אחר צהריים טובים. כידוע, הישיבה שלנו ממש בתקופה הזאת חוגגת 50 שנה להיווסדה. כידוע, חבר שנותיה הראשונות בגוש קטיף, חבל ימית, צפון סיני, חבל ארץ שלצערנו כבר חלק מעם ישראל שוכח או לא יודע בכלל שהוא היה קיים. איפה זה? מה זה? זה עצמו דבר שמצווה להזכיר אותו לישראל. מה נותן לחיות את היום יום? לאפשר לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות, ללמוד תורה ול… למה צריך את זה? אבל אני חושב שכל ישיבה קונה גם דברים אחרים. אבל לצורך העניין, אנחנו הולכים לישיבה שפועלת חמישים שנה, זה לא דבר של מה בכך. למי שקצת יודע מה זה אומר, לפעמים ביום יום נראה מאוד פשוט, נראה מאוד טבעי. בסדר, והאינטלמידים עובדים, תורם, לומדים אותם ונותנים להם לאכול וזהו, הכל בסדר. זה באמת לכאורה ככה, אבל באמת זה לא כל כך ככה, לא כזה פשוט. יש הרבה מאוד אתגרים בבר הזה כמו שהוא ככה, גם בלי שקורה משהו מיוחד. אבל כמובן, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר ישיבה פעמיים נעקרת מהמקום שלה. לאכול ישיבה זה לא שאתה לוקח משהו ומעביר אותו, כמה ספסלים, מעביר אותה למקום אחר. כל עקירה כזאת לא רק לישיבה כמובן, למשפחות, להרבה דברים. אבל לצורך העניין, אנחנו מדברים עכשיו על ישיבה. זה משבר עצוב, זה קושי עצוב, זה ממש כמעט להתחיל את הכל מההתחלה. רבנים עוזבים, תלמידים עוזבים, מבחינה כלכלית זה להתחיל את הכל מאפס, לבנות מחדש זה חתיכת אירוע שאפשר פעם בהזדמנות אולי ככה קצת לספר, סתם לשתף קצת בחוויות שברוך השם אנחנו כבר מתחילים קצת לשכוח אותם, בגלל שאנחנו עוסקים ביום יום. אבל כשמזכירים לנו ושואלים שאלות, אז פתאום אנחנו נזכרים מה עברנו ואז אנחנו מסתכלים אחורה ומתחילים להודות להשם על מה שקורה. בכלל לא מובן מאליו בכלל מה שיש פה היום מכל בחינה שהיא, ממש מכל בחינה שהיא, תלמידים מבחינת המקום, מבחינת הצוות, כלכלית, מכל הבחינות שבעולם. זה ממש לא מובן מאליו בכלל, ועל הדבר הזה צריך להודות לרבנות של העולם ורוב העם צריך כשיש אדם וקורא לו משהו טוב הוא צריך להודות ברוב העם. זה דבר ראשון, קודם כל הכרת הטוב לרבנות של העולם ולשתף בה ביחד את כל מי שמחובר לאירוע הזה.
הכרת הטוב ולימוד תורה מתוך כך אנחנו באים ושואלים, צריך להגיד שזה בדיוק כפוך. אבל לצורך העניין, יבוא שואל וישאל: בסדר, אז עושים ערב שבו מציינים את האירוע הזה וזה נגמר. למה להתחיל מבוקר וללמוד כל היום תורה? זה נחמד ללמוד תורה, זה תמיד טוב ללמוד תורה, תמיד גם לומדים. אבל תבוא לעשות עניין לסיים סדרים של לימוד, מה אז קשור? מה העניין? אז פה אני חושב שצריך להבין כמה דברים, כמה נקודות פשוטות אבל מאוד משמעותיות. דבר ראשון, זה נראה לי אולי איזה לימוד גדול ככה ליים לכל אחד. כשאנחנו עושים איזה אירוע, כשאנחנו עומדים על משהו, כשאנחנו עושים איזה… איזשהו עניין משמעותי בחיים, בסוף איך חז"ל אומרים: הסתכל באורייתא וברא עלמא. אם לא פריטי יום ולילה חוגות שמיים לא שמתי בפי התורה, אין לנו כלום. שום דבר פה לא קורה, שום דבר פה לא מצליח, שום דבר פה לא משמעותי אחרי מהחיים הפרטיים של האדם. באמת זה לא סתם שהיום רואים את זה מאוד יפה. כאילו בדיוק עכשיו אחד הנכדים עוד שנה בר מצווה, אז הייתי עצור ככה איזה מסכת ללמוד מה אבא והבן הבן והנכד. הייתי עצור ככה איזה מסכת ללמוד ביחד כדי שבשנה הבאה בבר מצווה יעשו סיום ואתם כל הכבוד. חיזקתי אותם מאוד. מה זה דברים היום ידועים? ככה עושים בר מצווה, עושים סיום מסכת, לומדים משהו. התורה היא המרכז של החיים. כדי להתעניין במשהו, אז קודם כל צריך ביום הזה ללמוד תורה, ללמוד תורה משמעותית ורצינית. ומתוך כך נכסים לאותו אירוע שכמו שאמרנו הוא עניינו ככה הכרת הטוב. וזה עצמו באמת לימוד לחיים. כמו לאירועים, עושים פה אירוע, פה איזה יום הולדת, שם עושים איזה משהו. תמיד שהדברים יהיו מתוך ומחוברים וחלק מהתורה.
