ריתמה מארבע רוחות הזוהר מדבר על הרוח הכלולה מארבע רוחות, שהיא זו שעושה את תחיית המתים. מדובר על תחיית המתים שהייתה בזמן יחזקאל, והחזרה של המתים לחיים. הזוהר מסביר שתחיית המתים הייתה רק להראות את הכוח האלוקי לעשות את הדבר הזה, ולא הייתה כוונה שזה יהיה תמידי. זה היה כמו "הצגת תכלית" להראות את הכוח האלוקי.
תחיית המתים והכוח האלוקי הזוהר מדגיש שהכוח האלוקי יכול להחיות מתים בכל רגע נתון, וזה מה שמראה את הכוח האלוקי. הפסוק "יחיו מתיך נבלתי יקומון" מתייחס לאלה שניבלו את עצמם על התורה, שהם יקומו ראשונים בתחייה. רבי שמעון אומר שהתורה שהאדם לומד מעידה בעצמה לפני הקדוש ברוך הוא ומרימה את הכל, וזה מה שגורם לתחיית המים בראש ובראשונה אצל הצדיקים.
ראובן ובני אלי הסוגיה מתחילה עם ראובן והשכבת בלהה, ומסבירה שזה לא כפשוטו. גם במקרה של בני אלי, הזוהר מסביר שזה לא כפשוטו שהם שכבו עם הנשים באוהל מועד. הם עיכבו את הנשים מלהביא את קורבנן, וזה נחשב לחטא חמור. הזוהר מסביר שהמעשה נכתב בצורה חמורה כדי לבטא את חומרת העניין.
המשמעות של מעשה ראובן ראובן בלבל את מיטת אביו, וזה נחשב לחטא חמור כי הוא עיכב את הזיווג הנכון בין יעקב לבילה. הזוהר מסביר שהשכינה נמצאת במקום שבו יש את הזיווג הנכון, וראובן גרם לסילוק השכינה. למרות זאת, הוא לא יצא ממניין השבטים, כפי שמוזכר בפסוק "ויהיו בני יעקב שניים עשר".
