אפשר כן, נתחיל ככה. אז יאללה חברים, נכנסים בעזרת ה' לאורח חיים הקדוש. בואו תפתחו באמת די בהתחלה של הפרשה. היום אנחנו ניכנס כאילו לאיזושהי נקודה באורח חיים הקדוש, אבל הנקודה הזאת תהיה בעיקר שער ללמוד את הנושא באופן יותר רחב. יש פה פשוט נושא שהוא ממש חורג מהמסגרת הפרשנית הרגילה של יעקב אבינו. ברמה האישית הוא כבר מגיע לרמה הלאומית, ובאמת יש פה סוגיה מאוד גדולה. אז זה לא יהיה הרבה באורח חיים, אבל הוא יהיה אחד הטריגרים כדי להיכנס לנושא. אז באמת בהתחלה של הפרשה התורה אומרת: "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום." עם לבן גרתי ואילשור וחמור. ואז כשהוא שומע שהרבב אותי שמו והעיר היה עקוב מאוד ויצר לו, ויחץ את העם אשר איתו לשני מחנות. ויאמר: "אם יבוא עשיו על המחנה אחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפלטה." קטונתי מכל החסדים ומכל האמת הצילה נא מיד אחי מיד עשיו כי יראה אנוכי אותו.
הפחד של יעקב אז יש פה תראו בפסוק ח', למשל, אז אורחיים רוצה להסביר את "והעיר היה עקוב מאוד וצר לו." מה פשר הכפילות הזאת של הפחד? שיש כאן משהו כפול. אז נכנס דרך פה זה אומר פירוש נכנס בגדר להרוג או להיהרג. לזה כנגד להיהרג יראה מאוד, הוא כנגד להרוג ויצר לו. זאת אומרת, היה כאן שני פחדים: והירה שמה יהרג, ויצר שמה יהרוג, כי הוא לא רצה להרוג אותו. ואז הוא ממשיך עוד ירצקי לצד שודיעו כי עשיו מראה להראות אחווה. כנראה המלאכים אמרו ליעקב שעשיו הוא מראה שני פנים של מלחמה, אבל גם הוא מראה איזה פנים שדווקא לשלום פניו. לכן יעקב לא ידע מה לעשות. שארי שונאו יראה יעקב שלא להכין עצמו למלחמה, שמא עשיו יהרגהו על הצד שעשיו באמת יבוא למלחמה ואין בידו של יעקב כלי קרב. הוא להכין עצמו בכלי קרב וייצר לו זה בעצם הסבר שלי. אז פחר דרישון כשהוא מסביר הוא לא יכין את עצמו אלא קרב על הצד שעשיו רוצה להילחם ואז הוא יהרוג אותו. אז מה זה וייצר לו? הוא אומר כי אפשר שלא יעשה עשיו רעה, וכשיראה הוא מוכן בכלי קרב יאמר עשיו אלא יעקב הוא הדורש רע ובזה ייחודש שנאתו. יעקב באמת הוא לא הצליח לקרוא את עשיו לפי הפירוש הזה. האם באמת פניו למלחמה או אולי דווקא פניו לשלום ולכן הוא לא ידע מה לעשות.
התחבולה של יעקב כלומר, ככה הוא מסביר את הפחד הזה. הוא לא יודע אם להיערך למלחמה כדי להיערך למלחמה או להיערך לשלום. כי אם הוא ייערך למלחמה, אז גופה ידליק את השנאה של עשיו כלפיו. אז הוא יגיד לו אתה התחלת, אני דווקא באתי לשלום. כלומר, יעקב אמר הוא לא ידע מה לעשות, הוא לא ידע מה הכוונה של עשיו. ולזה נתחכם, הוא עשה תחבולה ויחץ את העם לשני מחנות. פירוש שחיצה המחצי ראשון כן כמובן זה שהוא חצה את הע, אך זה לא כזה מובן נכון. מה בפשט הבנו? כלומר אם הוא יעקב את זה המחנה השני לפלטה. רגע, אבל למה לפלטה? אם הוא התגבר על מחנה אחד, אז למה שהמחנה השני ינצל? מה יש שם איזה כוח של סיירת מטכ"ל במחנה השני? אם הוא יעקב את השני, אז תנראה את העבוד. זה לא היה 700 קילומטר בין מחנה למחנה, כן? זה לא מה זה יעזור שהוא חצה. אז הוא מסביר כאן פירוש שחיצה העם חצי ראשון מרים פני אהבה וחיבה כאחלה אחי. החצי הראשון שהסב רע באמת באו עם פניהם לשלום, היו ככה בלי נשקים, היו ככה חמודים. אבל החצי השני שם היה הרבה נשק מוכן למלחמה. ואז ביום מרים יבוא יסב על המחנה האחת ויקעו ובאמת הבנו שהוא בא למלחמה היה המחנה הנשאר לפלטה. כן, זאת אומרת אז המחנה השני יעורר מלחמה ואולי יציל גם את המחנה הראשון. ככה הוא מפרש את העניין פירוש מעניין.
