טובים אחד הנושאים שנמצאים תמיד ככה בחלל העולם זה איך בנוי העולם הזה וממילא איך כל אחד ואחד מאיתנו חי בתוך העולם הזה. מצד אחד יש רצון טבעי באדם להיות חופשי לעשות לגמרי את מה שהוא רוצה, מה שמתאים לו, מה שנוח לו. יש בזה משהו מאוד פשוט, מאוד טבעי. בסוף זה האדם, זה החיים שלו, זה מה שעושה לו טוב, זה מה שנעים לו ולכן יש לו את התחיפה הזאת לחיות לפי הנוחיות שלו. מצד שני, העולם בנוי כך שמסתכלים על החיים ועל העולם איך הקב"ה ברא את העולם. מנסים להבין, בעינינו, להסתכל על המציאות ועל החיים ואנחנו רואים שיש הרבה דברים שהם לא בבחירה שלנו, הם לא ברצון שלנו. זה לא נברא בצורה כזאת שבאמת יכול כל אחד לעשות לחיות איך שהוא רוצה וזה יסתדר. זה לא כל כך יסתדר. זה מתחיל מזה שלא בחרנו לחיות, לבוא לעולם. כן, משנה פרקי אבות אומר על כורחך אתה חי, אתה חי לא החלטת לחיות, אתה חי, אתה פה, זה נתון, זה עובדה. גם אם מאוד מאוד תרצה שעכשיו יהיה חושך בחוץ, לא יודע למה, כי אתה אוהב חושך או כי אתה רוצה לישון ויותר קל לך לישון בחושך, אז אם אתה לא יהושע בן נון שיכול לעצור את השמש או את הירח, אז זה כנראה לא יעזור. עכשיו השמש פה איתנו עוד כמה שעות. זה לא משהו שאנחנו יכולים לשנות אותו. ובכלל, הרבה דברים בחיים שלנו, נגיד ללכת לעבודה כל בוקר, לפעמים זה קצת מעצבן. כאילו את מי שזה מעצבן תכף נראה את מי זה מעצבן ואת מי לא. אבל נגיד שזה מישהו זה מעצבן אותו, אבל מה הוא יכול לעשות? נגיד שהוא יגיד לא בא לו לעבוד, הוא לא רוצה לעבוד. בסדר, אבל הוא פשוט צריך לחיות, כשלחיות הוא צריך להתפרנס. זה לא תלוי בו, זה ככה העולם בנוי.
חינוך ילדים וגבולות ולכן באמת יש שאלה גדולה איך משלבים בין שני הדברים האלה. אז יש משפט מאוד מאד יפה, מאוד אוהב אותו, שאמר אותו אחד הפילוסופים הקדמונים. לא זוכר כבר באיזה ספר ואיפה ראיתי אותו לפני הרבה שנים ואני בכלל לא יכול להגיד מה שם הפילוסוף שאמר את זה, אבל אמר משפט כתבו אותו ככה בנושא של השיחה. הוא אמר את המשפט הבא: עשה מרצון את מה שאתה מוכרח וחייב לעשות בכל מקרה. כלומר, בעצם בא ואמר משהו שאולי בשביל להבין אותו יותר, כמו בהרבה משפטים חכמים שאמרו הפילוסופים, אז כמובן הם נמצאים בשורשם בצורה כזאת או אחרת נמצאים בתורתנו הקדושה. ספר משלי כידוע זה הספר מוסר הכי טוב. ספרים האחרים בדרך כלל לוקחים מספר משלי. מי שלומד ספר משלי הוא כבר כולל בתוכו את תורכות צדיקים ואת המהר"ל ואת כולם כי כולם לוקחים מספר משלי. אבל זה בסדר גם ללמוד אותם כי בסוף הם פירשו לנו את זה מאוד יפה את ספר משלי. אבל יש שני פסוקים במשלי שאולי טיפה נאיים בהם ואז נוכל להבין גם את המשפט אולי החכם הזה שנאמר על ידי הפילוסוף. אז במשלי בפרק כ"ט פסוק י"ח כתוב ככה: "יסר בנך ויניחך וייתן מעדנים לנפשך. בעין חזון ייפרה עם ושומר תורה אשרהו." שני פסוקים בוא נראה אותם רגע כל אחד לבד ואז אולי גם ביחד ונקבל בזמן הקצר הזה את התמונה. דבר ראשון חינוך ילדים. חינוך ילדים שאלה גדולה. לפעמים אני נשאל פה האם יש בישיבה שיעורים בחינוך ילדים. האמת שאלה טובה, אבל קצת קשה לתת שיעורים בחינוך ילדים כשעוד אין ילדים. אבל בכל זאת, מי ששומע מתוך התורה הקדושה זה מקבל גם הרבה כלים בחינוך ילדים. אולי גם צריך לתת שיעורים הזה. כמו שהם על כל פנים אומר שלמה המלך דבר מאוד מעניין, משהו שהוא לכאורה נראה הפוך. אם תייסר את הבן שלך אז יהיה לך נחת. "יסר בנך והיא ניחכה", אז יהיה לך נחת ויתן מעדנים לנפשך.
