כן, תחזי כמה גרים חובדה. זה נמצא בעמוד שנונטט בחוברות. אנחנו מדברים על שורש הנשב, בפגיעה שלו בירך, בכף הירך. התחלנו לראות אתמול, בסוף הלימוד, את הפגיעה בתומכי התורה. זאת אומרת, הוא לא יכול לפגוע בתורה עצמה, אז הוא פוגע במה שנקרא תמכין דאורייתא, שזה הרגליים. התורה עצמה זה התפארת, זה הגוף, והרגליים זה תומכי התורה. תחזי כמה גרים חובדה, דה בגין דה לאיתמן דה אסמיך לאורייתא כדי קייעות, שאין מי שסומך את התורה, אין און סמכין חלשין וגרמין להתקפה לאהוד אלי תלי שוקין ורגלין לקיימה עליו. כלומר, ברגע שנחלשים תומכי התורה, שזה מה שהוא גרם בפגיעה בכף הירך, זה למעשה מחליש את התורה ומחזק את הסמכמן, את הצד השני. זה מה שהוא אומר להתקפה, זה לחזק את האהוד ללי תלי שוקין ורגלין לקיימה עליו. מי זה האהוד שאין לו רגליים? זה כמובן הנחש. הנחש על גחונך תלך, והוא מראש אין לו רגליים, אבל כשאין רגליים לתורה, אז ההוא שאין לו רגליים בצד השני, והסמכמן, הוא בעצם מתחזק. פתח ואמר, ויאמר השם אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה וגו', על גחונך תלך. מי על גחונך תלך? דייטברו סמכין דילה, כי נשברו הרגליים שלו, הסומכים שלו, וקציצו רגלוי, ואין לו מה לעמוד. כאשר ישראל לא רוצים להחזיק את התורה, אינו ניהב אין לי סמכין ושוקין לקיימה עליו. בעצם הם עושים לו רגליים כאילו, הם כאילו מחזקים אותו, ברגע שלא מחזקים פה, בצורה ישירה, מה שזה עושה, זה נותן כוח לשני, לצד השני, זה כאילו עושה לו רגליים. הוא אין לו רגליים מראש, עכשיו זה עושה כאילו שיהיה לו רגליים. תחזי, כמה עקימו וחכימו, איתך כן באו לעלייה, אהו דרכים נחש לקבלי דיעקב, דעא איהו אב הידא דכתיב: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. והיא פסיק קלה דיעקב, כדין והידיים ידי עשו. מה עושה אותו אסם מחמם באותו לילה? כמה הוא התחכם, הנחש שזה אסם מחמם מול יעקב. הוא מכיר את העסק איך זה עובד, והוא יודע שברגע שאין קול יעקב, התורה נחלשת, מיד הידיים של עשו מתחזקות. ובגין כך הסתכל לכל סיטרין, להבאש עלי ליעקב ולהפסק הקלה. אז הוא עכשיו מחפש את כל, מה זה הסתכל לכל סיטרין? הוא מסתכל בכל הצדדים, איך הוא יכול להחליש את הקול של יעקב, וחם עלי תקיף בכולו דרועין, מסיטרדה ומסיטרדה. עכשיו הוא מתחיל להסתכל, כבר היה לנו את זה לפני כמה זמן, ממש מאוד מאוד דומה. ככה יש דברים ככה, מתחברים מכל מיני כיוונים. הוא מסתכל על יעקב, הוא רואה שהוא לא יכול לפגוע בו, הוא מסתכל לצד הזה, על הדרועין. הדרועין זה הזרועות. מסתכל על הזרועות, הוא מצד ימין, זרוע החסד, היא חזקה, אשת אברהם. עבר ראינו, פה הוא לא אומר אבות, אבל זה ברור. מסתכל על הסד, הוא