אחד הפסוקים המיוחדים מאוד בתנ"ך, בספר קהלת, הוא הפסוק הבא: "אם רוח מושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים". יש לו הרבה אפשרויות שכולן מאוד אקטואליות. מה הוא רוצה לומר? הפסוק אומר כך: אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח. מי זה המושל ומה זה המקום הזה? נאמרו כמה אפשרויות להבין את הדבר הזה, ניגע בחלקם שנראה שיש להם יכולת לתת לנו הבנות לסיטואציות בחיים שלנו. לתרגום על המקום מישר הופך אותו כבר לעברית: אם יצר הרע מושל בך, מקומך הטוב שהיית נוהג לעמוד בו אל תעזוב, כי דברי תורה נבראו לרפואה בעולם להניח ולהשכיח מלפני השם חטאים גדולים. זאת אומרת, המושל זה יצר הרע שהוא מושל על האדם לפעמים, מצליח להכניע את האדם ולהטות אותו לדברים לא טובים. אם רוח המושל תעלה עליך, זאת אומרת אם היא מתגברת עליך מושלת עליך, מקומך הטוב שהיית בו לפני הנפילה אל תנח את המקום הזה.
שבע ייפול צדיק וקם החשש הוא חשש מה שידוע, נראה לי שכמעט כל אחד מתמודד עם המציאות הזאת שבה קורית לו נפילה, וכתוצאה מהנפילה הוא מפסיק להאמין בעצמו. הוא מתחיל להגיד לעצמו שהוא לא באמת רוצה להיות אדם רוחני, לא רוצה מספיק להתגבר על היצר שלו, לא רוצה להתפלל, לא רוצה ללמוד תורה. הוא לא טוב, הוא אדם לא מספיק חזק, והנה מה הרעיה? הרעיה שהוא נפל. כשזה קורה מדי פעם, הנפילה הזאת, שלמה המלך מזכיר גם פסוק אחר במשלי, פסוק מאוד מפורסם בהקשר הזה: "כי שבע ייפול צדיק וקם". לא כתוב שבע ייפול וקם הוא צדיק, אלא מי שנופל וקם אז הוא צדיק. לא, זה מה שכתוב. כתוב שאדם שהוא צדיק, אז כשהוא נופל הוא קם. שבע ייפול צדיק וקם. זאת אומרת, גם כשהוא נופל הוא ממשיך להיקרא צדיק. לכאורה, למה קוראים לו צדיק אם הוא נפל עכשיו? אז הוא לא ציק. אז נכתוב שבע ייפול מי שנפל והוא קם אז הוא צדיק, אבל כשהוא נפל הוא לא צדיק. אז לא נכון, גם כשהוא נפל הוא צדיק. הוא נשאר צדיק כי הוא רוצה להיות צדיק, כי הוא צדיק בפנימיות שלו. זה משהו שאי אפשר לשנות אותו. זה המקום, זה המקום שלנו הפנימי, זה המקום שלנו האמיתי. רק שבפועל אנחנו לפעמים בתדמית העצמית שלנו.
אל תהיה רשע בפני עצמך היום דיברנו על זה בבוקר בשיעור הכללי, שאם יש אחד כהן שהוא לא משהו, הבריאות מרננים אחריו, הוא לא נזהר בכל מיני דברים, הוא ממש לא משהו. אז לא אומרים שלא יעלה לכהן, אלא אומרים שהוא יכול לעלות כהן, הוא יכול לברך ברכת כהנים. והרמב"ם שם אומר שלא נגיד כיוון שהוא כבר קצת רשע אז בואו נעשה אותו לגמרי רשע. משנה באבות אומרת: אל תהיה רשע בפני עצמך. לא רק על מישהו אחר, גם אתה על עצמך אל תייחס לעצמך שאתה רשע כי אתה לא. גם אם נראה לך וגם אם נדמה לך בגלל כל מני דברים שקורים לך, אתה לא רשע, אתה צדיק. המקום האמיתי שלך הוא זה. מקומך אל תנח. אם רוח המושל יעלה עליך והוא יצליח להגבר עליך, מקומך הטוב אומר התרגום, מקומך הטוב שהיית בו שאתה רוצה להיות בו