הרמב"ם רואה ב"אנוכי ה' אלוהיך" מצוות עשה של אמונה באלוהים, בעוד שהרמב"ן והגאונים טוענים שאמונה אינה יכולה להיות מצווה כי היא הבסיס לכל המצוות. הרמב"ן מסביר שהאמונה מבוססת על חוויות היסטוריות ממשיות כמו יציאת מצרים, ולא על הבנה פילוסופית מופשטת. המערל מוסיף שהאמונה היא מציאות קיימת ואובייקטיבית, ולכן אינה מוצגת כציווי אלא כתזכורת לקשר עם האל.
