אנו לומדים מגילת אסתר, משהו קטן מהמגילה, מגילה ארוכה. בתחילת המגילה יש שני פרקים שהם מאוד זרים למי שהוא אדם קדוש, מכיוון שהם מדברים על מציאות מאוד רחוקה מקדושה. ובשלב הזה, כמו שאנחנו יודעים, עוד לא מתחילה העלילה עצמה. העלילה עצמה מתחילה בסוף פרק ב', שעוד אחד יושב בשער המלך. מה קורה בעצם בהתחלה? יש לנו כאן משתה גדול של אחשוורוש, מספר אחת. המשתה הזה הוא 180 יום, שזה בעצם חצי שנה. משתה חצי שנה נשמע משהו מאוד מוזר, ובסוף החצי שנה הזאת יש משתה נוסף. המשתה הנוסף הוא משתה של שבעה ימים. ובאיזשהו רגע של סי במשתה, כפי מה שכתוב כאן, בסוף המשתה השני, אז המלך מצווה ששבעת הסריסים יביאו את ושתי כדי שכולם יראו את יופיה. זה נשמע כאילו התנ"ך מצטט על מסיבה ארוכה, שהסי שלה יש בו עניינים מיניים כאלה ואחרים.
הדחת ושתי והשלכותיה ואחר כך הוא רואה דבר מאוד מוזר, ושתי מסרבת לבוא אל המלך, וזה מאוד מרגיז את המלך. ויש כאן איזשהו חכם, שנראה חכם מוזר ביותר, שקוראים לו ממוכן, והוא ממש טיפוס מוזר. הוא בא וטוען שהעניין הזה של ושתי לא בא לדגמן בשיא המשתה, הוא עניין בינלאומי. אם הסיפור הזה יגמר ככה, אז הנשים והממלכה יבזו את הגברים. זאת אומרת, זה קטסטרופה, שהנשים תשלוט בגברים, תזלזל בגברים. זו הייתה היצעה שלו. ולכן הוא מציע ברוב רצינות, שנראית לנו מוזרה, להדיח את המלכה, ושתי, מהממלכה, וישלוח ספרים, אגרות, אל כל הממלכה, מגיע מה שנקרא דבר מלכות. מה אומר דבר מלכות? שכל גבר יהיה גבר בביתו. להיות כל איש שורר בביתו. ולהיות כל גבר מדבר בביתו בלשון עמו. הפשט, אולי הכוונה שאם האיש מדבר בשפה מסוימת והאישה בשפה אחרת, אז ייבים בבית לדבר בשפה של הגבר. סיפור זוי. מה שהזוי פה זה משתה ארוך. ולקחת אירוע צדדי ושולי ולהפוך אותו לאירוע פוליטי, לדין לאומי, והאגרת הזאת אגרת מוזרה מאוד. להיות כל איש שורר בביתו. לא נגמר פה הסיפור, אלא כתוב שכאשר שככה חמת המלך, אז פתאום ככה כתוב, זכרת ושתי, בית אשר עשתה, בית אשר נגזר עליה. זה נשמע כאילו שהמלך מתגעגע לושתי. הוא לא יכול להחזיר אותה. למה? מה? לא כתוב שהוא הרג אותה. רציתי שתגידי, אבל אני אגיד שזה לא כתוב. הוא שהדיח אותה.
תחרות מלכת היופי ואז יש כאן הצעה מעניינת, לקבוץ נערות בתולות שיבואו מכל מדינות המלך, ויהיה תחרות מלכת היופי. פה נוסדה תחרות מלכת היופי. ואז בהמשך, סיפר לנו על נערה יהודיה יתומה, שמאומצת על ידי בן דוד. הדוד, הדוד. והיא נלקחת לבית המלך. לא ברור, לא ברור, לא כתוב מפורש שזה יוצא, או בעל כורכה. כתוב אותי לקח. ישמע קצת בעל כורכה. החברה שאני רוה שנחת להדגיש, זו לא מכרה לאסתר, אלא שתוך כדי שמתארים את החיים של אסתר, מתארים את הנהלים של תחרות מלכת היופי. והנהלים הם כאלה. יש מה שנקרא מסלול, כמו שיש מסלול בצבא. יש הכשרה. יש הכשרה של הבנות, וההכשרה כוללת שני חלקים, כמו בצבא. יש טירונות וזה אימון מתקדם. אותו דבר. החלק הראשון זה הטירונות, זה שישה חודשים בשמן המור. כלומר, אנשים עושות אמבטיות של שמן המור שישה חודשים, שזה כנראה גורם לגוף להיות… זה סוג של ניתוח קוסמטי שהיה פעם. ואחר כך עוברים לאימון מתקדם. שישה חודשים בבשמים, בתמרוקי הנשים. חודשים. שנה שלמה של שמן המור בבשמים, ואחרי שנה כזאת כל נערה ונערה שבאה נראית משהו כנראה מדהים. כנראה. זה כתוב פה מה אני עושה. ואז מגיע הלילה, בערב היא באה אל המלך, והיא נמצאת איתו לילה שלם. ולאחר הלילה היא עוברת דירה. בשלב של ההכשרה, בשלב של ההכשרה, הנשים נמצאות בבית הנשים הראשון, שמנועה על ידי דם ששמו הגה. בשלב השני, אחרי שהנשים, אחרי שאישה שכבה עם המלך במשך לילה שלם, אז היא הולכת לבית הפלגשים, כי היא כבר לא יכולה לצאת מהרמון, בשביל שהיא כבר שכבה עם המלך, אז היא כבר לא שילה. אז היא הולכת לבית הפלגשים, והיא נמצאת שם. כן, לא יודע, עד סוף החיים, אין ידע, עד שם היא לחיימות, לא ידע. נמצאת שם, ושם המנהל הזה לא הגה, איך קוראים לו? שעש גז, שם ארת חאון, שעש גז.
