אחר הצהריים טובים. הזכרנו הבוקר את מה שכותב הרמב"ם על המצווה לדון בצדק תשפוט עמיתך, הכוללת שלושה חלקים. החלק השלישי הוא מצווה על כל אדם לדון לקו זכות את חברו. ראיתי שהרש"ר הירש שואל על הרמב"ם הזה, שהוא לכאורה סתירה. הרש"ר הירש אומר שהמאמר "בצדק תשפוט עמיתך" הוא מקור לשתי הלכות הנראות סותרות זו לזו: השופט נתחייב בו לדון על פי הצדק המוחלט, ואילו מחוץ לקוטלי בית הדין, ביחס להערכה החברתית שבין אדם לחברו, למדו מכאן "הווי דן את חברך לקו זכות". לכאורה סתירה.
הקושי בקיום המצווה בואו נדבר על הקושי לקיים את המצווה הזאת. כשזה מצוות עשה מדאורייתא, זה מעביר את זה להילוך גבוה יותר. מבחינה מעשית, אנחנו רואים שזה ניסיון לא פשוט בכלל. האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לא תמיד להסביר דברים שנראים לא טובים בצורה חיובית. הרש"ר הירש מסביר שאין זו סתירה, כי הדין המשפטי והערכה החברתית שונים זו מזו. על השופט לבחון רק את גופו של מעשה אם הוא מתאים או נוגד למידת הצדק, ועליו להתעלם מכל הנסיבות הפרטיות והאישיות. כנגד זה, החברה מעוניינת בעיקר באישיות ובאופי.
הבדל בין משפט להערכה חברתית כשיש משהו מוחלט, השופט צריך לעשות את עבודתו. אם מישהו חייב לי מאה שקל ולא יחזיר לי, אני תובע ממנו להחזיר לי. לא צריך להתחיל להגיד לעצמי "בטח אין לו כסף". הסיפור במסכת שבת על אותו אחד שעבד אצל אחר והיה מגיע לו מסכורת, ולא שילם לו, מראה את ההבדל בין הערכה משפטית להערכה חברתית. החברה מעוניינת בעיקר באישיות ובאופי, והמעשה הוא בעיניה רק סימן לשלמות או לחולשה של אופי חבריה.
החשיבות של לדון לקו זכות העניין של לדון לקו זכות הא באמת במישור החברתי והמחשבתי. יש המון אירועים שקורים בעולם, ואנחנו באינסטינקט חושבים שהם באים ממניע לא טוב. התורה ניתנה ממתת פנים טהור וממתת פנים טמא. רבי מאיר היה יכול לטהר את השרץ בקוף נון טעמים. כלומר, בתיאוריה יש גם פנים אחרות. במציאות, בסוף ההלכה ניתנת, אז ניתן משהו אחד מוגדר. בצד המחשבתי, המעשים שלנו בעולם בנויים על המון אופציות ללמה אנחנו עושים דברים. הסיבה שבאינסטינקט הראשוני אנחנו נכשלים ומסבירים בצורה שלילית היא כי הצד השלילי בעולם הוא יותר חזק.
סיפורים על דן לקו זכות סיפור אחד חיובי הוא על חסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחורת ירד וטבל ושנה לתלמידיו. כשהם דנו אותו לקו זכות, אמר להם: "כשם שאתם דנתם אותי לקו זכות, המקום ידין אתכם לקו זכות". סיפור נוסף הוא על רבי אריה לוין, שבו ילד גנב כספים מאביו, והאבא חשד בחותנתו. בסוף התברר שהילד הוא זה שגנב. הסיפור הזה מראה איך פירוש מוטעה יכול לגרום לנזק רב. סיפור נוסף הוא על חתן שפרץ בבכי לפני חתונתו. כשהרב שאל אותו למה, הוא סיפר שבילדותו גנב צעצוע והאשים ילד אחר. הילד הזה התרחק מהדת בעקבות ההאשמות. הסיפור הזה מראה כמה חשוב לדון לקו זכות ולא למהר להאשים אחרים. התרחק מהדת, פקר בהכל והתחתן עם גויה. הוא ששם לו את הצעצוע בכיס כל השנים, אבל כשהוא עמד מתחת לחופה פתאום נזכר שהוא מתחתן עם בחורה יהודיה כשרה וצנועה. בגללו חבר שלו מתחתן עם גויה, אז הוא פרץ בבכי. הרב הרגיע אותו ואמר לו: "נכון שלא היית בסדר, אבל מי שבאמת לא היה בסדר הוא המלמד הזה בחדר. מאיפה המלמד הזה בטוח שהצעצוע הזה שנמצא בכיס של אותו ילד הוא גנוב? תחשוב על כל האופציות." רבי אריה לוין לא באותו רגע מגיב, לקח אותו לחדר בצד ואמר לו: "תגיד, אתה הילד יקר, מה יכול להיות שאתה זה?" והילד הזה ענה: "רבי, זה באמת לא אני. נראה לי פשוט מישהו שם לי את זה." אבל המלמד הזה לא דן לקו זכות והכריע מיד, שפט את המציאות וגרם לזה שהוא התחתן בסוף עם גויה. הוא בחתונה שלו התמוטט. יש לנו באמת אלפי סיפורים כאלה כל יום.
