ט״ז בסיון ה׳תשפ״ו

מושגים בפנימיות התורה | המחלוקת בנושא הצמצום – שתי גישות בעבודת ה | הרב דוד גבריאלי

תקציר השיעור

התמלולים נעשים ע״י בינה מלכותית ויתכנו טעויות בטקסט.

מושגים בפנימיות התורה | המחלוקת בנושא הצמצום – שתי גישות בעבודת ה | הרב דוד גבריאלי
הרב קוק מציג את רעיון הצמצום בשתי דרכים: צמצום כפשוטו שבו הבריאה נפרדת מאלוקות, וצמצום כמשל שבו האלוקות נוכחת בכל מקום. הוא מדגיש את הצורך בשילוב בין תפיסות החסידות וההתנגדות כדי לאזן בין רוחניות ומצוות. הרב קוק ממליץ להתחיל מהיצמדות להלכה ולמוסר, ולאחר מכן להוסיף התלהבות וקרבה לאלוקות.

תמלול השיעור

צמצום לפי הרב קוק הרב קוק מסביר את נושא הצמצום בשני אופנים. האחד, הצמצום כפשוטו, שבו יש מקום שבו האור האלוקי אינו נוכח, והבריאה היא נפרדת מהאלוקות. השני, הצמצום כמשל, שבו האלוקות נמצאת בכל מקום, והצמצום הוא רק מצד ההשגה שלנו. ההבנה של שתי התפיסות הללו משפיעה על התפיסה המוסרית והרוחנית שלנו.

המשמעות של שתי התפיסות התפיסה הראשונה מדגישה את ההבדל בין הבורא לבריאה, ומובילה לחשבון נפש ולתיקון עצמי. התפיסה השנייה מדגישה את הנוכחות האלוקית בכל מקום, ומובילה לשירה ומסעות הנפש. כל אחת מהתפיסות יש לה יתרונות וחסרונות, והן משפיעות על ההתנהלות הרוחנית והמוסרית של האדם.

הקשר בין חסידות להתנגדות הרב קוק מסביר את הקשר בין החסיות להתנגדות. החסידות מדגישה את ההתלהבות והקרבה לאלוקות, בעוד ההתנגדות מדגישה את החשבון וההיצמדות להלכה. כל אחת מהתנועות יש לה יתרונות וחסרונות, והן משלימות זו את זו. החסידות חיזקה את הרגש וההתלהבות, בעוד ההתנגדות שמרה על ההיצמדות להלכה ולחשבון הנפש.

החיבור בין שתי התפיסות הרב קוק מדגיש את החשיבות של חיבור בין שתי התפיסות. יש להתחיל מהצד של החשבון וההיצמדות להלכה, ולאחר מכן להוסיף את ההתלהבות והקרבה לאלוקות. כך ניתן לשמור על הבסיס המוסרי וההלכתי, ובו בזמן להתלהב ולהתחבר לרוחניות בצורה עמוקה ומשמעותית.

החיים הרוחניים והחובות שוב ברמה של עם, אז זה כבר הרחיק כי כל כך הרבה שנים כבר אין לנו שום חוויה רוחנית. בסוף רק ארבע עמות של ההלכה, אלה שהיו בגלות. אתם בסוף כבר אם לא הם לא בפרנסות והיהודים שיכול לעשות את זה לא שם. החסידות אמרה שזה לא מספיק, בוא נעשה קצת חיים. יש בזה משהו ממסגר, יש בזה משהו חובה שאתה עושה ובאיזשהו מקום החיים שלנו הם כאלה, מלאים בחובות. אתה עובר כביש, אתה לא עובר ככה ימינה שמאלה, ואתה עובד תגיד רגע לא אני מהר אני רוצה ללכת. כאילו החיים הם תוך כללים. לכן אומר הרב, אם זה יהיה הפוך זה מסוכן. זה מסוכן כי אין למה לשאוף, אין למה לתקן, הכל טוב.