גבולות וחינוך אבל אם הפוך, כמו שהרבה פעמים חושבים, אם תיתן לו כל מה שהוא רוצה, כל מה שהוא מבקש, כל מה שהוא רוצה תיתן לו, אז כנראה שלא יהיה לך נחת. כנראה שיהיה לך הרבה הרבה לא נעים בחיים. למה? על מה זה בנוי הדבר הזה? אז הדבר הזה בנוי על זה שצריך גבולות. למה? כי מי שאין לו גבולות, זאת אומרת אם ילד מקבל הכל, כל מה שהוא רוצה, כמו שפתחנו בהתחלה, כל מה שהוא רוצה הוא מקבל. הוא רוצה עכשיו אוכל מסוים, הוא מקבל. הוא רוצה איזה צעצוע כשהוא ילד קטן, זה צעצוע. אחר כך שהוא גדל יותר זה את האוטו של אבא וכן אז זה הדרך ככה וככה הוא כל מה שהוא רוצה, כל מה שבא לו. כמו שאומרים היום כבר החברה כבר בני שנתיים כבר הם יודעים להגיד היום בא לי זה אני רוצה. פעם לא הבנתי, ראיתי את המחדים הקטנים, אמרתי מה זה איזה חצופים בגיל שנתיים כבר הוא אומר בא לי. אחרי זה הסבירו לי ככה לעסקנים צריך להסביר הם לא מבינים מה הסבירו לי. לא בא לי זה פשו אני רוצה. במקום להגיד אני רוצה הוא אומר בא לי. זה כבר כאילו זה המילה להגיד רוצה. בסדר, זה טוב כי בא לי זה אני ממש רוצה בא לי. אז באמת יש רצון לכל מיני דברים. אבל אם מקבל את כל מה שבא ובדרך כלל מה שקורה זה מאוד מהר מגיע גם להבנה שמגיע לי ואני מאוד במרכז כי אני כל מה שאני רוצה אני ישר מקבל ואין שום גבול ואין משהו שאפשר שאומרים עליו לא. מה שקורה לילד כזה זה שפרגע שהוא לא מקבל משהו אז הוא מאוד מאוד מתרגז והוא עוד מאוד מאוד כועס והוא חושב שההורים שלו הם הכי רעים בעולם כאשר האמת היא בדיוק הפוכה. האמת היא שממש נתנו לו גם מבחינה כלכלית כל מה שהוא רוצה וממש שקיעו בשבילו המון ובסוף הם מקבלים בדיוק הפוך המון כפיות טובה.