לימוד ירושלמי וזוהר ופה אנחנו כמובן מגיעים לשאלה: איזה תורה? אפשר לימוד תורה ואפשר לימוד תורה והכל טוב. אבל תוכנית המקורית רציתי אבל לא הסתייע מיתר. רציתי שנלמד בגמרא, ירושלמי ונגמור את הזוהר. זה מה שרציתי ולכתחילה. בסוף זה לא משנה כל מיני עניינים, כל מיני אילוצים שנלמד את הזוהר ביום הזה. אבל אי רצון כאילו שגם הזוהר נלמד ביום הזה. אבל הירושלמי, תורה של ארץ ישראל לכאורה ידוע. אבל גם פה במדרש שאנחנו מדברים על הירושלמי מדי פעם ודאי בשיעורים היומיים ודאי הרבנים ודאי חלק מהרבנים מזכירים ולומדים את הירושלמי. יש שיעור מזוג התלמודים על הירושלמי, אבל לא בטוח שיצא לולם פעם לפתוח דף בירושלמי באיזשהו מסכת כזאת או אחרת וללמוד דף, שניים, שלושה בירושלמ ככה, כמו שזה. זה עצמו עניין מאוד מאוד גדול. זאת אומרת עצם הלימוד של הירושלמי שכידוע זה לא עכשיו, אין זמן עכשיו לדבר, להעריך על העניין של לימוד ירושלמי. עד להגיע בשיעורים של מיטב הארץ ככה נדבר קצת טיפה יותר. אבל בידוע שבדורות שלנו דיברו הרבה, הרב חלב, הרב קוק, על כך שהחזרה לארץ ישראל, דבר בסיסי הפשוט, הראשון, זה קודם כל לחזור לתורה של ארץ ישראל, וזו התורה של ארץ ישראל. יש את העניין של למזג את התלמודים וזה עניין גדול. הרב חלב כותב שזה הירושלמי זה מבחינה של לאה, מבחינה של הנסתר. הבבלי זה מבחינה של רחל, זה מבחינה של הנגלה וצריך לחבר את משיח בן יוסף עם משיח בן דוד ומשיח בן דוד צריך להוביל והיינו הירושלמי צריך להוביל. אנחנו לא מבטרים על הבבלי כי הבבלי זה כל הפרטים שלמדנו לאורך כל השנים ולא מבטרים על הפרטים האלה. אבל עכשיו מוסיפים עליהם את הקומה הפנימית יותר, א הקומה של הבחינה של הנסתר, בחינה של העם שהיא צריכה להוביל משיח בן דוד. דברים מאוד מאוד גדולים. ולכן זו הזדמנות, קודם כל בתוכנו פה פנימה בישיבה לחוות את הטעם של לימוד ירושלמי ולא רק שאנחנו חווים אותו על עצמנו, אנחנו גם משתפים בו אחרים שיהיו שותפים גם בלימוד הזה.