הסתכלות יובית על העולם מה צריך לעשות? מה אפשר לעשות? ומה צריך לעשות? ככה בשביל הארבע דקות האחרונות, אני חושב שאת הלימוד הכי גדול מלמד אותנו הבעל שם טוב. הבעל שם טוב אומר: "כל הפוסל במומו פוסל." כלומר, אדם רואה אצל אחרים מה שיש בעצם אצלו. אדם שכל ההסתכלות שלו על החיים ועל העולם היא מאוד חיובית, היא מאוד אופטימית, זה מתחיל ממש מהמציאות האלוקית. יש כאלה שגם על הקב"ה כועסים: למה בראת כזה עולם אכזר? למה יש כל כך הרבה צרות? למה לי יש כל כך הרבה צרות? זה מתחיל מהקב"ה. הקב"ה טוב השם לכל, והעולם הוא טוב, והאנשים הם טובים. כן, האנשים הם טובים, למרות שיש פה ושם אצלם מצליחים לפעמים לעשות גם דברים לגרום לדברים לא טובים, אבל האנשים הם טובים. יש פה חבר שחזר מהצבא. פעם אחת חזר מהצבא ואמר לי: "תשמע, אני כבר לא מאמין לאף אחד. למדתי כבר, אני כבר לא מאמין לאף אחד." כי מה לעשות, פעמים בצבא ש דברים שקוראים לזה אשלמוציות. פתאום אתה רואה מפקדים שהם לא כאלה כמו שחשבת שהם כאלה וואו, כאלה גדולים. יש הרבה דברים בעולם שיכולים לגרום לנו לחוסר אמון בעולם, למחשבה שהעולם הוא לא טוב. אבל זה לא נכון. העולם הוא טוב והוא צועד לטוב, ועם ישראל הוא כולו עם גומל חסדים ורחמן ונפלא ביותר. רוב האנשים גם בפועל הם טובים ביותר. וזה שמידי פעם יש בחיצוניות כמו שאמרנו דברים שהם באמת אולי לא טובים, אחרי כל הבדיקות יש נפילות, יש מידי פעם נפילות, אבל זה לא האמת. זה לא העולם, זה לא החיים.
הסתכלות חיובית במשפחה ולכן אם אדם מרגיל את עצמו, זה נראה לי העבודה. זה עבודה משמעותית, אבל זה עבודה שמאוד כדאי לעשות אותה כי יהיה להמון המון פירות. תחשבו על סיטואציה שבטוח שנראה לי שכל אחד מכם בצורה כזאת או אחרת מכיר אות. אני לפחות מכיר אותה. אגיד שאני הלכתי לישון קצת מוקדם באיזה ערב מסוים ונשארו חלק מבני הבית ערים אחריי. אני מתעורר בבוקר, אני קם לסלון, אני רואה את המסגן דולק. האינסטינקט הוא קודם כל לכעוס. למה? בסוף מי משלם את החשבון חשמל? פאפה. אז האינסטינקט הוא לכעוס, והאינסטינקט הוא שאם אני רק אראה מישהו, את הראשון שייפול על הידיים שלי, אני ישר מאוד אגיד: "מה נסגר? אתם לא יכולים? אתם ברוב שאתם שמחים בערב ואוכלים ודברים וערים, אתם לא יכולים להסתכל שאתם סוגרים את המסגן גם כשאתם הולכים לישון?" זה האינסטינקט. אבל אם אני אחשוב עוד כמה שניות ויעצור טיפה, תראו כמה סיטואציות יכולות להיות אחרות לגמרי. המסגן הזה יכול להיות שהוא נורא נורא שקט, ממש לא מרגישים שהוא עובד. אתה ממש לא מרגיש שהוא עובד. חיבית את כל האורות, אתה לא שמת לב שהוא עובד. אחד, שתיים, היה לך בדיוק איזה טלפון דחף ועלית למעלה כדי לדבר בשקט בחדר ושכחת את המסגן. יש המון המון סיטואציות למה מה שנעשה לא נעשה בכוונה. זה לא שמישהו עכשיו רוצה לבזבז לך את החשמל ושתשלם חשמל של עוד כמה עשרות שקלים. זה לא זה.