חזק, מסתכל על זרוע השמות, זה הגבורה, זה חזק. הוא מסתכל על הגוף, הגוף עצמו, זה יעקב, הוא גם חזק, הוא היתקף ביניו, הוא חזק כתוצאה מזה שהוא בין שניהם, הוא מקבל משניהם את הכוח, התפארת, הוא לא יכול לפגוע. וחמאד, הוראה איתה, היתקף בכולה. עכשיו הוא רואה שהתורה היא חזקה, מכל הדברים האלה. כדיין וירקי, לא יכול לו, הוא רואה שהוא לא יכול, הוא יד והגע בחפר רחוב, די יתחכם לקבלי. אמר, כבן די איתם ברו סמכים, הוראה איתה, מיד הוראה איתה להיתקף, נפגע ברגליים, הכל יפול. כדיין יתקיים, מה די אמר אבוון: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו, והיה כאשר תריד ופרקת אולו מעל צווארך. זה מה שאמר יצחק ליעקב, ברגע שאתה תוריד, תוריד מהגז, ברגע שאתה תריד, אתה תרד, אז מיד הוא עולה. זה הולך בצורה ישירה, ולכן התחכום שלו זה להוריד את התורה דרך הפגיעה במחזיקי תורה. ובדא, יתחכם לקבלי די יעקב, דא, בגין, דעית בארחל הדור הייתה, אז היא היוויתה כפסה. ברגע שנכלש כוח של התורה, מיד מתחזק הכוח של עשו. וכעת חמה, דא לא יחיל ללאור הייתה, כדי חליש תוקפא דא אינון דה סמכין לה. בתורה עצמה הוא לא יכול לפגוע, לא יחיל לאור הייתה, אי אפשר לפגוע בתורה עצמה. תורה עצמה היא חזקה, יעקב, זרעמפים, תפארת, הכל חזק. אבל מה אפשר לפגוע? בסמכין. וכעת לא איש תקחמן דה סמיך לאור הייתה, וכעת הקדם לא יהיה, כל כל יעקב, סוף זה עומד על זה, ויהון ידיים מדי עשו. וכעת חמה יעקב אחי, כיעקב ראה את זה, כעת סליק צפרה, שאלה בוקר, התעכב ביי, והתגבר עליי, עד דהיו בריך לי, ועוד דה לי על אינון ברכאן, ואמר לי: לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל. לא יעקב בעקימו, אלא בגאוטה ותוקפה, דה לייט מן דה יחיל לך. זאת אומרת, עד לפני שתי שורות, זה היה נראה רע, זה היה נראה שעשו מצליח, הסמכמן מצליח, והוא פוגע בסמכין דאורייתא, וכל התורה נופלת, והל נופל. אבל פה מגיע כמובן המהפך, שברגע שמגיע הבוקר, נגמר הכוח של הסמכמן, יעקב מתגבר, מחזיק אותו, ולא משחרר אותו, עד שהוא למעשה מודה לו על הברכות. ובאיזשהו מקום, הוא לא מצליח במשימתו. נשאר מזה עוד איזה רשימו, כמו שראינו, שאם הוא לא היה פוגע לו בכלל, אם הוא לא היה צולע, אז בכלל באותו רגע, יעקב היה מתגבר, ובכלל כל התיקון היה קורה מיד. זה שזה לא קורה מיד, יש לו איזשהו תהליך, זה בגלל שהוא כן, בסופו של דבר, הצליח לפגוע בו, ויש לו איזו צליעה מסוימת, שהיא כל הזמן נשארת ברקע, ושצריך כל הזמן לתקן אותה, ולחזק אותה, אם זה הסמכין דאורייתא, ובכלל. אבל בסופו של דבר, הוא עושה פה את השינוי הגדול, כי אומר לו זה, הוא אומר עכשיו, אתה לא יעקב, שזה מלשון עקב, והכל כזה בסיבוכים, אלא