חזון ודרך לעומת זאת אם יסר בנך, כלומר אגב הגמרא לומדת מזה שבמסכת מכות עכשיו חברה לומדים שורדה למסכת מכות לא עדיין הגיעו לדף חטא אבל שם כתוב שהרב שאקה את אבא שאיקה את בנו והרב שרודה את תלמידו גם אם חלילה בטעות כן קרה משהו לילד אז הוא לא גולה שהוא לא גולה והגמרא אומרת על זה כן גמרה אומרת לימה כיוון דהיל הוא גמיר לאו מצווה אפילו שהוא ילד טוב מ שנקרא אשתנע מלאו מצווה אומרת הגמרה אף אגב דה גמיר מצווה דכתיב יסר בנך והניחך ויתן מהדלי מנפשך. זאת אומרת אפילו שהוא ילד טוב ולכאורה למה אתה מכה אותו היום אסור להכות כן אז זה לא להכות אבל זה לתת גבולות זה לא זה אי אפשר יש שני ממתקים ביום מותר שעה את האוטו בשבוע אבל יש גבולות מה כן מה לא מחליטים מה כן מה לא. אז אפילו שילד טוב כן ילד גמיר זה נקרא באלשון הגמרה אבל עדיין מותר לאבא וצריך האבא לחנך אותו ולכן אם במסגרת החינוך הזה קרה משהו אז כל פנים זה הגמרה לומדת מהפסוק הזה יסר בנך והניחך כלומר אם אתה שים לו גבולות אתה בעצם מחבר אותו לאמת של העולם כי האמת של העולם היא כזת של העולם יש גבולות והאדם הוא לא לבד והוא לא מחליט הכל לבד ויש עוד גורמים ועוד נתונים ואז הוא לומד להיות בענבה עם העולם הוא לומד להודות הוא לומד להכיר טוב אחרת הוא חלילה יכול להגיע למקומות לא נעמים ולהורים גם יהיה מאוד מאוד לא נעים. אגב יש שיטה ידועה כזאת בחינוך ילדים שאיך בכל זאת אתה גורם לילד שבאמת ירגיש שהוא בוחר והוא רוצה ולא אומרים לו לא לא אז אתה נגיד ילד בבוקר קם הוא אומר את קטן הוא אומר לא יודע אבל הוא לא רוצה להתלבש היום מה שאתה אומר לו אתה אומר לו מה אתה רוצה ללבוש אתה רוצה ללבוש את החולצה הכחולה או את החולצה האדומה אתה רוצה להתלבש בחדר הזה או בחדר הזה כלומר אין ויכוח על זה שאתה מתלבש עכשיו אבל נותן לך בחירה באיזה צבע באיזה חדר אתה רוצה בעוד חמש דקות לפני חמש דקות שבכל זאת באמת ירגיש שהוא בוחר ירגיש שהוא רוצה כי זה חשוב שזה יהיה שלו חשוב שיהי רצון שלו אבל אם הוא חושב שהכל תלוי ברצון שלו אז בסוף התגובה היא הפוכה. ואז מגיע הפסוק הבא שכנראה לא סתם הוא מיד אחרי הפסוק הקודם ואומר בעין חזון ניפרה עם ושומר תורה אשרהו. מה אומר הפסוק הזה? הפסוק הזה אומר בעצם את הדבר הבא: יש שני חלקים לדרך החיים הנכונה והמדויקת בין אם זה לעם כולו ובין אם זה בסוף לכל אדם ואדם. מצד אחד אתה חייב חזון. אם אין חזון אז אתה בכלל לא יודע לאפה אתה הולך, אתה לא יודע בכלל מה אתה עושה פה, למה אתה חי, מה המגמה שלך. ואם אתה חי ככה אז בעין חזון ייפרה עם כלומר לא יעזור שום דבר גם אם תשקיע נגיד שתהיה אדם שעושה דברים זה מה שנקרא בלשון העם בלשון הרכבים זה נקרא להשקיע בניוטרל. זה כמו מישהו שהוא לוחץ על הגז לוחץ לוחץ אבל האוטו לא נמצא בהילוך האוטו נמצא בניוטרל. זאת אומרת או שהאוטו נוסע אבל הוא לא יודע לאיפה האוטו נוסע סתם האוטו נוסע נוסע לפה מסובב לפה חוזר מה אתה רוצה איפה אתה רוצה להגיע מה זה משנה שאתה נוסע אתה לא יודע לאיפה לא קורה כלום בעין חזון ייפרה עם ייפרה אדם לא יקרה כלום. היה אפשר לחשוב שאם יש חזון אז זה כב מספיק זאת אומרת יש לי איזה רעיון גדול אני ממש מאוד מאוד אוהב את הרעיון הזה אני רוצה להגיע עכשיו ללסוע עכשיו לאיזה מקום והאוטו נוסע ואני מתחיל לנסוע אבל אני בלי ווייז נוסע יש לי חזון גדול אבל אין לי כלים אין לי כלים לא יודע איך אני מבצע את החזון הזה ואם אני חושב שרק אני מעצמי אמצא כל מיני