כן, אז נראה שאפשר להרגיש באוויר איזו תחושה בשבועות האחרונים מאז שחזרו השבויים, ברוך השם, באמת בשמחה גדולה ובסייעתא דשמיא הגדולה. ולכאורה גם איזושהי הקלה מסוימת מזה שכביכול הסתיימה איזו מערכה מסוימת באמת באומץ הגדול, בלחץ, במתח, כמובן באיסורים הגדולים, כל מה שמלחמה כוללת בחובה. אבל מהצד השני, כמובן, נראה שחלק מההנהגה גם הצבאית, גם המדינית וגם חלק מהאנשים בעם די שמחים כאילו על המציאות הזאת שבה אנחנו נמצאים. אבל מצד שני, כולם בסתר ליבם יודעים שבאמת לא באמת סיימנו. אנחנו תמיד אומרים פה שאנחנו לא פוליטיקאים וגם עוד לא רמטכ"לים, אז תמיד יש דברים שאנחנו יודעים ולא יודעים. אנחנו באמת במדרש מנסים קצת להסתכל על המהלכים הנימיים יותר של הדברים. כשאנחנו מסתכלים ככה בצורה יותר פנימית, יש איזושהי תחושה של החמצה. וזה משהו שחוזר על עצמו הרבה פעמים בהרבה מערכות כאלה שהיו. פעם קראו לזה מלחמה, פעמים קראו לזה מבצעים כאלה ואחרים, אבל הרבה פעמים חזרה התחושה בסופו של דבר שעצרנו לפני הסוף, אולי אפילו הרבה לפני הסוף. והשאלה היא באמת למה, מה קורה פה?
הגישה הציונית למלחמה אז באמת בצד הפשוט של הדברים אנחנו אומרים שעם ישראל הוא לא אוהב מלחמות, הוא עם צדיק, עם עדין, באמת זה לא הנקודה שלו. ולכן כל פעם שרק אפשר, ברגע שאפשר קצת כאילו להרפות ואיכשהו לחיות ולהסתדר, אז אנחנו מעדיפים ככה על פני האחיזה בחרב. אבל זה לא מספיק בשביל לנתח לעומק. מה גם שזה באמת לא נכון. זאת אומרת, זה שאתה לא אוהב להילחם או לא רוצה להילחם זה ברור, אבל זה לא אומר שאתה לא תילחם אם צריך. אז באמת אולי מה הנקודה ככה קצת יותר לעומק? יצא לי לאחרונה לשמוע איזו הרצאה מאוד מעניינת שידעתי חלקים ממנה, אבל קיבלתי ככה איזשהו עוד תמונה שעזרה לי קצת להבין את הסיטואציה. בכל הוגי הציונות, כשאנחנו מסתכלים בספרים שלהם, המפורסם שבהם זה הרצל והמפורסם שבספריו ידוע "מדינת היהודים". מי שעובר על הספר הזה רואה שאין צבא בתוכנית של המדינה של הרצל. אין צבא. מה שיש שם זה אולי מקסימום כמו איזה משמר אזרחי, כמה אנשים שיש להם נשק ככה כדי קצת להשליט סדר אם פתאום יש איזו קטטת רחוב בין כמה אנשים. נקודת המוצא של הוגי הציונות הייתה באופן חד משמעי שאנחנו באים לארץ לחיות בשלום ובטוב עם מי שנמצא פה. כמובן שהמספרים גם של מי שהיה פה אז היו הרבה יותר קטנים כמו שהמספרים שלנו היו יותר קטנים, אבל הדיבורים היו באמת על חיים משותפים. נכון שזה מדינה של יהודים כי אין לנו ארץ אחרת, זה המקום שלנו, רודפים אותנו בגלות והיינו פה פעם, אנחנו חוזרים לפה. אבל אין לנו בעיה לחיות עם אחרים וללמד אותם דברים. וזאת הייתה בדנ"א העמוק של הוגי הציונות.
