בעזרת השם, בעוד שבועיים יהיה ראש השנה. בשבועות הקרובים נדבר על החגים המופלאים של חודש תשרי, ונתחיל בראש השנה. אנחנו קצת רחוקים עדיין מראש השנה, ואני מקווה שלא תשכחו. הדבר המרכזי שאפשר להגיד על ראש השנה הוא שהתורה לא מספרת הרבה עליו. ראש השנה הוא יום מאוד סתום. המילה סתום השתנתה בעברית; היום סתום זה מילה שלילית, אבל בעברית המקורית המילה סתום פירושה מחוסה, בלתי מושג. התורה לא אומרת לנו שום דבר על ראש השנה. היא רק אומרת לנו בפרשה המרכזית של החגים: "דבר אל בני ישראל לאמור, בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש". היום הזה הוא יום זיכרון תרועה, ואתה שואל את עצמך מה זה זיכרון תרועה? בפרשה המקבילה, פשת המועדים של ספר במדבר, כתוב: "בחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם יום תרועה". כלומר, אפילו לא כתוב לי מה אני אמור לעשות ביום הזה. אני יודע מהמסורת שצריך לשמוע קול תרועה של שופר, אבל זה לא כתוב פה. כתוב כאן רק את השם של היום: יום תרועה, זיכרון תרועה.
המשמעות של זיכרון תרועה לפי המסורת, קוראים ליום הזה ראש השנה, אבל גם את המילה ראש השנה לא כתוב לי פה. להפך, מדגישים לי שזה אחד לחודש השביעי. אז מה אני אמור לעשות? מה אני אמור לדעת על היום הזה? למה לא מספרים לנו כלום? אין ברירה, צריך ללכת אחרי הרמזים שהקב"ה פיזר פה ואמר ללכת בעקבותיהם. דבר ראשון, זה אחד החודש השביעי, ואנחנו רואים שהחודש השביעי הקב"ה מאוד אוהב אותו. זה כבר כתוב בחז"ל: כל השביעין חביבים. תמיד השם אוהב את השביעי – שבת, שמיטה וגם החודש השביעי. למה? כי בחודש השביעי יש הרבה חגים. אני רואה שבאח החודש השביעי יש יום תרועה. אני לא יודע מה זה, אבל כתוב לי שבעשירי החודש השביעי זה יום של כפרה, שהוא יום של עינוי ושעושים בו דברים גדולים במקדש. אחר כך כתוב לי שבחמישה עשר לאותו חודש זה חג השם, זה שבעה או שמונה ימים. זאת אומרת שזה נראה כאילו שהיום הראשון של החודש הוא הכנה לחג הגדול שמופיע באמצעו של החודש. גם זה נראה שיום כיפור זה כפרה, כאילו יש כאן הכנה לקראת יום החג הגדול שהוא סוכות.
הקשר בין ראש השנה לסוכות למה קבעתי שהם מכינים לזה? נעזרתי בפירוש חדש לפסוק בתהילים: "תקעו בחודש שופר". בואו נזכר בפסוק הזה. זוכרים איזה תהילים זה? פי א'. המנצח על הגיתית לאסף: "הרנינו לאלוהים עוזנו, הריעו לאלוהי יעקב". תשמיעו קול רננה לכבוד אלוקים שהוא עוזנו. סעו זמרה תנו תוף, כינור נעים עם נבל. אנחנו קוראים לזה היום קונצרט. כשהייתי קטן, הבני אדם שהיו מתחתנים היו אומרים שהם הולכים להזין תזמורת. היום קוראים לזה להקה, אצלכם זה די.ג'יי, אני יודע. סעו זמרה תנו תוף, כינור נעים עם נבל. עושים את זה בראש השנה? לא, זה לא קשור. כתוב כאן: "הריעו לאלוהים בעוזנו, תקעו בחודש שופר בכסל יום חגנו". ראיתי פירוש אצל רב שלמה פישר, שהוא לפי דעתי מאוד פשט. מתי יש חגיגה גדולה עם כלי נגינה גדולים? בסוכות. שמחת בית השואבה. שם יש כינור נעים עם נבל ויש תוף וכינור. אז זה החג הגדול. ותראו מה כתוב כאן: "תקעו בחודש שופר בראש חודש, תקעו שופר לקראת יום חגנו". מה זה יום חגנו? לא כמו הפירוש הרגיל שרובם מפרשים יום חגנו כראש השנה. כאן יש פירוש חדש: תקעו בראש חודש שופר, תקעו בכסל בראש חודש לכבוד יום חגנו. מה זה יום חגנו? סוכות. סוכות נקרא בתורה חג השם.
