תודה לכולם על ההשתתפות. במסגרת מסע החיים, כולנו רוצים להיות יהודים טובים, צדיקים, חומלים ואוהבים. יש לנו לב טוב, ברוך ה', לב יהודי פועם. אך יש שינויים שאנחנו מבקשים ורודפים אחריהם ומצליחים, ויש שינויים שאנחנו מעוניינים בהם אך לא מצליחים לקיים. נקודה חשובה לכל שינוי התנהגותי, רוחני או מידותי היא ההחלטה. יש להבדיל בין רצון להחלטה. ההחלטה היא זו שמובילה לשינוי, ולא הרצון החיצוני. כאשר מתקבלת החלטה, אין לחכות לרצון כדי לקיים אותה. יש לשים משקל על החלטות ולא על רצונות.
החלטה ורצון בימי ספירת העומר, אנו מתבוננים בדברי הלל הזקן שאמר לגוי שביקש להתגייר: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". זהו כלל גדול בתורה. השם אוהב את ישאל ולכן רגיש למי שמצער את ילדיו. פרשת קדושים מדגישה מצוות בין אדם לחברו, ומלמדת אותנו שקדושה היא אנושיות, לבביות וחמלה. ספר בראשית נקרא ספר הישר, והאבות הקדושים נקראו ישרים משום שהליכותיהם היו באהבה, יושר, שלום וחמלה. הקדוש ברוך הוא שונא צדיקים שאינם ישרים. השאלה הראשונה ביום הדין היא האם נסעת ונתת באמונה. כל הדברים האלה הם ידועים, ויש לקחת אותם ברצינות.
ואהבת לרעך כמוך ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה. זו אהבה מוחלטת ללא תנאים. איך אפשר להגדיל את האהבה שבלב? הרמב"ם מסביר שאהבה נובעת מדעת. כדי לאהוב את השם או את הזולת, יש לדעת ולהכיר. אהבה ממבט ראשון אינה אהבה אמיתית, אלא יצריות או התאהבות. רגשות אינם ברי שליטה ישירה, אך יש לנו בחירה על המחשבות. המחשבות מעצבות את הרגשות. יש לנו תייס אוטומטי של פירושים למציאות, אך ניתן לשנות אותו על ידי בחירה במשבות אחרות. זהו המפתח לאהבה ולשינוי התנהגותי.
מודל אפרת מודל אפרת (אירוע, פירוש, רגש, תגובה) מסביר שהרגשות מתעוררים כתוצאה מהמחשבות שלנו על המציאות, ולא מהמציאות עצמה. יש לנו בחירה על המחשבות, והן מעצבות את הרגשות. על ידי שינוי המחשבות, ניתן לשנות את הרגשות ולהשפיע על ההתנהגות. הראשונה אין לך בחירה כי זה אוטומט, זה פשוט רץ כי קרה משהו ובום המחשבה הפזיקה. מה אתה חושב על זה? הגבורה היא לעצור לפני שזה קונה שביטה בלב הכעס על הבחורה, הוא לא יודע מה, ולעורר את המחשבה השנייה: לא, לא, לא, רגע, רגע, מי אמר? אולי יש עוד פירוש למה שהוא עשה? אם היה כאן מישהו אחר לידי, הוא היה מפרש את זה אחרת? אם עשרה אנשים רואים את אותו הדבר, היה פה הרב הראשי לישראל, פה היה הרב קוק, פה היה לא יודע מה, רוי קלין, פה היה אלוקים, פה אני לא לבד, מישהו היה אומר משהו אחר? מן הסתם, מן הסתם היה מישהו שאומר משהו אחר. ברגע שאתה קצת חושב פתוח על איך שאתה חושב, אתה מתחיל לשנות את הטייס. אני אומר לכם מניסיון, ככל שתעצרו יותר פעמים ותייצרו את המחשבה השנייה שיש בה עין טובה, גבורת המחשבה השנייה, אתם בהדרגה תחליפו את הטייס האוומטי הישן ותהפכו אותו לטייס אוטומטי חדש.
גמישות המוח והשפעתה כי המוח שלנו, וזה תגלית מופלאה של העשורים האחרונים, המוח שלנו הוא גמיש בטירוף. יש מלא מחקרים על הדבר הזה. הגמישות שלו היא הסיבה שבגללה התמכרות יכולה להיווצר בצ'יק, אבל היא גם הסיבה שבגללה אפשר לבטל כל התמכרות מהמוח. היא הסיבה שבגללה נוצרים דפוסים בצ'יק, ובאותה מידה אפשר גם לבטל אותם. זה הכל קשר בין נוירונים, כל מיני חיווטים שנוצרים בעקבות פעולות. ברגע שהאדם בוחר לחשוב אחרת, ברגע נטוי מה שנקרא לדון לקו זכות, אוטומטית המוח מקבל בעצם פקודה ממרכז האישיות של האדם, תרצו נשמה בבקשה, מוח יקר, אני יודע שעד עכשיו שמישהו עשה כך וכך, אני יודע כך האבא שלך תמיד היה אומר לך וכך תמיד היית רגיל, אבל המוח קיבל פקודה לחשוב אחרת, חיובי. המוח אומר: ווי, לא, אני לא רגיל למחשבה הזאת, מאיפה הבאת את זה? את באמת רוצה את זה? ככל שתחזור על זה יותר פעמים, המוח או התת-מודע יבין שאתה רציני, וכשהוא יבין שאתה רציני, הוא ישרוף את הקשר הקודם וייצר קשר חדש. לוקח כמה פעמים כידוע לסלול נתיב חדש לנחל, כי הנחל הרגיל יזרום פה שלילי, עין רעה, אתה רוצה שהוא יזרום פה, אז תחשוב את זה הרבה פעמים, וכשזה יהיה מספיק, אז יהיה הערוץ שעומד מצד עצמו.
