ארץ הוריים טובים, ברוכים השבים לכולם. במשרד השם, ישר זמן טוב ושוב קורה קורה בחומר, קורה ברוח. במשרד השם, כן, רצינו לדבר היום קצת על משנה מפורסמת בפרקי אבות שכל פעם שקוראים אותה זה ככה עובר לנו מאיזשהו תחושה מה אנחנו בדיוק אמורים לעשות עם המשנה הזאת. האם היא באמת דרך חיים? האם זה דרך חיים שמתאימה לנו היום בעולם שלנו? וזה המשנה שאומרת: כך היא דרכה של תורה, אבות פרק ו': כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה ועל הארץ תשען וחיי צער תחיה ובתורה תעמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. בצורה פשוטה, המשנה הזאת אומרת שאם רוצים באמת לזכות בתורה, זה דרכה של תורה. אם רוצים באמת לקנות תורה שתורה תהיה חלק מאיתנו, נצליח בה, נתקדם בה, נבין אותה, נחיה אותה וכו'. מה צריך לעשות? צריך לחיות בצורה מאוד פשוטה, מאוד צנועה, מאוד מינימלית. כמו שכתוב פה: פת במלח, מים מה שצריך, אוכל מה שצריך, לישון איפה שיש לשים את הראש. ואם עושים ככה, מצליחים. מצד שני, כשמסתכלים ככה על החיים שלנו היום, זה כאילו נראה לא רלוונטי. מה שייך היום לאכול פת במלח? איך זה קשור בכלל? איך זה מסתדר עם החיים של הברוך השם, של השפע שהקדוש ברוך הוא מעניק לנו ונותן לנו? הזמן היום, אנחנו לא יכולים לזכות בתורה, לא יכולים להצליח בתורה. איך אנחנו צריכים להתייחס לדבר הזה?
דרכה של תורה אז באמת המפרשים עצמם, באמת אפשר לראות אצלם מבחינה מסוימת שני כיוונים. כיוון אחד שאומר אותו המהר"ל בפרק ו': אל תונאב. נראה שהוא לא עושה לנו הלכות. אני אקרא כמה שורות מלשונו. אומר המהר"ל בפירוש שלו "דרך חיים" על פרקי אות: יראה לומר שאמרו כך, דרכה של תורה. ומה שאמרו בשבת דף פ"ג: אמר ריש לקיש אין התורה מתקיימת אלא במי שממיט עצמו עליה, שנאמר "וזאת התורה אדם כי ימות באוהל". ופירוש דבר זה שאין ספק כי התורה שכלית והאדם בעל גוף חומרי, ואין ספק כי השכל והגוף הופכים מתנגדים זה את זה. ולפיכך אין לתורה קיום בגוף החומרי, שאיך יהיה לתורה שום שכל קיום בגוף החומרי כבל שהם הפכים ואין לה מידה אל אשר הם הפכים יחד. לכן אמר שאין התורה מתקיימת רק אם ממיט עצמו על התורה שמסלק הגוף לגמרי וכו'. וכן אומר לנו המהר"ל, באמת זה נערת ככה. למה זה ככה? כי הוא מסביר, הוא אומר התורה זה דבר רוחני, קורא לזה שכלי. כידוע, שכלי בלשון של המהר"ל זה רוחני, זה נשמתי, זה דבר אלוקי. הגוף שלנו חומרי ולכן אם הגוף שלנו יהיה פעיל מדי, יהיה יותר מדי זוקק את הדברים החומריים שלו, שזה הפוך מפת במלח ומים במסורה, אלא הוא יחפש תענוות, הוא יחפש באמת שיהיה לו הכל ככה וטוב ובענה וכו'. אומר המהר"ל, זה לא מתאים עם התורה. אתה רוצה לזכות בתורה? צריך באמת לסכל בגוף, לא להשקיע באמת, לתת את כל הכוח ואת כל ההשקעה ואת כל העוצמה בדבר הרוחני ואז הדבר הרוחני יכול להתקיים בידך ולהצליח בידך.
