שין פייחס אמר לי, היא אחי, אמר לי. כן, זה רבי אלעזר ורבי יוסי, הם נמצאים בדרך ואלעזר אמר לרבי יוסי: "נליו הפוך". ואז הוא עונה לו: "היא אחי, אקטיב ולא יתקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם". עכשיו שמה ואברהם, ואברהם באמת אסור. הגמרא אומרת שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, אז אסור לקרוא לו אברם. ביעקב וישראל ראינו שקראו לו וממשיכים לקרוא לו, אז הוא אמר מה הבדל? אמר לי: "את אקטיב והיה ועל דא קיימה באושמה, אבל אחלה לא כתיב והיה אלא מה שכתוב זה כי אם ישראל יש שמך ולא כתיב והיה שמך ישראל". ואפילו בזמן אחד הסגלת, כלומר אפילו אם פעם אחת ההבדל הוא בין אם כתוב והיה או לא. כתוב והיה זה לרשום הוויה, זה כאילו אומר זהו, עכשיו אתה אברהם ואתה יותר לא בשם הקודם. פה לא כתוב והיה שמך ישראל וזהו, הוא אומר כי אם ישראל יש שמך. הוא אומר אפילו אם פעם אחת אתה תקרא לו ישראל זה כבר בסדר, הוא לא ביטל את השם הקודם אלא אומר אני מוסיף לך עוד שם נוסף. כל שכן זה לזים ננקח ולזים ננקח אז בטח שזה לא פעם אחת יקראו לו ישראל אלא לפעמים יקראו לו ישראל, לפעמים יקראו לו יעקב כמו שהיינו אתמול. זה תלוי במצב הרוחני, המצב מול אומות העולם שהוא מצב עליון הוא ישראל, והוא מצב יותר מורכב נקרא לזה הוא יעקב.
וכד התאטרו בנוי בחנאי ולביאי והסתלכו בדרגי לילאים כדי להתאטר בשמה דת אדיר כאשר עם ישראל להתאטר בכהנים ולביאים. מעניין זה ככה, זה כמו כנראה בנוי הזה ולשם ישראל יהיה השם הקבוע כשנתחיל להיות במצב מאוד עליון ויעלו בדרגות עליונות, אז השם ישראל יהיה השם הקבוע. אולי אנחנו מתחילים להיות בתקופה הזאת, לא קוראים לנו עם יעקב אלא עם ישראל, כמו שמכירים בכלל את השם יעקב. אז אולי זה סימן שאנחנו בדרך הנכונה, אולי אנחנו בדרך הנכונה כשהקהל עברה המצחק בנוכה, מנהיגת ישראל כן, כהנים ולביאים עד אבו עזלה.
המשיכו ללכת, אמר לרבי יוסי לרבי אלעזר: "האתמר דקד מיטת רחל נטל ביתה מן בהצטרך להתקנה ותריסן שבטין כדרכי יעוט המי מיטת רחל מיד?" אז הוא אומר לו ככה, הוא אומר לו תראה אני מבין וזה כבר ראינו בפסוקים קודמים לפני כמה שבועות שרחל הייתה צריכה למות כי רחל היא השכינה, היא מידת המלכות והיא השכינה כל עוד לא נולד בנימין, כל עוד לא נולדו 12 שבטים אז היא השכינה, כי אין פה שכינה אחרת. ברגע שבנימין נולד, אז יש פה את השכינה. ברגע שיש פה את השכינה, כי זה 12 שבטים, אז כבר לא צריך את רחל ויותר מזה בעצם יש לה כבר איזה תפקיד למעלה, יש לה כבר איזה תפקיד לעלות למידת המלכות או מבחינת השכינה שנמצאת יותר גבוה. אז הוא אומר אני מבין את ז�� אבל למה היא צריכה למות מיד? הוא אומר מה זה חייב להיות כאילו כזה דרסטי כאילו שברגע של הלידה, ברגע הזה היא תמות? אי אפשר קצת הרי בנימין כשהוא תינוק, מה הוא מבין? כאילו מה החיים, כאילו עוד לא קורה כלום אז בוא תן לה קצת לגדל אותו, קצת לבנות אותו ליהנות ממנו. אם תרצו גם קצת מהילד ואחר כך בסדר, הגיע הזמן שהיא כבר לא… הוא אומר אבל למה היא מתה מיד?