הקבלה למשכן זה פחות או יותר התיאור של שני הפרקים האלה. והתיאור הזה… תשמעו, יבואו חוקרי מקרא, פרשנים, ויסבירו לנו, כמו שככה, שיעורים ששמעתי מהרב מידן, שאם מנסים להבין בצורה היסטורית, באמת, לא שיש שם סתם משתה של 180 יום, היה בתקופת אחד המנחים של פרס מערכה גדולה בין פרס ליוון, ועושים איזשהו חיבור והלימה בין אירועי המגילה לאירועי המערכה בין פרס ליוון. שזה פירוש מאוד יפה. אני מקבל אותו? נראה לי, למה לא? אבל בוודאי שהנביא, האיש בעל רוח הקודש שכתב את מגילת אסתר, שנכנסה לכתובים כי חכמים הגדירו שנכתבה ברוח הקודש, כלומר, שיש בה רבדים של סוד, של ראייה עמוקה. וודאי שהכותר של המגילה התכוון לצייר ציור שהוא מאוד לא סימפטי, לא תלוי מי, ציור של ממלכה שיש שם שני אלמנטים, יין ו… אופי, נשים. יין זה סביעה, סביעה באלף. ונשים זה מיניות. זאת אומרת, יש כאן תיאור של עולם אוד חומרי. ומה שמאוד מעצים בתיאור הזה, זה שיש בו תיאורים מאוד חזקים, שכביכול מראים על הטוטליות של המלך הזה. קודם כול, המולך מהודו ועד כוש, 27 ומאה המדינה. צריך להבין שבכל התנך, מימי אברהם אבינו ועד ימי בבל, טרם פרס הופיע בעולם, האימפריות, אפילו שהן היו גדולות, הן היו קטנות ביחסות לפרס הזאת, כי תמיד היו לפחות שתי מעצמות באזור. המעצמה הצפונית שהתחלפה עם השיעור בבל, והמעצמה הדרומית תמיד הייתה מצרים. וכאן מתואר מלך, שהוא מולך מהודו, שהודו הכוונה כאן לאבדניסטן, הודו של ימינו, שהייתה רחוקה מדינת התנך, אלא כוונה. אחרי איראן, ועד כוש, שזה כולל את מצרים, עד חבש. כלומר, הוא מתואר כאן, זה שהוא מולך על כל העולם שהיה במדינת התנך. ובסוף הוא רוצה ללכת אל אי-יוון, אל המערב. המערב שבכלל כמעט לא קיים בתנך. פה ושם יש אזכורים קטנים. אבל בעצם יש כאן מלך מוטוטלי, וגם מה שמתואר זה את ההרמון שלו. זאת אומרת, המשתי הראשון הוא קצת סגור כזה, אז לא מתואר. אבל המשתי השני, שבעת הימים, זה בחצר גינת ביתן המלך, ואז יש כאן תיאורים שכפי שהראו כל מיני חוקרים ומפרשים, הם תיאורים שמאוד מזכירים את המשכן שאנחנו, במקרה, במרכאות, קוראים על מעשה המשכן תמיד בימי הפורים, בימי אדר. אז כאן כתוב ביטוי כמו חו, שזה שש, שזה קרפס, הותחלת, אולי חו זה אולי בוצה, שאני לא זוכר. ארגמן, גלילי כסף, זהב וכסף. גלילי כסף. יש כאן איזשהו תיאור של ארמון שקצת יכול להזכיר למי שקורא את התנ"ך, לתשומת לב, שזה כאילו איזושהי הקבלה על המשכן. וגם רואים שהמלך הזה, יש לו המון המון המון צבעות של משרתים. יש כאן תשיבת הסריסים והתשיבת רועי פני המלך. התשיבת רועי פני המלך משרתם. לכל בטולה מביאים לה את שבעת הנערות הראויות להיות לה. זאת אומרת, יש כאן כאילו תיאור של מעין קופי של מלך מלכי המנחים. וזה באמת האתרה של כל התיאור של פרקים האלפי ב'. בעצם מתואר כאן עולם שבו אין אלוקים. אין ריבונו של עולם, אלא העולם נתון לממלכת האדם. וכאשר העולם נתון לממלכת האדם, זה כאילו המקדש של אחש וראש, ההרמון של אחש וראש, הוא בעצם אלטרנטיבה למשכן בירושלים.
