צהריים טובים. בתקופה הזאת יש רגשות מאוד קשים של עצבות וצער, והרבה פעמים זה מוביל לחוסר תפקוד או תפקוד חלקי. לא רק בישיבה מרגישים את זה, אלא גם בחיים בכלל. יש חוסר ביטחון, חוסר ודאות, חרדות וספקות, וכל זה משפיע על מצב הרוח והתפקוד. כמובן, אני לא איש מקצוע, ויש מקום להיעזר במי שמרגיש צורך בכך. יש כמה עצות ידועות ופשוטות שכדאי לדעת, כמו ליצור סדר יום חדש במציאות החדשה שנוצרה. ננסה ליצור שגרת חירום, להיות בתפקוד ולעשות דברים שונים, כל אחד לפי יכולתו. זה יכול להיות פעילות ספורטיבית, אפילו בתוך הישיבה, כמו ריצות מסביב לגדר. חשוב גם לצרוך מעט חדשות כדי לדעת מה קורה, ולא יותר מדי, כי זה רק יוצר עוד יותר אי-וודאות. בישיבה, ככל האדם עסוק יותר בתורה, בלימוד ובתפילה, מצב הרוח שלו אמור להשתפר. כל הדברים האלה הם רעיונות שאנשים שעוסקים בתחום יכולים להרחיב עליהם. המקום של התורה והאמונה הוא לראות איך אנחנו מקבלים כוח מהבנה של מה שקורה, למה זה קורה, ומתוך זה לקבל כוח ולהבין מה יכול לתת לנו כוח.
כוחות האמונה והגאולה הרב חרלאפ בספרו "מעיני הישועה" מעלה נקודות למחשבה. הוא אומר שבסוף הימים, כשעשית רעך מרגישה כי קיצה קרב, היא נאבקת על קיומה ופורסת ענני עיצבון ורוח דיכאון על הכל. זה מעורר פקפוקים ויסוסים, ועל ידי זה נעלמת האמונה. הסיטרא אחרא מנסה להפריע לקדושה להופיע בעולם, וזה מתבטא באומות העולם שמנסות להפריע לעם ישראל. הרב חרלאפ מסביר ששורש ההתקוממות של האומות על ישראל הוא שהם קובלים על ישראל על מה שאומרים לעבוד את השם בדרך החיים. האומות מתפארות לומר שעיקר העבודה היא לדלג על חיי העולם הזה ולמות למען שמו. זה מה שמקפיץ את האומות בכלל ואת ישמעאל בפרט, כשהם רואים שעם ישראל מצליח לחיות ולעבוד את השם בדרך החיים.
שנאת האומות והתקוממות הרב חרלאפ מדבר על שנאת האומות והתקוממותן על ישראל. הוא מסביר שהאהבה שאומות העולם מראים לישראל יכולה להכניס כוחות זרים בנפש הישראלית, אבל השנאה מבדילה את הכוחות הזרים מישראל. בעקבתא דמשיחא, הזמן שבו צריך להתגלות ההבדל בין ישראל לעמים, מתגברת השנאה על עם ישראל מכל העמים. כשהשנאה תושלם, יתגלה ההבדל הזה בכל מילואו ואז תהיה הגאולה. הרב חרלאפ אומר שכשהאומות שונאות את ישראל, זה סימן לגאולה שמתקרבת. ככל שיש יותר הבדלים בין עם ישראל לאומות העולם, זה סימן שהגאולה מתקרבת. עם ישראל מתחיל לברר את אופיו, ויש עוד קליפות שצריכות להתברר. עם ישראל צריך לשאול את עצמו מי הוא ולמה שונאים אותו, וזה חלק מהתהלי של הגאולה.