הקרבה יוצרת קרבה אז המהר"ל אומר והדברים הם כמובן אמיתיים. אי אפשר להעביר אותם ככה כלאחר יד ולהגיד כאילו טוב חז"ל אמרו, המהר"ל אמר, לא רלוונטי מבחינתנו. אם זה חז"ל ואם זה תורה ואם זה האמת, אז זה האמת. אז צריך להתמודד עם האמת הזאת. אבל באמת מפרשים אחרים, כמו אחד מהם גורנו ברבנו הרב צבי יהודה, יש ספר שלו קצת פחות מוכר אבל תראו אותו בספריית ספר דק כזה שנקרא "קניין תורה" שכתב אחד מהתלמידים של הרב צבי יהודה על פי שיעורים שהוא נתן על פרק שישי שם מסכת אבות. ושם הוא מביא שהכוונה של חז"ל הייתה שאדם יהיה מוכן לחיות חיים אלה, אבל הוא לא חייב לחיות את החיים האלה כך בטוח. כלומר, נסביר. הייתי אומר את זה אולי ככה במילים שלנו: הייתי אומר שאדם לא יהיה מכור, זה אולי מילה מוגזמת, לא יהיה תלוי בדברים האלה. שהוא לא יהיה תלוי שיש לו את השפע. בסדר גמור שיש לך יותר, אתה לא חייב לאכול פת במלח ומים במסורה. אתה לא חייב. כלומר, אם יש לך אפשרות ליותר מזה, זה בסדר גמור. זה לא סותר את התורה ללמוד תורה בעמקות וברצינות ולאכול טעים ולאכול נעים ושיהיה לך מיטה נחמדה וטובה ושגם יהיה לך משהו מעבר למים שהוא טעים לך, זה בסדר. הנקודה שהיא מתחברת למה שאמר המהר"ל שלא יהיה סתירה, זה מתחבר בנקודה הזאת. כלומר, אם אתה לא תלוי בדברים האלה אלא אתה בעצם מוכן מבחינתך למצב שבו זה מה שיש לך, כלומר, תאורטית מחר לא יודע מה קורה ואין לך עכשיו את האוכל שאתה רגיל אליו ואוהב אותו, יש לך משהו הרבה יותר פשוט מבחינה אכפת במלח, אתה לא תלוי באוכל ההוא אלא אתה אוכל את מה שיש וממשיך הלאה לעשות בתורה. אם זה ככה, אז בעצם קיימת את מה שאומר המהר"ל. למה? כי מה שאמר בעצם רוצה לומר זה תלוי בגוף שלו. הגוף שלו משעבד אותו, הגוף שלו בעצם לא מניח לו להיות כולו באמת עסוק בדבר המרכזי שזה התורה. אז באמת יש סתירה בין הדברים כי הסתירה אתה רואה את זה ביטוי באותו רגע שאין לו עכשיו, הוא מתחיל להיות טרוד והוא מתחיל עכשיו לראות איך כן יהיה לי. אז הוא צריך שיהיה לו יותר כסף, הוא צריך עכשיו להוציא יותר זמן כדי ללכת ולהתעסק באותו אוכל שהוא רגיל אליו או כל צורך אחר. כן, זה כמובן רק דוגמאות שנאמרו פה. הוא לא חופשי, הוא לא בן חורין לעשות בתורה כי הוא איכשהו כל הזמן בצורה כזאת או אחרת מוטרד מהתנאים האחרים שדרושים לו לזה מבחינת הגוף. ואם זה ככה, אז באמת הוא באמת לא יכול כמו שהמשנה אומרת. אז ככה אתה לא יכול להתקדם בתורה. אבל אם אתה מוכן למציאות הזאת, אם היא תקרה, אתה מוכן לוותר על זה, אתה מוכן אפשר לומר לאיסורים האלה, אתה מוכן לקשיים האלה שכרוכים בזה שאתה מוכן להיכנס חזק לתוך עולם של תורה, אתה מוכן בשביל זה גם לוותר על הדברים אם יש צורך. אם אין צורך, מצוין. אבל אם יש צורך, אתה יודע בפנים שאתה מוכן. היה משפט מאוד יפה ש… חושב שמעתי אותו ראשונה מהרב דביר שאמר: להקרבה יוצרת קרבה. כלומר, אם אתה מוכן להקרבה על משהו, אז אתה מתקרב לאותו ערך שבו אתה מוכן לוותר על דברים בשבילו. זה יכול להיות הרבה דברים בחיים. זה יכול להיות בזוגיות, זה יכול להיות בשביל הילדים שלך, זה יכול להיות בשביל המדינה שלך, זה יכול להיות בשביל הרבה דברים. דברים שהם חשובים לך ואתה רוצה להתקרב אליהם ואתה מקריב בשבילם אז הקרבה יוצרת קרבה. אז לענייננו פה, אנחנו רוצים להתקרב לתורה. אנחנו רוצם שהתורה תהיה הדבר המרכזי מבחינת החיים שלנו. זה הדבר הכי חשוב כי אנחנו מבינים שזה הדרך. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. זאת האמת. אתה מוכן בשביל הקרבה הזאת לתורה, בשביל לזכות בדבר הזה שנקרא תורה, אתה מוכן להקריב אם יש צורך. עכשיו להקריב זה הרבה דברים. המשנה נתנה דוגמאות של אוכל ושתייה, אבל זה לא רק אוכל ושתייה. יש הרבה דברים שאתה מקריב בשביל תורה.