דרכים אז אני בסוף לפני ימינה לפני שמאלה לא יגיע לאיפה שאני צריך להגיע בא פסוק ואומר לי ושומר תורה אשראו כלומר אם אתה רוצה שהחזון יתממש אתה צריך דרך כן סתית מהמסלול הרווייז שגע אותך לפעמים אתה רוצה להגיע לאיזה מקום אתה לא מבין למה הוא מחזיר אותך מחזיר אותך כן וההנחה שהוא בסדר שהוא יודע בדרך כלל מה הא רוצה אז הוא לא נותן לך הוא לא נותן לך לסתות הוא כל הזמן מחזיר אותך שומר תורה אשראו כלומר הרעיון פה זה לא דווקא תורה זה תורה אבל זה לא רק תורה אלא הרעיון הוא יש לך כלים יש לך סגרת שבתוכה אתה חי אז אתה לא יכול חזון בלי תורה בלי מסגרת אתה לא יכול מסגרת בלי חזון בסדר יש לך מלא כלים וזה ואתה לא יודע לאיפה אתה משתמש עם כל הדבר הזה אלא יש פה חיבור של שני הדברים האלה ביחד צד אחד רעיון גדול והרעיון מבטא את הרצון מבטא את מה שאמרנו בהתחלה את אותה נקודה פנימית של האדם שהוא באמת רוצה לבחור לאיפה להגיע הוא רוצה איזה אופק הוא רוצה כיוונים הוא רוצה משהו שבאמת יהיה שלו והשומר תורה אשראו אומר לו את הצד של היסר בינך יסר כלומר אתה חייב להכניס את זה בתוך גבולות בתוך אמצעים של תוכם אתה בתוכם אתה פועל כלומר אם נתחבר למשפט שאיתו פתחנו ואיתו נסיים מה אמר הפילוסוף אמר הפילוסוף עשה מרצון את מה שאתה מוכרח לעשות ממעילה כלומר אתה חייב לעשות דברים כי בעולם, העולם כמו שאמרנו בנוי מגבולות ובלי כלים ובלי מחויבות ובלי שומר תורה ובלי יסר בינך אז אתה לא תגיע י תישאר עם במקרה הטוב עם איזה חזון גדול שהוא במקרה שזה לא חזון גדול אלא סתם רצונות קטנים שהם שלך והם מונחים עכשיו לפי הכאן ועכשיו לפי הבאלי של כאן ועכשיו לא תגיע עם זה לשום מקום הוא אומר נותן לך איזה מתכון ככה מאוד מעניין הוא אומר מה שאתה צריך לעשות אתה צריך לקחת את הרצון שלך שהוא בעצם מבטא את מי שאתה את העני הפנימי שלך את הבאלי הזה את הרצון הזה להתחבר את הרצון הזה באמת לעשות משהו שהוא חלק ממך שהוא משהו משמעותי ולקחת את הדבר הזה ולחבר אותו להכרח לחבר אותו לגבולות לחבר אותו לדברים שבלעדיהם אתה לא יכול לממש את אותו רצון או את אותו חזון. אם נחזור לפסוק הזה של בעין חזון ייפרה עם כלומר בו תבין בוא נבין את המבנה של העולם מבנה של העולם הוא כזה שאנחנו בונים חזון וכל אחד מאוד חשוב שיבנה חזון אנחנו מדי פעם מזכירים את זה נראה לי שמזמן לא הזכרנו את זה בשיחה הכללית בצורות אישיות זה מוזכר אבל אחד הדברים שאנחנו משתדלים בישיבה לעשות בליווי האישי זה דבר שנקרא תוכנית מטרות מגיע אדם לישיבה בתחילת שיעור א' וגם ממשיך איתו גם המלווה שלו בשיעור ב' וגם בשיעור ד' וככה וככה ולמעשה הוא גם צריך לעשות לעצמו את זה אחר כך בחיים שואל אותו מה המטרות שלך למה באת באת לישיבה מה אתה רוצה לא סתם באת לא באת ככה בשביל איכשהו להתגלגל פה לאוויר איזה כמה שנים באת כי אתה רוצה דברים, רוצה לבנות האישיות שלך, אתה רוצה לבנות את העולם הפנימי שלך, אתה רוצה לבנות האמונה שלך, אתה רוצה לבנות את הקשר שלך לקבל הקבל כלום, אתה רוצה לקבל כלום של הבל כלום של הק ניוטרל יכול להיות שאתה יושב ולמד אבל לא קורה כלום לא קורה באמת משהו כי אין מבפנים איזה משהו שהוא דוחף שלשמה הולכים זה החזון זה הרצון דבר מאוד מאוד משמעותי זה אותה נטייה פנימית שיש לאדם לרצות לעשות דברים שהם יהיו שלו שהם יבואו ממנו ואז מגיע הצד השני, לא הצד השני הצד המשלים אבל הוא כאילו הצד השני שאומר לך תשמע אתה רוצה לממש את החזון הזה שומר תורה