אתה ישראל, ישר עם אל, שר של אל. זה סררה, זה כבר משהו שהוא הרבה יור גבוה וגדול, וזה אומר שבסופו של דבר, ישראל הם אלה ששולטים, ולא הישר. ותח אזי, מאי נחש, כמה חילין מפרשין, לכל סתיו, כן, תח אזי, מאי נחש, כמה חילין מפרשין, לכל סתיו, וישתכחו בעלמה, לגבי בני נשא, ובעינן, לקיימה, להוא גידן השה. דעף על גב, דקה רבבי, ההוא דרכיב על חוויה, קיים איהו, והתקיים, בגוון ולא התבר. וחילד יעקב, בעינן, להתקפה בעלמה, ולהחזה, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. כלומר, קודם כל יש פה דבר מעניין. ולא יודע אם מישהו פה יש לו איזה קרוב, סבא של אשתי, היה מנקר גידים. יש תפקיד כזה במשחטות, מישהו שמנקר את הגידים. אבל לא משנה, אני לא זכיתי להכיר אותו. אבל מה אומר פה הזוהר? זוהר אומר שיש עניין לקיים את גיד הנשה. פרשים פה מביאים שהיה מנהג לטלות את גיד הנשה, זאת אומרת להוציא אותו מהבהמה ולטלות אותו, לא יודע איפה, בקיר של המשחטה, לא יודע איפה היו עושים את זה. וזה כאילו, זה מה שנקרא היום בלשון העם, זה נקרא עץ בבין. זאת אומרת, כאילו אתה אומר לשרוש של עשו, אתה אומר לו, אתה רואה? אתה לא תצליח. אנחנו לא נוגעים בזה, אנחנו לא אוכלים בזה. אתמול ראינו שגם לא נהנים מזה, למרות שמבחינה הלכתית, בעצם מותר לתת את זה לבעלי חיים לאכול. אבל יש כנראה מנהג, כל פעם אני צריך לברר את המנהגים, אלה שעוסקים בתחום, זה מעניין. אבל זה נראה לפי הזוהר, לפי הפנימיות, לא ליהנות מזה גם בדרך, דרך בבעלי חיים וכדומה. ומצד שני, דווקא כאילו, היית אומר, טוב, אם לא נהנות מזה ולא לאכול את זה, אז בואו נזרוק את זה, נעיף את זה לכל הכיוונים. לא, היו משומר לקיימה, היו בעינן לקיימה להרוג את האנשי. צריך לקיים אותו, לקיים אותו, זה כאילו להגיד, הנה, אתה רואה? הוא פה, אבל אנחנו לא נהנים בזה, לא עושים את הכלום, ונצחים אותך, נצחים את הכוח שלך. זה הרעיון, זאת אומרת, למרות שהוא הצליח, במובן מסוים, כן, באותו רגע, כן, הרחב על חוויה, זה החיבור, בסמכמם ראינו שיש שם גם כן, זכר ונקבה, ויש ביניהם גם כן, הזיווג שלהם, הוא גם כן נותן להם כוח. אז הוא בעצם, היה בלילה הזה, איזה כוח חזק של הסמכמם, שהתחזק ופגע ביעקב. אבל, זה שאנחנו לא אוכלים, ולא נהנים, וכולי, זה מראה, כששריתה עם אלוהים ומנשים בטוחה, ובסופו של דבר, זה נגמר בליצחון של יעקב. וכעת חמי, דעה לא יתבר, ולא יתאכיל, ההוא עתר, ההוא עתר, הכוונה היא אותו גיד, לא אוכלים אותו, לא נהנים מנה לו כלום, כדי יתבר חילה ותוקפה. אז נשבר הכוח של הסמכמם, כתוצאה מזה, שהוא רואה שלא הצליח לו, הוא רצה להכשיל אותנו בזה, ואנחנו לא אוכלים את זה, ולא שום דבר, ובעצם מנצחים אותו. ולה