היהודי בגלות ויש כאן פסוק אחד שמחבר אותנו לתנח. זה נראה לא קשור לתנח. זה מתחיל בהם מאחש וראש. אין שום ניסיון לקשר את זה לאיזו אירוע בתנח. ובתוך הסיפור של פרקים האלפי ב', זה לא רק פרקים האלפי ב', יש איש יהודי. וכאן אמרו לנו שהאיש היהדי אז הוא עוגלה מירושלים. ואז הפסוק הזה כתוב בצורה שמאוד בזמון חוזר. הפסוק הזה מאוד מדגיש. אשר הוגלה מירושלים. עם הגולה אשר הוגלתה, עם יכונה מלך יהודה אשר הגלה, נבוכדנצר, מלך בבל, לשנות של גלות בתוך פסוק אחד. זה כאילו בא לבוא ולהגיד, ירושלים כבר לא קיימת בעולם. זה משהו עתיק. יש פה איזה שהוא איש יהודי שהוא שריד ארכיאולוגי לאיזושהי מציאות קדומה שהייתה פעם שמסתכמת במילה ירושלים. כל זה שייך לעבר, אבל היום אנחנו בעולם חדש. שותפים לשם מבחינה היסטורית, אז לא משנה בדיוק איפה היה, מי זה היה מלך יהודה אשר גולה, בדיוק איזו תקופה. ברור שאנחנו נמצאים באירוע שמתרחש אחרי שיש פרס בעולם. אחרי שיש פרס בעולם זה ודאי אחרי שכבר עברו לפחות, אם לא יותר, 70 שנים מימי בית המקדש. כלומר, אנחנו כדאי כולנו נמצאים בנקודה הכי רחוקה מירושלים. ולכן אפשר לסכם ולבוא ולומר שכותב המגילה רצה לתאר לנו את הצד ההפוך מכל התנח. כלומר, נשתמש שם בפסוק, כאשר מרדכי מנסה לשכנע את אסתר, להירתם להצלת עם ישראל, אז הוא אומר לה, תשמעי, אם אחרי שאתה חרישי, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. כלומר, זאת הערה של רבי גילון, מה זה מקום אחר? מאיפה יעבור רווח והצלה? מה הקב' ברוך הוא. כאילו, הקב' ברוך הוא יעזור לנו, משהו כזה. בסדר? אז איך לקב' ברוך הוא נקרא? מקום אחר. אתם מכירים את זה שבקבלה, שתמשים הרבה במושג, לא הרבה, שתמשים בו שם את המושג סיט רעך. מה זה סיט רעך? הצד האחר. כלומר, יש את המקום של המלוכות, של הקדושה, של הטוב, ויש את הצד האחר. אז כאילו… אז בעצם מה יוצא? בדרך כלל, כשאנחנו יודעים קבלה, אנחנו אומרים, איפה הערה נמצא? שם. כאן איפה הערה נמצא? בצד האחר, אנחנו בטוב, והערה נמצא בצד האחר. גד אסתר אומר מר דחי, אירח ועצלאי עמוד, היודעים איפה? במקום אחר. מה זה המקום האחר? הטוב. אז איפה אנחנו נמצאים? אנחנו מר דחי ונמצאים כולנו בתוך המגיעה. אנחנו יוצאים בתוך הסיט רעך, בתוך הצד ה… השם הוא עכשיו שם, ואנחנו פה, בתוך המקום שאין בו מלוכות. כן, אני אומר, נכון, אני לא נכנס לסיפור הזה. אני נכנס לעצם להגדרה שהקבש ברוך הוא המקום האחר, ואנחנו נמצאים פה בעולם שהוא של תאומה, של ריחוק מהשם. זאת אומרת שאפשר להגיד שמגילת אסתר בהתחלה מתארת את השיא של מלכות מסר ודם, מלכות הגוף והחומר, הים והמשטעות. ולכן, מתוך… בעצם, מתוך סוג כזה של מלכות, אך טבעי שתצמח הגזירה להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, תף ונשים ביום אחד. עם ישראל, כמו האיש היהודי הזה, שהוא מוצג ארכיאולוגי מירושלים, עם ישראל מייצג בעיני האנשים, בעיני העמים, בעיני המלכים, בעיני המן, אולי בעיני החשבי ראש, עם ישראל מייצג את הגורם שמספר סיפור אחר שמאחר מהסיפור שאנחנו רוצים לספר.