אשר, כלומר רק אם תכניס את החזון הזה אם תכניס אותו לתוך כלים אם תכניס אותו לתוך גבולות רק אז תצליח רק אז יהיה לך נחת, נחת מעצמך כן יסר בינך והניחיך אתה יכול להיות גם האבא של עצמך עכשיו האבא שלך לא פה ואין מי שעכשיו ממש כל רגע יכריח אותך אבל אתה אתה עכשיו המחנך של עצמך ואתה אומר לעצמך פלוני אלמוני בלי גבולות זה לא ילך העולם בנוי מגבולות יסר בינך והניחיך שומר תורה אשרהו עשה מרצון את מה שאתה צריך לעשות בהכרח אתה בכל מקרה צריך להיות באיזה מסגרת נגיד אתה לא רוצה להיות בישיבה אל תהיה בישיבה הלך לצבא יהיה לך מסגרת יהיה לך שעות יהיה לך זמנים יהיה לך מפקדים אתה לא חי באוויר תלך לעבוד תלך לעבוד גם שם יהיה לך כנראה איזה בוס גם אם תהיה עצמאי אתה גם תהיה יש כאלה לא רוצים בוסים הם רוצים להיות עצמאים אומרים אני גדול אני עושה עסק לעצמי אני לא רוצה בוסים על הראש אז אין לך בוסים על הראש אבל קודם כל לכל אחד יש בוס בראש ומי זה זה כמובן אשתו כלומר לא שאשתו היא כאילו היא הבוסית שלו אלא הכוונה היא יש מסגרת של משפחה יש מסגרת של משפחה אז היום יש איזה מין טרנד כזה לצערנו הרב כן ודאי הוא לא ברוך שלנו הוא לא בבית מדרשנו ובכלל שלא רוצים להתחתן כי לא רוצים מחויבות אז נהיה דברים עקומים כאלה שאנשים לא מתחתנים על גיל מאוחר אחר כך פתאום אומרים רגע אבל אני רוצה ילד אז תאום מביאים איזה שהוא ילד מאיזשהו מקום בסדר אז הדברים משתבשים אבל מי שרואה את העולם את החיים מבין שהעולם נועד להקים משפחה אבל משפחה זה מחיים משפחה זה מסגרת אבל אני רוצה להקים משפחה אני אוהב אני רוצה אישה אני אוהב ילדים אני רוצה את זה אני רוצה להמשיך את המשפחה שלי אבל אני רוצה שזה יהיה רק לפי איך שבא לי אבל זה לא הולך איך שבא לי בסוף יש ילדים קמים בלילה יש אישה יש לה צרכים יש פרנסה גם אם תהיה עצמאי אז אתה משועבד לפרנסה בסדר אז אין לך בוס מהליך אבל זה לא משנה יש אישה אתה אומר לה מתי אני הולך מתי אני חוזר אתה לא עושה מה שאתה רוצה מה שבראשך עכשיו ביחד לכנן דברים נעימים וטובים אבל הכל יהיה בתוך מסגרות זה לא ילך ככה עשה מרצון את מה שממילא אתה צריך לעשות אז במקום שתיגש לחיי נישואים במין איזה באסה כזאת כאילו אני זוכר שפעם עד המילואים. הייתי צעיר ותמים, יוצא מהישיבה, בן עשרים וארבע, מגיע למילואים הראשונים. פתאום אני שומע את החברים הוותיקים בפלוגה, אחד בן שלושים ושבע, אחד בן שלושים וארבע, אומר: "שמע אחי, זהו, אני הולך להתחתן". זה נשמע כאילו חצי מבועס, כאילו אומר: "מה אחי, מה קרה?" אה, תשמע, צריך להקים משפחה כבר, צריך שיהיו ילדים, אי אפשר ככה. אתה לא מרגיש שהוא הכי שמח, כאילו טוב, היה עד עכשיו חופשי, עכשיו הוא כאילו הולך להיכנס לתוך החוקים. הייתי חדש וצעיר, לא היה לי נעים לדבר. צריך להגיד לו: "אחי, בוא בדיוק הפוך, בוא תעשה את זה בשמחה". נכון שיש שם גבולות, נכון שיש שם חוקיות, כן, זה נכון, יש לך משפחה, אישה, ילדים, יש לך חובות, יש לך דברים, אבל זה דבר כיף, זה דבר עשה מרצון את מה שאתה צריך לעשות. יום הילד זה החיים. אתה הולך לעבודה, אתה קם בבוקר, הולך לעבודה, תלך עם שמחה, תלך בכיף. איזה יופי, אני הולך, אני עושה דברים, אני פועל בעולם. לא טוב העבודה הזאת? אתה יכול להחליף עבודה. תנסה להחליף, לא הצלחת להחליף, עדיין אפשר להתייחס לעבודה כדבר נעים, כדבר טוב. אני פועל, אני עושה, אני עם אנשים. תעשה מרצון את מה שאתה צריך לעשות, ממילא אתה צריך לעשות את זה.