הקשר בין התרועה לזיכרון אז מה שנראה זה שהחודש השביעי שיש בו את החג הגדול ויש שני ימים שהם מכינים לקראתו. ראש החודש הזה הוא יום תרועה, ולפי תהילים תוקעים בו בשופר. תמיד תרועה זה כאילו איזה תזכורת כזאת, איזה משהו יקרונו סוכות. ביום כיפורים יש איזה טהרה, איזשהו כפרה, איזשהו תהליך של הזדקחות כזאת לקראת חג סוכות. זה נשמע בתוך קריאה מסוימת שהיו סוכים. מאוד מעניין, יש כאן איזשהו חג גדול והם מתכוננים אליו, והכל הפוך בתוך החודש השביעי שהוא שביעי. אז הוא כבר אומר הרבה שהוא שבתי כזה, הוא חודש שבתי כזה. בסדר, הבנתי את הרמזים מהאלה בכיוון הזה. תן לי עוד רמזים, בוא נניח לך ביטויים של היום עצמו: תרועה וזיכרון. מה אתה יכול לספר לי על זה? בוא נחפש רמזים. הלכתי לפרשה שיש בה תרועה וזיכרון והיא לא יפה מאוד. כתוב לנו בפרשת החצוצרות, בפרשת בהעלותך: "עשה לך שתי חצוצרות כסף". ואז כתוב: "וכי תבואו מלחמה בארציכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם". מעולה, יש פה פסוק אחד תרועה וזיכרון. זה מה שחיפשתי: יום תרועה ויום זיכרון. כתוב זיכרון תרועה. מהפסוק הזה אני מבין שזה זיכרון שנוצר על ידי התרועה.
הבנת משמעות הזיכרון זאת אומרת, והרעותם בחצוצרות. מי מראה? אתם, עם ישראל. ואז אחרי שאתם מראים בחצוצרות, מישהו זוכר בכם. מי נזכר בכם? אם אתם מראים בחצוצרות, מי נזכר בכם? הקב"ה. כתוב כאן: "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם". כלומר, מה זה זיכרון תרועה? אם אני משתמש בשפת הרמזים, אז מה זה זיכרון תרועה? זה שעל ידי התרועה יהיה זיכרון. מי יזכור אותנו? השם. השם שכח אותנו? אפשר להגיד דבר כזה? אפשר להגיד דבר כזה שהשם שכח אותנו? בטח אפשר להגיד דבר כזה. מה לעשות? אנחנו לומדים תורה. תורה אומרת דברים קשים. זה כתוב בתורה. לא כתוב שהשם שכח, כתוב שהשם נזכר. אצלנו שכחה וזיכרון זה הפכים. אז בעצם מה קורה פה? באיזשהו שלב, לא יודע מתי זה קרה, השם שכח אותנו. ואז פתאום מגיע אחד לחודש השביעי, וכנראה דבר קשה מאוד שהשם שכח אותך. כמו שהשווינו, זה ראינו במלחמה אויב. ואז אנחנו פשוט מראים, משמיעים קולות של תרועה. שם כתוב חצוצרות, לא יודע מה קורה שם בראש השנה כי לא כתוב לי באיזה כלי. אולי משמיעים את זה בפה, צועקים תרועה. ואז פתאום הקב"ה אומר: מה זה? מי צועק שם מלמטה? הקב"ה מציץ, זה עם ישראל. אז הקב"ה זוכר אותנו. וכשקב"ה זוכר אותך, וואו, איזה כיף. מלא פקידה, מלא ישועה. זה מה שכתוב, זה מה שכתוב. זה כתוב מפורש. לא להתבייש, לא להגיד איך אתה אומר דברות ככה על הקב"ה. זה כלי מיוחד ביהדות. אין לו גוף, לא יכול לראות את הגוף, ואף על פי כן הוא מתגלה ברבות גילויים. אז הנה, יש פה דבר שנקרא זיכרון אלוקי שאנחנו מעוררים אותו על ידי התרועות. זה אנחנו עכשיו אוספים רמזים. האם אתם זוכרים את התרגום אונקלוס של המילה "יום תרועה יהיה לכם"? בטח שאתם זוכרים, כי זה אחד מהתרגומי אונקלוס הכי מפורסמים. למה? כי הגמרא מצטטת אותו. מה אומר תרגום אונקלוס? יום תרועה יהיה לכם יום יבבה יהיה