הישרדות עם ישראל ולמי לכן שבל להניחה? כלומר, שכדי… כדי לממש עד הסוף את מלכת בשר ודם, שעניינה נשים וים, אז אנחנו צריכים לעשות את הפתרון הסופי, הפתרון הסופי, הגאולה של העולם, שיהיה בהשמדת עם ישראל. כי אם עם ישראל כאן, החלום הזה שניסינו לצייר אותו בתחילת המגילה, של נשים וים ועולם כזה, לא יכול להתממש. זה מה שאמן מעורר שכל עוד קיים היהודי, אין תקווה לעולם. לעולם שאנחנו רוצים לצייר. טוב, אז… בתור… תחשבו על זה ש… בתור ספר, בתור התנ"ך, תחשבו על התנ"ך בתור ספר, ספר קריאה. בתנ"ך יש לך… תנ"ך. התנ"ך זה כמו ספר שיש לו גיבור. מי גיבור התנ"ך? עם ישראל. הקב"ה מטפח אותו מראש, אבות. הקב"ה מגדל אותו בצורה פנאית ונדבר. הקב"ה מביא אותו לארץ, בונה את הממלכה שלו. במשלה מסוים הכול דויח. והסיפור האחרון של התנ"ך, הרי מגיעת לסטר זה סיפור כמעט האחרון של התנך מבחינה היסטורית. מאוחר לו כנראה רק נחמיה. מזרח ונחמיה. חלק מזרח ונחמיה, לפחות. אז תחשבו שאתה קורא ספר על גיבור והגיבור הולך… ופתאום בפרק האחרון, או אחד לפני האחרון של התנ"ך, אז הגיבור עומד למותה. עומד למותה. כלומר, עומד למות. זה ודאי. זה מוחלט, זה נסגר. זה כאילו בנוי בצורה… ככה בנוי התנ"ך. אחרי כל ההשקעה, הכול עכשיו ישראל עומד להתחסן. ומה קרה בגלדסטר? מה הסיפור בגלדסטר? מה עם ישראל לצה"ל? מה קרה? היה שם איזושהי… עשייה אינטנסיבית של אסתר, וכל מיני תחמנויות. אסתר בעצם יצרה סכסוך בין המלך לאמן. זה הפשט. היא יצרה סכסוך בין המלך לאמן. כי כאילו השיחקה זה משחק של סוכן, סוכנת. וככה התהפך כל הגלגל. ועם ישראל לצה"ל. אין סיפור של תשובה. לא כתוב במגעת אסתר שעם ישראל חזר בתשובה. נכון? לא יש כאלה שמנסים להגיד שהתיאור של הצום, צומו עליי ואל תשתנו. אפילו… אפילו תפילה לא כתוב במגמל עם גלגל אסתר. הדבר היחיד שכתוב שעם ישראל ניצל. זאת אומרת שכאילו עם ישראל נולד מחדש. הוא רק ניצל. אין מגעת אסתר שום סיפור עם תוכן. כשהוא ניצל על ידי תהליכים עמוקים מאוד שקרו לעם ישראל ועם ישראל מתוך הצלה, הוא קיבל על עצמו דברים חשובים. אולי זה הוא דביר בחזר, אבל בגילה זה לא כתוב. שוב, עם ישראל סמך ועלי מורה בשמחה וזסון, אבל לא כתוב שום קבלת הורה שחזר ראו אותה. לא כתוב עליה בצורה פשוטה בתוך הפסוקים. אז בעצם מה שכתוב זה סך הכול שהעם היהודי שהפריע לחלום של עשית רעחה להתממש, ניצל. והוא קיים. אף אף לכן, למרות הכול, הוא קיים, הוא ממשיך והוא שורד. סיפור של הישרדות. אז מה המשמעות הגדולה של ההישרדות הזאת? המשמעות היא ש… שבעצם מה שקרה פה בצורה עמוקה, הדבר היחידי שקרה פה בצורה עמוקה זה שהעם היהודי התוודע לנצחיותו. התוודע לסיפור הגדול שלו. אני אסביר. אני לא יודע, תביאו לי מלא הסבירים, אף אחד לא הצליח לשכנע אותי שזה הסביר הוודאי, סביר יפים. למה אסתר לא מגדרת, אמר את מולדתה? גם מורדי חי, למרות שמראש כתוב מורדי חי יהודי, אז שלוחצים עליו הקע שהוא לא קורא, אבל לא משתכווה לאמן, שאנחנו לא יודעים למה הוא לא קורא, אבל לא משתכווה לאמן, אבל בהתחלה זה נראה שהוא לא התכוונן לעשות את זה בכוונה, לפי הפשט. לפי הפשט הוא… עובדה שאמן לא שם לב. פשוט מישהו עושה רצונות ללבו של אמן ולחצו עליו, ואז כתוב שהוא אומר להם שהוא יהודי. אז בכאורה לא כתוב שמורדי חי מכריז על עצמו בכל מקום אני יהודי. האסתרה כתוב מפורש שבציווי מרדכי היא לא אומרת שהיא יהודייה, ואני לא יודע למה. יש מלא הסברים, לא יודע. אתה רואה, יש לי בעיה. יש הרבה הסברים, אני אומר, תביאי ראייה מול הזה