אין לך רציניים טובים. אנחנו חווים בימים האחרונים חוויה מאוד משמעותית. אולי יכול להיות שמי שלא גדל על מה זה סוריה פעם, יכול להיות שקצת פחות מרגיש ומבין את מה שקורה. אבל מי שכן קצת קורא, שומע, יודע, ומה שאפשר פשוט לשתף בצורה הכי פשוטה. תור נער צעיר במלחמת יום כיפור, סוריה הייתה דבר מפחיד מאוד. כי לא שמצרים היו פחות מפחידים, אבל אם היית שואל מישהו אם ליפול לשבי הסורי או לשבי המצרי, היית מקבל תשובה חד משמעית למצרי ולא לסורי. האכזריות והרשעות הייתה שם מאוד חזקה נגד מדינת ישראל, וגם כידוע בתוכם פנימה הם התנהגו גם כלפי מי שלא היה איתם באותה צורה ובאותה מידה. כמובן, חשבון ארוך ופתוח במלחמת שלמה גליל. זכיתי להילחם בה וגם במירכאות לא זכיתי, אבל להיפגע מהצבא הסורי שבא לעזור למחבלים בלבנון. כבר אז, עוד לפני שהיה את כל הציר הרשע ואיראן וכל המהלך הזה שאנחנו מכירים מהשנים האחרונות, הם נחלצו לעזרה. בשלבים מאוד מוקדמים של המלחמה כבר נתקלנו בכוחות סורים בטווחים יחסית קרובים לגבול שלנו. ככל שנכנסנו יותר פנימה ללבנון, כך העוצמה של הסורים גדלה והכוח שלהם הרגשנו אותו. כמובן, בשנים האחרונות את זה כבר כולם יודעים, גם מי שעוד יחסית צעיר יודע שהיכולת של איראן לאחוז פה מאחז מאוד משמעותי במזרח התיכון בכלל, אבל כמובן כנגד מדינת ישראל ברעיון וברצון להשמיד את היישות הציונית.
הקשר בין איראן לסוריה סוריה מבחינה הזאת הייתה מקום מאוד משמעותי מבחינת איראן. זה ממש היה קלאסי לתת להם כסף, לתת להם נשק, לתת להם מה שהם רוצים ובלבד שיתנו לאיראן אחיזה חזקה גם בסוריה עצמה. כידוע, הרבה בסיסים איראנים וולי, וגם כמובן במעבר של הנשק ללבנון. מה שאנחנו יודעים שהחיזבאללה למעשה קיבל את כל הצינור שפע שלו עבר בצורה פשוטה דרך סוריה. גם את נחת הזרוע הזאת כמובן הרגשנו בדמות כל הכוח של חיזבאללה כנגדנו. נכון שהסורים עצמם כאילו על הגבול שלנו איתם הבינו כנראה שלא כדאי להם לחמם אותו וכולי, אבל בדרך כביכול הקיפה דרך לבנון הם עשו את זה בגדול. על כל פנים, כל הדברים האלה אנחנו צריכים להבין שהנפילה פה היא בהחלט משמעותית מאוד. זה שאנחנו לא יודעים מה יעלה, וזה שהמורדים הכובשים שם הם לא חובבי ציון וכדומה, זה כולנו יודעים וזה ברור. אבל זה לא סותר בכלל לכך שאנחנו צריכים להבין לראות ולהרגיש את זה ממש את יד השם שמסכסכת מצרים במצרים כמו שאומר הפסוק "סכסכתי מצרים במצרים", סוריה בסוריה וכן על זה הדרך.