שהוא באמת המקום שלך, אל תניח אותו. זה אתה. תמיד תגיד לעצמך זה אני. כי איך הפסוק אומר? כי מרפא יניח חטאים גדולים. כן, כי דברי תורה נבראו לרפואה בעולם להשכיח מלפני השם חטאים גדולים. מה הדבר הראשון שעושים אחרי שנופלים? רצים לבית מדרש. למרות שההרגשה היא לא כזאת, כן, אדם נופל אז אומר מה אני צבוע? אני אבוא לבית מדרש עכשיו? אני יודע מה עשיתי לפני לא הרבה זמן, איפה הייתי. אז מה עכשיו אני בא להתפלל? מה עכשיו אני בא ללמוד תורה? ואז הוא כבר נשאר בחדר ואומר יאללה כבר נפלתי אז יאללה כבר נשאר כבר עד זה ועד שהוא יושב את עצמו ועד שהוא זה לוקח כמה שעות, לפעמים לוקח כמה ימים אם הוא חוזר מבין הזמן, אם מהבית יכול לקחת כמה שבועות עד שהוא מתאשש מהדברים שקרו לו.
אל תשכח את המקום הקודם שלמה המלך מכיר את זה ואומר לנו לא, לא ככה. אף פעם אל תניח את המקום שלך, לא משנה מה קרה. מהר תחזור, כי דברי תורה נבראו כי מרפא יניח חטאים גדולים. הכוח של התורה והכוח של התפילה והכוח של הדברים האמיתיים שאתה עושה זה המרפא לכל הדברים שהם חטאים שעזרת השם תתגבר עליהם. חלק כבר התגברת וחלק תתגבר עליהם בעתיד, אבל זה לא משנה את המקום שלך. אז זה נקודה מאוד מאוד חשובה, מאוד משמעותית. נראה לי שאנחנו לא פעם ככה המציאות הזאת קצת עוצרת אותנו, קצת מפריעה לנו בהתקדמות, ופה ממש רואים בכמה וכמה פסוקים וגם בחז"ל: אל תירשע בפני עצמך. כל הזמן צריך לומר לעצמנו אמירות אחרות, וזה בעזרת השם יאפשר לנו לצאת מהר ממשברים רוחניים שבהם לפעמים אנחנו נופלים. פירוש אחר גם נראה שהוא מאוד אקטואלי לפעמים ככה בחיים שלנו, זה אבן עזרא. אבן עזרא אומר: אם עלית בחוכמתך עד מעלת הממשלה, כן, אם רוח המושל תעלה עליך, עלית עלית לדרגה גבוהה ברוך השם, מקומך אל תנח. והעניין שפלות הרוח. מה אבן עזרא מדבר על מציאות שלפעמים כשהאדם ברוך השם מצליח לעלות דרגה, כשהוא מסתכל על המקום הקודם שהוא היה, והוא כבר לא מצליח לזכור אותו. כמה פעמים אני זוכר מציאות ככה בישיבה, שנגיד אתה מדבר עם חברה נגיד בשיעור ד' נגיד או בשיעור א', והם לא חלילה פה לא קרה בזמן האחרון אבל קרה בעבר לפעמים, והם אומרים איזה שיעור א' יש פה חברה איך לא מייפים אותם, איך נשאירים אותם. ואז אתה כזה בהדינות ככה הבחור תגיד זוכר אולי איך היית בשיעור א' כאילו בזמן הזה? מסתכל אחורה הוא לא מצליח לזכור למה, כי כשברוך השם כשאתה עולה אתה גם לא רוצה וגם לא כל כך יכול וגם כנראה זה טוב, כנראה אתה לא כל כזה רוצה לזכור וגם אתה עכשיו במציאות אחרת אז אתה כבר לא יכול לדמיין שאתה פעם היית במקום כזה. מה אני פעם היית ככה בא והולך ולא באמת יושב ולא מגיע לפעילה ולא תמיד קם ולא תמיד זה לא יכול להיות אני מה פתאום אני אף פעם לא ואז הוא רואה את הבחור בשיעור א' ואומר מה איך ישיבה משאירה אותו איך נוטים לזה ואז אומר לו שלמה המלך אם רוח המושל תעלה עליך ואתה ככה ברוך השם ברוך השם באמת