חזון ומסגרת זה בדברים הפשוטים של החיים, אבל האמת היא שהם החיים ממש, החיים היומיומיים. ואם אנחנו לוקחים את זה למה שקורה בישיבה, אז זה בדיוק אותו הדבר. זאת אומרת, יש חזון, אתה רצית דברים מסוימים, אתה מבין שאין דבר כזה חזון שהוא בלי שומר תורה, אשריו שהוא בגבולות. תייסר את עצמך והניחה, ואז יהיה לך טוב. אז אתה תרגיש שבאמת אתה ממצה את עצמך ובאמת אתה נמצא בתוך הכלים הנכונים כדי לממש את החזון שלך. אבל אם כל פעם שיש לך איזה קושי, כל פעם שקצת לא בא לך, כזה מגיע יום ראשון, נמצא כזה בבית, אז אתה אומר: "וואי, צריך להזדרז, וזה עוד מעט צריך שלוש ורבע, צריך להגיע לישיבה". אבל קשה להיפרד מהבית, כי הבית זה מקום נעים, ברוך השם, הבית זה מקום כיף וברוך השם שזה ככה. אבל אתה יש לך חזון, למה באת לישיבה? אתה רוצה לגדול, אתה מבין שהגדילה הזאת בסוף מתחילה מזה שיש מסגרת.
החשיבות של מסגרת אתה מבין שביום ראשון אתה צריך להגיע בשלוש ורבע כי יש לך חברותא. וקודם כל אתה יודע שזה מסגרת כי חייבים, כי יש ביקורות, ואתה יכול, כל הישיבה יכולה לאכול אותה בגללך כי אתה לא באת, ואולי גם עוד מישהו לא בא, ועוד אחד, ועוד אחד. ובסוף, כמו שהיה פעם שעברה לפני כמה חודשים, ביקורת הגיעה ביום ראשון בשעה ארבע אחרי שבת חופשית. הם לא יודעים שבת חופשית, שבת לא חופשית, הם מגיעים כדאי שהם יסתדר להם הזדמנות להשדוד, כל אלה עם חרדים קופצים אלינו. זה יכול להיות גם ביום ראשון בשעה ארבע, ממש ממש יכול להיות גם בשעה שמחצית, זה יכול להיות, אתה יודע את זה. אבל לא רק זה, אתה גם יודע שאתה יש לך שיעור בחמש, בשיעור בשש, וחברותא בשלוש, והכל אתה יודע. אתה גם רצית את זה, באת בשביל לגדול, באת הרי בשביל להתפתח. מה, אתה לא? איפה זה נתקע? זה נתקע ברגע שעומד מול זה איזה משהו מהבלי, משהו מהרצון שלי כרגע, מהרצון העכשווי להתפנה ככה בבית עוד איזה שעתיים, לקום טיפה יותר מאוחר, עוד איזה ארוחת צהריים של אמא, ועוד איזה סיבוב עם איזה חבר, ואז אני אצא לדרך, ואז אני אגיע בשש, שבע, שמונה, תשע בערב. אז לא עמדתי עם עצמי, לא עמדתי בקיום של החזון של עצמי.