יד השם בהיסטוריה הקב״ה מסובב הסיבות ממש. יש רגעים בהיסטוריה שאתה ממש מרגי אותו ממש במוחש, ממש רואה דברים שפשוט לא יאומנו. צריך בשביל זה אולי לא לשמוע הרבה חדשות, כי כששומעים הרבה, בעיקר בכלים שהם פחות טהורים, אז תמיד יהיה מלווה איכשהו באיזשהו דברים לא טובים. זה דרכם, זה עניינם, הם תמיד איכשהו יכניסו גם את הספק ואולי מה יקרה עכשיו וכו׳ וכו׳. אבל מי שיודע להיות נקי מהדברים האלה ובאמת לשמוע נטו את מה שקורה, אז אין ספק שהוא מרגיש חוויה גדולה. אם היית שואל כל איש מודיעין, אפילו הכי מתוחכם וחכם בעולם, לפני שניים עשר ימים, היית שואל אותו אם הוא חושב שהמורדים האלה יכבשו את סוריה, אז לא היה שם מי שצפה את זה וחשב את זה. זה קרה הרבה יותר מהר ממה שבכלל מישהו דמיין. ולכן ממש צריך קודם כל לראות נכון את המציאות ולהבין שממש מול העיניים שלנו, כמו שהמדרש אומר על יעקב אבינו שהוא עלה בסולם והוא ראה את תאומות העולם עולות ויורדות, עולות ויורדות. וישרל תמיד נמצאים, יש להם קשיים, יש להם משברים, אבל הם אף פעם לא יורדים מבמת ההיסטוריה, הם תמיד שם.
המשמעות של האירועים לעומת תאומות האלה, לפני כמה עשרות שנים יכולת לפחד מהם פחד מוות ופתאום הם זהו הם כלום. אנחנו עושים שם הכבש שלנו ועושים שם את הכל בלי שמישהו יתנגד לנו. והדבר הזה עצמו הוא מדהים. אבל כל זה בסוף אתה שואל את עצמך אז מה? ככה אני חושב שככה אמור להיות. אתה שואל את עצמך מה זה אומר לי הדבר הזה. אז קודם כל זה לא יגיד כלום אם לא רואים את זה, אם לא רואים ויודעים להגדיר מה קורה. לכן הקדשנו כמה דקות כדי להבין את האירוע. מכאן אנחנו מתקדמים הלאה כדי באמת לנסות להבין מה המשמעות של הדבר הזה מבחינתנו. אז באמת הדבר הראשון שככה עולה בצורה הכי באמת בסיסית זה את המשפט המאוד חזק שאומר הרב קוק בתחילת אורות המלחמה, שהוא כמובן כותב את זה בתוך מלחמת העולם הראשונה מתוך החוויה האישית שלו ממש. אז ההתחלה היא כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח. "את הזמיר הגיע זמיר אריצים הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבשם וכל התור נשמע בארצנו". ואז הוא ממשיך לדבר על זה שהמלחמה יש לה כמובן את המחירים והקשיים שלה ואחר כך מתחדש העולם ברוח חדש ברגלי משיח מתגלים ביותר. ולפי ערכה של המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הציפייה לרגלי משיח שבה. זה משפט מאוד מאוד משמעותי. אומר הרב קוק, קודם כל כל הכחדה של אריצים של רשעים מהעולם זה רגלי משיח, זה התבשמות של העולם, זה התקדמות של העולם וזה התקדמות משמעותית בגאולה. זה דבר ראשון. ככל שזה יותר גדול ככה גם הציפייה יותר גדולה והתיקון הוא יותר גדול. כמובן באירוע שהיה אז, אז הרב קוק חווה את החוויה שלו ואומר מלחמת עולם של עכשיו, מלחמת העולם הראשונה כמובן, ציפייה נוראה וגדולה ועמוקה יש בה מצורף לכל גלגולי הזמים והוראת קץ המגולה של ההתיישבות בארץ ישראל.