הבטחת ה' ליעקב תדלגו קצת ואז הוא אומר והכל הוא מסכם את הסיפור. הסיכום שלו הוא כזה: והכל שעשה יעקב אחרי כמה שנות והכל שעשה יעקב בהתבוננות לבעל הצטרך לנס והשם מגמור בעדו. זה הסיכום שלו לאירוע לבעל יצטרך לנס שראה. הגמרה במסכת שבת אומרת לעולם אדם אל יעמוד אדם במקום סכנה, נכון? ומה הוא יגיד? שיעשו לנס ויצילו אותי. למה לא יעשה את זה? מה אומרת הגמרה שם? לקלם הזכויות זה אחר כך לפני שמה לא יעשו לו נס, זה בעיה ראשונה ואז הוא ימות. בעיה שנייה, גם אם יעשו לו נס אז ינקו לו מזכויותיו ולא כדאי לו. והגמרה אומרת זה מה שיעקב אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. הוא פחד שאם השם יעשה לו נס אז יקטנו זכויותיו עוד יותר. זה הגמרה בשבת. אבל האורחיים לא אומר את זה. הוא עשה להזדקק לנס. טוב, תראו הסוגיה הזאת. בוא רגע תעבירו את הדף הזה. היא באמת סוגיה מאוד רצינית בגלל שכולם שואלים פה את השאלה המתבקשת שהרב בורא העולם הבטיח לך הבטחה מפורשת: "הנה אנוכי אמרתי לך ושמרתי לך בכל אשר תלך." שואלת הגמרה במסכת ברכות, יש כאן הבטחה מפורשת שהשם הבטיח לך שישמור אותך. אז ממה אתה פוחד? ואיר היה עקוב מאוד ואיצר לו, למה אתה פוחד? אז הגמרה במסכת ברכות מה היא עונה במקור מספר אחד? היא מבינה ואומרת שפה כאן ממש סתירה. מה הגמרה עונה במקור אחד? יש פה סתירה, שם ההגרום החטא, נכון? זה בשיעור א' ראינו את זה, שם ההגרום החטא. אוקיי, כדי טעניה יש פה ברייתא: "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עמזו קניתא, עד יעבור עמך ה' זו ביה ראשונה בימי יהושע, עד יעבור עמזו קניתא זו ביה שנייה בימי עזרא." בית שני ובית ראשון ובית שני ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא. באמת גמרה מאוד משונה איכשהו היא קושרת בין ההיבט האישי של חיי יקב שם ההגרום החטא בסיפור האישי שלו מול עשיו לבין הסיפור הלאומי של בית ראשון ובית שני. איזה קשר שבאמת אתה ממש להתאמץ להבין איך הדברים בכלל מתחברים שני האירועים הפרטי והלאומי. זה כאילו נראה ממש בכוח כאילו הדברים התחברו. ואז באמת המפרשים מתחילים לפרש איך אפשר להבין את הדבר הזה. מה זה שם ההגרום החטא? הרבור העולם לפני שניה הבטיח לך, הבטיח לך פעמיים את ההבטחה. אז המפרשים, איך אומרים, יצאו ללקט פירושים. אחד אמר כל אשר תיתן לי עשרה עשרינו לך, וכשהוא עבר ונכנס לארץ אחרי המאבק עם שרו של עשיו הוא לא הפריש מעשר מכל אשר לו ואולי זה. יש אומרים שלא עשה כיבוד דברים 20 שנה ועשיו כן עשה. יש אומרים לא עשה מצוות ישיבת הארץ 20 שנה ועשיו כן עשה. יש כל מיני באמת הרבה הרבה דברים. יש אומרים הוא קיבל את ההבטחה הוא קיבל לחיי עצמו, אבל לא על חיי משפחתו בני אבו ועיקני הם על בנים. הוא לא פחד על עצמו, הוא פחד על משפחתו. מה זה מסביר? נכון הייתה הבטחה, הוא בוודאי עדיין נאמין בהבטחה, היה לו חימך, אבל הוא פחד על המשפחה שלו.
הבטחת ה' ומשפחת יעקב זה אגב מה שאומר הרמב"ם בהקדמה למשנה. איך אנחנו מאמתים את נבואת הנביא בנבואות טובות? כי נבואות רעות אם המשרד חוזר בתשובה זה מתבטל. בודקים נביא בנבואות טובות. מקשה הרמב"ם על עצמו: מי? יעקב אבינו. אז למה יעקב פחד שקיבל נבואה מפורשת במראה הסולם שהשם ישמור עליו? למה הוא פחד? שואל הרמב"ם, זו הבטחה טובה, השם לא חוזר בו. מה עונה הרמב"ם? הרגע עוד ממש בהקשר הזה, כי את ההבטחה הוא קיבל לעצמו, אבל הוא פחד על משפחתו ונבוא ויקן אימה לבנים. זה מה שהוא מביא. הכלי עקר באמת ככה נותן איזה סיכומון מקור מספר 3 ככה חי לפני כארבע מאות שנה רבי שלמה מלונצ'יץ תלמיד המארשל רבו של תוס פוטיום טוב אומר הכלי עקר: "ואירע יעקב מאוד ואיצר לו באירעה זו יצאו כל המפרשים ללקוט חפש הסבר מה ממה הוא פחד? מה איזה חטא? מה קרה? ולא מצאו טעם נכון למה זה ועל מה זה היה מתיירא לא הבינו ממה הוא פחד אחר שיבטחו הקב' בחו פעמיים לשמרו פעם ראשונה במראה הסולם שנאמר פעם שנייה בי אותו בבית לבן נאמר שוב אל ארץ מולדתך ויימח." ומה שפרשו בגמרא הוא מקשה על הגמרא עכשיו במראכות שהיה ירד פני גרום אחת ימען השכל לקבל דעת זה כי זה שמונה ימים נאמר לו בבית לבן שוב אל ארץ מולדתך וכי העלה לדעת שביני וביניה נתקלקל וחתך התאה הגדולה שגרמה לו לבטל את הייעוד שואל לה כלי הגר שאלה קשה מאוד על הגמרא לפני שמונה ימים כי ה' חיזק את ההבטחה ואתם מפרשים לי שהוא לא עשה עשרים שנה כיבוד הורים ובאמת מה זה הפירושים האלה הוא תוקף חזק ה' חיזק את ההבטחה לפני שמונה ימים לפני שהוא פורש את העשר מה זה הפירושים האלה לא מקובל עליו. אז הוא אומר אז מה אני אגיד מה אפשר להגיד למה שיאבד את ההבטחה מה כבר קרה שמונה ימים אז הוא גם מנסה את כוחו הקרוב אלי לומר ביתר ספק זה על דרך שאמרו חזק כל המחליף לחברו לסוף נופל בידו יעקב ירגיש בעצמו שהוא החניף לעשיו נכון אדוני אדוני משתערער אדוני זה כאילו הוא ירגיש שהוא החניף לעשיו מדי שלא כדין וכל המחניף לרשע אז סופו נופל בידיו טוב אז זה כבר חטרי זה חטרי אולי של הימים האחרונים נכון אז הוא פחד לפני אולי כי הוא התחיל להגיד להם כמו אמרו נכון הוא שלח את המלאכים נכון להגיד לאדוני נמצא חן בעיניך לכמה שנים כמו אמרו לאדוני אז הוא פחד אחרי בבשט טוב אולי אבל עדיין קצת כבד עלינו חזר לאשר מפתיח לך לפני שמונה ימים מה קרה מה קרה עשית טעות. אז הוא באמת מסכם ואומר ממש בסוף מכל מקום שורה אחרונה בקלי הקר מכל מקום אז היה צער לו שיינקו לו מזכויותיו על ידי שיצילו מהאסיו אחיו והוא אומר וגם אם השם יציל אותי אז הוא לא רצה שיינקו לו מזכויותיו כלומר היה ברור לו שזה לא יגרום למותו הסיפור הזה החטא הזה אבל הוא לא רצה שיינקו לו מזכויותיו בסדר ויש כאן באמת באמת זו סוגיה מוזרה הסוגיה הזאת כשמחפשים איזה חטא ספציפי ואף אחד לא באמת מיישב לך את הדת לא מיישב לך את הלב מה מצדיק דבר כזה שהשם מבטל את ההבטחה שנאמרה לפני מספר ימים זה דבר שהוא לא הגיוני לא יעלה על הדת. אז אתם יודעים כמו שכשחיפשו את החטא של משה רבנו למה הוא לא נכנס לארץ אז יש אמר זה יותר בגלל זה או יותר בגלל זה או יותר מהסיבה הזו ואז בסוף אם הוא נתקע את אחד הוא נתקע עם איזה עשר אז זה מסוג הסוגיות שלא אומרים אלו ואלו דברי אלוקים חיים כי לכאורה יש כאן משהו ספציפי כן? לא נעמיס עליו רשימה שילו שלו לכן בסוגיה כזאת מאוד חשוב לדייק אז מה כן זה היה? ולא לקבל כמו כל פירוש לא לקבל כל פירוש זה גם מקליע קר לא לקבל.