הבנת השקפת שפינוזה והנצרות אני תמיד רואה את הפסקה הזאת ואין לי ספק, וגם יש פסקאות נוספות פה באזור הזה בקבצים לפני ואחרי. הרב מסביר הרבה דברים על פי העיקרון הזה. דוגמה אחת נגיד שהוא מסביר את שפינוזה, שפינוזה כידוע היה פילוסוף יהודי שטען שהאלוקות היא בעצם פה, היא לא באמת משהו מבחוץ אלא היא חלק מהעולם. עכשיו הוא נחשב ככופר, אבל הרב כדרכו אומר לא, תביא מאיפה היסוד של שפינוזה. הוא בעצם אומר את הנקודה הזאת של אין לו אין בדואר שוא, לקח את זה כמובן עם הרבה קליפות ולכן זה בעייתי. הדבר השני זה כמובן הנצרות. לא עלינו ולאבדים אלף אלף עוד אחד הבדלות, אבל מה נצרות אמרה? נצרות אמרה אלוקות פה, היא הוקשמה פה, אתה אין לך למה לשאוף, אין לך איפה לעלות. כי ביטלו את המצוות, הם גם עשו צעד מעשי, ביטלו את כל המצוות מה שנקרא השמיעיות והשאירו את הדברים החברתיים. התוצאה של זה נורא ועיון, זה כפירה עצומה, אין שום קשר בין זה למגמה האלוקית בעולם שהיא ברה ברית עם ישראל כדי לעלות למעלה, כדי לעלות לאלוקות, לא להוריד את האלוקות למטה.

האיזון בין רוחניות ומצוות אנחנו יכולים להיות אנשי קודש ובסוף להתרומם מתוך החיים למדרגה אלוקית. זה החשבון וזה העבודה כל הזמן, וזה הלכה וזה המצוות. אם אתה נמצא בזה, אז גם הוא כבר יורד כל האנרגיה בשיתקן. הרב אומר שהסדר חייב להיות כזה, אתה מתחיל מזה ואז אתה מביא את ההתלהבות, את המעבר, את השמחה, את כל הדברים שאתה רוצה, אבל הם יושבים על הבסיס.

החסידות וההתנגדות החסידות באה לרקע הזה שכנראה צריך אותה. אז יצאה את ההתנגדות ואז בסוף נהיה איזון שהוא כבר היום חבורים את הדברים בצורה טבעית. לא כולם, אבל בטח מי שלא מחויב כאילו לאחת משתי הסקודות האלה לא יודע שהוא גדל שם. זה שאדם לפעמים בחיים יש לו איזה תקופה כזאת, זה מה שמחבר אותו. גם הוא יצטרך בסוף איך שהוא להכניס את הדברים לתוך כלים. אם לא הכניס אותו כלים, יישארו בסוף הוא אור הזה.