החזון והמציאות החזון הזה בסוף הוא חזון של כל יום, הוא לא איזה חזון של החיים פעם בה. כל מקום שאתה הולך יש לו את החזון, משהו שאתה עושה בעולם יש לו את החזון. אז יש מקומות כמו בצבא וזה שלא שואלים אותך יותר מדי כי הגבולות הם מאוד ברורים, הם לא שואלים אותך. אבל עדיין הרצון שלך הוא מאוד משמעותי שם, כי זה יכול להיות חייל שמשקיע, זה יכול להיות חייל שנותן את הנשמה, ואתה יכול להיות חייל שרק מנסה להעביר אותה איכשהו, להעביר ולגמור לסיים. זה יהיה הבדל, יהיה הבדל קודם כל בהרגשה שלך, גם יהיה הבדל בחיילות שלך, יהיה הבדל בשותפות שלך עם המערכת. זה בדיוק ההבדל. עכשיו בישיבה הניסיון הוא עוד קצת יותר קשה, כי זה לא אותה מערכת כמו בצבא שאתה מאחר שעה, זה שעה ביציאה וריתוק שבת. כי הישיבה בנויה אחרת, מה לעשות, לא נהפוך אותה לצבא, כנראה זה לא יהיה הפוך לצבא. ולכן זה קצת יותר חוזר אל האדם ממש משורש הדברים, מי המהות של הדברים. זה לא רק זה ביום ראשון לחזור מהבית, זה יום חמישי לנסוע הביתה עם אותה הגשה, מתחיל כבר לפרפר בבטן שהבית, ואתה יודע שבטן, אתה צריך להיות פה עד אחרי הצהריים, אבל כבר מתחיל לפרפר בבטן, ואתה לא עומד, אתה לא עומד בפיתוי הזה ויצאת כמה שעות יותר מוקדם, ולא עמדת במסגרת שאתה מבין שבלעדיה בסוף זה לא קורה כמו שצריך. ואותו הדבר גם בתוך הישיבה עצמה, גם בתוך הישיבה אתה יודע מה הגבולות, מה הסדרים, אתה יודע שזה הסדרים, מתי שעת אחד זה הסדרים, תיארת שחרית זה זה הסדר, סדר צהריים זה הסדר, זה מה שצריך לעשות, זה מה שנכון. נכון, לא פותחים את זה כמו באיזה מסגרות אחרות לפי שעות, חותמים כרטיס, כי זה בנוי באמת על משהו פנימי רוחני שהרצון פה מאוד חשוב. ולכן הישיבה רוצה שבאמת כמה שיותר אדם יפעיל באמת את הרצון הפנימי שלו, כי תורה בלי רצון אין כפייה ברוחניות, זה לא אותו הדבר. אבל כל אחד לעצמו וכולנו יחד צריכים להבין את הדבר הזה שאנחנו לא יכולים, אנחנו פוגעים בעצמנו, זה גול עצמי ול עצמי של כל אחד ועצמו. והגול העצמי הזה שכל אחד עושה לעצמו הוא בסוף גול עצמי של כולנו לישיבה. לא יכול להיות שסדר אחרי הצהריים של יום ראשון אחרי שבת חופשת הוא נראה כמו איזה לא יודע איך הוא נראה. וכן, זה הדרך כל מיני זמנים כאלה כשכולנו יודעים מה נכון, מה צריך, ובעזרת השם באמת שנהיה נאמנים לחזון שלנו ונבין את הדבר הזה שאנחנו צריכים קצת ליישר את עצמנו וגם במקומות שזה לא נוח, יישר את עצמך והניחך, יהיה לך נחת בסוף, אתה תשמח מזה, בסוף יהיה לך הרבה סיפוק מזה. אותו רגע זה קשה, אבל בסוף זה המון המון נחת. תיתן מעדנים לנפשיך, מזה יהיה לך מעדנים מהמקום הזה שבו אתה מצליח לדחוק את עצמך למרות שלא קל באותו רגע. אתה מבין ששומר תורה רוצה להיצמד לגבולות, לא רק תורה כתורה אלא לגבולות. זה בסופו של דבר יביא את החזון שכל אחד ואחד מאיתנו שלא ייפרה אלא להפך יצמח ויגדל בעזרת השם לטובה ולברכה.