הרב קוק והמלחמה החידוש שהתחדש לי שהרבה שנים התקשיתי בו, ממש הרבה שנים, כשאני מלמד "אורות המלחמה" אני מגיע לפסקה ג' ויש לי איזה מין קוויץ' כזה בלב ואני לא יודע לגמרי איך להסביר את הפסקה הזאת. ועכשיו הבנתי אותה יותר. ב"אורות המלחמה" בפסקה ג', אני רוצה להזכיר לכם שהרב קוק עולה לארץ בטאפ רייש סמך ד' למניינם, אלף תשע מאות וארבע. זה ימי התחלת העלייה השנייה. בתקופה הזאת כל האנשים שמגיעים לפה ממש לא מתכוננים, לא חושבים ולא רוצים בחלום הכי זה שלהם לדבר על צבא ובטח לא על מלחמה ובטח לא על משהו התקפי לחלוטין לא. ונראה שגם הרב קוק חושב ככה, כי הרב קוק אומר: "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש פה רצון פנימי עד אשר תבוא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רישאה וברבריות". זה הזמן שאנו מקווים, אומר הרב קוק, נראה שזה הזמן הוא הגיע. עכשיו תראו מה הוא אומר: "בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה והנה הגיע הזמן קרוב מאוד העולם מתבשם ואנחנו נוכל כבר להכין עצמנו כי אפשר להנהל ממלכתנו על יסודות הטוב החוכמה היושר והערה האלוהית הברורה אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים עליה". הרב קוק חושב לגמרי כחלק מהתקופה, זה בסדר, כאילו זה חלק כנראה מאנשי התקופה במידה מסוימת. הרב קוק חושב שוואלה, תיקנו את הרי הגלות הייתה בגלל שהממלכה שהייתה פעם היא הייתה מלאה רישה וברבריות. זאת אומרת, המלחמות גרמו לזה שהיינו מאוד לא רק אכזרים אלא היינו כל הממלכה שלנו הייתה מושחתת. בית ראשון, בית שני היה שנאת חינם, בית ראשון היה עבודה זרה, שנאת חינם, העסק לא היה טוב. אז יצאנו לגלות ועכשיו חוזרים ואולי העלם מתבשם. הרב קוק אומר העולם מתבשם ואולי כבר הגענו לתיקון שאנחנו נשלוט, אנחנו נהיה פה בארץ ישראל, אבל זה יבוא בטוב.
השינוי בהבנה ההיסטורית מתי לראשונה הדבר הזה מתחיל להתנפץ מבחינה היסטורית? סליחה עכשיו על שלוש דקות של שיעור בהיסטוריה, אבל זה חשוב. באלף תשע מאות עשרים למניינם, יש את המאורעות הראשונות שהערבים לראשונה מתחילים לפגוע בנו. עוברות שמונה שנים ועדיין לא משתנה משהו מהותי, אבל זה מתחיל לסדוק קצת איזה סדק קטן. עוברות שמונה שנים ויש מאורעות תרפ"ט. הייתי עכשיו בבין הזמנים באיזה סיור במקום שקשור למאורעות תרפ"ט והמדריך אמר שזה כאילו אתה הולך לאיזה אירוע. מה זה אירוע? מאורעות תרפ"ט רצחו שם יהודים בכל הארץ, בחברון, ביפו, במוצא, בכל מיני מקומות. קוראים לזה מאורעות כאילו היה איזה אירוע נקודתי. עכשיו היה עוד אירוע, בסדר, זה לא מלד על הכלל. אנחנו לא ערבים פה, קצת עוד לא נופל האסימון. מתי התחיל פה האסימון בצורה יותר משמעותית? במה שנקרא המרד הערבי הגדול, עוד פעם למניינם, סליחה לשימוש, אלף תשע מאות שלושים ושש עד שלושים ותשע. פה יש כבר התקוממות מאוד רצינית של הערבים גם נגד הבריטים וגם כמובן נגד היהודים. ופה הנהגת היישוב מתחילה לזוז קצת במקום ולהבין שוואלה, אם אנחנו נשאר בעמדה הזאת שאנחנו שלום ואנחנו הכל טוב ואף אחד לא רוצה פה מלחמות, אנחנו נשאר ככה אנחנו נגיע למקום קשה. גם הולך ומי שאין לו איזה גרעין פנימי תת הכרתי שגורם לו להישאר בארץ, בצד החיצוני כשאתה שואל אותו או מדבר איתו, הוא באמת לא יודע. הוא אומר: "לא יודע, אני כבר פה, סבא שלי בא לפה." זה מפגש בבית לפני כמה חודשים, באמצע המלחמה, עם כמה אנשים חילונים. מישהו ארגן מפגש כזה, והיה שיח כזה. אחד אמר: "שמע, אני פה, סבא שלי בא מהשואה, אני נולדתי, אני דור שלישי פה, אני לא אלך מפה עכשיו. אני אוהב את המקום." וזה באמת וייס אותי, וייס אותי שחיל לכם, וייס אותי שרוצים להרוג אותי כל הזמן, וזהו. כי אם אין לו תשובות אם הוא לא מגיע למקור באמת ששם, וגם אחינו החרדים שהם יעזרו לכולנו להעיר את עינינו בתורתו, כל אחד במה שהוא צריך שיעירו את עיניו. אותו דבר ארץ ישראל היא סתם איזה מקום. כאילו דיברנו על זה פעם, אם אתה יכול ללמוד בחוץ לארץ תרה בתנאים יותר טובים, אז באמת תלך לחו"ל. כבר זה נאמר במלחמה, זה נאמר אם לא יהיה חוק גיוס אז נלך לחו"ל. מה העניין של ארץ ישראל? איננו פה איזה עניין. אז זה העיקר שהיא מהתורה מצוין, זה גם בגלות למדו תורה, אבל זה משהו אחר לגמרי. אנחנו מדברים על תורה חדשה. זה "שאבתם מים בששון ממעייני הישועה". זה בבתי המדרש האלה פה לומדים תורה חדשה, חדשה ישנה כמובן, חדשה שעומדת על כל התורה המסורתית, אבל לומדים לעומק מה זה עם ישראל, מה זה ארץ ישראל, מה זה תורה שהיא גדולה ומה זה אלוקות באמת במובנים הגדולים והעמוקים שלה.