הסדר הנכון בעבודת השם אין תרופה אחרת כי אם לסדר את הרעיון באופן כזה שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השנייה ולא ייפרדו לעולם. כי הראשונה בתור לבוש לשנייה העליונה ממנה. זרען פין מלביש את אריך פין והוויה הוא האלוקים. זה דוגמה נפלאה איך הרב מסיים איזה ביטוי קבלי שמכנס בתוכו את כל הפסקה הזאת במשפט אחד. כלומר, הסדר הוא עוד פעם המחשבה הראשונה מלבישה את השנייה. תזכרו הראשונה זה צמצום כפשוטו, זה הפער. השנייה הפנימית יותר זה אין עוד מלבדו. איך הסדר הפנימית יותר זה באמת הנשמתית יותר זה אין עוד מלבדו, אבל מסביבה חייבת להיות כלפי חוץ כמו גוף ונשמה. המחשבה הראשונה שהיא הזאת של המוסר והחשבון וכל הדברים ככה זה חייב להיות. איך זה בפרצופים? אז זה רמפין מלביש את אריך חמפין. אריך חמפין זה הפרצוף הארוך הקטר, זה הפנימיות, זה הדבר הגדול, הוא העיקר, הוא כן ההתלהבות היא העיקר. אבל אם נתחיל מזה, אנחנו נהיה אור בלי כלים. לכן מתלבש על זה מה זה רמפין? זה ההנהגה של המציאות שבע ספירות תחתונות מנהגת המציאות. את זה פוגשים בהתחלה, אתה פוגש קודם כל את הגוף שלך לא את הנשמה. אתה בא לעולם, אתה פוגש את הגוף לא את הנשמה. תפגוש את הנשמה ישר אתה כבר לא תרצה, לא תוכל. אז אתה פוגש את הגוף, מתחיל עם הגוף, מתחיל עם הפרטים, מתחיל עם. פתאום אתה אומר לגב זה לא מספיק, אני מה אני רק רגוף, אני רק מעשים, אני רוצה תוכן, אני רוצה משמעות. אז אתה מתחיל לגדול יותר ואז אתה מבין שאחרי כל ההלכות האלה מאחורי כל הזה יש בעצם הוויה הוא אלוקים. הוויה בפנים, אלוקים מלביש מבחוץ. הוויה זה הפנימיות, אלוקים זה השם שקשור להדרכת המציאות, אלוקים זה מנהיג, אלוקים זה כוח, זה הצד החיצוני. זה תמיד עלי תמיד הסדר ואז הדברים הולכם מושלמים מורכבים בצורה נכונה. ובאמת תמיד החידוש של הרב קוק זה איך התפיסות האלה הם לא מקריאות אלא הם באמת. כנראה אחרי אחרי אחרי שיהיה באמת ת שני הדברים וכבר שם בצמצום יש את שתי הגישות שאחר כך הם יש להם הרבה משמעות בעבודת השם שלנו בחיים שלנו הפרטיים הכללים מאוד משמעותי.

שיעורים מאותו נושא

שלושים יום לפני פטירה, הנשמה מתחילה לראות את יעדה בעולם העליון והאדם מאבד שליטה על נשמתו. בתקופה זו, צלם האדם נחלש, מה שמעיד על התקרבות לסוף חייו. רבי יצחק ביקש מרבי יהודה למלא בקשות לאחר מותו, כולל לימוד תורה לבנו ותפילה על קברו.
יעקב חווה צער רב במות רחל ומכירת יוסף. 17 השנים האחרונות במצרים היו טובות, כשפגש שוב את יוסף. השכינה והשמחה שבו אליו, וחייו הפכו למלאים ושלמים יותר.
הקטע עוסק בפרשנות לפסוקים מהתורה, כולל המושג "נצר מתאי" והקשר בין צדיקים למלכות, תוך הדגשת חשיבות שמירת הברית. מוסבר עונג העולם הבא דרך ראשי תיבות של "עונג" (עדן, נהר, גן). נדונה ירידת יעקב ובניו למצרים והשפעתה על עם ישראל, כולל מחלוקות חכמים על תחילת השעבוד ומשמעות פרשת ויחי יעקב.
הקטע עוסק באחיזת עם ישראל בארץ גושן כירושה נצחית, ומקשר זאת לפרשנות שגושן ניתנה לשרה מפרעה. הוא דן בצדיקות עם ישראל והקשר לעולם הבא, עם דגש על שמירת הברית כגורם לזכייה בירושת הארץ העליונה. יש מחלוקת בין הפרשנים האם כל ישראל צדיקים או רק אלו השומרים על הברית.

נשמח לשמוע מכם על חוויית השימוש באתר החדש.

אם נתקלתם במשהו שלא עובד כמו שצריך, שגיאה, קישור שבור, בעיית תצוגה, או שיש לכם הצעה לשיפור – כתבו לנו כאן ונבדוק את זה בהקדם.

Facebook
WhatsApp
Telegram

טקסטים

לפרטים נוספים