שלי, מול הזה שלי, זה קשה לי. אבל אני יודע דבר אחד, שמשום מה היא לא מספרת שהיא יהודייה. זאת אומרת, היא מסתירה את הזהות היהודית שלה. אבל מה קורה מתוך הגזירה הזאת? מתוך הגזירה הזאת, היא באה וצועקת, אני יהודייה? כן, היא באה ואומרת, נמכרנו, אני ועמי. ואתה אומר, אתה אומר, מצאתי חיים בעיניך, ואני אומר לך טוב, תנתן לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי. כי נמכרנו, אני ועמי להשמיד, להרוג ולאבד. זאת אומרת, היא באה וצועקת, אני יהודייה. כן, יש כאן מיטים מאוד יפה. היא אומרת, תנתן לי נפשי. אז היא רוצה לקבל את החיים שלי, האמיתיים, כאילו. אחר כך, ביום י' באדר, כעבור זמן רב, כמעט שנה, שזה היום שבו יש הפקירות. יהודים מוכרים להתגונן, המלכים יכולים לפרע ביהודים. ככה זה עולה מתוך המגילה. כתוב על היהודים ביטוי שהוא דומה לביטוי שלה. היא אומרת, תנתן לי נפשי בשאלתי. ושם כתוב, ניקלו היהודים בעריהם. בעריהם. זה כתוב ש… באושר היהודים ניקלו 'ועמוד על נפשם ונוח מוליהם'. שימו לב לביטוי. 'ועמוד על נפשם'. היא אמרת, תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. הם אמרו, עליהם נאמר, על היהודים כולם, 'ועמוד על נפשם'. הם עמדו על נפשם. מה זה לעמוד? מה פורוש? אני עומד על נפשי? אני עומד על נפשי. אני נלחם על חיי. אני כאילו מתוודה לקיומי. כאילו.
התגלה הסוד היהודי כלומר, מה שאני מבין, שבמהלך המהפך הזה מהגזרה להשמיד ועד ההצלה, מה שקרה ליהודים, זה שהם עמדו על נפשם. ששתר צעקה, אני יהודיה. כלומר, היהודים התוודאו לזהותם היהודית. לא שהם לא ידעו את זה, אבל הם כביכול הבינו בעומק מה זה ומה פירוש להיות יהודים. הם הבינו את זה, אז גם אנחנו, שאנחנו הממשך שלה, מבינים את זה מתוך פורי. ככה אנחנו מגיעים ליסוד של פורי ופידעתי. יש משהו בלהיות יהודי שאתה לא יכול לדעת את זה מתוך החיוב אלא מתוך השנאה. כלומר, לאורך כל התנ"ך אנחנו מספרים לו סיפור על עם ישראל. ולכל עם ישראל, מה הוא צריך… אם אני רוצה לבדוק מהי הזהות היהודית שלי, אז אני יכול ללכת לאברהם אבינו וליצחק וליעקב, וללמוד את עולמם, שאני בן שלהם. אני יכול ללכת ליציאה מצרים ולראות מתן תורה, ואת התורה ואת המשכן, ואני יכול ללכת אל שמואל ואל שאול ודוד. שם אני אמצא התוכן החיובי. חיובי. אבל כל הדו-תוכן הוא רק חיובי. אתה לא הבנת עד הסוף את העומק של היהוד יהודי. מתי אתה מבין זה? מתי עם ישראל מחלחל אליו התודעה היהודית העמוקה? פה, בנגילת אסתר. לא רק בגלל ההשמדה, אלא בגלל התהליך ההיסטורי הכללי. ברור.
לידת האנטישמיות וזה מה שקרה ש… דיברנו על זה בשבת, אבל לא פה, בין השמי שבת. פה זה לידת האנטישמיות. למה? למה פה נותנת האנטישמיות? אומר רבי צדוק שבספרי התנ"ך עד בנגילת אסתר אין אנטישמיות. עשו שנייה את פרור הזה לפני שמצא עם ישראל, לא ברור. בטח, כל המלחמות שיש בתנ"ך הן מלחמות שנתפסות כמלחמות של עמים טבעיות שיש בעולם, כמו רוסיה ואוקראינה. האזור הכלכלי הטוב של רוסיה זה אוקראינה מבחינה כלכלית. אז נבקים על האזור הזה. אני פשוט רציתי ללמד זכות על פוטין, שלא תגידו ש… נלחמים על האזור הזה. אני חושב שהוא טיפש, כי הוא יכול להרוויח יותר אם יש שלום. אבל… אז בעיני העמים בתנ"ך, וגם קצת בעיני עם ישראל, הקיום שלהם נתפס לקיום טבעי. הם כן פלשו לארץ ישראל. נכון שהם פלשו מתוך יהוד, אבל עדיין לא חיים את היהוד. ועכשיו בארץ ישראל הם רוצים לחיות, אז הם לחיים עם הקנאנים. לפעם אחת הם הנצחים אותם, לפעם אחת הם לא משמידים אותם, אז באים המואבים והמונים והפלשתים האלה, הכול זה זה. ואחר כך דוד מצליח וקובש, ואחר כך באים הערמים שאיתם אנחנו נכנענו בספר המלאכים. אחר כך באים כמה עמים יותר עצבניים, כמו השורים והבבליים, ומסלקים אותנו מכאן לגמרי. עד כאן זה היסטוריה, שהיא כרוניקה ידועה ומוכרת בעולם. ותוצאה של היסטוריה כזאת זה עמים שמתבוללים, ולכן היה טבעי שעם ישראל פשוט התבולל. ברגע שהתחילו הגליות, זה התחיל מהשיעור. השיעור הגלתה לראשונה. 