צהריים טובים. אחת הסוגיות שלא תמיד קלות לנו בשלבים שונים של לימוד התורה היא הנושא של השקעה רבה ויסודית בלימוד הגמרא. לימוד הגמרא מאתגר אותנו הרבה פעמים, החל מהשלבים הראשונים של הכניסה לעולם התורה. זה כולל את הקשיים הבסיסיים של השפה הארמית, הסגנון של הגמרא ודרך הלימוד שם, שהיא לעיתים מרתיעה. גם אם הצלחנו להתגבר על הקשיים הטכניים, ישנו לעיתים קושי מנטלי ורוחני להאמין בלימוד הזה שהוא באמת משמעותי וחשוב. מדי פעם יש לנו קשיים וספקות על כך, כי הגמרא לכאורה לא נותנת כלום הלכה למעשה. יש לנו שולחן ערוך וספרי הלכה, ספרי אמונה ומוסר, ולא לומדים תנ"ך דרך הגמרא.
הקבלה של תורה שבעל פה המדרש תנחומא בפרשת נח אומר שכאשר עם ישאל היה במעמד הר סיני, הוא קיבל את התורה בשתי צורות. מצד אחד, אמרו "נעשה ונשמע", ומצד שני היה צריך לכפות עליהם את ההר כגיגית כדי שיקבלו את התורה. הקושי הגדול הוא האם היה רצון או כפייה. אומר המדרש תנחומא: לא קיבלו ישראל את התורה עד שקפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית. אם אתם מקבלים את התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהיה קבורתכם. התורה שבכתב קיבלו ברצון, אך התורה שבעל פה לא רצו לקבל, כי יש בה הרבה צער ויגיעה. ואז הגיע פורים, כמו שהגמרא אומרת במסכת שבת: "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". מה שקיבלו בימי אחשוורוש זה את התורה שבעל פה ברצון. מאז היא אצלנו ברצון. בפורים, עם ישראל ראה איך הקב"ה נמצא בתוך הפרטים, איך התורה שבעל פה מחוברת לחיים, לפרטי החיים ולמציאות שלנו.
המשמעות של לימוד תורה שבעל פה לאורך השנים, תורה שבעל פה הייתה בעל פה ולאחר מכן נכתבה אחרי חורבן בית שני. זה היה דיעבד, אך יצא מזה דבר מדהים. כעת התורה מגיעה לכל עם ישראל. יש מסירות נפש עצומה והאהבה גדולה ללימוד התורה שבעל פה. אנשים לומדים דף יומי, משניות ושארי דברים. כל הפרטים האלה הם לושים של אור גדול, ובכל פרט יש משמעות. משל מעולם הצבא: כשאתה נמצא בתוך מערכת, אתה צריך להבין שיש מערכת שלמה וכללית והכל קשור. ככל שתכיר אותה יותר, תתפעל יותר טוב את החלק שלך. מעולם הכדורגל: לא רק השורה התחתונה מעניינת, אלא כל המערכת. כמו במגילת אסתר, כל פרט חשוב ומשמעותי.