ההבדל בין ישראל לעמים הרב חרלאפ מסביר שההבדל בין ישראל לעמים הוא גאולת ישראל ושחרורה מן העמים. זה המילוא הגמור של הגאולה השלמה. כשכל האומות לא ירצו להתקרב לעם ישראל, זה לפני הרגע שבו הכל יתהפך והגאולה תגיע. אז יוכר כבודם של ישראל וכולם יאהבו אותם אהבה אמיתית. לפני זה, יש שנאה גדולה מצד ישמעאל והאדומים, וזה סימן להתקדמות לגאולה. עם ישראל צריך לברר לעצמו מי הוא ולמה שונאים אותו. זה אתגר לקחת את החוסר עונים ולהפוך אותו ללימוד ולעשייה. המהלך הזה הוא סימן של מעלה גדולה שבתוכה אנחנו נמצאים. אז אם כן, ראינו עד עכשיו, שהסטרא אחרא רוצה להפריע על ידי הטלת פקפוקים ויסוסים. היא שונאת כי אנחנו חיים פה תורת חיים, והיא שונאת כי אנחנו עם ישראל, ואנחנו נבדלים מהאומות. ואז אומר הרב חרלאפ דבר מדהים, על עוררות המלחמות בסוף הימים, עקבתא דמשיחא, שבזה יורד הכל מן הסדר, ובאין סדר אין נחת ושלוות רוח. התחלנו את השיחה עם זה, שנכון הרבה אנשים מרגישים שאין להם נחת, אין שלוות רוח, הכל מתערבב. דווקא בשביל זה יש להתאמץ ביותר, להתלבש בשמחה ובתוב לבב, למרות כל הצרות והעינויים, כדי למצוא ברוח ודאות ולדחות בזה את כל הפקפוקים, היסוסים והספקות. ונגלה את ה' וראו כל בשר, כי פי ה' דיבר, כנגד היסוסים, כנגד הספקות, כנגד הפקפוקים שהסטרא אחרא מסה להכניס בנו דרך המלחמה. המלחמה, כידוע, טרור לא מתכוון לכבוש את המדינה, אבל הוא מתכוון להטיל פחד, מורך, חרדות, ספקות, והוא עשה את זה הפעם בענק. גם חרדות קיומיות, שאנשים, כל אחד הולך, קונה אקדח ובצדק, ומה יהיה, ויקומו עלינו אלה ואלה ואלה, ופקפוקים, ולמה עושים לנו את זה, וזה אי ודאות ענקית.
שמחה פנימית וביטחון כנגד זה אומר הרב חרלאפ, ודאות, ודאות, אין פקפוקים, אין ספקות, תהליך הגאולה בעיצומו. דווקא בגלל זה שונאים, דווקא בגלל זה מנסים. זה ממש פורי הקסיסה, איך הוא אמר, עשית רעך בסוף הימים, שהיא מרגישה כי קיצה קרב, וכי יום ה' בא בוער כתנור, שהיא להט את כל הרשעים. היא מרגישה שקיצה קרב, היא מנסה בכל הכוחות שיש לה להפריע, לנסות לעכב את הדבר הזה וליצור פקפוקים ויסוסים. כנגד זה, ממש צריך שמחה. עכשיו אין כוונה לשמחה חיצונית, אנחנו לא שמחים בימים האלה, אנחנו עצובים, כואב לנו, אחים שלנו וקרובים שלנו נפגעו. לא מתכוון לשמחה מהסוג הזה, עכשיו אף אחד לא הולך לרקוד או לאיזו מסיבה. שמחה זה משהו פנימי, שמחה זה ודאות, שמחה זה יציבות, שמחה זה ביטחון בדרך. אנחנו בטוחים בדרך, בטוחים בישועת ה', בטוחים בגאולה, מבינים שכל הדבר הזה הוא ממש חלק בלתי נפרד.