150 שנה לפני חורמל מלאט ראשון התחילו הגליות של עם ישראל. זה המשיך בגדול בימי בבין. ברגע שעם ישראל התחיל להיות גולה, והתחילו להיות תפוצות של יהודים מכל מיני מקומות בעולם, בצפון אפריקה, במצרים, זה נתן להתחיל. וכמובן בצפון בעיקר, באיראק, ימינו וכו'. אך טבעי היה שעם ישראל התבולל כמו שקורה לכל עני. מה שקורה, שזה לא קורה. ממשיך להיות קיום יהודי, ולא רק שמתחיל קיום יהודי, אלא בימי מגיעת אסתר, כבר אנחנו בעיצומו של שבעה ציון. זה עושה מפני עצמו, שהמגילה מתעלמת מזה כביכול. אבל אני חורא, אנחנו ב… כלומר, בעצם העולם הנוחורי, הגויים, מזהים שעם ישראל הוא קורץ מחומר אחר. מחמר אחר. זאת אומרת, יש להם סיפור, כבר פה מתחילים לראות שעם ישראל יש לו חותם שנצח עוד לפני סיפור המגילה.
הקיום היהודי המסתורי ואז הקיום היהודי נתפס בעיני העולם, לא רק כאיזה עם טבעי שיש לו אולי גם איזו תורה נחמדה, אלא פתאום היהודי נתפס כדבר מסתורי, מאיים. ואז פתאום בגיעה הגזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אז מה קורה לעם ישראל כשעם ישראל שומע את זה? כמו… כלומר, הגילוי… שימו לב מה שאני רוצה להגיד, שהעמים מזהים שעם ישראל שונה, זר בתוכנו, שעם ישראל יש לה איזשהו קיום פלאי, ולאן הוא רוצה לקחת אותנו. ואולי הוא בעצם מוצר את החלום הזה של עולם בלי אלוקים, אבל אנשים לחלום אותו בשני הפרקים הראשונים של מגלת אסתר. בעצם מתפתחת שנאת ישראל. מישהו אמר, מישהו קיבס את המילה הזאת וקרא לה אנטישמיות, אין לי מושג מי ימציא את המילה האנטישמיות. מה, פתאום עם שם, הוא נשלף את שם פה מהווידר. אנטי ישראל, אנטי יהודים. נצר פתאום שנאה תאומית. שנאה תאומית פירושה שיש תחושה של העמים שהתפקיד של עם ישראל הוא תאומי, ולכן כלפי עם ישראל יכולים להיות שתי תגובות. אל תהיו עצובים. רק תגובה אחת היא התגובה של שנאה תאומית שמתגלגלת אל השואה. אבל יש תגובה אחרת. נכון, ניירו את השם בראש שערים ונמסם מגוות ונערו אליו? כל הגויים. זאת אומרת, מה שבעצם גילה לנו הפרק האחד לפני האחרון של התנ"ך, המגעת הסתר, שעם ישראל לא יהיה נורמלי. יהיה כלפיו או שנאה אינצופית, תאומית, וזה לא יעזור שנסו להסביר את השנאה הזאת בכל מיני כלים של שנאת זרים וכל מיני דברים כאלה. זה כל כך מגוחך, הניסיונות הנועלים להסביר את שנאת ישראל בכלים של שנאת זרים. הם משתמשים בזה כאילו… המילה גזענות שהעולם כל כך משתמש בה הרבה היום, הכל חור, הכל צד, הכל שד, הגזעני, הוא בדרך כלל מופנה כלפי גזע שאתה רואה אותו כנחות. מעולם לא ראו את היהודים כנחותים במובן הזה. להפך, בגרמניה, ערב מלחמת העולם השנייה, שליש מאורחי הדין והרופאים היו יהודים, ומלא מדענים. אתה לא אומר כלפי אנשים שהם הכי בעלי השגות במדע, שאתה שונא אותם כי הם, כמו שבצרפת שונאים עכשיו מוסלמים, או באמריקה לפני איקס שנים, שנאו קושים. זה לא קשור. זה בכלל לא דומה. ואנחנו, שאנחנו אחרי השואה, יכולים להבין את הרוח של מגיאת אסתר. הרוח של מגיאת אסתר באה ואומרת שהיחס לעם ישראל הוא יחס… סליחה, לא נסתר יותר מדי.