לכון. מה זה יבבה? היום עוד פעם זה תראו, יש מילים שאצלנו מילים שליליות, אבל פעם זה היו מילים מאוד חיוביות. היום כשאתה יש לי מישה קצת לא… אתה שואל מה אתה מייבב, אבל פעם זה היה מילה יפה. יבבה זה בכיה. בעד החלון יש כאפה ותיאבב אם סיסרה. יבבה, יום תרועה יהיה לכם? יום זעקה יבבה בכיה. יום בכיה יהיה לכם. מבכות זה דבר מאוד טוב. יש הרבה בכיות בתנ"ך. מי הבכיינים הגדולים בתנ"ך? אנחנו פה בראש השנה. מי עוד זה דמויות? מי בוכה הרבה? לאה בוכה לפי המדרש, אבל מי לפי הפשט? רחל מבכה על בניה, יעקב בוכה, יוסף נכון? אז אנחנו אוהבים לבכות. כמו שאומר רבי נחמן ברסלב, בכיה ראשי תיבות בשמך יגילון כל היום. יש כל מיני תנאים שאם אני נמצא בהם, התורה תהפוך להיות סם חיים. למשל, מידות טובות. אחד התנאים הוא אהבת הבריאה, הקשר לאדמה, הקשר לטבע, קשר לחיים. התורה בנויה על מה שקורה קודם כל בעולם. אתם יודעים, אדם נקרא אדם והמילה הכי קרובה לאדם היא המילה אדמה. אדם מן האדמה. ואי אפשר למלאות את האדם אפר מן האדמה. ולכן מה שקורה לאדמה קורה לנו. זאת אומרת, מזג האוויר הוא לא משהו שקורה בחוץ אלא הוא עובר עלינו. השפה שהשם מדבר איתנו היא גם דרך הטבע. אז מה קורה בטבע בחודש הזה? כמו שאמרנו, לפי העולם המערבי, רציתי להגיד העולם הנוצרי, אבל זה קדם לנצרות, העולם היווני הרומאי, אחר כך הנוצרי, הם מציינים את ראשיתה של השנה מתי? שם באמצע החורף, ינואר. אצלנו זה הרבה יותר מכתב עם הטבע. מה שקורה שהשנה הדבר הכי הגיוני הוא שהשנה מתחילה בגשמים. כי מה זה גשם? גשם זה בעצם מתנת חיים חדשה שהטבע נותן לעולם. הטבע הטוב, הטבע הנדיב והטוב. כמובן, גבוה מעל גבוה שומרו, גבוהים עליהם הקב"ה. הטבע נותן לנו גשם. הגשם יורד ביורה. מתי יורד היורה? איך אומרת המשוררת נעמי שמר? בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד.
הקשר בין האדם לאדמה אם יש לכם בבית גג שהוא לא אטום, אז תשמעו את הגשם רוקד. מתחיל היורד, מתחיל הגשם. מה זה גשם? גשם זה כאילו מנת חיים חדשה לעולם. אין כמו הגשם אליו אנחנו כוספים, כי הוא אומר לנו חדש ברוך הוא. הגשם אומר לנו אני רוצה את העולם, אני רוצה אותו עוד פעם, אני רוצה אותו מחדש. ואז יורדים גשמים בחשוון, בכסלו הם מתגברים, ואז בעזרת השם בטבת יהיו שלגים. ואחר כך ימשיכו עוד הגשמים. בשבט תתחיל להפציע החמה קצת, תפציעות קלות. עדיין יהיה הרבה גשם, יהיה המון גשם השנה בעזרת השם. ואז פתאום בשבט והדר כל הארץ תתמלא בעשב ירוק, ובחודש ניסן כל עצי הפרי יתמלאו בפרחים, ובחודש תמוז ואב ואלול כל העצים יהיו כבדים מכובד הפרי המתוק. גם הדגן יצמח בסוף החורף וייסדו דגן מירוקים יפים, יתייבש בקיץ, יקצר ויאסף להרימות. יכתף הפרי מהעץ ונגיע אל חודש אלול. ברור, חודש תשרי זה החודש שבו החקלאי העיקר עובד האדמה. זה שאליו מדברת התורה. כי פעם כולנו היינו כאלה, אז גם אם היום אנחנו לא כאלה, זה עדיין האמת של החיים. זה עדיין האדמה, זה עדיין הטבע. ולכן זה עדיין משהו שקורה גם בחוץ, גם אצלנו, וגם כנראה בהנהגה אלוקית.