אהבת לרעך כמוך זה בשפה הטיפולית או המוחית מה בעצם עושה לנו כשאנחנו דנים לקו זכות. זה משנה צורת החשיבה של האדם על הסביבה שלו, ומנילא זה מפתח לאהבה, כי כפי הדעה כך תהיה אהבה, וזו בחירה חופשית מוחלטת איך לחשוב. בלי העין טובה אי אפשר לחזק את המידה של "ואהבת לרעך כמוך". שוב, כי רגשות לא משתנים מעצמם, תכונות לא משתנות מעצמם, אלא על ידי העבודה הזאת. אומרת התורה "ואהבת לרעך כמוך, אני השם". הקריאה הקלאסית, הקריאה הקלאסית, אלה הקוראים בתורה, איפה יש שמה? מה זה תנ"ך שמה? "ואהבת לרעך כמוך, אני השם". איפה יש הצירה? תריץ רגע את הטעמים של כל הפרשה: "ואהבת לרעך כמוך, אני השם". זה הקלאסי, תודה רבה השם תבלע. יש עוד פירוש: "ואהבת לרעך, פסיק, כמוך אני השם". אפשר להסביר את זה בכל מיני אופנים. אחד האופנים הוא שאומרת לנו התורה: תמע "ואהבת לרעך כמוך", שנינו יודעים חבל על הזמן, תוותר מראש. למה אתה אוהב על עצמך? הרי אתה מת על עצמך, איזה סיכוי יש לך לאהוב אדם אחר הכי טוב? אתה לא אוהב כמו שאתה אוהב את עצמך, את ההורים שלך אתה לא אוהב כמו שאתה אוהב את עצמך. אתה רוצה עכשיו לאהוב כל דק כמו שאתה אוהב את עצמך? כאילו צא מהסרט, צא מהסרט. אדם קרוב את זה לעצמו, איך אתה רוצה להגיע לדבר הזה? זה נשמעת מאוד, זה משהו מטורף כזה.
העין הטובה והציניות לכן אומר רבה השם תבלע, בוא נרגיע. אומר רבה השם תבלע: "ואהבת לרעך, עזוב כמוך, בוא נתחיל ואהבת לרעך". אמרנו מקודם, אבל במה אני אעזר עוד? "כמוך אני השם". זאת אומרת, באיזה אופן אתה מצליח כל כך לאהוב את עצמך? הרי בינינו, יש הרבה דברים, יש לך הרבה חסרונות, יש לך הרבה דברים לא טובים גם אתה. אתה יודע, בוא אפשר להתחיל לפרט גם את העניינים שלך. מה אתה כזה מבסוט? שאתה קם בבוקר, מסתכל במראה, מסרק את מה שיש, מה אתה מבסוט? אה, בגלל שאתה בוחר להסתכל על עצמך בעין טובה, אתה מוכן להסתכל על הכל, לשים את החסרונות בפרספקטיבה, להגדיל את התור. יפה, נפלא, באמת ככה צריך. אתה צריך לאהוב את עצמו. אדם שלא אוהב את עצמו צריך טיפול, ברור. זה נורמלי, זה טוב, זה ראוי. אבל אומרת לך התורה שאם אתה רק תסכים לעשות רק ברמה ההתנהגותית כמו שאתה עדן את עצמך לקו זכות, בוא תתחיל באותה עוצמה והיקף ואת הדירות תעשה את זה גם כלפי ריחה. ככל שתעשה את זה יותר, אתה תגלה שלאט לאט זה ממש יכול אפילו להיות כמו הפירוש המקורי של התורה לפי הפיסוק של הטעמים. זה בסוף יהיה "ואהבת לרעך כמוך" ממש, אבל זה בהדרגה. אם תרצו, זה מתוך שלא לשמע בלשמע. קודם כל, זה כמו שאתה אוהב את עצמך, אז תאהב, או כמו שאתה רוצה שאוהבו אותך, תאהב את הזולת. אם תרצו, זה דברי הלל, זו המדרגה הראשונה. ככל שתתרגל את זה יותר, את העין טובה הזאת, אתה תזכה לפירוש המקורי של תורתנו הקדושה, שזה האידאל העליון, אהבה ללא תנאי, כמוך ממש. אם התורה מצווה, כמובן שהדבר הזה הוא אפשרי. זאת עבודה, אין ספק, לא קל לראות בעין טובה, בטח לא את מי ששונה ממני, בטח לא את מי שמעצבן אותי. זה קשה מאוד לראות בעין טובה אנשים זרים שאני לא ממש מכיר. אתה רואה דברים שאנשים זרים עושים, אז הרבה פעמים השיפוט הראשוני שלנו הוא שלילי, כי ככה זה נראה. צריך המון המון גבורה וקווה ואמון בבורא ואמון בטוב שבאדם ובעולם כדי לפרש כל דבר בעין טובה. זה לא פשוט.
