אחר הצהריים טובים. קראנו השבת על הכנסת אורחים של אברהם אבינו, וזה מחבר אותנו למציאות היום-יומית שלנו. בתקופה זו של החורף, יש ביקורים של אורחים בישיבה, וזה משהו שצריך לחשוב עליו בצורה מעמיקה יותר. איך אנחנו מתייחסים לדבר הזה בצורה גבוהה וגדולה מעבר לצורך של ישיבה שרוצה תלמידים. צריך להשקיע בקבלת האורחים בצורה יפה ומכובדת. הכנסת אורחים היא מצווה מדהימה. עורך הוא מלשון עובר, מישהו זר שנקלע למקום. הכנסת אורחים אמיתית היא הזדמנות נפלאה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כפי שהרמב"ם אומר. זה כולל הכנסת אורחים, ביקור חולים ועוד. היסוד הוא ההרגשה של האדם הזר ואיך אפשר בזמן קצר להפוך את ההרגשה שלו להרגשה אחרת. חוויה שאני זוכר היא מההגה הראשונה שלי למילואים. אתה מגיע למקום חדש ולא מכיר אף אחד, ואז מישהו ניגש אליך, מציג את עצמו ומסביר לך מה קורה. תוך דקות אתה מרגיש אחרת לגמרי. זה מזכיר לי כמה חשוב להיות בצד שנותן את ההרגשה הטובה למישהו חדש שמגיע.
הכנסת אורחים ופגישה עם צלם אלוקים המערל מסביר שהכנסת אורחים גדולה מהכנסת פני השכינה, כי כשאתה פוגש אדם חדש, זו פגישה עם צלם אלוקים. זה מפגש עם חתיכת אלוקות שעד היום לא פגשת. זו הזדמנות למפגש עם נשמה שעד היום לא פגשת, וזה עצמו חוויה אדירה. בעניין הרוחני, בתקופות המלחמה האחרונות, אברהם אבינו נקרא אוהבי. הוא גילה את הקדוש ברוך הוא מעצמו והבין שהוא לא יכול להשאיר את זה לעצמו. הוא התחיל לדבר עם אנשים ולהעביר את הטוב שהוא זכה בו לאחרים. זה חלק ממצוות אהבת השם, כפי שהרמב"ם כותב.
אהבת הבריות וקירוב לתורה אברהם אבינו אוהב את הבריות ומקרבן לתרה. אנחנו צריכים לאהוב את הבריות מצד עצמם ולא בשביל לקרבן לתורה. כשמגיע עורך, לא משנה אם הוא יבוא לישיבה או לא, צריך לקבל אותו באהבה. אך יש גם המשך למשפט הזה – מקרבן לתורה. אנחנו רוצים לקרב אנשים לתורה, כי התורה היא מתנה נפלאה. העולם הישיבות עשה הרבה דברים טובים, אך יצר מצב שהתורה שייכת לאיזה עשירון עליון. כל אדם יש לו חלק בתורה, וכל אחד שמגיע לישיבה יכול לגלות את החלק שלו בתורה. זה אחריות עצומה לקרב אנשים לתורה ולקרב אותם לעצמם.
מלחמה על הרוח במציאות של המלחמה, הקרבות יוכרעו פה. זו מלחמה על רוח, על ירושלים ועל ארץ ישראל. כל בחור טוב שנכנס למערכת הרוחנית הזאת יגיע לישיבה ויגדל בתורה. זה תפקידנו לעזור להם להבין את המערכת של עולם הישיבות ולבחור מה מתאים להם. דר אבל זה כבר ברוך השם, אלה שנמצאים ויש כאלה שכמו שאנחנו אומרים, ציבור ראשי תיבות צדיקים, בינוניים ורגילים. כולם ביחד עובדים את השם. ישיבה היא לא רק לאיזה פלח מסוים, לא גבוהה וגם לא נמוך. ישיבה היא לעם ישראל, ועם ישראל חי ביחד. כמו שהוא חי ביחד גם בישיבה, הוא חי ביחד בתנאי שיש רצון, שיש שאיפות. אם זה לא קיים, אז כמובן זה יוצר ברור על השייכות ועל ההתאמה. ואם חושבים למישהו שממש לא מתאים לו ישיבה, אז אפשר ביחד איתו להגיד שמע, אולי אתה צריך מכינה, אולי אתה צריך ככה. זה בסדר, לא כולם כל העולם מתאים לזה. אבל שוב, בצד המהותי הפנימי, אנשים מגיעים ויש כאלה שמגיעים עם רצון, אבל עוד הרבה בלבול וחוסר. אנחנו, איך בית הלל אומרים, כן אנחנ מכירים את החוקר של בית שמאי ובית הלל. שמאי אומר אדם ישנה רק למישהו ויש לו זכות אבות והוא חכם והוא גיבור והוא עשיר. יש לו רף, יש רף של שמאי. שמאי זה תמיד הולך עם האמת המוחלטת, וכאילו גם התורה תיבנה מאיזשהו עשירון עליון. אבל בית הלל אומרים לכל ישנה אדם, שהרבה פושעים נכנסו לבית המדרש ויצאו מהם צדיקים, חסידים וכשרים. נכנסו פושעים, לא יודע מה זה היה אז הפושעים, אבל נכנסו פושעים ויצאו מהם צדיקים, חסידים וכשרים.