ההבחנה בין אברהם ליעקב לכן אנחנו רוצים לנסות להבין מה זה הרמבן? הרמבן הוא עושה איזה הבחנה לא נקרא פה הכל עכשיו ניפת הזמן הרמבן עושה הבחנה מעניינת בין יעקב אבינו לבין אברהם אבינו. אברהם אבינו אז הרמבן הוא עושה לו חיים קשים נכון על מה שהאברהם אומר לפרעה או לאבי מלך אמרינה אחותי את אומר הרמבן דברים קשים הולך חטא גדול חטא חטא צדיק בשוגג שיביא אשתו הצדקת במכשול האבון מה זה? אמרינה אחותי ואז הוא יודע שיקחו אותה מ זה הדבר הזה אומר הרמבן? היה לו לבטוח בהשם שיציל אותו הייתי שהשם יעשה משהו מה זה ככה? זה התוצאה הישיבה שאמרינה אחותי לכן הוא אמר את זה על ידי זה היא נצלת לקחו אותה אז זה באמת קשה. אז הרמבן באמת אומר שזה חטא גדול בשגגה של אברהם אבינו לעומת זאת כשהרמבן מדבר על יעקב אבינו הוא דווקא נותן לו נקף זכות והרי יעקב אבינו מול עשיו הוא עושה את כל ההשתדלות האפשרית לבין אנוש גם בדורון, גם בתפילה גם במלחמה כמו אחרון האנשים כמה השתדלות את אפשר לעשות שלא עשית אז שם הוא אומר זה בסדר למה? היה שם אגרום אחרית אגמרה אמרה יש איזה חטא פה אבל אברהם אבינו הוא לא אומר את הדבר הזה הוא אומר אברהם היה לו לבטוח בשם שיציל אותו מה זה לבטוח בשם? הכוונה היה לו להתפלל ושהשם יציל אותו ושהשם יסן את שיעשים משהו. אז מה ההבדל באמת? זה שאלה למה אצל יעקב אבינו היה איזה עניין של לשם האגרום אחרית ואז פתאום כל מה שהוא עושה פעם מול עשיו זה הגיוני המון השתדלות טבעית ואילו אברהם אבינו הוא אומר למה אתה עושה השתדלות טבעית? היית צריך לסמוך על הנס? לסמוך על מורה העולם שיציל אותך? אז ההסבר של הרמב״ם הוא שאברהם אבינו חי בהשגחה ניסית ויעקב לא זה ההסבר שלו אברהם אבינו כל החיים שלו זה השגחה ניסית זה אברהם אבינו אולי גם אז אפשר ליישב אבל אברהם אבינו גם מול נמרוד וגם במלחמת ארבעת המלאכים מה שחזל אומר עם כל הניסים שנעשו לו והאברהם אבינו המלאכים מדברים איתו, השם מדבר איתו אברהם אבינו ואדם צריך לעשות השתדלות לפי ההשגחה שהוא זוכה לה, כלומר צריכה להיות התאמה. ואם אתה זוכה להשגחה ניסית אז ממנו אתה יכול לסמוך על הנס ואברהם אבינו זאת הייתה ההשגחה שלו, כלומר בשביל אברהם אבינו לעשות השתדלות טבעית זה חד נחשב לו כי היה לו לסמוך על השם בתפילה בלבד ולא לעשות השתדלות טבעית כי אתה צריך לעשות השתדלות לפי ההשגחה שאתה זוכה לה, נכון? רבי חנינה בן דוסא מה שאומר את הגמרה כשהוא אמר לבת שלו אמרה לו אבא נגמר השמן לשבת אמרה לו, מה הבעיה? תביא חומץ, תביא תביא מים, תביא קולה, מה זה משנה? אין טבע, זה הכל נס מחדש בתאובה בכל יום מה זה משנה? בסדר, זו הייתה ההסתכלות שלו שם הוא חי, זו הייתה ההסתכלות אז בסדר, אז מי שאמר לה שמן שידלוק, הוא אמר לה חומן שידלוק אבל זה משהו אחר, זה רבי חנינה בן דוסא הוא יכל לעשות את הדבר הזה, כי הוא זכה להשגחה ניסית ביום יום מה הסיפור עם הערוד? שהוא הרג את הערוד, נכון? הנחש הזה במקום שהוא ירוג אותו, בסדר הוא סבך עליו נסתמיד, זה לא היה משהו חד פעמי בסדר אבל מה מדרגת רוב האנשים? זה יעקב אבינו, וזה בסוף גם עם ישראל המדרגה שאומרת שאתה לא יכול לדעת מה יגרום לעובדן ההבטחה זה באמת כללי כזה ואז באמת אתה מאבד את ההבטחה של שמירה בדרך הנס ואז ממילה אומר אורחיים, אז הוא לא רוצה לסמוך על הנס ולכן הוא באמת עשה את ההשתדלות המקסימולית שהוא עשה על פי הבנתו כן? הוא לא רצה לסמוך על הנס הוא ידע שהוא ינצל, אבל הוא לא רצה לסמוך על הנס לכן הוא בא עם פחד, הכניס את עצמו בתוך הטבעיות בין אם זה שם יגרום החטא בין אם זה באופן כללי, הכניס את עצמו במחשבות טבעיות שלא רצה לסמוך על ההבטחה כי ככה הוא הבין שזה רצון השם ממנו, בין אם היה כאן חטא, בין אם לא. אפשר לדבר עוד על הרמבן הז אפשר להעריך בזה אבל אני לא רוצה יותר מדי על זה כי בסוף רוצים להגיע גם לאיזשהו מקום סתם אני אזרוק הערה כללית לחיים הסוגיה הזאת, ההשגחה, הביטחון וההשתדלות אז לא תמיד מבינים אותה בצורה נכונה מי שלא עוסק בנושא בצורה מעמיקה אנחנו לומדים את זה קצת בדעת תבונות בשיעור בימי שני כי באמת צריך לראות איך הדברים מתחברים, איך הסוגיות מתחברות, זה לא כזה פשוט יש הנהגת המשפט יש הנהגת הייחוד, יש