקלאסית כולם עושים הסבתא עשה, הסבא עשה אבא עשה גם אני עושה לא חושב יותר מדי למה אבל זה אמת ואני עושה אותה זה בסדר יש אנשים שמתאים להם ככה וזה בסדר להם ככה כי הם ככה חיים והם לא צריכים את כל כל ההתפלספיות האלה לא מעניינות אותם הם חיים את האמת הזאת ולא מעניין אותם.
בניין האמת אבל במישור הלאומי הכללי כיוון שכמו שאמרנו יש קולות אלה אז מול הקולות האלה אתה בא ואתה אומר אוקיי אני עושה את כל מה שתמיד עשיתי ומה שאבותיי עשו וברור לי שזו אמת גדולה אבל אני בונה את האמת הזאת עוד יותר גדולה אני שומע את הקולות שנאמרים ואני מנסה לפתוח את האוזן ולהגיד רגע מה זה בא להגיד לי מה הנסירה הזאת רוצה לבנות לי מחדש עכשיו בכל המושגים האלה שמשפחה ושוויון וחופש וזכויות ומה שאתם לא רוצים מה זה בא לבנות לי עכשיו יותר גבוה אז אם אני בא בשם הישן פלוס החדש הרוחני שאני מחפש אותו ועם זה אנחנו באים ועם זה אנחנו פוגשים גם את הציבור אז בסוף הבניין מלמטה נופל. זאת אומרת ישאר שם למעלה איזה כמה איזה קובץ אנשים שמנסה להיחדש איזה משהו אבל אבל אין לו על מה להישאר כי זה לא באמת חדש הנה יש אחרים שלוקחים את החדש הזה ושוויון אותו עוד יותר גבוה והם גם פוגשים את הציבור ומסבירים לו את הדבר הזה אז ממילא הדבר הזה יורד ואת זה אתה עושה ברוגע את זה אתה עושה מתוך רגיעה אתה מבין את המהלך האלוקי אתה מבין מה הוא בא להגיד לך אתה לא בלחץ אתה כן בחדוות ברור בחדוות לימוד בחדוות עשייה בחדוות לפגוש את הציבור וללמד את הדברים האלה אבל אתה לא בהתנגדות ישירה ואתה לא בלחץ שעוד מעט המדינה לא יודע מה הולכת ונהפכת ופה זה באמת עניין של של הבדלים אולי מסוימים בגישה ואנחנו מציעים ככה בישיבה שזאת תהיה התייחסות שלנו לנושא הזה שבכל מקרה כמו שאמרנו לא נתייחס אליו באיזושהי אדישות כי בסוף יש כאן משהו שקורה וכדאי שנאמר ונחווה ונחיה אותו ונחשוב עליו ונגיד מה אנחנו חושבים עליו ומה אנחנו עושים איתו ובעזרת השם אני מקווה שהעם ישראל ילך ויעלה ויברר את הדברים לעומקם טובה ולברכה בעזרת השם.