עשית העבודה אין מה להגיד כל הכבוד עשתה עבודה עשתה חתיכת שינוי וברוך השם אתה במקום אחר אל תשכח את המקום הקודם שהיית. אל תשכח לא בשביל לחזור לשם ולא בשביל שום דבר רק בשביל לזכור שהמציאות היא מורכבת זה לא הולך ככה כאילו שכולם כבר איפה שאתה אתה זכית ויכול להיות חבר גם שלך בשיעור שלך שהוא עוד לא הגיע לזה ובטח זה מישהו צעיר יותר שגם הו אולי אולי בוא תנסה אולי דבר איתו תגיד לו מה אתה עשית כדי שאיך אתה הגעת למה שהגעת אולי תעזור לו אם זה ממש לא עוזר כלום ולא הדיבור שלך ודיבור של הישיבה אז צערנו לפעמים אנחנו באמת חושבים שהאמת של באמת לפעמים הישיבה לא מתאימה לכולם לא שעכשיו צריך לאחז בקנות המסביח בכל מחיר לפעמים זה לא מתאים באמת ואנשים מגיעים למסקנה הזאת לבד הם רואים שאני לא מנצין את הזמן עובר חצי שנה עובר שנה חבל על הזמן בוא תעשה משהו אחר יעיל בסדר יש מקרים כאלה אבל העין הבסיסית היא צריכה להיות עין תומה והיא צריכה לבוא מהמקום שאתה מנסה בעצמך להבין מה זה הסיטואציה הזאת וכמן שלא אחד ולא שניים עברו את הדרך הזאת אז בוודאי שדווקא הם יכולים יותר להבין את המציאות הקודמת שבה הם היו ומתוך כך להבין גם אנשים אחרים ואת התהליך שהם עוברים שזה כמובן לא משהו שהוא דווקא סתם דוגמא ככה מחיי הישיבה אבל כמובן זה יכול להיות גם בכל מיני מקומות אחרים וכל מיני מציאויות אחרות זה יכול להיות במשפחה עם אח שלך הקטן שגם כן אתה כבר לא מבין איך הוא מתנהג ואיך הוא עושה וזה ובקום להגיד להורים תקשיבו אתם זוכרים גם אני בגיל שלא גם עשיתי שטויות כאילו אבל בסדר יוצאים מזה זה לא עכשיו צריך וכן זה הדרך בכל מיני התייחסויות אז אם כן ואין לנו שלמה המלך עם רוח המושל תעלה עליך ברוך השם עלית את המקום הקודם שלך אל תשכח אל תנח אולי עוד ביאור אחד לפני איזה משהו שנראה לי פתאום הרגשתי איזה שהוא חיבור פה לאיזה משהו חדש שאני חשבתי עליו שנוגע לימים שלנו אולי עוד משהו מעניין ראיתי עוד איזה פירוש אני לוקח את העיקרון שלו אבל קצת לכיוון אחר רוח המושל תעלה עליך בווי באיזשהו ספר לא אחד הפרשנים על כהלת איזשהו ספר של ביאור של ביאורים לתנח רוח המושל תעלה עליך הכוונה היא כשאתה מקבל דברים מרב אתה מבל דברים ממישהו אחר מקומך שלך שלך על תנח כלומר לפעמים מה שקורה זה שכשאנחנו שומעים תורה ממישהו אחר אנחנו לגמרי מתבטלים לתורה הזאת ואז אנחנו כבר אין לנו את עצמנו בלשון של הרב קוג הרב קוג מדבר באורות הקודש הזכרנו פעם את הפסקה הזאת על העני העצמי להתחלת הפסקה שם בעני העצמי זה שכל תכונת ההקשבה שזה להקשיב לקבל הקשבה זה לקבל למישהו אחר זה דבר נפלא אי אפשר כמעט להתקדם בתורה בלי שמקבלים דברים מהדורות הקודמים ככה התורה עוברת תורה עוברת מרב לתלמיד מדור לדור וככה מקבלים אבל לא בצורה כזאת שהאדם מעצמו אין לו את עצמו כלומר זה לא הקבלה מאחרים היא לא המטרה שלה היא לא שהאדם כאילו קבל ומעביר כאילו הוא בעצם רק איזה מין