חיבור הבוגרים לישיבה כשאנחנו מדברים על אחרים, הראשונים מבין האחרים, זה כמובן בוגרי הישיבה. וגם זה נושא בפני עצמו שאפשר להעריך עליו, אבל אני אגיד רק את העיקרון. העניין הזה שכל אחד מאיתנו פה שיושב פה בעוד שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש, יהיה בוגר של הישיבה ויזכור שכל המטרה של הישיבה זה שהבוגרים יחיו חיי תורה, ויהיו מחוברים לתורה וכל חייהם יהיו מתוך תורה. ובין היתר, זה קורה לכל אחד עם עצמו, בחיי היומיום שלו, אבל בין היתר זה קורה דרך החיבור לישיבה. חיבור של אדם שהיה חמש שנים בישיבה או יותר ואחר כך תמי יש לו לא סתם איזו פינה חמה בלב, בסדר, זה הבסיס, סתם איזו הרגשה נעימה וחיבור למקום לאנשים. אבל זה יותר מזה, זה חיבור לתורה של הישיבה, זה חיבור לתורה של ארץ ישראל, זה חיבור לרבנים שדרך הרבנים, דרך כל הדיבוק חברים הזה אדם ממשיך להתחבר לתורה בכלל, לתורה של ארץ ישראל, לתורה של ארץ ישראל בכלל, לירושלמי, למיזוג לפנימיות של התורה. ויום כזה הוא הזדמנות נפלאה לחבר את הבוגרים של הישיבה לתורה שנותנו בישיבה. לפנינו פה בוגרים שכבר סיימו לפני עשרות שנים, בוגרי ישיבה תיימית שלא זכינו ללמד אותם, שמועים פה קודם ורביעי לקודש, הפנסיונרים. זה ממש כבר עשרות שנים שהסיימו, כבר קרוב לחמישים שנה ואחרים כל אחד לפי גילו ועניינו. אבל אנחנו ממש קוראים להם, מי שיכול לקחת יום חופש לעבודה ולהגיע בבוקר להיות שותף פה בלימוד, לקחת חלק בלימוד. אם יקבלו איזה תורה כזאת, שהם יכולים לבחור מספר דפים ללמוד ולבוא, ואם לא יכול כל היום אז ייקח חצי יום חופש, יבוא מהצהריים וילמד עד הערב, עד האירוע אחר כך, בעזרת השם יישאר גם לאירוע. אבל עצם העניין הזה של החיבור של הבוגרים זה מבחינתנו יעד מאוד מאוד משמעותי ובאמת אנחנו מאוד מקווים שאנשים באמת יוכלו להגיע ולהיות שותפים ברמה כזאת או אחרת אבל להיות שותפים. יש פה עוד מעלה מאוד מאוד גדולה וזה מהניסיון של ימים קודמות שעשינו דברים דומים. אז זה לא היה אז לא היה איזשהו אירוע בערב, זה היה דבר כזה גדול ואנחנו פשוט להצמנו ככה סיום של סדר ואחר כך בערב ישבנו בחדר אוכל איזה סעודה ואז היה קצת דיבורים והיו, אני זוכר כמה חבר'ה לא אחד ולא שניים שאמרו שזה היה להם חוויה מדהימה. מה הייתה החוויה המדהימה? הרי מה שקורה הרי מפועל זה שכל בחור הישיבה בעזרת השם ושם בשימה של מספר דפים שהוא ילמד אותם באותו יום. מה שבפועל אנחנו נעשה ונקווה שכבר התחילו כבר חילקנו איזה מרמים פחות או יותר את המסכתות לפי השיעורים. אז אם זה עוד לא קרה בפועל אז אתם יכולים ללמטה גם ככה לעורר את זה כדי שזה כבר יקרה שכל אחד ידע כבר מהיום את הדפים שלו. בעיקרון אנחנו מדברים על שישה דפים לבחור בישיבה פחות או יותר. זה יוצא ארבעה דפים בבלי ושניים בירושלמי פחות או יותר. וכיוון שקשה ללמוד שישה דפים ביום אחד אז להתחיל ללמוד קודם. אז מי אחרי פורים, מי שלא במילואים, מי אחרי פורים אנחנו בעזרת השם בסדר אחר הצהריים מייעדים אותו לזה שכל אחד כל יום לומד דף בצורה טובה, מגיע ליום עצמו ליום לימוד חוזר על כל השישה דפים חוזר על כל השישה דפים ככה בצורה שיש לו באמת גם חזרה וגם לימוד נוסף יותר טוב ויותר מעמיד.
