צהריים טובים. זכינו אתמול לחוויה מרגשת מאוד. לא נשארה עין יבשה בעם ישראל, גם מעצם החזרה של גיבור ישראל רן גבילי וגם מהערבות ההדדית וההתגייסות של עם ישראל כולו בתפילות. זה עורר אותי לשני דברים: דבר ראשון, לשאול את עצמי כמה אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל הניסים האלה שהוא עושה איתנו. הרי מי היה מאמין שנתיים לפני, שנה, כל פעם לפי התחנות שעברנו, שלמעלה מ-200 שבויים חטופים יחזרו כולם עד האחרון. אפילו אחרי שחזרו ה-20 האחרונים, החיים בירושלים בערב סוכות, בערב שמחת תורה, עוד היה לכולם המון ספקות. אמרו, בטח יהיה כמה שאי אפשר יהיה למצוא אותם בכלל, מי יודע בכלל מה הם עשו איתם. ובאמת, בדיעבד, אני אומר לעצמי, ספקות באמונה, איך לא האמנת שהדוש ברוך הוא יכול לעשות הכל.
הודיה ותפילה זה ככה בדרך הטבע המציאותית. וזה רק חלק מהודיה יותר גדולה שיש פה על כל המהלכים שעוד נעקל אותם במהלך השנים. במקביל, יש לי לפחות, נראה לי שמן הסתם כל מי שקצת מרגיש את מה שקורה, אז סתם לדוגמה אחת מעשית מאוד. כן, מדברים עכשיו על פתיחה של מעבר רפיח, ועל פניו זה מדאיג אותי מאוד מאוד מאוד. כי אנחנו לא יודעים מה יהיה ואיפה זה ילך. וזה כמובן חלק מכל המכלול היותר גדול שבכלל מה יהיה בעזה והאם בסופו של דבר באמת נממש את מטרות המלחמה שלנו. הרבה אנשים בטוחים שזה מה שצריך לעשות, למוטט לגמרי את כל השלטון של החמאס ואת הנשק וכולי. הדברים ידועים, אבל זה לא פשוט. יש ממה לדאוג ומה עושה יהודי שהוא גם רוצה להודות להשם וגם דואג מכל מיני דברים? אז מה שהוא עושה זה שהוא מתפלל. הבוקר קיבלתי חיזוק עצום שאני רוצה לשתף אתכם. הכנתי קצת את הלימוד של הזוהר היומי שלנו לימים הקרובים ואני רוצה לשתף אתכם בפסקה שהגעתי אליה. אנחנו נלמד אותה פה בעוד כמה ימים. אני לא אכנס לכל הסוגיה, הסוגיה מאוד מרתקת. אבל למה שקשור לענייננו, הזוהר דן בשאלה איך זה יכול להיות. הוא אומר שיש צדיקים שלמרות שהם צדיקים גדולים, בכל זאת הם סובלים בעולם הזה כדי לזכך אותם, כדי לתאר אותם, לזכות אותם לעולם הבא וכדומה. ואז הוא שואל, אבל יש גם צדיקים שאין להם את זה, כלומר יש צדיקים וטוב להם ויש צדיקים שסובלים. זוהר שואל למה חלק ככה וחלק ככה, ואפילו הוא כמו בגמרא דוחה תירוץ.
תפילה וביטול גזרות הזוהר אומר שזה הכל תלוי ביציאת הנשמות האלה לעולם. יש נשמות שיוצאות כשהן מגיעות ברגעים מאוד גדולים שיש למעלה ייחוד גדול בין הכוחות השונים הרוחניים שנמצאים למעלה. נשמות כאלה לא סובלות בעולם. מי שיוצא בזמנים שהם יותר מורכבים, הנשמה כזאת בולם תסבול, יהיה לה איסורים. ואז אומר הזוהר את המשפט שאני התרגשתי ממנו מאוד: "בר מצלותא דבטיל כל גזרי דינים ויחיל לסלקה בצלותא". כלומר, גם אותן נשמות שיצאו באותם רגעים מורכבים יותר ולכן נגזר עליהם בעולם הזה שהם יעברו יותר תיקונים ויותר איסורים, תפילה יכולה לשנות את הגזר דין הזה. המפרשים פה דנים על משהו שממש ככה, מה ביא לרעיון. בזרת השם תתחתנו, אישה שלכם תגיע לחדר לידה, ולפעמים רוצים לזרז את הלידה. הרופאים רוצים לזרז את הלידה, אז גם בדרך הטבע הביולוגית יש הרבה שאומרים שעדיף לא לעשות את זה. יש משמעות לרגע של הלידה. אם אתה מקדים את זה באיזה חצי שעה, שעה, שעתיים, אולי עכשיו הבאת את הנשמה הזאת לצאת כאילו בזמן פחות טוב. אז להשתדל, לא יודע איך תגידו את זה לרופאים, תגידו תשמע פעם הייתי בישיבה שמעתי איזה שיעור שמעתי איזה שיחה שבזוהר כתוב שלא לקדם את הלידה.