פה כל מיני דברים, הסוגיה הזאת אבל מה שהכי חשוב שבאמת תהיה התאמה לא יכול להיות שזרמים שלמים למשל בחברה הישראלית הם עושים מעטה קדבק לסיפורים מהתלמוד וגוזרים משם הדרכות מעשיות לחייהם באופן שהם לא לוקחים את הפרמטר הראשון בחשבון של לאיזה השגחה אתה זוכה כלומר כל התפיסה הזאת שיש היום בחלק מהחברה הדתית שבאמת כמה שפחות יש תדלות. בפרנסה, בצבא, בבטיחות בדרכים, לכל דבר יש כתובת. לכל תאונה יש דיבור ישיר מהבורא. לא צריך יותר מדי סיפורים על גדולי העולם שזכו להשגחות מיוחדות. הגמרא בברכות מסכמת: "רבים עשו כרשבי ולא עלתה בידם, כרבי ישמעאל ועלתה בידם." יש נטייה טבעית לחקות את הצדיקים העליונים, אבל זה לא יעבוד כי זה לא אמיתי. יש קשר בין ההשגחה לביטחון וההשתדלות. אתה לא יכול לעשות העתקה בהשתדלות של רשבי ורבי חנינא בן דוסא. ההשגחה שאתה זוכה לה היא השגחה טבעית וכללית, שבה אתה זקוק להמון השתדלות.
תריאג מצוות ושמירתן חז"ל אומרים על המילים "אם לבן גרתי" שזה תריאג מצוות שמרתי. רשי מביא את זה. יעקב אומר שהוא שמר על עצמו בבית של הרשע. איך אתם אומרים לשם ההגרום החד? איך אתם אומרים דבר כזה על יעקב? יש מחלוקת בחז"ל, אבל יעקב אומר "תריאג מצוות שמרתי". אז איך אתם אומרים שהוא פוחד מהבטחה? מה המפרשים מנסים לחפש? איך זה מתחבר להמשך הגמרא בברכות? הגמרא אומרת שהחט הזה צריך להיות אותו חט אצל יעקב ובבית שני. אם זה לא יהיה אותו חט, אז פספסת את כל העניין.
הקשר בין יעקב לבית שני הגמרא בסנהדרין מדברת על התקופה שלנו, חבלי משיח. רבא אמר "יאיתי ולא אחמיניה" – יבוא המשיח רק שזה לא יהיה בדור שלי. למה? כי יש פחד מחבלי משיח. מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. אבל רבא אומר "שמא יגרום חטא". יש כאן הנחת מוצא שחבלי משיח יפגעו רק בחוטאים, אבל זה לא מה שקרה. בשואה, קהילות קדושות ורבנים נשרפו באושוויץ. יש כאן הנחת מוצא לא ברורה בגמרא כאילו שהצדיקים יינצלו, אבל זה לא מה שקרה.
מעשה אבות סימן לבנים חז"ל מבינים שיש קשר בין יעקב אבינו למה שמתרחש בחייו האישיים לבין מה שיקרה בגאולות שיבואו אחר כך. הגמרא אומרת שמה שקרה עם יעקב והילדים שלו מסביב למכירת יוסף וכל הצרות שהוא עבר, זה בנה בניין אב לכל הערה אלוקית גדולה שתרצה להביא לעולם. היציאה של יעקב אבינו מהגלות הפרטית שלו בבית לבן לארץ ישראל אל הגאולה הפרטית שלו זה מה שיקרה במעבר בין הגלות לגאולה העתידה.
העיכוב של יעקב והשלכותיו הרב חרלאפ אומר שכל כוחה של הטומאה הוא לאחר את הטובה ולעכב את גילוי הקדושה. יעקב אומר "אם לבן גרתי ואחר עד עתה". לבן ביקש לעקור את הכל, אבל הצליח רק לאחר את הטובה. יעקב מזהה את הנקודה הזאת כדבר שעלול לגרום לו לאבד את ההבטחה האלוקית. הגמרא בברכות אומרת שגרם החטא. חטא ההתעכבות מליגל שאריים זרו בבל בעליות הראשונות עלו מתי מעט. זה היה הזמן לגאול את העם, אבל הם לא עלו. הכוזרי מדבר על כך שהאבון הזה מנע מהשלמת מה שיעדנו בו האלוקים בבית שני. יעקב מבין שהרגע הזה שבו הוא אמור לבנות לגאולה לעמו, להקים את שבטי י-ה בארץ הקודש ולהמשיך את התהליך האלוקי, שייך לחלוטין לכל מה שיקרה באחרית הימים. אנחנו מבקשים שהוא יהיה מהר ובגלל השם יגרום החטא שאנחנו נהיה מהירים, שנעשה את ההשתדלות המתבקשת כדי שבאמת לא תקרה האפשרות הזאת. תראו, דווקא בנושא הזה לא סתם יש רגישות ואפשרות לנפילה שיעקב חווה על עצמו ואנחנו חווינו על עצמנו בבית שני וגם חווינו אותה בגאולה השלישית. הרי ההתעכבות מלהיגאל זה חתיכת סיפור ביחס לגאולה השלישית. אנחנו יודעים שהרמב"ן כותב כבר לפני 800 שנה, ואנחנו שנמצאים בעקבתא דמשיחא, הרמב"ן מזהה לפני 800 שנה שאנחנו כבר באשרות של משיח. על פי מה הוא אומר את זה? כי הוא דן באיסור לחשב את הקץ ואומר "טיפח רוחם של מחשבי קיצים", אבל הרמב"ן גם חישב את הקץ. אז מה הטירוץ? הטירוץ היה שכל מה שאסור זה לדורות ההם שהיו מאוד רחוקים, לא רצו להיאש אותם. מה יעזור שבתקופת התנאים והאמוראים היו אומרים לעם ישראל? זה רק מייאש אותם. אומר הרמב"ן שכל מה שאסור לחשב זה לדורות ההם שהיו רחוקים, אבל אנחנו, אומר הרמב"ן, שאנחנו ממש בעקבתא דמשיחא, אנחנו יכולים. זה כבר מאוד מאוד קרוב.