הפסוק שנאה תעורר מדנים הפסוק אומר: "שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תחסה אהבה." לכל היה צריך להיות הפוך, לא "שנאה תעורר מדנים" אלא "מדנים יעוררו שנאה". זאת אומרת, אם יש ריב, אם אני רב איתך אז אני מתחיל גם לא לאהוב אותך. אבל לא, זה הפוך. השנאה תעורר מדנים. זאת אומרת, אם התנועה הנפשית שלי היא סוג של שנאה, זאת אומרת אני תמיד מסתכל בביקורת, תמיד מסתכל מה לא טוב, תמיד אפרש דברים איכשהו שהם לא טובים, בסוף זה יעורר מדנים. כן, בסוף אני אזרוק מילה ואז אני אגיד: "למה עשית עם המסגן?" ואז מי שיהיה שם יגיד לי: "תגיד לי, אתה יודע מה היה פה? אתה יודע איזה לחץ היה פה בכלל? נפל לנו כל החשמל, אתה יודע ילדים פתאום צרכו?" ואז אני אגיד: "מכמה שקלים של מסגן תראו מה נהיה פה עכשיו סצנה שלמה שהיה אפשר לפתור אותה מקסימום להגיד: חברה, אם אתם יכולים בעדינות, אם זה מישהו אחד אז בכלל באחד על אחד, אם זה כמה אז חברה, אם אתם יכולים תשימו לב שאתם הולכים לישון, קצת חבל בכל זאת." הבעל שם טוב אומר: "כל הפוסל במומו פוסל." זאת אומרת, אם אתה רואה משהו שלילי אצל מישהו אחר, איכשהו הדבר הזה נמצא אצלך. תבדוק איפה זה נמצא אצלך באיזשהו מקום. ואם אתה רואה חיובי, אם אתה מפנים רואה חיובי, אתה תמיד תפרש את הדברים בצורה חיובית. עכשיו, זה לא אומר שבעולם יש דברים שצריך לתקן אותם, צריך לסדר אותם. ולכן כמו שאמרנו, היה מסגן, זה כנראה הייתה שכחה, אבל היא לא בסדר. אז כדאי לדבר על זה כדי שזה לא יקרה עוד פעם. זה לא שאלות לעשות כלום, אבל יש הבדל גדול בתנועה הנפשית מאיזה מקום מגיעים לזה. מגיעים ממום של ביקורת, מגיעים ממקום של איזה מין לחץ כזה, של מין איזה מתח כזה, איזה מין ישר איזה שפיטה כזאת לא טובה, לבין אם קודם כל מעלים את כל האפשרויות למה עשו את מה שעשו או את מה שאני רואה, מה יכול להיות האופציות השונות. ואם למרות הכל אני עדיין חושב שמה לברר, אז אני בא בצורה חיובית ואומר: "אני בטוח שאתה רוצה טובתי, אני בטוח שכל מה שאתה רוצה זה טוב. אני בכל זאת יש משהו שראיתי, רציתי אולי לברר האם אפשר לעשות את זה אחרת, אם זה יכול בסדר, אין בעיה." ואז הדברים גם מתקבלים, הדברים לא יוצרים את דנים, הם לא יוצרים איזה עניין, הם יוצרים את התיקון שאותו צריך להיות.
הסתכלות חיובית בזוגיות וזה באמת דבר שאני חושב שלחיים שלנו, קודם כל לחיי משפחה, חיי משפחה זוגיות. כן, מה שאמרתי על המסגן, זה יכול להיות בא לאשתו וניחה לילדים. אמרת משהו לילדים בסדר, אתה אבא, הם ילדים. אבל אם אמרת לאשתך איזה מילה והיא עכשיו נפגעה, אז מה? אז איזה צער וכמה זה חבל על השלום בית עכשיו. וגם הילדים שווים להתייחסות הטובה שלהם. וגם להפך, גם הילדים מבחינת ההורים גם הם צריכים לפרש לטוב. אבא לא נותן לך את הרכב, זה לא אבא רע וזה לא אבא שלא רואה אותך וזה לא שום דבר. יכול להיות שזה לאבא יש סיבות למה הוא חושש לתת לך את הרכב. זה לא משהו שלילי, יש לו הרבה סיבות חיוביות. כן, זה כמובן דבר שאפשר שוחח עליו בקלות, אבל לא משנה. יש אלף ואחת דברים באמת בתוך משפחה, בין חברים, מלא מלא דברים כאלה יכולים להיות בין חברים, יכולים להיות בכל חברה, בכל מקום שבו אנחנו נחיה תמיד יהיו אירועים כאלה ואחרים. וכחברה בכלל כללית, אבל בוודאי יותר במשפחה או אם זה הישיבה, גם הישיבה היא סוג של משפחה. באמת כמה שיותר אנחנו צריכים מכל הכיוונים כל הזמן הרבה הרבה להרבות בטוב, להרבות בהסתכלות חיובית, בהרבה מאוד הערכה ובאמת מבט מאוד מאוד חיובי. ואז מתוך זה יש לנו לפעמים גם איזו נקודה לברר, להעיר, לנסות לסדר אותה. אז כמובן חשוב שהדברים ישמרו כי ככה העולם יהיה מתוקן בעזרת השם שנזכה כולנו לטובה ולברכה.