הוא אמר למווה שכינת מתעת רק את הקייעות ולמבי הם הבנים שמחה ובי שריה לנט לה ויתה ולהתקן. כלומר הוא אומר לו זה משהו שחייב להיות מיד, כלומר ברגע שיש פה את המלכות בארץ, 12 שבטים, באותו רגע השכינה נשלמה פה בארץ, באותו רגע היא הופכת להיות למעשה הם הבנים שמחה אבל לא במציאות הארצית פה אלא בעולם כבר עליון יותר, עולם של השכינה ומפה מתחיל כאילו איזה מהלך אחר וזה בעצם משהו שחייב להיות מידי, זה לא יכול ללכת ביחד. יש את המציאות של השבטים ועכשיו היא צריכה כבר לקנות מדרגה אחרת. ועל דע, ואם כבר אנחנו מסבירים את זה אז מסביר הזוהר עוד משהו: ועל דע בנימין הוא תדיר במערב ולא בסדרה אחרה, הוא לא בצד אחר, הוא תמיד במערב. ככה נסביר את זה, המערב זה המלכות ובין שריה פה מתחיל להתקנה בתרי שר שבטים. ברגע שבנימין נולד מתחיל התיקון של 12 שבטים. אבל מה זה הצדדים האלה? אז כל המפרשים פה מסבירים המערב זה המלכות אבל בין ימין זה היסוד. אנחנו ראינו מזמנו מה זה המלכות? המערב צד מערב זה המלכות. יש דוד צפון, דרום, חסד, גבורה, המערב זה המלכות, השכינה במערב. מה? שכינה במערב, שכינה זה המלכות. אז הצדדים זה התפרד דרום, צפון והאחור, זה האחרון זה המערב וזה המלכות. עכשיו בנימין הוא היסוד. זמנו ראינו, לא זוכר אם זה כבר שהייתם או לא, אבל זמנו ראינו שלאז זה הבינה ולכן יש לה שישה בנים ובת כי היא, מתחתיה זה זעיר אנפין, זה שישה בנים ודינה זה המלכות ורחל זה המלכות של המלכות. יש יסוד מלמעלה ויסוד מלמטה, היסוד מלמעלה זה יוסף. רחל הרי יש שני ילדים, יש יוסף ובנימין. יוסף הוא היסוד שבעצם מעליה כי היסוד הוא מעל המלכות ובנימין הוא היסוד שמתחתיה כי הרי המלכות של האצילות היא בעצם נמצאת בתווך שבין האצילות לבין הביע. אז יש יסוד שמעליה ויש יסוד שמתחתיה. אז בנימין הוא היסוד שמתחבר במלכות, זה בעצם המצב השלם. לכן ברגע שבנימין נולד זהו הכל נשלם, יש פה גם שני מסך שבטים שהם השכינה ויש פה יסוד שמתחבר במלכות ועכשיו רחל כבר אין לה יותר מה לעשות, היא למעלה.
אז גם עזה היה לנו בזמנו שם עזה הרסגיל איך היא קוראת לו ואיך הוא קורא לו, הוא מיד מתקן ואומר בנימין זה זה כי הוא מבין שזה בעצם כאילו משהו טוב כמובן כאילו כואב מאוד אבל מבחינה ברוחנית הוא מבין שבנימין זה לא מבחינה של צער אלא מבחינה של ימין הנה שלו זהו. גם הזוהר אומ�� אם הבנים שמחה פתאום על הצער איך זה עפור בניגלה בציון זה תכף מראה זה גם היסורים קשים כבר אומר שזה היסורים לעמוד בולדה שלא נדע רגע שהיא עולה למעלה זה גם אם הבנים שמחה רק שפה זה תכף מראה את זה היום או מחר. שרי המלכות הדרכיה להשתומדה בערה, בנימין המלכות של הדרכיה יורדת לארץ, זה ממש איזה רגע אפשר לקרוא איזה רגע היסטורי. צריך להבין את זה שנדע שבנימין זה רגע קריטי. מכירים יש מלכות הדרכיה כהן מלכות הדרכיה יש עולם שלם למעלה ולא יש למטה שבנימין נולד הדבר הזה נשלם ורז הדעה בכל שירות הדעתיה להשמודה בקשה יוקר כל התחלה שירות זה התחלה כל התחלה היא באה בקושי זה ממש מזכיר את דברי