הגאולה השלישית אבל אחידה כבר כתב, רבי חיים דוד הזולאי כבר כתב שהגלות נגזרה בראשונה לאלף שנה, ומאה האלף השני זה גם פוטנציאל משיח. כלומר, מאה אלף שבעים לספירה זה גם פוטנציאל משיח. השאלה היא אם אנחנו רוצים להיגאל עכשיו. בורא העולם יש לו הרבה סבלנות, אבל הוא שולח, הוא מנסה לשלוח ידו מנחור. אתם רוצים? אפשר כבר. אומר הרמב"ן, כבר אני מרגיש את זה אז לפני 800 שנה. אתם רוצים? לא. ישראל מאוד לא בסדר. ואז לפני 500 שנה, נגיד 250 שנה אחרי הרמב"ן, אז בורא עולם שובר לחלוטין את המרכז היהודי הכי גדול שאי פעם היה בהיסטוריה בספרד, תור הזהב, בום! נכון? 1492, בום! חברה, אתם מבינים? "יקונו השומרים פצעוני, נסו את רדידי מעליי". נו באמת, האר"י הקדוש ורבי יוסף קארו אמרו את הדברים במפורש שהגיע הזמן להיגאל. "כל דודי דופק פתחי לי, הניצנים נראו בארץ". היה רצון, עדיין, אבל עם ישראל לא שמע אלא רצון.
הזדמנות לגאולה וההתגלות של המגיד המלאך לרבי יוסף קארו בליל שבועות שממש דיבר מגרונו, זה סיפור ידוע בזמן שהיו לומדים משנה בליל שבועות והיה קול קורן מפיו של רבי יוסף קארו על עלייה לארץ ישראל. אז היה צפת, היה מרכז מטורף. נכון, נכון, יש לה מוצאת, וזהו, עם ישראל לא נענה לקריאה לצערים מאמונה. אז מה קרה? 150 שנה אחר כך הגיעו פרעות תחת צבא הקוזקים של בוגדן חמינסקי, שמידו איזה 700 קהילות, גרים איומים באזור אוקראינה. ויש שם תא עצמי, בלאגן טוב. ואז הגיעה הגר"א ותלמידיו, התחילו לדבר שוב. בורא עולם מחכה כבר מאות שנים, למה אנחנו לא נגאלים? אז הגר"א כבר שלח את תלמידיו לארץ שפשוט יתחילו לבנות את הארץ, ליישב אותה, לעסוק בחקלאות ממש פיזית, כי כבר הוא אומר כמה אפשר לחכות. הקשיבו לה, לא היה מתי מעט שכן, אבל עם ישראל נשאר בגולה. ואז מה קרה? הגר"א כבר זיהה שיש כאן הזדמנות נוספת שאנחנו מפספסים. ואז כבר הגר"א זיהה שזה המעבר מגאולת אחישנה לגאולת בעיתה. זה המעבר לצערנו, זה המעבר מגאולה מהירה אחישנה על ענני שמיא כמו גאולת מצרים. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בשבעת ציון השלישית כמו שנעשה להם בשבעת ציון ראשונה, אלא שהגר"א מחת אותו דבר. וזה מה שהגר"א מבין ולכן הגר"א כבר מבין שהגאולה הולכת להיות בדרך הטבע, גאולת בעיתה, מה שנקרא "אני ורוכב על חמור". יש פה משיח בן יוסף, אחר כך גם משיח בן דוד. הולך להיות תהליכים, הולך להיות חברי משיח. כבר התחילו להריח את ניצני הכפירה באירופה ולחיים ימים, ניצני ההשכלה והכפירה באירופה. ויחד עם זה עם ישראל מתחלן בחלקים עצומים ממנו. ואז אנחנו מבינים לאן הסיפור הולך.