הבנת המלחמה והעוצמה הרוחנית ורק המלחמה עושה את הדבר הזה שאנחנו כמובן רוצים גם משפחות מלחמות, אבל זה בדיוק העניין. אם אנחנו נכריע, אם נבין מבחינה רוחנית על מה אנחנו נלחמים, אנחנו נעשה את זה הרבה יותר מהר. בסוף יהיו הרבה פחות מלחמות, זה ברור. כי הרי פשוט תהיה הכרעה דה גם רוחנית וממילא גם צבאית, ממילא נחסוך הרבה מאוד מלחמות. רק כאילו בהפוך על הפוך רוצים כמה שפחות, בסוף נהיה כמה שיותר. אבל צריך להבין שהכל מתחיל מהרוח והכל מתחיל מפה. לא הבעיה עכשיו זה טראמפ, הוא לחץ וזה, זה הדברים החיצוניים שככה הם כביכול מסבירים את המציאות. אבל זה ברור שזאת הנקודה. אחרי מלחמת לבנון השנייה יצא דוח וינוגרד ובאנו עליו כמה פעמים. יש לי פה חלקים ממנו, זה מדהים. אנשים שהם לא דתיים, אנשים שהם לא דתיים, אנשים אובייקטיביים, כמה אנשים האזרחות, כמה אנשים מהצבא ישבו כמה חודשים טובים כדי לנתח מה היה שם ויש להם הסקנות מדהימות על הבעיה הערכית שהייתה בחוסר ההבנה על מה נלחמים. לא בחיילים הקטנים, כאילו מרמת מגד ומטה, זה לא שאלה. הם באים מסתערים לאיפה שצריך ואוסרים את הנפש. אבל ברגע שזה עולה למעלה וזה מתחיל להיות משהו יותר מנהיגותי, שם היה חוסר חוסר מנהיגות גם מבחינה צבאית היו בעיות של חוסר מנהיגות שלא הלכו קדימה, אבל גם מבחינה מהותית כאילו לא ידעו מה רוצים.
הבנת המלחמה והעולם זה מובן לגמרי שלא ידעו, כי באמת לא יודעים אם לא מבינים שהקדוש ברוך הוא השאיר את יושבי הלבנון כדי לברר לנו למי הארץ הזאת שייכת. זה נראה היום כאילו מה אתה רוצה עכשיו ליזום מלחמה אולי גם על דרום לבנון? כן, בעיקרון כן, בסדר. זה נראה דבר שהוא לא נשמע. למה הוא לא נשמע? כי מבחינה רוחנית אנשים לא מבינים אותו. אתה רוצה ליזום מלחמה בעזה עד הסוף? הנה כבר אפשר איכשהו אולי נסתדר, אולי יפורז, אולי לא. זה לא אנחנו צריכים להגיע לשם, אנחנו צריכים להילחם על זה, אנחנו צריכים לכבוש את זה. זה גם להכריע את הרוח מהעולם וגם בסוף להתיישב ולעשות את שליחותינו במקום הזה. היום ברוך השם בזכות המלחמה האחרונה שמעתי מאותו חוקר מלומד שחוקר את זה הרבה שנים את כל העניין הזה. אז באמת העולם אנחנו ככה חיים פה את היום היום, אנחנו לא כך מרגישים ולא מבינים, אבל העולם כולו המערבים התחיל להתעורר ללמוד מאיתנו להילחם. זאת אומרת מה שקורה פה בשנתיים האחרונות זה התחלה של דבר מדהים. לצערי לא מספיק, אבל בעיקרון זה דבר מדהים מה שקורה פה. ההתוששות שלנו מאחרי האלם הראשוני, מה שעשינו בלבנון בחיזבאללה, מה שעשינו לאיראן, מה שעשינו ללאחותים, מה שעשינו בסוריה ועוד דברים שאנחנו אולי לא יודעים אותם וגם מה שעשינו בעזה, אבל לצערנו לא עד הסוף. יש עוד הרבה עבודה ביהודה ושומרון בכל החזיתות.