חז"ל זה לא איזה משפט עממי אלא רואים שזה גם חז"ל וגם מזוהר כל ההתחלות קשות אם מישהו יש לו איזה משהו כזה בחיים שהוא נמצא בחברה טובה ככה זוהר אומר כל ההתחלות קשות ועל דעת בה דין נדמותה יש פה הרי התחלה מדהימה יש פה 12 שבותים יש פה שכינה ששורה בארץ אבל זה מאוד כואב זה איסורים מאוד מאוד גדולים זה מה שהיא מרגישה וזה נכון וזה הסדר ומתאמן התיישבת משם זה כבר מתחיל לעלות אחר כדבעה להתקנה ולנטלה ואיתה עכשיו צריכים לבנות את הבית את בית ישראל התאביד דינה ברחל ובטר כן התקנת להתיישב ברחל יש איסורים ברחל יש דינים שזה כמובן גם דינים של יעקב זה אשתו וזה עיקר הבית שלו ויש פה איסורים אבל מיד אחרי זה הוא בטר כן התקנת להתיישב זה מתחיל לעלות ההתחלות הן קשות אבל אחר כך זה מתחיל להשתפר כי יש פה באמת 12 שבותים וזוהר אומר תראו זה דבר מדהים כדבעה להשתמות המלאכות הבערה שריה בדינה כשהמלאכות בארץ צריכה להתחיל היא מתחילה עם דין ולה התיישבת מלאכותה בדוחתה כדקי אהות המלאכות לא מתיישבת במקום שלה כמו שצריך עד דעית ערדינה ושאול לפון עובדוי ולבטר התיישבת מלאכותה והתקנת זה ממש דבר של התנ״ך אני לא יודע מי שצריך לכתוב כיוון של התנ״ך אם זה רקע קבלי לדברים הוא אומר למה שאול אגב שאול מבנימין שאול לא מתיישבת מלאכותו המלאכות מתיישבת בדוד כי הראשון הראשון זה קשה הראשון זה בדינים וזה מורכב וזה מסובך תראו שעזור את מוסיף פה את המילים לפון עובדוי זה גם כאילו זה גם בגלל מעשיו זאת אומרת זה לא תמיד יש התאמה בין המהלכים המוחנים האלוקיים לבין המציאות בסוף שאול הוא היה בעיות הוא ריחם על המלאק על הגעה הוא נלחם בדוד היה לו היה לו היה לו מורכבות היה לו סיבוך אבל זה משתלב עם זה זה חלק מזה שהראשון ההתחלה לא יכולה ישר להצליח צריך לעבור איזה איזה ייסורים צריך לעבור איזשהו תהליך דוד זה כבר דוד הוא לא נלחם נלחם באויבים אבל הוא לא נלחם בשאול, הוא נלחם בדוד דוד לא נלחם בשאול כל הספר רואים את זה דוד יכול להרוג את שאול יכול לפגוע בשאול, הוא בוחר שלא דוד הוא כבר הוא לא מתנהג בדינים אלא הוא מתנהג בחסד הוא מתנהג ברחמים שלום זה גם ככה הוא ברח מהשאלות דוד, ההנהגה שלו יש לו את הצד של הדמונים כנגד האויבים, להילחם, גוליאט וזה, אבל מבחינת עם ישראל בפנים, הוא מתנהג בחסד בשאול, יש לו קצת בחינה של דינים של כנעה מה שלא נסביר שם בחלק הנגלה אבל פה יש ככה א��זה הבנה עמוקה רוחנית בעצם, למה זה ככה למה בסופו של דבר, בשאול זאת ההנהגה ומעניין שזה בנימין גם בנימין נולד ביסורים וגם שאול, שהוא מבנימין הוא גם ביסורים גם מלאכותו לא עומדת תח הזה אנחנו צריכים לסיים עוד משפט אחד תח הזה כל שירות התקיף הוא לבטר ניחה כל התחלה היא קשה, היא תקיפה ואחר כך, בראש השנה יש פה עוד הסבר חגי תשרי בראש השנה שירות התקיף דה כל אלמה אית דן כל חד וחד לפום עובדוי הוא לבטר ניחה סליחה וחיפורן וגין דה שירותה היא משמאלה ההתחלה היא מצד שמאל ואל דה דינוי תקיפין ולכן הדינים הם קשים הוא לבטר איתר ימינה ואל דה ואני חי ראש השנה