חגי תשרי והטבע ואז פתאום חודש תשרי, שכאילו הכל נעצר, הוא בין לבין. מסתכלים על העננים, כמו שאמרתי, והם יותר מתגברים. פתאום מרגישים איך הימים מתקצרים, אולי אפילו יהיה קצת גשם כבר בחודש תשרי, ומתגדלת הציפייה אל שנה חדשה. זה מזכיר את חג סוכות, כי בחג סוכות אומרים לנו חברים יקרים, אנחנו עם נודד, אנחנו בסוכות, באוהלים במדבר, אנחנו במסע. לא יושבים בארץ אלא עוברים מתקופה לתקופה, ישנה כמו ממסע למסע. משהו חדש קורה בעולם, זה לא צחוק. נגמר מעגל של חיים, אולי בעצם נגמר העולם, אולי העולם נגמר, העולם מת. איך אומרים מוות בעברית העתיקה? אסיף. יש שיר של המשורר רבי שמואל הנגיד מתור הזהב של ספרד. השיר הזה הוא לא מוכר. אתם מכירים את שירת ימי הביניים? אני לא יודעת שמישהו פה עשה עוד בגרות על זה. מה כמובן עשה בגרות? המורה עזבו להצליח על בגרות. הם כבר לא עושים בגרות, המורים רחמנים עושים משהו. אז יש כזה דבר שירת ימי הביניים, יש כזה משורר משמואל הנגיד. מה השעה עכשיו? עוד עשר דקות. אבל פשוט נתן יונתן המשורר הישראלי ושילו חיבר שיר על בסיס הפיוט הזה. גם זה לא היה מוכר. הוא פשוט זמר ישראלי שגם אותו אתם לא מכירים, אולי כמה כן מכירים צביקה פיק. איך מכיר אותו זכרונו לברכה? אז הוא שר "מת אב ומת אלול ומת חומם". זה לשונו של רבי שמואל הנגיד: "מת אב ומת אלול ומת חומם, גם נאסף תשרי ומת אימאם". מכירים את השיר הזה? זה שיר מאוד עצוב אבל מאוד יפה. אני לא יודע אם אני ממליץ לכם, אבל מי שזה בא לו יעיין ביוטיוב לכתוב "מת אב ומת אלול". יש לשיר הזה קצב מיוחד, הלחן מדהים. נראה לי שגם הלחן הוא שצביקה פיק. כן, לא חייבים לשמוע את זה, זו המנגינה. אסיף מוות. כשרוצים להגיד על מישהו שהוא מת, אומרים נאסף אל אבותיו, נאסף אל עמיו. אז גם השנה נאספת, מתה, וזה קורה בחג האסיף. אז יצא את השנה, אבל מצד שני כבר השנה התחדשה. כי כמו שאמרתי לכם, זה לא נגמרי השנה. יש חופש גדול, כולם שכחו מהבית ספר, מתחיל בכיתה א', כיתה חדשה, וזה משהו חדש. זה לא הולך ככה, אלא זה משהו משולב.