הציפייה לישועה כן, כשהרב קוק חווה את מלחמת העולם הראשונה, אז הוא אומר עכשיו יש מלחמה גדולה והמלחמה הזאת בלי ספק תוביל. זה הוא אומר לפני שהוא יודע כמובן שבסוף תהיה הצהרת בלפור ושאנגליה תכבוש מהטורקים את ארץ ישראל ושבסוף בלי לדעת את כל זה ברור לו שאם קורה משהו כזה בעולם זה חלק מגילוי השכינה, זה חלק מהגאולה. זה דבר ראשון מאוד מאוד בסיסי ומאוד מאוד משמעותי שכמובן מצורף לכל מה שאנחנו יודעים שלמעשה הגילוי האלוקי בעולם קורה דרך האירועים המשמעותיים שדרכם אנחנו ממש חווים את ממש את אפשר לומר את ההתערבות ואת איך הקב״ה הוא ממש ככה מזיז כמו שחקן בשחמט מזיז את השחקנים ודוחף את הדברים קדימה כאשר ברור שהכל בסוף מכוון מטרה לעם ישראל. הסוף הכל מכוון מטרה לעם ישראל. כל מה שקורה גם כשקרה הרתעה אז מלחמה שלכאורה הייתה רוקה מהרוסים נגד הגרמנים והתורקים לא, אבל הרב קוק ברור לו שבסוף זה יגיע לכאן. כל החומר משהו שקורה בגבול שלנו מטר מאיתנו ודאי ודאי שהוא ממש התערבות אלוקית שממש לוקחת אותנו ככה בשערות לוקחת ומקדמת אותנו לגאולה. ומכאן אנחנו לוקחים את המשפט הזה שאמר הרב קוק שאומר שיש פה ציפייה גדולה לישועה. באירועים האלה צריכה להתעורר בנו ציפייה גדולה לישועה. וזה לוקח אותנו שוב לדבר הכל דברים ידועים אבל תמיד לפחות אני לעצמי תמיד צריך לחזור עליהם כי הם ככה נשכחים בככה עם הזמנים השגרתיים. את מה שמסביר הרב קוק בתפילת שמונה עשרה כשאנחנו אומרים "לישועתך כיווינו כל היום" בנוי על יעקב אבינו עוד מעט פרשת ויחי "לישועתך כיוויתי השם" נכנס ככה לנוסח התפילה "לישועתך כיווינו כל היום" ככה אנחנו אומרים שלוש פעמים ביום בתפילה. אם אנחנו לא רוצים חלילה להגיד בתפילה דבר לא נכון שחס וחללה שאנחנו רוצים, אז אנחנו צריכים להבין שאנחנו אומרים עומדים בפני הקדוש ברוך הוא שלוש פעמים ביום ואומרים לו אנחנו מצפים לישועתך. מה זה אומר שאנחנו מצפים לישועתך? אז הרב קוק פה בעולת ראייה על הברכה הזאת אצל מר דוד אבדכם עירת הצמיח עמוד רי שאין תד הוא אומר מביא הרב קוק את הגמרה במסכת שבת ששם הגמרה אומרת שאחת מהשאלות ששואלים אדם אחרי מאה ועשרים זה האם הוא ציפה לישועה. זה אחד המבחנים שאחת השאלות ששוב כי יהודים מאמינים קוראים גמרה קוראים תנוסח התפילה מבינים שזה רציני שבאמת אחרי מאה ועשרים אנחנו נגיע בעזרת השם לבית דין של מעלה וישאלו אותנו את השאלה הזאת ציפית לישועה אומר הרב קוק מה זה אומר לצפות לישועה איך עושים את זה זה מסביר הרב קוק ואומר האדם באשר הוא אדם פרטי הוא מוגבל בהגבלה צרה נגד אותו הערך שצריך הוא להשכיל במשהו איבר מן הכלל הגדול של כל האומה שהיא גם כן מסתייפת לכלל המציאות זאת אומרת דבר ראשון זה שהאדם יודע שהוא חלק מהאומה הוא לא לבד בעולם והאומה היא חלק מהעולם זה ידיעה בסיסית והרגשה בסיסית וחיים זה צורת חיים בסיסית מה המשמעות של צורת החיים הזאת אבל נדע נאמנה שכל חלק מן הטוב שבאוצר של כל איש פרטי מצטרפו עם החיים הכלליים ההולכים לכונן את ישועת השם הכללית בבוא איתה. זאת אומרת ישועת השם תגיע היא חייבת להגיע למה היא חייבת להגיע אומר הסמק בעל ספר מצוות קטן כשהוא מונה את מצוות האמונה בתרייג המצוות שלו כמצווה