הגילוי של מגילת אסתר בוא נחזור שנייה אחת למגילה. מה יהודים מגלים? מה מגלה אסתר? שהיא צועקת, אמרתי לכם, אני לא יודע למה היא מסתירה את המוות מולדתה. אבל מה שאני כן יודע, שהיא במרכאות לא הבינה איזה עומק יש בלהיות יהודי. וכביכול גם מרדכי לא הבין, במרכאות, כמייצגים של עם ישראל. עם ישראל שהוא נחשף כלפי השנאה כלפיו, הוא בעצם נחשף, מה שאתה יכול ללמוד מהשנאה, אתה לא יכול ללמוד מדרך החיוב. וזה מה שקרה בשואה. זה לא סתם שהשואה קראתה ערב דחיית עם ישראל. זה קשר בין האירועים במובן… בכל מיני מובנים, אבל במובן הפשוט, שכביכול עם ישראל בימי השואה קיבל שיעור שהרי ידוע שגרמניה הנאצית… מה בדיוק רצה אותו צוך? היא נתנת גרמניה. אז בואו נדבר לא על השואה, אלא על מלחמת העולם השנייה. שני דברים שונים, נכון? שני אירועים שונים. השואה ומלחמת העולם השנייה. לכן מלחמת העולם השנייה, מה רצתה גרמניה? היא רצתה מרחבי מחייה, עושר, כל מיני דברים, אימפריאליזם כזה, שלטון האדם הארי. בסדר. אבל מטרה בפני עצמה הייתה הריגת היהודים, חיסול היהודים. וזה היה מטרה שעמדה בפני עצמה, ופעמים רבות היא גם סתרה את המגמות של המלחמה. היא בעצם נקשטה על המלחמה, היא סימכה את המלחמה, כי בכל, אם היו מתעלמים מהמטרה של השמדת היהודים, היו יכולים להרוויח כמה נקודות במלחמה. אבל לא. זו אותה מטרה קדושה בפני עצמה. כלומר, בעצם השאלה גילתה שהנה, כשיש שלטון של רשע עצום, שהוא מזכיר את החשבי ראש, הוא לא מזכיר את החשבון הזה, החשבי ראש רצה ליהנות. לא יודע מה רצתה גרמניה נאצית, אבל כביכול זה ברור שיש איזשהו כוח שמפריע לרב העולם לשלוט. וצריך קודם כול לטפל בו, הוא צריך לטפל בו בצד הזה. ולכן מה קורה בעצם לעם ישראל אחרי השואה? אפשר להגיד שעם ישראל נולד מחדש. מה זאת אומרת נולד מחדש? נולדת הודעה חדשה. התם ישראל שייך לאיזשהו סוד, ולכן כלפיך אין אפשרות להיות אדישים. או שתהיה שנאה, ללא פשר והסבר, שנאה שאפשר לשאר אותה, או שתהיה אבות ה' בראש הערים. והנה עכשיו, לפני שאתה הולך לארץ ישראל, התחייה שלך, ואתה חוזר לארץ, אז אתה צריך לחזור לארץ מתוך הלידה המחודשת. הרבה פעמים שבאים כל מיני אנשים זרים לארץ לביקור, כמו מנהיגים זרים, אז לוקחים אותם נייד ושם. מרים להם כאילו את השואה. אני רוצה לדון את זה, זכות זה לקו חובה, את המנהג הזה. לקו חובה, כאילו אומרים להם, תראו, היינו מסכימים והכניסו אותנו. עולם לא עוד, ש לנו צבא, והם הופכים את הציונות להצדקה. אנחנו רוצים לסרוד, אז הנה, הם לוקחים איזה מנהיג זר, אומרים לו, בוא תראה למה צריך מדינת ישראל חזקה. תראה מה עשו לנו שלוש שנים לפני שקם המדינה. זה לא טוב. אז זה באנו לעולם בשביל לחיות. המדינת השנית דורשת את זה לזכות. הנה, תראה, מה עזה הייתה השנאה, שאין לה שום דוגמה ואח ורע. לא, לא להשמע את זה של שום רצח עם שהיה בהיסטוריה, כי זה פשוט לא דומה מבחינה היסטורית. השואה זה רק קצה קרחון של שנאה של מאות שנים. אלא שעם ישראל גונס בתוכו סוד, ולפעמים הסוד נודע דווקא מתהום השואה. השואה הייתה בבחינת גילוי. ולכן חזר ראו בזה מעמד הר סיני. קיבלו תורה מחדש. כי עם ישראל פתאום הבין שהתפקיד שלו הוא קשור לממדים הרבה יותר רמוקים מה שהוא חשב. הוא קשור לאיזשהו נצח, איזשהו עתיד נשגב. לכן כל חשוב לזכור את המלאק. כלומר, לזכור את השואה. כלומר, לזכור את השנאה. כי לפעמים הזיכרון הזה נותן לך את ההבנה שאנחנו שייכים לאיזשהו תפקיד סודי-אילאי. וזה בעצם הגילוי הגדול של המגילה.