לימוד אינטנסיבי וחוויות בכל פנים כשעשינו את זה פעמים קודמות וגם לבחו ככה משימה של מספר דפים אני זוכר שלא אחד ולא שניים החבה אמרו הם לא חוו בחיים חוויה כזאת וככה נשבת רצוף כמעט כל היום חוץ מהפסקה, ארוחת צהריים ממש 6-7 שעות רצוף ובימות גמרה בסוג של לחץ של הספר בסדר לחץ לא איזה לחץ עכשיו שמישהו זה אבל באיזשהו מחויבות פנימית שאנחנו ביחד בסוף לא איזשהו התחייבות לסיים פה את סדר מוהן וכל אחד יש לו חלק בדבר הזה והחוויה הזאת חוויה הזאת פתאום של מאמץ הוא תמיד הרי לא יודע אם זה טוב או לא יש איזה בחינות טובות שאנחנו אומרים שלחץ מדי הוא לא תמיד טוב בישיבה יש לו את הרוגע יש לו את הנחץ ללמוד באמת בצורה רגועה זה טוב עם כוכבית קטנה שלפעמים כשאתה בלחץ אתה מוציא מעצמך יותר אתה רואה למה אתה מסוגל אני זוכר שרמש חבר'ה בסוף היום כשזה היה דיברו על זה כאילו פתאום הם חווי את החוויה הזאת של שעות רצופות שככה בלחץ לא לקום כמעט מהכיסא וכל הבית המדרש שוקק וכולו זה חוויה מיוחדת שפעם ב זה ראוי לעשות אותה לא שהו שעושים כל יום וכל חודש אבל פעם ב להרגיש את החוויה הזאת לסמוח על זה לסמוח על זה ממש לקחת משימה רצינית למוח עליה ולבוא ביום עצמו שוב תהיה גם מחנה לפני זה גם יהיה יותר קל כביכול אבל עדיין עוד פעם שישה דפים הבוקר עד הערב אתה צריך להספיק לפני עצמה שיש לה ערך גדול בתוך הסיפור הזה. הדבר האחרון שהוא גם כן מעניין לחשוב עליו להביט פה, להסתכל עליו זה העניין הזה שבעצם ציבור ביחד מסיים איזה חלק מהתורה ואולי אם נזכה פעם זה כבר באמת עניין מאוד מאוד קשה ומשמעותי מי שהיה איתנו שנה שעברה במעלות בזמן קיץ אני לא יודע כבר מי היה אולי חבר'ה משהו אולי היו מי היה פה אבל במעלות שימו ממש את כל הורה כולה שזה דרף כל הבבלי, כל הירושלמי תוספת את כל הזוהר באמת כמות אדירה אבל זה לא מעלות ישיבת מעלות זה העיר מעלות בעצם במראש, ההגדרה היא זה עיר קטנה, יותר קל לחבר בה את האנשים כי אנחנו בקלות היינו יכולים לגמור את כל השעה אנחנו מביאים לפה את רוב הזין תוך שנייה אנחנו גומרים את כל השעה אבל זה משימה קצת יותר קשה מאשר באשדוד זה כהן אלה זה, כהן אלה הוא, כולם חברים עיר קטנה, הכל יותר פשוט הכל יותר חובר הציבור המשפחות שגרות שם הקהילה, הכל כמובן יותר פשוט וכמובן כמות עצומה של בוגרים במשך עשרות שנים עם כל שנה מחזורים של שמונים תלמידים שבעים שמונים תלמידים וכמובן כמות עצומה אבל, מה היה העניין? העניין הוא, שבאמת כתוב הרי בהלכה, שולחן ארוך הרב בעל עתניה כותב במלכות תמות תורה שלו הוא כותב שיש מצווה על כל יהודי לסיים במהלך החיים שלו את כל התורה כולה זה הכל, זה מה שצריך לדעת צריך לסיים בחיים את כל התורה כולה שזה בסדר, יש מאה עשרים שנה בשביל זה זה לא ביום, לא ביומיים, לא בשנה ולא בשנתיים אבל זה עניין גדול זה עניין גדול שלעבור אי אפשר ללמוד את כל התורה בעיון אבל לא סתם הרבה אנשים בעם ישראל לומדים דעף יומי בפי יש לומדים דעף יומי ראושלמי ויש לומדים עמוד דעף יומ בזוהר ועוד כמה דברים כאלה זה לא בשמיים ברמה האישית שכל אחד יזכור שזה משימה אבל לפעמים אתה עושה את הדבר הזה דרך ציבור למשל או דוגמה לדבר הזה אנחנו יודעים שכתוב שכל אחד חייב את הריאג מצבו אבל הרי שאלה פשוטה שכולם שואלים הרי אין אדם שיכול באמת לקיים את הריאג מצבו אם אתה לא כהן אז כבר ירד לך מצבו או לוי או אם לא הזדמן לך אירוע כזה