הוא חייב להתחיל עם דין מה היתרון בדין? היתרון בדין זה שכל אדם עומד לעצמו לא מרחמים עליו לא עושים לו דברים שהם כאילו לפנים מישורת הדין אלא יש פה את משהו אמיתי כאילו אדם באמת כאילו שמים אותו כמו שהוא וזה קשה זה גורם דין כי אם בדי��ק הכל נמדד כמו שצריך אז כמובן זה קשה מצד שני זה אמיתי זה אמיתי להתחיל ככה כי ככה אתה מתחיל באמת עם הצד האמיתי אחר כך מגיעים לכיפור ואז כבר אנחנו כלל יש כבר יום של סליחה כפרה אפשר כבר לבקש לבקש סליחה ולקבל אותה כי הקב' הוא אומר אני אסלח אני מוכר אני מבין שבסוף הבן אדם יש לו גם יש לו גם קשיים ולכן צריך למכול לו אבל צריך להתחיל קשה זאת אומרת זה לא סתם שההתחלות הן קשות כי כשמתחילים צריך לעמוד כמו שאנחנו בלי הנכון בלי ישר לקבל סיוע כי אז העולם לא באמת לא יהיה אמיתי זה כמו שכתוב ב��ריאת העולם חשב לברור במידת הדין שיתף עם עמידת הרחמים זה לא מיד שיתף אלא הוא באמת בורא בדין ואז הוא משתף את הרחמים אבל הוא לא מתחיל ישר לברור אותו ברחמים כי אז זה בסוף זה נגעת השם זה סוף הרצון האלוקי זה שאדם יעבוד ויקח אחריות על הדברים שלו ויהיה אמיתי וזה כמה שיותר למה שהוא צריך להגיע אחר כך מגיע השיתופים מה שכתוב שמאלות הרד וראשיים וימינות חבקני בהתחלה זה מתחיל עם שמאלות כולם מזכירים פה גם את סוכות סוכות לא מופיעה בפירוש כתוב יום כיפור ובכל הספרים כתוב שיום כיפור זה התחלת הרחמים ואחר כך בכלל יש סוכות זה ימינות חבקני זה הסוכה וכל הדברים האלה אבל זה המהלך של חגי תשרים אחר כך זה השיתוף של הרחמים זה משתלב עם כל הסדר בעולם ההתחלה הדין אחר כך הרחמים אז לכן רחל מתה מיד צריך להיות פה איסורים כשהשכינה מתחילה כש12 שבתים מתחילים צריך להיות קשה בהתחלה אפילו לא תן לה קצת לגדל אותו שחרר קצת תן קצת רחבים זה חייב להיות על המקום מצאתי מילה מרוכחת מקום דין להגיד מדויק אתה משנה משהו באנזין קטן הלך עליך כן כן מדויק הקבר הקבר הכל מדויק מדויק זה מבחינה של דין אני רוצה לעזור על הספר תודה תשה אנחנו רואים בספר שאנחנו מכירים של השתלשלות של הספירות שכן אומרים קודם חסד ואז גאורה אצלנו לפעמים כמו שנתפס קודם הימין ואז השמאל כן אתה אומר לכאורה שהשפיעה מהלך לזה חסד היא בנה טוב כל דבר נבנה בחסד הוא שואל טוב יש שאלה קצת לגבול מן בזה יש שיר מצד אחד שמאל שודד מנחה כאן שמענו שהדין המעבד הדין תמיד מתמלא אין חסד ללא גבורה ואין גבורה ללא חסד נכון אבל עדיין הוא שואל בסוף המידה הראשונה החסד קודם לא גבורה איך אנחנו מבינו שאתה פה ראשון נקוטע לחוש שאתה כל כך נראה לי קצת ימין ואתה חושב שצד צמור כי הגבורה זה הבסיס הדכאי שרוצים לתת לך חסד זה חשבתי שיכול להיות שהתכנה פה זה בין השפע האלוקי שזה הספירות לבין ההנהגה איתנו עם האדם השפע האלוקי הוא ודאי כולו רחמים כולו טוב אין שם רע כל הרע הוא כאילו מבחינתנו פה בעולמות בי זה מתחיל ולכן אולי כשנראו את הספירות זה שההנהגה היא אלוקית בין כלל לפרט בפרט ידיע וגם בין האלוכות לבין האדם מודיע לאדם כל זה צריך להתחיל מלמטה