הכוח של האמונה באדם למה זה? בגלל שבית הלל האמינו באנשים, האמינו באנשים באמת. לא הסתכלו על החיצוניות שלהם, לא הסתכלו על שום דבר. הסתכלו להם על הנשמה ישר, דיברו להם ישר לנשמה, האמינו בהם ככה כמו שהם. והם, האנשים האלה, פתאום קיבלו אמון בעצמם. לפעמים, לצערנו, אנשים לפעמים עושים טעויות, גם מחנכים, גם הורים. במשך השנים שמעתי דברים כל כך כואבים וקשים בעניין הז. הורים שמשווים בין ילדים ואומרים "אתה תהיה כמו אחיך, למה אתה לא כמו אחותך". כל מקום לדבר עם הילד עליו ולהעריך אותו כמו שהוא ולקבל אותו כמו שהוא. וגם מחנכים אותו דבר, למה אתה ככה ולמה אתה ככה. ומורידים לך את כל המוטיבציה ואת כל הרוח הפנימית. וצריך להשתחרר מכך. וזה יכול לקרות פה בלי שיפוטיות, בלי שום דבר. לא מכיר אותך מקודם, לא כלום. תבוא אתה כמו שאתה, מאמין בך, בנשמה שלך, ואתה בטוח בפנים רוצה. ואז אדם פתאום מקבל את הכוחות האלה ומקבל רצון מאוד חזק. ועם הרצון הזה הוא יכול באמת לכבוש את העולם ולהגיע באמת למקומות מדהימים.
החזון של הרב קוק ולכן באמת מכל הבחינות האלה, אנחנו ממש צריכים ורוצים שתהיה לנו הזדמנות את האפשרות הזאת באמת לעשות את החיבורים האלה, לעשות את הקירוב הזה, לעשות את ההכנסה הזאת, את המצווה הנפלאה הזאת עם אדם שהוא קצת זר במטריה שאליה הוא מגיע. ובאמת להעצם את עולם התורה ולהגדיל את השאיפות. כן, זה כבר אפשר לדבר עם חבר'ה כאלה כמובן בהתאמה לכלי שנמצא כרגע. אבל לדבר גדול ככה, לדבר על זה שאיך שהרב קוק שם אומר לנו כשהקים את הישיבה ביפו, אז שאלו אותו מה אתה עושה פה, מה אתה מקים, כי היה לו שם קצת חידושים. אז הוא אמר אני רוצה שכל עם ישראל יהיה תמיד חכם, תמידי חכמים, בעלי בתים, גדולי תורה, בעלי אמנות, כל עם ישראל. והרב קוק עשה דברים מעשיים שהיה דבר הזה שאצלנו הם לא אפשריים לעשות אותם, אבל לקח אומץ כנגד מה שמקובל שם בעולם התורה. היה לו איזה נגריה ופחחיה ליד הישיבה, ומשעה תשע בבוקר אנשים למדו מקצוע ואחר כך כל היום למדו תורה. כי הוא אמר צריך לגדל אנשים, לא כל העולם יהיה רבנים. ככה הוא ישיב לאנשי ירושלים שתקפו אותו, מה אתה עושה, מה אתה מכניס צלם לאחד, אתה פתאום מכניס פה. הוא אומר לא, אנחנו צריכים שכל עם ישראל יהיה תמיד חכם, כל עם ישראל יהיה גדולי תורה. אבל זה לא קשור לכולם יהיו במקצוע הזה, הרוב יחיו ככה את חייהם, אבל יחיו את זה מתוך תורה. אז אנחנו ברוך השם היום לא צריכים להקים נגריה ופחחיה. אדם יכול ללמוד חמש שנים בשקט ואחר כך ילמד מקצוע ויתפרנס בכבוד, וברוך השם לא תהיה שום בעיה. ולכן בשנים שאנחנו בישיבה אנחנו לא עוסקים בשום דבר אחר, לא בעבודה ולא בלימודים ולא בכלום. באמת משקיעים את כולנו פה כדי לגדול בגדילה באמת גדולה ומשמעותית כדי לצאת לחיים.