החשיבות של לימוד הגמרא מאז עם ישראל קיבל אמון גדול בתורה שבעל פה. המשמעות היא שאנחנו צריכים לתת ללימוד הגמרא את המשקל והמאמץ שאנחנו חייבים לתת לו. זה נוגע גם לזמני הלימוד. סדר עיון בגמרא צריך להתחיל מיד אחרי הלימוד בוקר. יש שיעור באמונה, שהוא חשוב, אך סדר עיון בגמרא צריך להיות מלא באנשים שלומדים. הגמרא היא פרוטוקול של בית מדרש שהיה פעם. היא לא מסודרת כמו הרמב"ם או השולחן ערוך, כי היא שומרת על האותנטיות של בית המדרש. אתה נכנס לתוך הבית מדרש הזה ומחיה את הדמויות והמציאות שם. אתה חלק מהסיפור, שואל שאלות ומחפש ספרים. הלימוד הוא לא רק הדף שהרב נתן, אלא הגמרא עצמה. יין יש ראשונים ואחרונים, כולם למדו את התורה הזאת בלימוד פקיעות. לימוד פקיעות זה לא לימוד שטחי. לפעמים חושבים בטעות שלימוד פקיעות הוא לימוד שטחי, כאילו מראש רק גומרים את הראשי ולא חושבים יותר מדי, קוראים וקוראים את הראשי, עוברים ככה דפים. זה יפה שנומדים וזה חשוב, אבל גם פה יש ניצול של הזמן. שלוש וחצי עד חמש ורבע זה שלוש וחצי עד חמש ורבע, לא ברוטו, ובסוף נשאר מזה חצי מהזמן. לומדים את הזמן הזה בעיון, זה עיון פקיעותי כי עכשיו העניין הוא להספיק יותר ופחות להיכנס לתוך, אבל חושבים על מה שלומדים. שמעתי פעם שאם תסתכלו בש"ס מאחורה תראו שיש חידושי הרש"ש. חידושי הרש"ש, בניגוד לכל החידושים האחרים, יש לו על כל דף משהו. לפעמים זה יהיה דברים ארוכים ולפעמים זה יהיה ממש כמה מילים. הוא רק יכתוב לך ועיין בדף זה וזה, אומר לך תעיין שם בדיבור המתחיל ככה וככה. שמעתי פעם שהוא עשה את זה כי הוא אמר שדף שאתה עיינת בנקודה אחת בו, אתה כבר תזכור את כל הדף הזה או את כל העמוד הזה. אם יש עמוד שאתה אמרת עליו, ביררת בו משהו קטן בפקיעות, אין לך עכשיו באמת הרבה זמן, אבל פתאום היה איזה רש"י שהיה לך קשה קצת או שזרקת איזה מבט לתוספות וראית שהתוספות מקשה על רש"י, אז למדת את התוספות ואמרת רגע, מעניין איך אני אתארץ את רש"י.
לימוד בעיון ופקיעות אז אתה אומר רגע, בוא נכיר את הספרים. מי מתארץ את רש"י? בכל מסכת זה אחרים. יש פני יהושע, יש מרומי שדה של הנצי"ב, יש את הצלח, יש כמה ספרים. יש מסכתות מסוימות שיש ספרים יותר מסוימים. אתה הולך לזה, מעיין, מסתכל, פותח לראות נעלות על רש"י, להסביר את המחלוקת של רש"י והתוספות. נקודה את מברר, לא הכל בעיון, אבל מבינים טוב את מה שלומדים, לא בערך שאין לו ערך וככה, אלא לומדים כמו שצריך. גם אם זה לימוד פקיעות, זה אומר שצריך להבין, ואם לא מבינים משהו אז גם מתעכבים עד שמבינים וגם מעיינים קצת. מעיינים זאת אומרת חושבים על מה שלומדים, חושבים בעומק. והכל מגיע מתוך האמון הגדול שעם ישראל בפורים הדור קיבלו. המחשב ראש צריך להבין שקרה פה משהו, וחס וחלילה כמו שאמרתי, אם אנחנו לא מגיעים למקום הזה של המאמץ הזה של ההשקעה הזאת, אז זאת אומרת שלא קיבלנו, לא הדור, לא התחברנו מספיק להדור קיבלו הזה שבאמת לעם ישראל הוא קרה ואנחנו בפנים. עם ישראל מחובר ועם ישראל אוהב את התורה שבעל פה, ועם ישראל משקיע בתורה שבעל פה ומוכן ממש להתייסר עליה. כמו שהמדרש שלנו אמר, יש בצער והיא הגיעה והיא הרבה, אבל היא אהובה מאוד וגילינו את זה בפורים שהיא חלק מאיתנו והיא אהובה מאוד עלינו לכן אנחנו מוכנים להתייסר עליה ובסוף זה איסורים מתוקים מאוד.