המעגל השנתי והטבע קצת כמו שהמהר"ל באחד התאורות הכי חשובות שלו, "גבורות השם" פרק מ"ב, מתאר את השנה כאילו כל שנה היא עולם שלם. כלומר תחילת הבריאה זה חשוון תשרי, וסוף הבריאה זה אלול תשרי. וכל שנה הוא עולם שלם, והוא מתקדם כמו בספירלה. ספירלה זה דבר מאוד חמוד, אתה כאילו הולך וממשיך ולא שמת לב, פתאום אתה למעלה וממשיך את כל המעגלות. באי פעם אני למעלה. עליתם פעם במדרגות של ספירלה או במתקנים כאלה? יש מתקן כזה במתקנים של הילדים הקטנים. יש עמוד ומסביבו יש ספירלה. זה עוד מעט שיהיה לכם ילדים, אתם תחזרו למתקנים, תבדקו את זה. זה מאוד חמוד, זה עולה כזה למעלה, פתאום אתה למעלה בלי ששמת לב. וככה בעצם משנה לשנה המציאות עולה. אבל רק שנייה אחת, יש פה עוד איזה משהו קצת יותר עמוק. רק שנייה אחת. שנה ושנת גשם כמו שאמרנו, השנה מתחילה בגשם. או איך אומר המזמור שאתם מורים כל בוקר בסוכוי די זמרה יחד עם רבי אוריאן: "המכין לארץ מטר". מתי הקב"ה מכסה שמיים ואבים? תשרי בחשוון בעזרת השם. "המכין לארץ מטר". אז אתם יודעים מה זה אבים? זה עננים. מי גר בעננים? השם אמר משכון בערפל. ענני הכבוד, ענן זה השמיים. מעבר לעננים זה השכינה, זה הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת מתוך הסוד האלוקי באים טיפות המים. הקדוש ברוך הוא בתוך הטיפות המים מכניס את הרצון שלו שהוא רוצה את העולם, הוא נותן לו חיים חדשים. כתוב בספר איוב "יפיץ ענן אורו". רק יש שם זה אור והענן שלנו נראה שהוא עושה חושך. סטנטאוט אופטית, העננים הם זמלי אור. העננים יפיצים את הטיפות האלה, את האור הזה.
הגשם כרצון אלוקי אתם יודעים זה מדהים כי הרצון של השם, החלום של השם שהוא רוצה את העולם, הוא חלום ענקי, הוא חלום סופי. והקדוש ברוך הוא מצליח להוציא את זה בטיפות. יש שיר של אריק איינשטיין שאתם אולי כן מכירים אותו: "סך הכל רציתי לטפטף טיפה". מכירים? כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים. אני צריך קצת שורר בית וללמוד את השירים של מי? איזה שירים אתם מכירים? מי הזמר? כן כן שאני אוכל לצטט עופר לוי. אני אוהב את זה? אני אשמע בקולך. הוא אומר שהוא נרטב בגשם, זה דומה. יש כזה שיר כזה? אז הקדוש ברוך הוא לוקח את כל החלום הענק ומוריד אותו בטיפות הגשם. בטיפות הגשם הגשם נקרא גבורות גשמים, מידת הגבורה. הוא לוקח את כל החלום שלו ומצמצם אותו תוך טיפות הגשם. אבל מה יוצא? שכל שנה הקדוש ברוך הוא נותן גשם חדש. כל שנה הקדוש ברוך הוא רוצה משהו חדש. כן בטח כתוב בחז"ל שהעולם צועד לקראת איזושהי שלמות. למשל, ששת אלפים שנים הוא העולם, ואחד באלף השביעי שבת. ככה כתוב בחז"ל. הסיפור הזה של בריאת העולם שהיה שישה ימים וביום השביעי היה שבת. חז"ל אומרים לא, זה לא היה, זה הסיפור של העולם. העולם בנוי מששת אלפים שנים, באלף השביעי זה העולם הבא, זה התיקון, זה השלמות. אז מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל שנה העולם בעצם עולה דרגה. זאת אומרת שכל גשם של שנה חדשה הוא בעצם נותן לך רצון אלוקי חדש. השם בעצם תופס את העולם ומרים אותו עוד מדרגה, עוד מדרגה. איך הוא מרים את זה? הוא אומר לו אני רוצה עולם חדש. זה ממש עולם חדש. זאת אומרת שאני חוזר על התחילת השיעור מה שאמרתי: אדם מן האדמה, הטבע. אתם יודעים, בגלל שאנחנו קצת עבריים, קצת חרשים, אז אנחנו לא יודעים לשמוע את הטבע. אנשים שקשורים מאוד לטבע יוכלו להגיד לכם מה קורה בבית ישראל. הם יגידו לכם שמה הציפור הזאת עוזבת והציפור הזאת באה, האחרה כזה פתאום מופיע והשבלולים מתעוררים בלילות. יגידו לך מלא מלא דברים שקורים. כל הטבע עכשיו נמצא באיזשהו משהו של מעבר. קורה משהו מאוד גדול בעולם, העולם גמר מסע, העולם כנראה הולך לצאת למסע חדש.