ציפייה לישועה ולכן עד רבה, זה ממלא אותנו בכוחות עוד יותר חזקים, להתחזק עוד יותר. מה מכעיס אותה לבני ישמעאל? את תורת החיים שאנחנו חיים, לחזק אותה עוד יותר, נחיה עוד יותר את חיינו המעשיים, נגלה עוד יותר את הזהות היהודית והישראלית, והפנימית והרוחנית שלנו, נחזק את זה עוד יותר. זה התיקון הגדול, ומלא גם יצירת הוודאות, עם הדברים שהזכרנו קודם, הפשוטים, הרגילים, הנורמליים, שיוצרים איזה שגרה של חיים וכדומה. אולי לסיום, עוד דבר אחד, מאוד מאוד חזק, שאומר פה הרב חרלאפ, וזה הנקודה של ציפייה לישועה. אומר הרב חרלאפ, זה בחלק ב' פרק למדבר, שימו לב, אי אפשר להימלט מהצרות והיגונות שבהקפיטה דמשיחא, זולת על ידי ציפיית ישועה. וכדי שהציפייה לישועה תהיה נחקקת בעומק הנפש פנימה, עד כדי כך שתתגשם בחיים ובמעשה, לחיות על פי הציפייה הזו, יש צורך להתעמק בלימוד הישר, בתוכנם של הגילויים העתידיים. אומר הרב, דבר מדהים, אי אפשר להימלט מהצרות והיגונות, זולת על ידי ציפייה לישועה. כי מה עושה בעצם ציפייה לישועה? ציפייה לישועה בעצם מדמיינת את העתיד, שהוא כבר לא כזה עתיד רחוק. יש אנשים, עם ישראל, אלפיים שנה בשבילו, תחשבו מה זה היה פעם לדמיין את הישועה. תנסו רגע לחזור אחורה איזה אלף שנים, להיות ככה איזה יהודי, באיזשהו מקום בעולם, שבארץ ישראל אין אנשים, או כמה בודדים, היא כבושה פה על ידי, כל פעם על ידי מדינה אחרת.
הכוח בציפייה ועכשיו אנחנו צריכים לדמיין את הציפייה לישועה, מה הם דמיינו? זה נראה עזוי לגמרי, לדמיין שארץ ישראל תהיה מלאה, ב-7 מיליון יהודים, ויהיה בה חקלאות, ויהיה בה מדינה, ערים, ובתים, וצבא, וכלכלה מפותחת, שתייצר כל מיני דברים לעולם, שיהיו מקום ראשון בעולם. היה נשמע עזוי, מי שהיה מדמיין את זה, אומרים לו, בוא נשפוז, מה אתה מדבר? אבל היה אומר, שמה, זה מה שאני מדמיין, זה הנבואה של הנביאים, אומרים, שנבוא לארץ ישראל, תתן פירותיה בעין יפה, ויהיה פה סגסוג, יהיה פה פריחה, זה מה שהולך להיות. אה, זה נראה רחוק? תצפה לזה, אם לא תצפה לזה, כבר חיים לא תגיע. אותו דבר עכשיו, ציפייה לישועה, אחרי מה שקרה עכשיו, למי שעוד לא האמין לפניכם, שהקב"ה יכול בשניות, לשנות דברים בעולם, נראה לי שעכשיו זה כבר לא כזה, גם לפני כן זה לא היה אמור להיות, אבל תראה, הוא יכול לשנות כל המציאות בשנייה. איך בדיוק זה יקרה? שרק יקרה ברחמים, רק ברחמים, על זה אנחנו מתפללים. אל, מה זה? בשניות, כולל בית המקדש, כן, בשניות, שפתאום, יש איזה משהו שמכריח אותנו, פשוט, זהו, לכבוש את המקום, לכבוש את המקום, בשביל שהוא יהיה שלנו, לא כזה בשמיים, אחרי מה שראינו, כי, כי על זה כידוע שורש המאבק. אבל סתם, כל מיני דברים אחרים, תדמיינו, לצפות לישועה, זה אומר לדעת לאיפה הולכים.