יחיל אב עשה לבנו ידי עכו, ועל דה לה בענן למיה דוכתא, לבריאת דה אלמה למי חלל, ולה להתאכח להקלל. כלומר, כדי להראות חזק את הנקודה הזו, שאנחנו לא נהנים מזה משום אופן, לכן אנחנו לא נותנים את זה גם לכלבים, גם לבעלי חיים, כדי לגמרי לנתק שום מגע עם הגיד הזה. כמו שאמרתי, מעניין, מישהו מכיר איזה מישהו שעובד במשחטה או משהו כזה, אז מעניין לשאול מה עושים היום בפועל עם גיד הנשה. זורקים. מה? זורקים. כל כך זורקים, ולא נותנים, לא נהנים, לא נותנים לבעלי חיים, ולא שום דבר. עכשיו להגיד שיש מנהג כזה, זה כבר צריך, זה מעדרים, שתחיל עכשיו לתלות אותו על הקירות, כנראה לא, כנראה משהו שלא תפס. אבל מעניין, היום עם כל הג'יפי וכל האלה, בטח תוך שנייה, אתה יכול לשאול אותו, האם יש עוד מנהג כזה, ומישהו עושה את זה, זה מעניין. עם הדברים הפנימיים האלה, עם פעמים ככה הם נכנסים, ואז אתה רואה שהם תפסו, ואתה אומר, בכל מקרה זורקים, אז זה כבר חלק אחד, אנחנו רואים שעושים אותו. שם נשאר לנו רק לברר את, כן טוב נראה עוד פסקה אחת. רבי עיבה סבה דרש, כי נגע בכף ירך יעקב. כתיב האחה, כי נגע בכף, וכתיב אטם, כל הנוגע במת בנפש האדם. כן פרשת חוקת, כל הנוגע בנפש האדם, ישראל ימות, תומת מת. מה לאלן מסעבה, אוף החינמה, החינמה היא מסעבה, דסעיב אהו אתר. כלומר הוא תימא את אותו מקום. זאת אומרת שפה סוג של גזרה שווה, רואים בזוהר לא פעם, שהמידה הזאת של גזרה שווה, היא הייתה לא רק בלימודים, נקרא לזה הלכתיים, אלא גם לימודים רוחניים, משתמשים בזה. אז נגע נגע, כמו שבתומת מת זה תומה, אז גם פה, בגלל שהוא נגע בכף הירך, הוא תימא את אותו מקום. מאתר מסעבה, ליטלנד יטענה מיני כלל, כל הזמן מחזק את העניין הזה, דבר תמא, אנחנו לא נהנים ממנו בכלל. למרות ששוב הלכתית מותר, לא נהנים, כל שכן, באתר דקריב, ההוס, אתר מסעבה, כן שעשה מחמם נגע בו, והוראית לא כאמר, אלא כי נגע, הוא כתיב, ואיגע בכף ירחו, כמה דעת אמר, וכל אשר יגע בו התמא, יתמא. ובריך החמנה, דיעיב הוראית לישראל, למיז כאיבה בעל מדין, ובעל מדעתי, כמעט הכתיב, אורח ימים בימיה, בשמאלה אושר בכבוד. כן, אז מדי פעם, אז הוא ככה, יש לו איזה מין תלהבות כזאת, שהוא כזה, הוא שמח על הגודל של התורה, כמה היא, כמה היא. זה הנקודה, הנקודה של חוכמה בגויים תאמין, מה שנעשה לעשות המלאך הזה, לגוא בתורה, ובתורה אל תאמין להם, בשום דבר, אל תגדשו בגוגל, כן, לא שייכים, לא שייכים לחלוטין. כן, אז זה הנושא המפורמי, הוא ממש אורח ימין בשמאלה, כן, אורח ימין בימינה, ואין לו שום נגיעה שם, ולכן אנחנו לא נהנים מזה, לא אוכלים, לא נהנים, לא עושים דבר. כן, טוב, עד כאן ענייני גיד הנשה, משהו מיוחד, נכון.