העין הטובה והרחמים הרי כולנו יודעים שהעולם שלנו הוא מאוד מאוד ציני. הרי אחד האויבים הכי מושבעים של העין הטובה זה הציניות. ציניות זה שילוב בין העין רעה לבין ליצנות, ולכן היא כל כך גרועה. אבל מה לעשות שבעולם שלנו הציניות נחשבת כאיזושהי עמדה של כוח, של עליונות, למרות שאין עלובה ממנה. אין עלובה מהציניות, אפילו לפי ויקיפדיה, לפי ההגדרה המילונית. מה זה ציניות? זה עמדה בסיסית של חשדנות, כלומר עין רעה באשר לכוונותיהם הטובות של אנשים. זה ממש תכון הבעייתית. אני לא מדבר על המצחיק של החבורה שיודע להביא את זה בטוב, אשרה ואשר חלק כלום מבני העולם הבא, המצחיק של החבורה ומבני העולם הבא, כמו שהגמרה אמרה, אותם ליצנים שהיו, אבל לא עשו את זה על החשבון אחרים. הציניים הם עוקצים ת הכוונות הטובות של אנשים שלא במתכוון ומפילים את כל הרוח משיעור טוב מדיבור של אמת. לכן אני מדגיש את זה כי יש המון המון מזה. לפעמים מבלבלים בין זה לבין צחוק, לכן צריך להיזהר לא להישחק בנקודה הזאת. חשוב עוד להישאר קצת ילדים, למרות שאנחנו מתבגרים. יש מקום ממש לפחד מכך שככל שנתבגר יהיו לנו פני פוקר של מבוגרים ציניים והעצבניים, עסוקים וטרודים. יש מקום ממש לפחד מהדבר הזה ולשמר כל הזמן את החיוך הילדותי, את הצחוק הפשוט, את האופטימיות שהילד קם איתה בבוקר, שמינו סתם יהיה טוב ואנשים טובים. אין ציניות לילדים, המבוגרים מלמדים אותם ואז הם נהיים כאלה בעצמם. אנחנו רוצים לשמור על הטום הזה, על העין טובה הזאת שהיא כל כך פשוטה לנו בלב אם אנחנו לא מקלקלים אותה. ואני לא מתעלם מזה שלפעמים זה מאוד מאוד קשה. לפעמים יש דברים שאתם אומרים שמה, אי אפשר על זה, על ההוא, על מה שהוא עשה, על ההתנהגות שלו, אותו קו זכות זה גדול עליי, וזה מכירים. אני מציע במצבים קשים לשלוף משהו שאני קורא לו להפוך את הכעס האפשרי לרחמים, להפוך את העין רעה לרחמים. זה לא קשה לעשות את זה מניסיון. להפוך את זה לרחמים במקום להתעצבן ולחשוב על עברה, במקום זה תגיד: מסכן, כמו שהמרוקאים אומרים כמעט על כל דבר, מרבון, כאילו מסכן, מסכן. תנחם עליו, מסכן, הגידלו אותו ככה, נכון יש בו הרבה בעיות, נכון אי אפשר כל דבר ליפות, מסכן תינוק שנשבע, גם הוא נדפק מזה, זה גם פוגע בו ההתנהגות הזאת. כלומר, איזשהו מבט אחר כזה שבמקום כעס ופיעות וכולי אתה מחליף את זה ברחמים. אתה אומר אני אתפלל עליך, תאמין לי שהשם ירחם עליך, אני אתפלל עליו שהשם ירחם עליו. המבט הזה הוא מין דבר חמוד כזה שגיליתי שהוא יכול לעזור במצבים קשים, ואז לאט לאט גם אתה פתאום מוצא אולי איזה קו זכות בכל זאת וככה ואחרת. בקיצור, צריך כב לסיים. לג בעומר מתקרב והשמחה גדולה, אבל ביחד עם לג בעומר מגיעה התרופה הגדולה, שהרי כבר אמר רשבי הקדוש: יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין. איך הוא יכול לפתור את כל העולם מן הדין? הרי יש המון חטאים והמון דברים רעים שצריכים מענה, צריכים כפרה, צריכים תיקון. איך יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין? כי רשבי יודע את הסוד של העין הטובה. הלוואי שגם אנחנו נפנים את עומק הסוד שבעין הטובה.