העוצמה הרוחנית והמעשית אבל באופן עקרוני, באופן כללי, עם כלבי עקום תעוררנו עם כל העוצמה ונתנו בראש ולא היינו כאלה נחנכים. נתנו עם כל הכוח והעולם עומד ומסתכל על זה. גם העולם המערבי שכמו שאמרנו כולו חי ברצון אז נגד מלחמות תקופת הפיסנות קוראים לזה ממלחת העולם הראשונה ואחרי השנייה והלאה. הם מתחילים להבין שהעולם הוא לא כזה חמוד כמו שהם רוצים ויש רוע בעולם ויש ציר של רשע שהולך ומתעצם. זה מתחיל מסין וזה איראן וזה רוסיה שחשבו כבר שהיא התפרקה באלף תשע מאות תשעים ואחד והיא בכלל לא כל כך מתפרקה והיא מתחזקת כל הזמן ויש לה תוכניות עוד כל מיני דברים. העולם מסתכל גם העולם המערבי המתפייס וגם העול אותו ציר הרשע גם מסתכל טוב רואה שוואלה שעם ישראל הוא לא פראייר, אבל הוא כל הזמן ממשיך לנסות הוא כל הזמן לא עוצר כמובן בזה שלו. אבל הזה ברוך השם זה לזכותנו וזה סימן באמת גדול על הרוח של עם ישראל שהיא רוח חווה על הזמן ואיזה התגייסות ובאמת איזה מסירות וזה דבר מדהים. אבל זה לא מספיק, זה לא מספיק כי זה עדיין מלחמת הגנה, זה עדיין אין ברירה, זה עדיין ברגע שרק אפשר קצת לנשום קצת לעצור עוצרים. זאת אומרת עוד לא הגענו להבנה של צבא ההקפה לישראל ללמדם מלחמה. כן, צריך ללמוד להילחם מלכתחילה, לא רק להילחם פיזית שזה ודאי כל בחור וטוב צריך ללכת לקרבי. די פעם שומעים איזה טיפה התלבטויות שאפשר להבין אותם כי בעולם הרחב אנשים זה בכל זאת זה מפחיד אין מה להגיד נכון זה מפחיד זאת האמת זה מסירות נפש. אבל מכאן יוצאת הבשורה יוצאת הבשורה שנלחמים נלחמים בכל עוז ובכל תוקף לא מגמגמים וכל מי שיול הולך על זה. אבל נקודה עיקרית היא בסוף פה בבית המדרש וזה הנקודה המרכזית שצריך להבין שהעוצמות שהיא בנו פה העוצמות שכל אחד יבנה פה והעוצמות זה העוצמות של מה שעושים כל היום ולא איזה רגע מסוים שיש שיעור ושיחה על מלחמה. זה מי הדפילה בבוקר וזה מתחיל עוד קודם עם הדף היומי שבטח יתחדש פה ולאורך כל היום בעמל של התורה בעבודת השם בעירת שמיים באמת באמונה גדולה בלימוד אמונה גדול בלימוד הלכה גדול בלימוד תנ״ך גדול בלימוד גמרה עוצמתי בכל תפיסת העולם כל תפיסת החיים כל אחד שנמצא פה הוא בסוף שגריר הוא בסוף שליח הוא לא גם אם הוא לא אומר מילה הוא כמו שהוא נוסע באוטובוס הולך הביתה כל מקום שהוא נמצא הוא משדר משהו וכבר היום עם ישראל זה משדר משהו רואים את הציבור הזה ואומרים וואו זה ציבור זה ציבור שנלחם זה ציבור שיודע למה זה ציבור שמגיע למערכה עם אמונה הוא מגיע עם המון עוז עם המון רוח עם המון גבורה ציבור מדהים אבל צריך להצים את זה צריך להעמיק את זה צריך להיות במאות אלפים בצורה כזאת שפשוט זה מדביק את כל עם ישראל עם ישראל לא יכול לעמוד בפני העוצמה שיש פה ואנשים יבואו ויבקשו ללמוד להצטרף לשאול מה זה איך מגיעים איך עושים את זה עד שעם ישראל כולו יבין את מיהו ואת מהו ואז זה כבר זה כבר יהיה ברור שמכריעים מערכות ונלחמים כי יודעים על מה נלחמים ואז כמו שאמרנו בעזרת השם המלחמות יגמרו הרבה יותר מהר עם הרבה פחות נפגעים כי זהו כי זה יהיה חד וזה יהיה ברור וזה יהיה ערכי וזה יהיה באמת עם כל העוצמה הרוחנית מתוך זה תבוא גם העוצמה המעשית והמלחמתית ובעזרת השם אני מקווה שזה הפעם האחרונה שאנחנו ככה פסיקים מלחמה לפני שהיא מגיעה ליד הסופי שלה בזאת השם י״ה יעשה את הכל ברחמים גדולים לטובה ולברכה