ראשונה בתרייג מצוות אומר הסמק שמצוות האמונה כוונה היא אמונה בשם בכלל היא כוללת את מה שאמרו חכמים ציפית לאישועה ואיכן כתוב מצווה זו אומר הסמק איפה כתוב שצריך לצפות לאישועה בסדר הגמרה אמרה בסדר גמור מאמינים לגמרה ומאיפה הגמרה יודעת מאיפה הגמרה יודעת שאחרי המאה ועשרים ישאלו אותנו את השאלה הזת אומר הסמק אלא שמה מינה שבזה זה תלוי כשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתי מנוחי השם אלוהיך אשר רציתי חמי את מצרים ועל כוכבך מאחר שהוא מצווה כאמר אחי כאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני השם אלוהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולושיע אתכם וכן יושענו ברחמם הרבים כמו שנאמר ושוו וקיבצך מכל העמים אומר הסמק דבר מדהים הוא אומר מצווה להאמין יש יש מה זה בדיוק יש הבדלי הגדרות בין הרמב״ם לבין הראשונים האחרים אבל יש מצווה להאמין לפי רוב הראשונים המצווה להאמין היא מצווה להאמין לא רק במציאות השם אלא במציאות השם שמתגלה דרך החיים, דרך ההיסטוריה, דרך המציאות ואז אומרת לנו התורה כשם שאני רוצה שאתה מחייבת אתכם להאמין בעצם מציאותי ושאני מגלגל פה את ההיסטוריה אתם ככה חייבים להבין להאמין שלהיסטוריה יש ייעוד והגאולה חייבת לבוא והאישועה חייבת לבוא כמו שהרב קוק אומר פה ואתה האדם הפרטי אתה חלק מהאישועה הזאת ואתה צריך להביא אותה אתה צריך לצפות אליה ואז המשפטים האחרונים של הרב קוק הם פונים אלינו ממש בצורה אישית ואומר הרב קוק כך על כן התביעה היותר שלמה על כל מהלך החיים של האדם היא כוללת ציפייה שיש בה סימת עין תדירית גם באין שום יחס של הכרה גלויה חיצונית אל האישועה כו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה ולא יעזוב עמדתו גם ואין לפניו שום דבר מחודש וגם שבכל עת מצור של איזה הערה שיראה שראוי לעשות איזה דבר לאישועה יכיש פעולתו ולא יעזוב כמו המצפה שרואה שעת שבה שעת מעשה להגנה או להסיעה החובה עליו לעשות מה שדרוש לטובת המצב כן יזרז לעת הנכון ולא יכור רגע בזמן לאלה שני הדברים ההתמדה בציפייה מחשבתית והזירוס בעת הכושר צריך להתרומם בעומק העיון שציפייה לאישועה אומר הרב קוק ככה במילים שלנו אדם שנמצא בממרת בצבא כשהיה בצבא מכיר את האירוע הזה לדווקא משום מה לי תמיד זכור סוריה כי זכיתי לעשות הרבה הרבה שמירות ממש על הגבול במוצבים ברמת הגולן ושמים אותך שם כמה שעות טובות ומה שאומרים לך זה תסתכל מה קורה ותדווח על מה שאתה רואה עכשיו אתה עולה שם כל יום ואתה יכול להיות שם חודש במילואים ולא תראה כלום אבל כל הזמן אתה דרוך אתה אמור להיות דרוך לא מדבר על אלה ששוברים שמירה ועושים כל מיני דברים אחרים אבל מה שאתה אמור להיות זה דרוך אתה צריך כל הזמן סימת עין תדירית אתה כל הזמן מסתכל כל הזמן מצפה שאולי משהו יקרה כי המנובלים שם מתכננים דברים אז תסתכל ובסוף ביום ה28 של המילואים פתאום אתה רואה באמת איזה מסעית שבאה ויורדת פורקת דברים אחר כך היא הולכת לעוד מקום וזה ואתה מיד דווח עולה לקשר ואומר לזה וכל המסקדה וכל הדברים תקשיבו אני רואה ככה אני רואה ככה וכולי אלה שני הדברים ש סימת עין תדירית שאתה דרוך כל הזמן ויש משהו מעסיק שאתה רואה משהו שמתרחש