הבטחה אלוקית אבל כל זה קשור לאותו יסוד שאם לבן גרתי ואחר עדעת. עכשיו תראו, כל זה זה כבר פסה. מה אני אומר לכם מזה עכשיו? הנושא הזה רלוונטי אלינו לחלוטין. זה לא רק משהו שאני בא עכשיו כאילו קצת מקפידים על הדורות הקודמים. אם היינו שם, לא יודעים מה אנחנו היינו עושים. נכון, לא עלו היה מה שהיה, זה מאחורינו, אבל גם היום יש את אותה בעיה. אותה בעיה יש אותה היום. מה אני מתכוון? הרי אנחנו נמצאים בגאולה עכשיו באיזשהו שלב מאוד מאוד מתקדם. רבות הוגשמו בנו ואנחנו ממש כאילו מריחים כבר את אליהו הנביא. איזושהי חזרה בתשובה שהולכת ומתעצמת, ברורים עמוקים בחברה, זהות יהודית, דת מדינה, כל הזמן הכל רועש וגועש מסביב. רואים את זה. שבי באוקטובר בכלל נתן לזה תחיפה. ועכשיו אתה שואל את עצמך מה אתה עושה בתוך התהליך הזה? מה מוטל עליך? לפעמים אנחנו שלומדים את סוגיית הגאולה, במיוחד בבית המדרש שלנו, יש לנו מה שנקרא ביטחון בגאולה, נכון? כלומר, אתה כל כך כאילו יודע מה אמור להיות, אבל תשמע, התהליך הוא סגור. יש פה זון נביאים, דברים כבר קורים, ברוך השם, שתבח שמו. ומה הלאה? אתה אומר ממש עוד אותו, עוד קצת תהליכים, אנחנו עוברים, עוד קצת, במשיח בעזרת השם, יהיה תנועה תשובה המונית שהוא יעצים אותה, ישיב את ישראל את העוד מי שצריך בתשובה ובית מקדש והיצר ישחט מתוכנו. ואז בהמשך יהיה גם תחיית המתים. כלומר, ככל שמדובר על ההשגחה האלוקית על הכלל, על האומה, יש לך ביטחון יותר גדול שזה יקרה כי מאליו החיים האישיים שלך אתה אומר אני לא יודע מה הייתי מחר, מחר אני לא יודע מה הייתי. אבל ברמת הכלל יש לנו ביטחון מאוד גדול בהשגחה אלוקית, ביטחון מאוד גדול. יש לך נבואות מפורשות, דברים כבר קורים, יש ביטחון. כשיש לך ביטחון גדול בהשגחה, אתה עלול לכתוב החטא שמי מלו יעקב אבינו כל כך פחד שגם הוא יתעלו הבטחה. לפעמים דווקא בגלל שאתה בטוח כל כך בהבטחה אלוקית, מלמד אותך יעקב אבינו אומר לך אל תהיה שענן שמה יגרום החטא. זה לאורך כל הדרך, זה לא רק בהתחלה. אתה בהחשבוני עם העם ישראל של המאה ה-19, המאה ה-20, הדור של האר"י או אפילו הדור של הרמב"ן. זה לא חוכמה. תפנה את האצבע לעצמך, זועק יעקב אבינו מדם ליבו ואומר לך תדע לך יש הבטחה. נכון, יעקב אומר אני יכול לפתוח בהבטחה, אבל אני יודע מה המחיר של העיכוב. שאם אני לא אהיה פעיל, שאם אני לא אהיה אקטיבי, שאם אני לא אעשה מספיק את מה שמוטל עלי לעשות, גם אם יש הבטחה, הופה. לכן האור החיים הקדוש אומר שהוא לא רצה לסמוך על הנס. הוא לא רצה בכלל שיעשו לו נס. אני לא יודע איזה עכשיו, אז יש שאומרים שלא ינקו מזכויותיו. אז אשור לוקח את זה להיבט הפרטי, חשבונאות. אני יותר מעדיף, הוא לא רצה לסמוך על הנס כי הוא ידע שבראו עולם לא רוצה שהוא יסמוך על הנס, כי בראו עולם רוצה שאנחנו נהיה שותפים בגאולה שלנו, שנהיה מעשיים בגאולה שלנו. אני חושב שאת זה הוא מלמד אותנו לבל להצטרך לנס, לא רק שיהיה נקו לו מזכויותיו. בסדר, יש גם את העניין הזה, לא כי הוא הבין שבראו עולם מצפה ממנו להיות אקטיבי. שכשבראו עולם רוצה לגאול אותך, אתה צריך להראות לו אתה רוצה את זה ואתה מוכן להיות שותף.
אחריות בגאולה וזה נקודה שהיא מאוד חזקה היום. הרבה פעמים אנחנו עסוקים בעולם הדתי. בסדר, אני לומד תורה, ברוך השם, לא רואה לי, יש לי ישיבה, לומד תורה, יש לי בית טוב, ברוך השם, אני עוד מעט חתן, גם אקים בית טוב, בית צדיק, יהיו לי ילדים צדיקים. אבל אתה לא מספיק יוצא מהפרטיות שלך כדי לראות מה הגאולה הזאת זקוקה כדי שתתקדם. מה אתה פועל בתוך הרצון האלוקי לגאול את עמו בעשייה האנושית שלך, בהתארותא דלתתא, כמו שהגר"א מדבר על זה הרבה. אני אומר, לפעמים מרוב ביטחון בתהליך שזה בוודאי יקרה, אז אתה מסיר אחריות. אתה אומר כי זה כבר קורה גם בלעדי. עוד מעט לא יכול להבין אם זה קורה, זה עובר דרכיך. ככל שתסיר אחריות, ככה גברו לך ולמשיח. אז בורו לא מבי את זה בדרך אחרת. אתה אומר גם ככה עם ישראל לא רוצה לחזור בתשובה, אז למה שאני אעשה חברותא עם חילוני? אני אישית, הספרים שלי פה שאני אוהב ללמוד, שלחתי הודעה לאחרונה בהנהגת הישיבה, יש בחור רוצה ללמוד תורה, מי רוצה ללמוד איתו? פנה עליי צדיק אחד משיעור א', חמוד. אני אוסיף, כל הישיבה, האנשים פה יש להם, לומדים תורה, מה אי אפשר איזה שעה בשבוע ללמוד עם יהודי? אני אומר מה אתה עושה בשביל הדבר הזה? אז אין בעיה, הנה, אני משלים את עצמי. בסדר, אני אהיה זה. חשוב שאתה משלים את עצמך, זה מעולה, אבל אתה זכית להיות מאלה שמבינים הכי טוב