האתגר של הדור הצעיר והחיים היום באמת, וזה אולי משפט אחרון, החיים היום, מי כמוכם יודע הרבה יותר טוב ממני. אני רק יודע את זה בתיאוריה, אבל כי לא גדלתי כמוכם לתוך באמת כוחות החיים והמדיות וכל עוצמות החיים שיש להם בפנימיות דבר מדהים וגדול ונפלא. אבל בפועל הוא התמודדות מאוד מאוד קשה. כן, מה מתמודד היום בחור נער כזה תיכוניסט? מה הוא מתמדד עם כל הכוחות, כל התרבות שיש מסביב וכל באמת דברים שזה נס גדול שהוא מגיע בכלל לביקור בישיבה. לא מדבר על זה שהוא מגיע ללמוד בישיבה ושהוא עוד גדל בתורה ומתעצם בתורה. זה פשוט סוג של נס בגלל מה שיש בחוץ. וזה אומר שהוא מגיע לפה עכשיו צריך לתת קונטרה, זאת אומרת לצאת פה לתת את כל עוצמת החיים ופתאום אדם אומר מה זה כל מה שיש בחוץ זה כלום, זה אבל וריק. זה לא זה, רק חשבתי שזה וואו, זה משהו כל היום או לא יודע מה מחשבים עניינים פלאפונים כל מיני אירועים כל מיני. תום הוא רואה מה זה האור של התורה, מה זה עוצמה של תורה. הוא אומר וואו, וזה נותן כוח באמת להתמודד עם כל הדברים האחרים ובאמת לדעת להשתמש בהם נכון, לדעת להעצים אותם. ולכן באמת האתגר הוא עצום, יש אתגר עצום, יש שליחות עצומה שבאמת היא הרבה מעבר לצורך הזה. זה כמובן נכון, אי אפשר להעלים את הדבר הזה בצורה טבעית וזה גם כן בסדר וזה לא בושה. ישיבה מתקיימת משנה לשנה עם תלמידים שמגיעים וממשיכים אותה. וכשרוצים גם לפעול פה בהשדות ולעשות דברים כמו שאנחנו תמיד מנסים וחושבים ורוצים ותמיד חושבים איך וכמה לעשות ומה לעשות וכולי. אז ברור שככל שהכוחות הם יותר גדולים, זה לא שאנחנו לא לדאוג למי שדואג, אנחנו לא מתכוונים לגדול גם מה שיש לנו השנה בשיעור א' זה קצת יותר ממה שחשבנו שאנחנו רוצים שיהיה. אבל בסוף לא כל כך קשה מאוד ככה למנוע את זה, אבל זה ממש לא מקום שאנחנו הולכים אליו ורוצים כאילו להתפתח באיזה צורה מטורפת. לא נראה לי שמתאים לנו פה ישיבה שבכל מחזור יש בה שמונים ותשעים תלמידים, אלא באמת משהו שהוא יול לשמור על המסגרת הבאמת של הקשר האישי והיחס וכולי. אבל מצד שני ברור שכשיש לך חמישים תלמידים במחזור זה לא כמו עשרים תלמידים, כי באמת גם הבית מדרש וגם העשייה שאפשר לעשות היא מתעצמת והולכת. וזה חלק מהשליחות שלנו פה באשדות, במיוחד עיר כזאת גדולה ודאי צריכה הרבה מאוד כוח, צריכה הרבה אנשים והרבה אנשים שגם יעזרו ויפעלו עם אנשי העיר, שזה נושא לשיחה אחרת. אז באמת מכל הבחינות השליחות והאחריות פה הן באמת גדולות מאוד. ולכן כל אחד יעשה את ההשתדלות שלו שזה לא יהיה רק שלה. דבר מאוד חשוב אחרון, באמת זה לא רק תפקיד של האחראים. האחראים עושים את שלהם ומגיע להם את הישר כוח שלהם, אבל האחריות היא כולנו. וכל אחד ששם יד ונותן מילה טובה ומוכן ללמוד חצי שעה שעה עם מעורך שמגיע אז הוא חלק. זה משהו של כולנו והאחריות של כולנו. אז בין אם זה לאנשים שאתם מכירים בבית, במשפחה ובמקומות הקודמים שלדתם, לזרוק מילה טובה, להרים טלפון לחבר ולגיד לו שמע אולי זה מתאים לך. אם זה מתאים, אם זה לא מתאים אל תגיד לו שיבוא, רק אם אתה חושב שזה מתאים תגיד לו שיבוא. אנחנו לא סתם כאילו שיהיה זה. וכשהוא מגיע לפה אז לעשות את ההשתדלות גם אם יהיו ימים כאלה קצת יותר עמוסים וקצת כבר זה ורוצים להריח בחדרים מה תכניס לך לחדר אין לי כוח להורח וזה לא יודע מדברים בלילה וזה שמיניסטים. חברה, זה בדיוק הסיפור של הכנסת אורחים, זה בדיוק הסיפור. זה קצת לפעמים לא נוח, לפעמים קצת לא נעים. פתאום הוא נכנס לך פה, פתאום הוא נוגע לך שם, פתאום הוא מבקש פה. זה בדיוק הסיפור של הכנסת אורחים ברמה הכי פשוטה, הכי בסיסית ומעליה באמת כל הקומות האחרות שאמרנו. בעזרת השם שנזכה ללכת בדרכו של אהרון הכהן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה בעזרת השם.