החיבות של תפילה חוזר לעניין, אומר הזוהר, תפילה יכולה לשנות את הגזר דין הזה. התפילה היא כזאת שהיא עושה לנו את היום. יש רב נריה מביא בספר משנת הרב מביא ציטוט מאוד מעניין מהרב קוק שהרב קוק כותב ככה: ההבדל בין מי שמתפלל ובין מי שלא מתפלל, הכוונה היא מתפלל בכוונה לבין מי שלא מתפלל בכוונה, איננו בזה שהראשון מייחד שעה ביום לתפילתו והשני פחות. יש כאן הבדל עיקרי, אופן חייהם של שני אלה שונה לגמרי. אותה שעה של תפילה מטביעה חותם מיוחד על היום כולו. ההבדל בין אם אני קודם כל כמובן בכלל מגיע לתפילה, מגיע לתפילה במניין, אבל זה לא מספיק להגיע. זה מצוין זה שלב א' וזה עצמו דבר גדול לפעמים גם זה מאתגר אותנו לפעמים בבוקר בטח בחורף. אבל זה כאילו כביכול הדבר הבסיסי. אבל על זה זה באמת התפילה עצמה, העומק שלה, הכוונה שלה, העוצמה שיש בה. זה משהו אחר לגמרי. זה יכול להיות שני אנשים כביכול התפללו, אחד לא אגיד שהוא כאילו לא התפלל חלילה, אבל זה לא משהו ששינה לו את היום. זה לא משהו שבאמת תדלק אותו. זה לא משהו שבאמת הפך אותו עכשיו באמת לאיזה פצצת אנרגיה מבחינת מה שקורה לו בפנים. אנו חווים את האירועים האחרונים, והנוכחות האלוקית מורגשת. אתה רואה את ההשגחה ומאמין שיש מי שמנהל את העולם. מצד אחד, זה לקרוא את השמיים ולהתפלל, ומצד שני, יש ביטחון אחרי שהתפללת. עשית את שלך ויש לך ביטחון שיש מי שמנהל את העולם. יש רגעים שזה מלחיץ, אבל אחרי התפילה אתה בטוח שהקב"ה יסדר את זה. התפילה היא בדיקה לאדם אם הוא מתאר נפשו באמת כרצון יוצרו. אם האדם מתמלא בחיים מהיום-יום, יש לו ארוחה, מקום לישון, הכל טוב ומסודר, אז לא חסר לו כלום. למה שיתפלל על תיקון העולם? התפילה היא סימן למה שמטריד אותנו בחיים ומה חסר לנו בעולם. אם זה לא בניית ירושלים או חזרת המשפט, מה אכפת לנו? אבל זה מה שצריך להטריד אותנו.
דין התפילה והכוונה התפילה מזכירה לנו מה צריך להיות חשוב. להסתכל על כל מי שחולה ולהיזכר בכל האנשים שאתה מכיר. התפילה היא גם סימן וגם סיבה לאיפה אנחנו צריכים להיות. אתה מסתכל על התפילה ואומר לעצמך: כמה באמת היא כואבת לנו? כמה היא חשובה לנו? כמה אני מתכוון עליה? הרב קוק כותב שהתפילה היא חלון שבו אנחנו מתקנים את כל המציאות. תפילה טובה היא תפילה שאתה יוצא ממנה בתחושה שתיקנת את הכל. הקב"ה השאיר לנו את העולם שנתקן אותו על ידי התפילה והמעשים. אם התכוונו על זה בצורה אמיתית, כבר עשינו את זה. זה מתוקן וזה כל כך עוצמתי וחזק.
השפעת התפילה על המציאות התפילה הולכת איתנו לכל היום. אנחנו חוזרים לחיים המציאותיים ורואים שעוד לא הכל מתוקן. צריך להאמין שתפילה מתקבלת ופועלת. פעמים מרגישים את זה בצורה מוחשית על עצמנו או על אחרים שהתפללנו עליהם. אין לנו סטופר שאומר לנו איך ומה וכמה זה יקרה, אבל ברור כחלק מהאמונה שזה קורה ופועל נפלאות בעולם. התפילה שינתה סדרי בראשית. צריך להאמין בזה. היום הכל קורה מהר, אבל יש תהליכים. יש לנו השפעה עצומה על התהליכים האלה ואנחנו חלק מהם. ברגע שאנחנו נמצאים במקום הזה בתפילה, זה כמו שאומר הכוזרי, זה הולך איתנו לכל היום ומעצים לנו את האנרגיות לפעול לתיקון.
המשך התפילה בחיים בעולת ראייה בהקדמה, התפילה היא דבר שביקשנו עליו, ואחרי התפילה אנחנו רוצים לעשות את זה בפועל בחיים. אנחנו מחפשים את הדרך על ידי לימוד תורה, חסד וכל דבר שאנחנו יכולים לעזור ולהשפיע. כל היום שלנו מושפע וממש הופך ליום אחר בעזרת השם ובישועתו שנזכה.