הקרבה למען התורה אתה באמת בדברים הפשוטים הגשמיים. אם אתה באמת נגיד כסף, אז יכול להיות דברים אחרים בגילאים שלנו, שלכם פה, שהם יותר תלויים. אז יכול להיות שיש להם יותר כסף כי יש להם יותר זמן והם מה שנקרא בלשון העם "עושים כסף". כלומר, הם עובדים, הם משקיעים, הם מתעסקים בזה. מי שמתעסק בזה הוא עוזר לו, אז יש לו יותר. אז יש הקרבה שאתה מוכן עכשיו שיהיה לך פחות כסף כי אתה מקריב משהו אחר. יש לך ערך עכשיו ל משהו אחר, סתם משהו אחר. יש לך תורה, משהו הרבה יותר גדול. יש כל מיני דברים בחיים, יש כל מיני אירועים. יש כל מיני אירועים ברוך השם, אירועים חברתיים, משפחתיים, כל מיני דברים שבשבילם צריך לנסוע מהישיבה. יש דברים שברור שנוסעים, אין פה שאלה אם אדם לא נוסע לאירועים בקרבה ראשונה, במשפחה שלו או דברים, חבר הכי טוב שלו בעולם. אבל כמו שכולנו יודעים, יש גם מעגלים. מעגל שני, מעגל שלישי, גם במשפחה, גם בחברתיים. כל הדברים יש מעגלים וכל הביצה יוצא לכל דבר, לכל אירוע, לכל איזה עניין שאתה נוסע כל מיני בילויים כדאי לאחרים, כל מיני דברים יש. זה ביטור. לבטר על זה, כן, זה ביטור. אתה מוותר על משהו שהיה נחמד לך, היית רוצה, אתה נהנה ממנו, כל מיני דברים, בסדר. מצד שני, זה לא יפגע בלב אחד שלא תבוא, זה לא איזה משהו. אתה מחליט בשביל התורה שאתה מוותר. זאת אומרת, אתה לא תלוי בזה, אתה לא מחויב. אתה לא… אני לא אמרתי, אני לא רוצה להגיד מכור כי מכור זה מילה יותר מדי כבר. מי שמכור זה כבר ממש לעשות טיפול של יציאה מהתמכרות. אבל מדברים על דברים שהם בפועל אנחנו לא יכולים בלעדיהם, נגיד ככה. זה לא יותר והגדרה, זה משהו שאתה מאוד קשה לך בלעדיו, אתה מאוד רוצה אותו. ולכן כשזה עומד מול עוד כמה שעות תורה, כמה שעות לימוד תורה בישיבה, חצי יום, יום, כמה שעות חלילה או בחירה של אדם שהוא בוחר בדבר הזה, אז הוא מחליט לא להקריב אלא לעשות את הדבר הזה ולא להקריב בשביל התורה.
היסורים כדרך לזכות בתורה ובאמת מה שעומד בעומק של המשנה הזאת "כך היא דרכה של תורה", מה שעומד בעומק זה ההבנה חוץ ממה שאמר המהר"ל, זה ההבנה של הגמרא בברכות שהגמרא אומרת שלושה דברים נקנים בייסורים ואחד מהם זה התורה. וכל המפרשים בצורה כזאת או אחרת מסבירים כמה שובות. אומר הרב קוק, אנחנו מזכירים את זה הרבה פעמים בהקשר של ארץ ישראל כי ארץ ישראל היא אחד מהשלושה דברים האלה, אבל העיקרון נכון בכל הדברים. אומר הרב קוק, הוא אומר ככה: יש מעלות שבטבע האדם לפי שורש יצירתו ואשר הוא אדם. וכיוון שהן שוות לטבע אין צריך יסורים כדי לזכות עליהם. אמנם לזכות למעלה ולפוץ לטבע ולמעלה מן הטבע אין כוחות בגוף שהם טבעיים מוכנים לזה כי הם על ידי היסורים. כי אין הנבואה שכשהייתה חלה היו עבריהם מתפרקים כמו שבעיר הרמב"ם. זה מפני שהנבואה היא מעלה עליונה לפוץ לטבע. אין הגוף הטבעי בקופה כי הם על ידי היסורים. לכן אומר הרב קוק, העיקרון של היסורים זה העיקרון איך אנחנו עוברים ממצב טבעי למצב אל טבעי או למצב שהוא קורא לזה מחוץ לטבע. מחוץ לטבע זה מעל הטבע, זה משהו שהוא לא בתוך הטבע עצמו. התורה זה דבר שהוא מעל הטבע, אבל זה ניתן לנו. זאת אומרת שאנחנו מסוגלים לזכות בתורה לא מעל הטבע במערה כזאת שזה לא שיי אלינו, זה מחוץ לטבע. והקדוש ברוך הוא בחסדיו נתן לנו את זה ואומר אתם מסוגלים להתרומם לתרגל הזאת של המפוץ לטבע הזה, אתם יכולים לנהלות לשם וזה יכול להפוך להיות חלק מכם. כדי שזה יקרה צריך היסורים לפחות בתחילת הדרך, צריך היסורים כדי לקנות את המעלה הזו. כי בצורה הטבעית אז הגוף הוא נמשך לדבר בתורים החומרים כמו שעבר המהר"ל. הגוף נמשך לצרכים שלו למאכל, למשתה, לשינה ולאירועים וכן על זה הדרך. ואם הוא רוצה לזכות בתורה אז הוא צריך קצת להתגבר על הדבר הזה שנקרא צרכי הגוף. ואם הוא נמצא במקום הזה שהוא מוכן להתגברות לזאת אז הא לא יכול לעבור אמצעיות דעה. אין בעיה, זה לא יכול להתגבר, זה לא יכול לתגבר, זה לא יכול להתגבר.