הכוח בציפייה לישועה סיים הרב חרלאפ, ציפיית ישועה כזאת, כאשר היא חיה בלבבות, מלבד מה שהפיית טבע היא מפיכה, רוח, עוז ועוצמה, לקבל באהבה את היסורים והאגונות, מאחר שיודעים ומאמינים, כי לא לעולם יעמדו היסורים, ועוד מעט העתיד המזיר יזרח, וכי לא חשיב היסורים הזמנים, לעומת הנצחיות העתידה לבוא. לבד כל זה, ציפיית הישועה היא סגולה רוחנית ונפלאה, להקל בכובד היסורים, וגם למנוע אותם מלבוא. וכל מה שהאדם מתאמץ בציפיית ישועה ביותר, כי הם מתבטלים ממנו כל מיני צער ויגון, והציפיית על בישהו בעדי של יופי וגבורה ועוז ועדר, יקדמו את פניו בשמחה ואורה. הוא אומר, חרלאפ זה מדהים, לא רק שזה נותן כוח, ברמה פשוטה, אם אתה נתקע ביסורים שיש עכשיו, אז אתה כזה נכנס לייאוש, נכנס ליגון, נכנס לחוסר תפקוד, נכנס למין הזה, ורגע, כל זה, אני מתחיל להבין למה זה, רק הזכרנו ככה ממש בקטנה, נקודה שתיים, אני מתחיל להבין למה זה, אני מבין גם לאיפה זה מוביל. זה חלק מהיסורים שמובילים לגאולה מדהימה, שרק אני אעשה לדמיין אותה. תדמיינו עלייה לרגל, תדמיינו את בית המקדש בנוי, תדמיינו את ירושלים בשיאה ותפארתה, תדמיינו את ארץ ישראל בנויה, מאיפה שהיא צריכה, עד איפה שהיא צריכה, וכל ישראל יושבים עליה, כמו בזמן שלמה המלך, יהודה וישראל יושבים לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, יושבים וחיים את החיים, בצורה טובה, נעימה, וכמובן, עובדים את השם, בשמחה, וכל האומות העולם, באים ומנשקים להם את הרגליים, ובציצית, אוכזים להם בציצית, ואומרים נלכה, יוכלו ונלכה באור השם. משהו, משהו, לא כזה דמיוני כבר, לא לפני אלף שנה אנחנו, אנחנו כבר בתוך זה, אנחנו כבר בתוך הגאולה, גם בתוך עמוק עמוק, גם בתוך היסורים של הגאול, עברנו צרות, שואות, מלחמות, ופיגועים, ואנחנו מתקרבים מאוד לדבר הזה, לא יודעים, לא זה אין סטופר, לא יודעים, שנים, מאוד מאוד תלוי בנו, והרב חרלאפ, לא רק שזה נותן עוז וכוח, למה הוא עושה את המצב הזה, איך יוצאים קצת מה, מהיגון הזה שמצאים בו, מדמיינים מציאות שלמה, אומר הרב חרלאפ, לא רק שזה עוזר בפן הזה, אלא זה עצמו מונע, איך הוא אמר, אני אקרא את זה אותו משפט עוד פעם, הרי לבד כל זה, ציפיית הישועה היא סגולה רוחנית נפלאה, להקל בכובד ההיסורי, וגם למנוע אותה מלב. כלומר, ככל שאנחנו מאמינים יותר בגאולה, שהיא תבוא, ואני חוזר לפקפוקים ולאיסוסים, שהסטרא אחרא מנסה להפעיל, היא מנסה להפעיל ולעצור את הגאולה, כשאני אתחיל לשאול את עצמנו, רגע, מה, אולי לא, למה, מה הוא עושה לנו, מה קורה פה, כאילו אנחנו מתקיים בתהליך, בדיוק הפוך, אנחנו מבינים שזה חלק מהתהליך, מתחזקים בתהליך, מאמינים בו עוד יותר, ואם כן, אז גם התהליך הוא יוכל עלינו, כל שנאמין בו יותר, ככה הוא בעזרת השם, היסורים יוקלו מעלינו, ובעזרת השם, שיקבל את הכוחות, קודם כל, להחזיק את עצמנו, אתם יודעים שהחזית צריכה אורף, אורף יציב, אורף שהוא מצליח לשמר את השגרת החירום הזו בצורה טובה, כמובן.