או אירוע כזה הרי המצבות ההכרחיות הרמבא אומר שישים הם המלאכות יש שישים מצבות שהן מצבות הכרחיות שכל אדם חייב את זה זה עשירית מהמצבות זה מצבות הכרחיות שכל אדם יקיים אותן תפילית, שבת זה מצבות הכרחיות וכמובן מצבות לא תעשה במקרה של המצבות תעשה שישים מצבות הכרחיות ואז אם זה לא עשירית אז שישים מתוך 248 אז רבע מהמצבות הם אז איך אומרים את המצבות שכל אחד מקיים אחד ההסברים המפורסמים הביא את זה בקריאת ספר על הרמבא בהקדמה שלו זה שכלל ישראל יש אב, יש הסבר שדרך לימוד על המצבות אתה יכול לקיים את כל המצבות מכאן חיזוק גדול ללמוד מצבות יש לימוד כזה שהוא לא כל כך מוכר בעם ישראל צערנו, זה קצת ביקאה שלא כל כך עוסקים בה אבל יש מקצוע בתורה שנקרא לימוד מצבות אנחנו מדי פעם שיעורים כלליים כמו היום, בשבילת זכור אנחנו מדי פעם נסים קצת לגוע בהגדרת המצבה מה יאמרת המצבה, זה כמובן רק חלק קטן ממה שיש בכל פנים, אז יש בחינה כל המצבות הזאת שעל ידי לימוד אתה בעצם מקיים, זה מה שכתוב כל העוסק בתורת חתד, כאילו יקרים חתד לומד עכשיו סכת מנחות אפרופו חיזוק לחבורה הנפלאה שיש פה זה כיף לבוא בבוקר פה בחמישה לשבע ולראות פה חבורה שחבר'ה יושבים, לומדים כמובן הרב אומר אז לומדים סכת מנחות כל העוסק בתורת חתד, כאילו יקרים חתד כלומר, אין בית מקדש גם שאין בית מקדש כל אחד יצא לו כל היום לעשות את כל הדברים שיש שם אבל כשאתה לומד את זה, אתה בעצם מקיים את זה בטח משהו שאתה לומד, כשאי אפשר קיים אותו אז בכלל יש לך רק את הלימוד, אז הלימוד הוא הקיום ויש משהו שיש גם לקיים אותו אז צריך ללמוד וחוץ מזה צריך גם לקיים אבל כשאין לקיים, אז מה שיש זה ללמוד אם לומד, אתה מקיים זה דרך אחת, הדרך השנייה היא הערבות ההדדית שיש בעם ישראל שהעם ישראל, כולו ביחד, ודאי, מקיים את הרייב מצוות העם ישראל לדורותה מקיים את הרייב מצוות כי הכל יש הכל קורה והכל קיים, והכל היה והכל יהיה, ולכן את הרייב מצוות מקיימים בציבור ויש גם בחינה כזא, חשבתי על זה היום שאולי יש גם בחינה כזאת שמסיימים את התורה בציבור כלומר עכשיו, היום, לא יכול גם לא מחר, אני אסיים בעצמי את כל התורה או אפילו לא סדר שלם בבלי וירושלמי. אבל אם מתכנסים ביחד, חבורה של אנשים וכולם ביחד לומדים וכולם ביחד מסיימים, אז זה כביכול כמו שכל אחד סיים בעצמו כי הציבור סיים את הדבר הזה. ולכן באמת אנחנו, הציבור זה קודם כל אנחנו, אתם, תלמידי הישיבה הם כמובן מרכז האירוע. חשוב להבין את זה, זה כמובן להיות פה ולהיות פה בעוצמה וללמוד בעוצמה. לא צריך יותר מדי לעשות בשביל זה, אבל סתם להעיר פנים לאנשים שבאים. אם צריכים איזו עזרה במשהו, אז זה תלמידי הישיבה. הקהל השני זה כמובן בוגרי הישיבה שהם כמובן בני בית פה וגם שותפים הכי טבעיים כמו שאמרנו. תקווה שיגיעו כמה שיותר ומעבר לזה אנחנו שותפים פה חברים מהקהילה, חבר'ה מהישיבה. תמיד הכיתות הישיבתיות שלהם יותר התורניות שלהם יותר. תבוא פה איזו חבורה יפה של תיכוניסטים שהם כבר לקחו משימה, נתנו להם את המסכתות הקלות יותר כמו מגילת תענית. אבל ירושלמי, התנסו בלימוד ירושלמי. הרי בחור תיכוניסט בהשדות לא יודע אם הוא מתאם דף של ירושלמי. דבר נפלא, אפילו הולך לשימת שדה לא בטוח לצערי לא בטוח שהוא יתאם שם תאם של ירושלמי. ופה בתור תיכוניסט יכול להיות שהוא יתאם תאם של ירושלמי בשרת השם. אז זו חבורה משמעותית וכך תהיה שותפה פה עם חברים.