מה הסיפור של העם שלנו בארץ שלנו ועד כמה השלבים האלה של התשובה והכירו והזהות, עד כמה זה קריטי. זה גם הקבל של השלב הבא של הגאולה הזאת וזה גם עקבת האופי של השלב הבא. אז אני אומר, אז צריך לצאת מהשעננות הזאת כאילו שאתה אומר ברוך השם, ברוך השם. אני לאחרונה יש הרבה דיבור בישיבות, רעמים, מה הישיבה עושה בעיר? יש הרבה דיבור, מה אנחנו עושים, למה אנחנו פה? אז אפשר להגיד סמאות יפות, מושקת, הבנו שהיינו מנותקים אולי מהעם או צריך לחזור אל ליבו של העם ולהיות חלק שם. היה גן עדן, אנחנו רוצים שגם השנות יהיה גן עדן. ואז אוקיי, אז אוקיי, אנחנו רוצים להביא את מה שיש בנו. אז אני אומר, הדיבור הזה, המחשבה הזאת, זה משהו שהוא צריך להיות חלק מאדם שזורם לנו בברידים. כי אחרת אתה חוטא באותם חטאים שחטאו אבותיך שאתה מסיר אחריות מהתקדמות התהליך ואז ממלא יש שיקוב נוסף. יש הבטחה אלוקית, זה יקרה. יעקב לא פחד למות, שימו לב. יעקב לפי האור החיים לפחות, זה גם לפי חלק מהפירושים, הוא לא פחד למות. מה אמר האור החיים? לבל יצטרך לנס והשם יגמור בעדו. הוא יודע שהשם יציל אותו, אבל הוא לא רצה להצטרך לנס. הוא הבין שזה לא רצון השם. הוא יודע שהשם יגמור בעדו, זה לא היה בעיה. והפחד הזה לא להיות שעננים בהבטחה הוא מלווה לחלוטין את ימינו. יש פה פסקה ברב קוק, לא יודע אם יש זמן, במקור עשר. בוא נראה אותה ממש בזריזות ככה לסיום, כי באמת זה אחת הפסקאות החזקות שאני ראיתי בעיניה. אתם יודעים, הגמרא בברכות שם בפרק ט', לפני שאנחנו קוראים רגע, הגמרא מביאה שם רשימה של חפצים ומקומות, גמרא ממש משונה, והיא אומרת שמי שרואה את זה הוא צריך להגיד "ברוך שעשה הנס לאבותינו במקום הזה". מי שרואה את ה… לא זוכר כבר את האבן שישב עליה משה, הנה זה האבן הזאת. מי שרואה את ההר שרוג מלך חבשן רצה לזרוג, כל מיני דברים שאתה שואל את עצמך, אתה יתקל בזה שחז"ל התריחו את עצמם להגיד ברור, אתה יודע בכלל מה זה? וחז"ל התכוונו ברצינות, מי שרואה את זה ואת זה ואת זה, רשימה ארוכה של דברים מהתנ"ך צריך להגיד. באמת, מה הסיכוי שאני אתקל בזה? זה פסקה חמולה לזמן. אז תראו מה הרב אומר פה: ואבן שישב עליה משה, שנאמר "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה והארון וחור תמכו בידיו", אומר הרב: משה רבנו עליו השלום בעצמו לא היה אפשר לו לעשות מלחמה בעמלק. הוא לא יכל להילחם בעמלק. למה? עמלק שהוא סתנם של ישראל ומנגדם לעין הצופי עד סוף כל הדורות, כאדון הנביאים אשר בכל ביתי נאמן הוא כתוב עליו, הוא רואה שעוד יש צורך גם בעמלק כי עוד לא נתרו ישראל לגמרי עד שלא יצרו לעולם בכוח המנג להם, על כן ידי משה כבדים ובכוחו העצמי היה מוכח להוריד ולהניח אידם. כי זה באמת משונה, מה ה ידי משה כבדים? עליו משה רבנו לא רע בעיניים, חיסל את רוג מנח הבשן, חיסל את שירון מנח האמורים והם גם בגימי העשרים לא נסלחו, אז אתה לא יכול להחזיק את הידיים עוד קצת למעלה? מה זה הדבר המשונה? ואולי התורה כותבת את זה, מי זה מעניין? זה משנה את כל הסיפור עכשיו? ידי משה כבדים, חזיקו לו את הידיים למעלה, זה סיפור של ילדים, מה העניין? זה אומר ידי משה כבדים כי בכוחו העצמי הוא לא מסוגל לתת לעם ישראל כוח להשמיד את המלאק. זה עוד מדי קדימה, זה שלא בעיה, אבל השם אמר לא להחזיק את המלאק, אבל משה אומר אני רואה בעיניים שלי שצריך אותם בימי שאול וצריך אותם בימי בית שני וצריך אותם בימי בית שלישי וישיבת ציון, איך אני אתן כוח ליושוע לחסל? מצטער, אני לא מסוגל, ידי משה כבדים. אמנם הארון וחור שלהם ראויה השקפה של הדור והשעה, הם מסתכלים גם מצד הקרם והעכשיו, הם ההתגברו במה שתמכו בידם. תשאלו את עצמכם, אז איך הוא הרשה להם? נכון? אם הוא לא שבע כך למה הוא הרשה להם? על ידי מה שהשפיל עצמו שלא נהג מינה גמידה שהוא מצא בהוראת כל כוחו, כי אם השפיל והקמיט ערכו בישיבה לדון למצב השעה שהייתה ודאי צריכה לכך להכניע את המלאק אם לא לגמרי, אבל משה רבנו הבין שהוא בבעיה, לכן הוא ישב על האבן, הוא הוריד את עצמו את כל הראייה שלו למטה, ואז הארון וחור הבינו שהוא מסכים איתם בדבר הזה ואז הרימו את ידיו. אז איך עזרה? הוא לא מסוגל, על כן לא עלתה גם ביד יושוע הכיליון, כי אם ההחלשה ויחלוש יושוע את המלאק, אומר רשי חתך ראשי גיבוריו, הוא החליש את הכוח המהותי של המלאק, לא הצליח לחסל. אם כן האבן הזאת למה הגמרא מדגישה אותה? היא מזכרת עולם לחסד עליון עלמו להכניע צרם גם מצד מבט השעה, אף על פי שאין לו נצחיות מסכמת לזה לגמרי. שימו לב חבר'ה, זה יסוד מטורף.