הגילוי והגאולה לפי טענתי, שלא טענתי, אבל זה מוסס לדבר חז"ל, מגילת אסתר לא קראתה גאולה. לא, לא גאולה, זה הצלה. אבל אני הולך לקרוא לזה גילוי. עמדו על נפשם. עם ישראל הבין מיהו. ואז לזה מכוון יום ידאליד. יום ידאליד זה הגילוי שעם ישראל מגלה על עצמו מתוך השנאה. אבל תגידו, אפשר להישאר ביום ידאליד? מתקנת מגילת אסתר יום חג פורים נוסף. מהו? תתוור. מה זה תתוור? מה? ערים מוקפות חומה. איפה ערים מוקפות חומה? יש לי בעיה. אצל הראשונים מופיע שיש גם ערים בחוץ לארץ שצריכים לחורות את זמן. אבל אני לא מסתכל על סיפור הזה. אני חושב, אני צריך לשאול מישהו, אולי יש שיטה שחולקת. בפשט, הכוונה היא לערים מוקפות חומה, מותי ישוע בנו, הכוונה לארץ ישראל. בעצם אומרת, אומרים החכמים שתקנו את החג הזה. אתם פה, בשושן, היהודים שמאוד מוהדקוש, אתם תחגגו את יום ידאליד כיום של גילוי אזיר. התגלה הסוד היהודי, והתגלה דווקא מתוך אושוויץ, התגלה הסוד היהודי, ובלי הגילוי הזה לא היינו יכולים לחזור לארץ ישראל, לא היינו מבינים מה הסיפור שלנו. אבל זה גילוי, זה לא גאולה. החג הזה נשלם איפה? מתי נשלם החג הזה? לתתווה בדעי ארץ ישראל. אבל המגילה מצביעה לכיוון שמי שבבקרן לתנח לא מסתיים, הפרק האחרון של התנח זה לא מורדי חיים, זה אחד השני האחרון. הפרק האחרון של התנח זה… נחמיה. נחמיה הוא הדמות המקביעה למורדי חיים. הרבה דברים במהלך. מה המשימה של נחמיה? מה הפרויקט הגדול שלו? נחמיה גונה חומות ירושלים. כדאי ללמוד ספר זמן נחמיה, ספרים מרתקים. לשם שולחת אותנו מגילת אסתר.
הסוד והגאולה העתידית אני רוצה לסיים בעוד איזשהו דקה אחת. כמעט שהמגילת אסתר נכתבת ברוח הקודש, אז יש בפרדס פשט, רמז, דרש, סוד. מה זה אומר שזה דבר נכתב ברוח הקודש? שיש בו מעבר לפשעת סוד. כל סיפור, גם סיפור של שי הגנון, יש משמעויות. הסיפור של שי הגנון, סיפור של סופר כלשהו, המשמעויות הן בגובה האדם, אבל ברוח הקודש זה אומר שהמשמעויות מגיעות עד סודות העולם, סודות התורה וכו'. וכו'. יש תורה מיוחדת של מאה שילוח הרבים איש ויצאה, תלמיד אוש על הקוצקר, הרבים קוצקר, למרוב הרבו של רב צדק מנובלין, שהוא מסביר שהפרקים הראשונים שמתארים את האישה ואת האישה ואת האישה מבחינת הסוד, הם באים לספר את הגאולה של העתיד לבוא, שקשורה אל הגוף. אני אומר את זה כדי להשלים. זה לא רק כי התחלתי בתיאור שהתיאור ראשון מתאר, עולמו עולם ללא אלוקות, עולם ללא קודש, עולם של יין ומשתאות לנשים וכו'. ועכשיו אני אספר לכם שבמשמעות הסודית של המגילה, אז התיאור של העיסוק בגוף הוא תיאור כאילו חיובי, לא חיובי, מפשט שלו, כאילו מרמז על כך שהגאולה שהייתה במצרים ועד ימי פורים הייתה גאולה בסוד נבדות לחירות, גאולה שעוסקת ברוח. כאילו הגאולה שמתחילה אחרי גלות מבה, מתוך שהתגלתה נצחיות עם ישראל, כפי שהסברנו, מתוך שהתגלה הסוד של עם ישראל, היא גאולה הרבה יותר רדיקלית, שהיא עוסקת לא בתיקון עם נבדות לחירות, אלא בתיקון של הערת דחיית המתים, שהיא עוסקת בדבר המת שהוא הגוף. וזה קשור לכל הנושא של איך אנחנו רוגעים את פורים, שזה קשור ליין, שהוא בעצם משאיר את האדם עם גוף, לפחות עם שכל. יש רצון שעם ישראל יזכה לגלות את סודו מלי… עברנו את גרמניה הנאצית, זה מספיק לנו. אומנם אפשר היום לראות את זה בצורה יותר רגועה. אתה רואה את הסטודנטים באמריקה שונאים את מדינת ישראל בגלל שהיא מתעללת בערבים? ואתה יודע את גודל השנאה והשקר שאין להם קשר למציאות. אז אנחנו גם מקבלים תזכורות שאתה אחר, אתה יהודי, ויש לך איזשהו תפקיד מאוד עמוק. רק צריכים להתפייס עם אחינו שנלחצים מזה. אני אגיד להם, אל תדאגו. הסוף מגיע להימים שכל העמים יגידו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.