התחלה חדשה בראש השנה ומי יודע להקשיב לכל הפנימי של הטבע? אנחנו, כנסת ישראל, עם ישראל. זה התפקיד שלנו. הקב"ה מפציץ אותנו בחודש השביעי, את האחד החודש השביעי, את היום העשירי של החודש השביעי, ואת שבעה או שמונת ימי החג הגדולים. הקב"ה אומר אתם צריכים לחיות את הדברים הפנימיים, אתם צריכים לגלות אותם, אתם צריכים להופיע אותם כדי שתתחיל שנה חדשה. עכשיו אנחנו נסיים בשני משפטים. עכשיו אנחנו הולכים לסוד הגדול. למה זה כזה סודי? כי בוא נעשה אחד ועוד אחד. אם עכשיו מתחילה שנה חדשה כי ראינו בטבע, כי מת אב ומת אלול וכי אדמה צמאה לגשם חדש, היא סדוקה, היא מחכה לגשם חדש. אז גם שנה שעברה הייתה התחלה וגם שנה שעברה הייתה התחלה. אני חוזר עם המצלמה שנה לפני כן ואז לאן אנחנו מגיעים? לבריאת העולם. מסקנה: היום הראת עולם. כלומר ראש השנה זה היום שבו הקב"ה רצה את העולם פעם ראשונה. זאת אומרת, ובזה נעמיק פעם הבאה, אנחנו חוזרים אל הנקודה שהמדענים אוהבים לקרוא לה הנקודה הסינגולרית. תעיינו בוויקיפדיה, כלומר נקודת המפץ הגדול, הנקודה שממנה הכל התחיל. זאת אומרת זה מדהים, אולי בראש השנה אנחנו חוזרים לראשית של הבריאה. אולי עם ישראל מסוגל להיות במקום של הראשית של הבריאה. והוא שומע שם כל מיני קולות והוא רואה שם כל מיני מראות. הוא נכנס למאחורי הקלעים. אני מבין למה זה מחוסה, כי בראשית הבריאה לא היה אף אחד. כמו שאמר איוב, כמו שאמר הקב"ה לאיוב, והיה אנשם איתיוב מן השערה בסוף ספר איוב. שואל הקב"ה איתיוב, תראי לי איפה היית במסליל הארץ. לאיוב היה הרבה שאלות על איך השם מנהל את העולם. הוא שואל אותו היית בבית היוצר של העולם שאתה שואל כל כך הרבה שאלות? והנה בראש השנה אנחנו נכנסים למקום שבעולם נוצר. היום הרת עולם זה ההיריון של העולם. אז אולי אמנם איוב הקב"ה הקשה עליו קושיות, אבל אולי אנחנו כן צריכים להיכנס אל העיבור, אל ההיריון של העולם. אולי זה מה שעושים בראש השנה. לסיום והמשפט האחרון, אני בכל זאת חייב לצטט עוד שיר של נעמי שמר שאותו אתם בטוח מכירים כי עדיין לימדו אתכם מהגן: "בראש השנה, בראש השנה מה קרה? פרחה שושנה אצלי בגינה. בראש השנה ליבנו המה בתפילה נושנה, שיפה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה היום". השושנה, מי השושנה שפרחה פתאום בראש השנה? מה כתוב? עזר ששנה בין החורכים, זה פתיחת ספר עזר. שושנה דה כנסת ישראל. אז אולי לא משנה בהתכוונה של בראש השנה כנסת ישראל כמו שושנה נפתחת לקבל שפע חדש. נעצור כאן ונמשיך עם זה בעזרת השם בשבוע הבא. תודה.