הקושי וההצלחה בלימוד אז כמו שאמרנו בהתחלה, איסורים הם שפשוט מה זה כל השפה והמילה והארמית והסגנון, צריך ככה לפצח את הדבר הזה. אז כן, התחלה קצת קשה ומכירים את זה. מי שעבר את זה כבר מכיר את זה, ומי שעוד באמצע או בהתחלה אז יכיר את זה ויאה שזה קורה. אתה קצת מתייסר בהתחלה, ברגע שעברת את זה, עברת את זה. חמישים שישים מילים, מבין אותם, מתחיל לקלוט את הראש, להיכנס לראש הגמרא, חווה את חוויית ההצלחה, מרגיש שמח וממשיך הלאה לתחנה הבאה. ואז אתה עובר, זה לא נגמר, זה רק השלב הראשון שהתמצה בכלל במרחב. עכשיו אחרי שנכנסת כבר ויש לך את הכלים מלימוד, עכשיו אתה נכנס לשלב השני של המאמץ גם בזמן וגם בכמות הזמן וגם באמת באיכות הלימוד. ופה אותו הדבר, אתה חווה חווית הצלחה. פתאום שאלת איזה שאלה, ראית ששאלו את השאלה הזאת, אתה מחפש עליה תשובה, אתה מסכם את מה שחשבת, כותב הערות לעצמך על הלימוד שלך. אתה ממש מרגיש את ההדור קיבלו הזה, אתה ממש מרגיש את האהבה, אתה מרגיש איך הקב״ה הלביש את כל הרעיונות הגדולים, כל הנשמה של התורה. כמו שאמרנו שהזוהר אומר המפורסם בפרשת בהעלותך על הנשמה והגוף, הקב״ה הלביש את כל נשמת התורה, כל הרעיונות העצומים של התורה, הלביש אותם בתוך מציאות של חיים, תוך מציאות של חיים של אנשים ושל בני אדם ושל ענייני נזיקין ובעיות חברתיות ומשפחתיות וכל העניינים האלה שאנחנו לומדים בכל הש"ס. הכל מולבש בתוך הפרטים האלה והאור הגדול של התורה בוקע מתוך הנשמה והוא מאיר את הפרטים.
הקשר בין הנשמה לפרטים כמו שהרב קוק כותב בעורות התורה, בהתחלת הדרך יש לך רק התנוצצות הדינה, כלומר אתה רק יודע שהכל רוחני והכל עליון מאוד, אבל אתה עדיין לא רואה את זה. אתה עדיין לא יודע לקשור בין הפרטים של הגמרא לבין הנשמה של התורה, אבל אתה יודע שזה קיים, יש לך את האמון שזה קיים, הדור קיבלוה זה קיים. ואז לאט לאט, ואז אתה שומע את זה קצת בשיעורים, קורה פה באיזה ספר, מבין שזה ככה. ואז לאט לאט מהרב קוק, כמו שליאב אבא, אתה פתאום רואה את הנשמה כבר מאירה בחלק מהפרטים, בחלק מהאיברים של הגוף. ולאט לאט מדרגה עוד יותר גבוהה, אתה לפעמים רואה ממש ככה איזה רעיון שממש מאיר לך את כל הסוגיה, ואז בכלל יש שמחה מאוד מאוד גדולה. אבל כמו שאמרו הסינים, כל צעדה של אלף קילומטר מתחילה מהקילומטר הראשון. ואנחנו נמצאים בקילומטרים הראשונים, ובאמת בעזרת השם שפורים זה זמן של תשובה גדולה וברור גדול, ובאמת הבנה לערך להרבה ערכים, לקדושת הגוף הישראלי, לקדושת התורה שבעל פה שלנו. בעזרת השם שנזכה להדור קיבלוה בימי אחשוורוש בימינו ובצל כל אחד בעזרת השם לטובה ולברכה.