אז אתה הקפיץ שלך נדרך ואתה כבר הרבה יותר הרבה יותר פעיל לעשות גם דבר מעשי אומר הרבקו הדבר הזה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו בחיים היום יומיים שלנו דבר ראשון כל הזמן דרוכים ככה אמור להיות כל הזמן מצפים כל הזמן מסתכלים לראות מה קורה האם איך זה זז איך הגאולה מתקדמת מה מתרחש הציפייה הזאת היא ציפייה שהיא לא רק משהו פסיבי כזה שאתה מסתכל לראות אם משהו יקרה אלא אתה כמובן מתפלל על זה אתה לומד תורה בשביל זה אתה עושה דברים בשביל זה אולי נגיד על זה אם יהיה דקה זמן נקרא משהו על זה והדבר הנוסף שכשאתה רואה אירוע עוד יותר משמעותי שהנה המסעית ירדה פתאום זה נפל אתה רואה את האישועה אתה פתאום ממש מרגיש איך האישועה מתקרבת אז אתה נדרך עוד יותר ואתה עוד יותר מתמלא בכוחות כדי כי אתה מבין ופה הנקודה המרכזית ואיתה נסיים אתה מבין שבסוף כל מה שקורה שם הוא תוצאה של מה שקורה פה בצורה חד משמעית אפשר להרגיש את זה בחוש את הדבר הזה אין לי שום ספק שאירוע כמו האירוע הזה וזה כמובן מצטרף לכל הפעילי פלאים שקורים פה בחודשים האחרונים וכל הכאב הנורא על כל מה שקורה אם הייתה שואל מישהו לפני שעה שנה ורבע הייתה שואל מישהו ואומר לו אתה יודע שנסרלה לא יהיה והאו לא יהיה והחיזבאללה הכוח שלהם ירד בצורה משמעותית לצערנו לא הכרענו לגמרי אבל הכוח שלהם ירד בצורה משמעותית וכתוצאה מזה וזה כולם אומרים זה ברור שאם תוצאה ממה שעשינו לחיזבאללה תוצאה מזה אותם שקוראים להם המורדים קיבלו את הכוח להוריד את סוריה ומסובב הסיבות מסובב את הדברים דרך איסורים דרך דברים קשים אבל בלי שום ספק קורים פה דברים גדולים ומשמעותיים ולמה הם קורים בלי שום ספק בגלל סיבה אחת בגלל המסירות נפש של עם ישראל בגלל החיילים שמסירים את הנפש בגלל כל החסדים שעם ישראל עושה זה לזה ובגלל התפילות והאלימות שלנו התפילות והאלימות שלנו ואם אנחנו האנשים מאמינים ואם בכל מקום שאתה זז זה היינו עכשיו צריכים לדבר פה עוד שעה לראות את נפש החיים בשער דלת שלא נקרא ממנו עכשיו כי אין זמן אבל לראות מה הוא כותב שם מה לימוד תורה פועל בעולם להיזכר בדברים של הרב קוק בעיגרת ש הוא אומר הרב קוק בעיגרת אש שמישהו שואל אותו תן לי חיזוק כולם לפעמים קצת נחלשים כן כל אחד מאיתנו יש את הרגע כזה שהוא קצת השאר בחדר ואין לו את הכוח עכשיו לבוא וללמוד ובאמת להתאמץ בלימוד וכולי ואחד כזה שאל את הרב קוק מה יכול לתת לי את הדרייב מה יכול לתת לי את הכוח הוא אומר לו הרב קוק ואשר בעצתי השאל זה דבר ראשון הוא אומר לו תלמד הרבה אמונה ומוסר ופנימיות התורה ואחר כך הוא אומר אני אתן לך דבר אחד והוא אומר ככה זה פשוט הוא שגם הירות שבאנשים אם יציאו לפניו שיכולו בכל עת לעשות חסד עם כל העולם כולו הכ ולל בתוכו כל כך הרבה הוויות עד אין תכלית, יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב. כל העצלות והרפיון אינם באים כי מחוסר אמונה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצוות, העבודה והתפילה. סכיחו את המידות שרבוך זה העיר השמת עינינו בדברי הקדוש העליון אשר הרחיבו את המשקיעות להודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההוויה וכל פרטיה.