תחנת ממשר כזאת שזה עובר דרכו והוא כל הזמן מדקלים אחרים יש אנשים כאלה תלמיד מדקלים את הרב הזה את הרב הזה זה בסדר לשמוע דברים וגם להגיד בשם אומרם אבל בסוף האדם צריך שזה יהיה שלו צריך שהוא יקבל את התורה ייקח אותה לעצמו ויהפוך אותה להיות יש לכל אדם את האות שלו בתורה לא פעם ולא פעמיים מדברים על זה הרבה בספרים מציאת האות של כל אחד בתורה וגם כשמקבלים מקבלים הופכים את זה אתה הופך את הדברים לחלק ממך ואז אתה יכול להגיד ממי שמעת את זה פעם ראשונה מאיפה קיבלת את זה זה מצוין אבל בסוף אתה הופך את זה להיות משהו שהוא לגמרי שלך בדרך כלל שזה לגמרי שלך זה כבר גם קצת שונה ממי ששמעת את זה עמנו כי אתה שונה ממי ששמעת עמנו ולכן התורה שלך היא כבר התורה שלך ולך יש אות שלך בתורה אז אם רוח המושל תעלה עליך ואתה מקשיב לאחרים מקומך שלך אל תנך אז ככה איזשהו כמה כיוונים כל אחד באמת הוא בפני עצמו עולם שלם ומשמעותי לחיים שלנו אני נזכרתי בפסוק הזה כי כי בימים האחרונים ממש ככה התחושה היא לא פשוטה אני מעריך של כולנו לשמוע כל יום על עוד איזה רחפן נפץ כזה ש פוגע ואורג לצערנו את החיינים העיקרים שלנו ו לפעמים תחושה של כעס לפעמים תחושה של איזה החמצה כן אנחנו לא לגמרי מגיבים עוד עניינים לא משנה לנו זה טראמפ והוא מרשה ווא לא מרשה תחושה היא לא קלה תחושה היא חלילה אני לא רוצה להגיד שמתגנבת לפעמים איזה תחושה של יאוש אבל זה ודאי אסור אין יאוש בעולם כלל ודאי שלא אבל יש תחושה תחושה קשה ו טוב חשבתי קצת על הפסוק הזה באמת זה סתם פירוש שלי אני לא רוצה לקחת אותו כפירוש אמיתי לפסוק אבל כאילו עם רוח המושל תעלה עליך יש לך איזה מין טראמפ כזה איזה מין כל מיני דברים בעולם יש כל מיני מושלים כאלה כל מיני כוחות כאלה שאתה לפעמים מרגיש שאתה לא אתה לא יכול נגדם כביכול לא משנה אם זה עם החשמם החיזבאללה שפתאום יש להם איזה כוח פתאום נוצר להם איזה כוח מצאו פתאום איזה משהו והם סוג של מושלים עלינו ואם זה באמת איזה כאלה פוליטיקאים וג של מנהיגים רוח המושל תעלה עליך פעמים מה שעלול לקרות לנו זה שאנחנו מאבדים את המקום שלנו אנחנו כבר באמת לא לא מה מפסיקים קצת חלילה לא ברור שלא אני רק אומר לרגע כאילו מקומך על תנ״ך כאילו המקום המקום של של התקווה המקום של הביטחון של השמחה של הציפייה הוודאית לזה שבשרד השם אנחנו נתגבר גם על זה וכל זה גם כן כל הדבר הזה גם כן יחלוב אנחנו ננצח גם את הדבר הזה זה הזכיר לי פסקה של הרב חרלב שהרב חרלב כותב עניין ההתעוררות של המלחמות בסוף הימים שבזה יורד הכל מן הסדר ובאין סדר אין נחת ושלוות רוח פסקה קודמת הוא אומר שבסוף הימים הסיטרה אחראה מרגישה כקיצה קרב והיא יודעת שכל זה בא בגלל גילוי האמונה ואז מה שהיא עושה היא נאבקת על קיומה ומה היא עושה היא פורשת ענני עיצבון ורוח דיכאון על הכל ומרביחה בזה שמתעוררים פקפוקים ויסוסים והידי זה נעלם את האמונה וכל צבעות קודש פעולותיה מכיוון