חיבור בין קהלים הכהנים שהיו פה לפני כמה שנים, אחר כך הם כבר קיבלו פה מקום לעצמם במקלט פה. חבורה של אברכים בסגנון קצת אחר. בעצם החיבור הזה הוא גם חיבור יפה, אז גם הם יבואו. בעזרת השם יתדעו חלק מהמסכת עירובין. נתנו להם בבלי כי הם קצת פחות מכירים את העניין של ירושלמי, אז הם ייקחו את הבבלי או חלק מהבבלי של מסכת עירובין. וודאי אפשר להזמין את ההורים, לא אפשר, מאוד מאוד רצוי להורים. תגידו להורים שיבואו. לא זוכר כבר מה דיברנו אם דיברנו כבר אולי נתחיל מהערב. אז יכול להיות שההורים ביום עובדים אז אולי ערב קודם. ומי שביום עצמו עצמאי יכול קצת להתארגן כמו הבוגרים, אז להגיד להם כבר מראש, להגיד להורים, להכין אותם לשלוח להם את כל אתם רואים כל מיני סרטונים ועניינים.
לימוד משותף עם ההורים איזה כיף זה ללמוד עם אבא. אבא מגיע, יושב יחד איתך לדו גמרא, בבלי, גם ירושלמי. גם לא בטוח שהוא מכיר שאיבה עודה ירושלמיות לא היה כל כך גנוי ומפורסם. אז חוויה גם לאבא וחוויה של לימוד משותף של אבא ובן, דבר נפלא ביותר. זה ככה עוד קהל שיכול להיות שותף וחלק מהעניין. אז באמת כידוע תאריך הוא בכ"ב באדר. זה גם טוב שזה יוצא לקראת סוף הזמן, לא תוקע לנו, נקרא לזה במרכאות, איזה משהו ככה באמצע הזמן. זה ממש היום אחד לפני היום האחרון של הזמן. אז בעזרת השם יתברך בישועתו, באמת תתחילו כבר כמו שאמרתי לבדוק את המסכת שקשורה לשיום שלכם. תחלקו אותה, תקבלו את שלכם, תתחילו ככה לראות מה זה אומר. בעזרת השם בימים הקרובים יהיו חוברות מסודרות עם פרשנים, כן אוליביהן, ירושלמי גם בבלי. אנחנו צריכים פעמים סיוע, בטח בירושלמי. אז בעזרת השם יהיו חוברות מסודרות. אפשר לשאול את יאיר דור היקר, אולי הוא צריך איזה עזרה. אז מי שרוצה קצת לעזור יכול לשאול אותו אם הוא צריך איזה עזרה בכל הארגון של הדבר הזה. אבל הוא לקח את האחריות על העניין הזה כמובן עם הנהגה של איתן כהן שעושה את זה מהאזה בערך את כל הארגונים האלה. אבל אולי גם הוא צריך איזה עזרה. אז בעזרת השם יהיה חומרים נוחים מסודרים וטובים ובעזרת השם שנזכה באמת להגדיל תורה ולהאדירה לרוב העם לטובה ולברכה בעזרת השם.