השפעת לימוד התורה אומר הרב קוק שאין מי שאי אפשר לא להאמין בדבר הזה, בהשפעה של מה שקורה פה בחדרי חדרים. לא יודעים מה זה בחדשות, לא מסופר בשום מטרית תקשורת. זה לא איזה וואו, זה לא איזה אישו, זה דברים יומיומיים. עוד דקה של לימוד, עוד דקה של מאמץ, עוד חסד, עוד עזרה, כל דבר טוב שעושים. מבחינתנו הטוב העיקרי שיש לנו אפשרות לעשות אותו זה לימוד תורה. ופה ושם יש לנו גם קצת חסד, ברוך השם שהקדוש ברוך הוא מסייע לנו לעשות או עם אנשים מסביבנו פה בעיר או עם עורכים שמגיעים אלינו לתוך הישיבה.
החשיבות בעבודה פנימית אבל בעיקר בשגרה שלנו זה להאמין בדבר הזה שכל הנפילות של אלה ושל אלה וכל השינויים וכל הדברים. בגלל זה גם לא כדאי לשמוע הרבה חדשות כי הם ישר מנתחים את זה ככה וככה וככה. אז אתה מתחיל להאמין להם שבאמת זו סיבה של זה וזה. אבל אם אתה באמת שומע רק את מה שצריך, את המינימום, ומתרכז בעבודה הפנימית שלך, ואתה נזכר שרשב"י אומר בזוהר שהזוהר מוציא מהגלות, הלימוד הפנימיות מוציא מהגלות. אז לא לומדים כל היום פנימיות, בסדר יש זמן מסוים. זה לא רק פנימיות קבלה אלא בכלל כל הלימודים, לימודי העירה והאמונה ובתוך זה כל לימוד התורה בכלל.
השפעת לימוד הגמרא גם בכל מילה בגמרה שנראית לך מאוד שגרתית, והפורה עכשיו עם המקיף והניקף, מי בונה את הקוטל הרביעית, זה פועל בעולם. וכשקורים כאלה דברים גדולים, מה שצריך זה להתחזק באחריות. צריך להתחזק באחריות של הציפייה להישועה הזאת. ציפייה להישועה זה לא משהו פסיבי שאני עומד ומסתכל כמו איזה תייר, כאילו אני איזה אחד מהאום שמסתכל מה קורה פה. הוא אומר רב קוק, אנחנו חלק, כל פרט הוא חלק מהכלל ויישועת הכלל תלויה בכל אדם פרטי מה שהוא עושה.
התחזקות ואחריות ולכן כשהוא רואה שהקדוש ברוך הוא נותן דחיפה לגאולה, אז אתה מקבל גם כן דחיפה כי אתה אומר וואלה זה כנראה בזכות מה שעשיתי. אבל אם הייתי עושה יותר, אז כבר מזמן גם היו נופלים גם אחרים, גם החמאס כבר היה נופל מזמן. הוא היה נופל, למה הוא לא נופל עד היום? כי אנחנו לא מספיק מפילים אותו. אבל כאילו היה להשם תקצר הרי בשניות כמו שקורה שם, זה שברוך הוא יכול להפיל את הכל והכל יקרה בדרך הטבע, דרך המורדים האלה, דרך אלה, אין לו בעיה למסובב הסיבות. אבל הסיבה הפנימית היא מה שקורה פה. ולכן באמת אנחנו בעזרת השם מתחזקים, שמחים מאוד, מודים לקדוש ברוך הוא ומקבלים מזה ממש בוסט כמו שאומרים היום. מקבלים מזה דחיפה רצינית להתקדם ולא להתאצל ולא רפיון ולא שום דבר. כל הזמן למלא את בית המדרש, למלא תורה בעולם, למלא חסד בעולם. בעזרת השם, יישועת השם כהרף עין תופיע עלינו.