שרק השמחה דוחה את היסוסים והפקפוקים למיניהם ורק היא מבדטת הכל היא יודעת שאם לא תפרוש ענני עיצבון תגלה השמחה באוז השם וחדוות קודשו ואז היא תתבטא לגמרי מן הארץ ובשביל זה אומר הרב חרלב ואולם דווקא בשביל זה יש להתאמץ ביותר להתלבש בשמחה ובתוב לבב ולמרות כל הצרות העינויים והיגונות כדי למצוא להימצא אז ברוח ודאות לדחות בזה את כל הפקפוקים היסוסים והספקות ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כפי השם דיבר אמר יראה לי שזה באמת אולי עוד איזה פרשנות לפסוק הזה שמדבר על איזה סיטואציות כאלה שפתאום קורה משהו רוח המושל תעלה עליך כל מיני אפשרויות איך להסביר את זה כמו שאמרנו בסיטואציה שלנו עומד פתאום איזה דברים איזה כוחות כאלה בין אם זה צבאים בין אם זה אחרים והם גורמים באמת לחולשה והם גורמים לפקפוקים ולספקות ולחוסר תקווה או משהו כזה מקומך אל תנך אל תשכח את המקם לא נשכח כולנו לא נשכח את המקום האמיתי שלנו זה הקב״ה מקומך הוא נקרא המקום הקב״ה אחד השמות של הקב״ה זה המקום מקומך אל תנך אל תניח את החיבור שיש לך לקב״ה חיבור הזה קיים תמד קב״ה תמיד איתנו גם ברגעים הקשים גם במצבים היותר מורכבים כל הזמן איתנו זכירו לי שלפני שנה ביום הזה היה את התחלת מה זה עם כלבי היה עם כלבי התחיל עם כלבי זה נשמע לנו ככה היסטוריה אז אמרו יש מי שאומר לא להגיד תחנון ואני אמרתי צריך להגיד תחנון כי באמת צד אחד יש לנו באמת יש לנו באמת שמחה גדולה על זה שעם ישראל פתאום מתעורר עם כלבי יקור ושואג כארי ומצד אחד ומצד שני אנחנו מבינים שיש עוד הרבה הרבה עבודה והיא לא נגמרה עם החשמל האלה הסטראחה הזאת איראן זה כנראה ממש ככה זה המלחמות של אחרית הימים זה האגוז הקשה לפיצוח ככה בעזרת השם כנראה לפני איזו התקדמות גדולה בגאולה ולכן זה הולך קשה ועד יש להם את הזרועות שלהם שגם הם עוד עדיין נמצאים פה ולכן אני אומר אני מציע ככה תפילות צריכות לבוא ככה מתוך הציבור חשבתי שאולי יש מקום תדברו אתם אחר כך עם עצמכם יש מקום אולי להחזיר איזה פרק תהילים בסוף בסוף כל תפילה אולי בסוף מנחה שזו תפילה יותר קצרה אז פחות בעיה להוסיף איזה פרק או שניים אולי אחד במנחה אחד בערבית לא יודע מה שהציבור מרגיש אבל צריך להתפלל הציוט היא באמת לא פשוטה מורכבת וצריך להמשיך להתפלל ככה קצת הורדנו אני פחות מרגיש הורדתי רגל מהגז קצת כאילו זה נגמר אין ממש אבל תכל'ס יש מלחמה יש מלחמה בלבנון יש לנו פה חיילים שלנו שמצאים שאוגים במצאים בלבנון עם ישראל נלחם ואיראן לצערנו עם כל הכבוד לכל מיני אומות אחרות בעולם אבל עדיין אין להם את עוז השם הזה באמת ואת הרצון האמיתי להכחיד את הרוע מ העולם מלא באינטרסים שונים של כסף ונפש וכל מיני עניינים. לכן צריך הרבה תפילה שהקב"ה, לב מלאכים ושרים ביד השם, ושבעזרת השם ייתן לעם ישראל כוח. "שם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום" וגאולה שלמה בעזרת השם. מקומנו לא נניח.