הבנת המציאות הרי נגיד בתחילת בית שני, כאילו שעוד היינו בגולה, ואז השם התחיל לשלוח את זרובבל, חגי, זכריה ומלאכי, אז עומדים שם עם ישראל ואומרים מה זה אומרת? אתה רוצה שככה אנחנו נעלה לארץ? זה גאולה? ויש תוכנית אלוקית גדולה, לכבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, הדברים יקרו. יש שם ביטחון בתהליך. אז מה? זה שעכשיו קורש אמר שהאלוהים שלכם אמר לי לבנות לו בית, וזה גאולה? הם אומרים לעצמם, גאולה זה משהו אחר לגמרי שהם בטוחים בו ולכן הם לא הצליחו לקמת את המבט שלהם לפי מצב השעה שלפעמים ההנהגה האלוקית מזמינת דברים שהם נמוכים מההסתכלות שלנו. אתה מרוב ביטחון שזה יקרה, אתה נשאר בגולה בשיא הביטחון שזה יקרה. תחילת בית שני נראה לי אחת מדינה. עכשיו אותו דבר, נכון? הם לא יכולו לעשות את זה כאילו שזה בא באופן הזה. מה זה הדבר הזה? לא, לא יכול להיות, זה קטן מדי, זה קטן מדי, זה רישיון העומות, נו באמת. אותו דבר היה בתחילת שבעת ציון כידוע למתבונן. מה זה גאולה? כי בלפור אמר? כי עכשיו היה ככה והארצל הכופר הזה אמר ככה? לא, הנה הם אמרו ככה, זה היה תהליך אלוקי שחלו עולם כל השנים. כלומר, למה הם מסתכלים יותר מדי קדימה? הם אומרים בסוף זה מעלה ארץ דעת השם, אז איך שבעת ציון בעלייה הראשונה זה יהיה זה? לא, לא יכול להיות. אומרים תהיה גאולה, אבל זה לא יהיה ככה. לא הצליחו להסתכל על הדברים לפי המבט של השעה. זה גם היום, גם היום אותו דבר. לפעמים לא מצליחים, זה חטא של צדיקים, זה לא מזלזלים לאף אחד, כשאנשים נפלאים מסתכלים יותר מדי קדימה ויש להם איזה ביטחון כזה בדברים, אבל הם לא מצליחים לזהות את התהליך האלוקי שמתבקש בקן ועכשיו להיות שותפים, לא לאחר את השעה, לא קוראים נכון את המציאות, לא עולים לארץ. לצערנו רוב עולם התורה נקבר באירופה. צערנו, אבל אני אומר. את הדבר הזה לא עליהם אני אומר, אלא עלינו. גם אנחנו, שאנחנו עדיין בתוך זה, צריכים להיות מוכנים כל הזמן כמו יעקב אבינו. זה מה שהוא לימד אותנו – לא לסמוך על הנס ולהיות בדורון, תפילה ומלחמה כל הזמן. מה זה דורון? אולי זה שיש לנו שותפים ועובדים גם באומות, שותפים את העמים. מה אתה אומר? לא, מה זה שווה? אה, תעזוב אותך, עשה מה שאתה רוצה. לא, כן ולא, כן ולא. הם צריכים לעשות את כל הפעולות שהן גם לפי מצב השעה. אל תלך רק על המקסימום שזהו הכל או כלום. זה מין מבט כזה שלא יכול לחסן את המרק. אתה צריך להסתכל על הדברים גם לפי הדור והשעה, מה המציאות של עכשיו. אז פעם זה היה קורש, ואז אצלנו זה בלפור, ועכשיו צריך גם מאבק מדיני וארצל עובר מאחד לאחד. עכשיו צריך את האום וצריך את האו וקואליציות שיעזרו.
דורון, תפילה ומלחמה דורון תפילה, אז תפילה מה אתה עושה בשביל לקרוא לבבות? מה אתה עושה? אתה מתפלל על זה? אתה עוזר לאנשים להתחבר לתורה? מה אתה עושה בשביל הדבר הזה, בשביל שעם ישראל יגיע אל הדבר הזה? אבל אני עושה למה? אני בונה את עצמי שאני אבנה בית של תורה, מעולה שחווי אחד יש, אבל מה עם המעגל השני? איפה אתה מול היתר? יש המון המון צרכים, יש המון המון יובש ממש, אנשים צנעים מסתובבים כמו פורפרות סביב עצמן, עם ים בעיות נפשיות ורוחניות. תראו מה קורה פה בתיכונים. אשתי יועצת חינוכית במקיף יהוד. לא מבינים כמה בעיות יש, ממש בלי סוף בעיות, נפשיות, רוחניות. אנשים מסובכים אבל נשמות טהורות, ממש זהב טהור. אתה רק מדבר דיבורים אל הלב, ישר הבן אדם מחבק אותך, קופץ עליך. אנשים צמאים לאהבה, צמאים שיתייחסו אליהם, צמאים שיזמינו אותם ללמוד, שיזמינו אותם לדבר באמת. זה אולי קשור לתפילה וכמובן דורון תפילה ומלחמה. אז אנחנו עושים את זה, איך אומרים? די יפה. מאז שחזרנו לפה לא חסר מזה. אני ומר לפעמים אנחנו מרוב מתחכמות, אנחנו תמיד יערב קור. כשיש לנו ביטחון בדברים ולמדנו את דרכי הגאולה וזה, אתה לפעמים שוכח שלפעמים אתה צריך להיות גם איזה חב"ד נקפשות כזה חמוד שמוכן לעשות דברים בלי חשבונות ארוכי דבר. צוח, זה חב"ד חב"ד, הם לא מסתכלים על כל ההסתכלות. אה, אורים תכלס, בוא דבר פשוט, דבר פרקטי. עזוב עכשיו דיבורים גבוהים, זה נחמד, זה חשוב אבל בוא, לפי הארון וחור, לפי מצב השעה.
השפעה יומיומית בוא תניח תפילה לעוד יהודי. לא, אתה לא, לך תדע מה זה עושה לו. לך תדע מה זה עושה לו. בחנוכה יהיה מבצע, ניכנס פה חנוכיות, נעבור. לך תדע מה זה עושה לו לאדם, אולי שנה כבר לא דפקו לו בדלת. לך תדע מה זה יעשה לו. אני אראה את חוכה אלה ויהיה כה ויהיה ככה ויהיה דברים בעזרת ה'. אז כל הדברים האלה לפעמים אנחנו צריכים לא להתחכם יותר מדי, כלומר להאמין בפשטות של ההשפעה בדברים היומיומיים. לא דברים גדולים הם נחשבים, גם דברים קטנים הם נחשבים. אוקיי, זה אני חושב כל הדבר הזה. זה לא באים חשבון עם הדורות הקודמים שלא עלו. אנחנו רוצים להיות אנשים שכל הזמן עושים ועולים ועושים דורון תפילה ומלחמה ולוקחים אחריות על הגאולה הזאת כל אחד על פי הכישורים שלו והיכולות שלו. אני חושב זה לימוד מאוד גדול ואנחנו מאמינים שאנחנו עושים את החלק שלנו וכמו שאמר אור החיים וה' יגמור בעדינו. בוודאי שה' יעשה את שלו, אין שאלה. זה נבואות, זה הכל דברים פורשים. אבל מצד שני לבר יצטרך לנס. זה כל מה שניסינו ללמוד. טוב חברי, שנזכה בעזרת השם יתברך להיות שותפים עם אל. לעתיד לבוא בת קול מפוצצת בראשי הערים וצועקת: מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו. שנזכה לפעול עם אל.
