מתחיל, מה אתה? מזכיר שאנחנו עושים הפסקה קטנה להיזכר קצת בראשונות. בעזרת ה', אנחנו נחזור וננסה לקרב את הדברים בצורה שנוכל להבין. גם אם לא נבין הכל, זה בסדר. בואו נראה עוד קצת, נקבל חיזוק על עצם הלימוד ואולי אפילו נסיים את זה היום או בפעם הבאה.
סודות התורה והמשנה הגענו בעמוד הראשון למטה בכותרת "אש גופי תורה וחלום סודות התורה נשמה ופתרון החלום". אומר רבי חיים ויטל: "וזה יובן למשהו יותר למעלה שם ורבנן דה מתניטין ואמוריי כל תלמוד הדילאון על רזין דה אורייטה סידרו לי". נמצא כי המשנה והש"ס הם הנקראים גופי תורה והם דבריהם כחלון בלי פתרון. רזי התורה הפנימיים הנקראים נשמת התורה הם פתרון החלום הנפטר בהקיץ בסוד "אני ישנה וליבי ער". כמו שאמרו חכמים: "במחשכים הושיבני כמתי עולם" זה תלמוד בבלי, אשר איננ מאיר אלא על ידי ספר הזוהר, הם רזי תורה אשר עליהם נאמר "ותורה אור".
המשנה והקליפות כמו שהחיטה היא בגימטריה כ"ב אותיות התורה הגנוזה תוך כמה קליפין ולבושים שהם הסובין והמרוסן והתבן והעשב הנקרא חציר, כך המשנה אצל סודות התורה נקרא חציר. זה נרמז בספר הזוהר פרשת כי תצא: "אבל רבנן ואילי אינון דאחלין תבן דהורייטה ולא ידי בסיטר דהורייטה אלא קלין וחמורים דהורייטה". אם באתי להרחיב דרוש זה, לא יספיקו מאה קונטרסים בלי ספק. חכם עיניו בראשו כי דברי אמת אני אומר.
הקליפות והפנימיות ספר הזוהר קורא למשנה שבחה וקליפין. כעסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושים וקליפים חיצוניים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיותה. כל פשטיה הם בעולם הזה בדברים חומויים תחתונים. אמנם הם קליפים טובים למאכל כנעבוסם ולכן ביותר מבינים פשטיה משנה כהלכתה בלי טעות נקרא עץ הדעת טוב. אבל כאשר חס ושלום שונים בה ומתאמים את התור ומכשירים את הפסול, אז נהפכת לעץ הדעת רע ומר להם.
הזוהר והמשנה הזוהר קורא למשנה שבחה, כי תראה שיברתה. הגברת זה עולם הקבלה, עולם האצילות. כמו החיטה והקליפות, החיטה זה עולם הקבלה, זה הפנימיות. הקליפות הן טובים למאכל, אפשר לאכול את הקליפות והן טעימות. זה לגמרי טעים ולגמרי טוב בתנאי שלומדים את זה נכון לאמיתה של תורה. הרי ראינו שהמשנה זה שישה סדרים, זה כנגד שישה חלקים. יש את הצד של הטוב, עץ הדעת טוב שזה היתר, המותר, הטהור וכל הדברים האלה. ויש עץ הדעת רע שזה הפסול, האסור, הטמא וכל הדברים האלה. אם חלילה לומדים את התורה החיצונית לא לאמיתה של תורה, מגלים פנים בתורה שלא כראוי, זה נהיה עץ הדעת רע. אם לומדים נכון וטוב, אז זה עץ הדעת טוב, אבל עדיין זה הקליפה.
המשנה והגמרא בפנימיות כל דברי תנאים ואמוראים מסודות התורה סדרו, כך אומר הזוהר פרשת פנחס. זאת אומרת שכל משנה וכל גמרא שאתה רואה יש לה מובן בפנימיות שהוא בעצם הנשמה שלה. עכשיו זה התלבש בלבוש המאסי, הלבוש החיצוני, וגם הוא קליפה טובה. כלומר, אנחנו לומדים את הנגלה ותכף נראה שהוא יגיד שבלי הנגלה אי אפשר. אבל אם זה הנגלה בלי הנסתר, אז זה ממש כאילו התעסקנו רק עם הצד החיצוני.
המשנה והקבלה אין זוהר על המשנה בצורה מסודרת. יש הרבה עבודה לעשות כדי להבין את הקשר בין המשנה והגמרא לפנימיות. בשבוע האחרון נתקלתי בשתי דוגמאות על הדרך של לימוד האר"י. מקום אחד באר"י עצמו, באחד המפרשים, מסביר סוגיה מורכבת רוחנית בעולם. הוא אומר שזה פירוש המשנה בשבועות שתיים שהן ארבע. יש משנה בתחילת מסכת שבועות, גם יציאות השבת שתיים שהן ארבע. מסביר את כל המשנה הזאת על פי מה שהוא אומר שם בדרך הסוד.
הקבלה והנגלה אומנם, אל יאמר אדם "אלך לי ואעסוק בחוכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד". כבר אמרו חז"ל: "להיכנס לדם פרדס אליהם כי הם מילה קרסו בשר ויין". זה דומה לנשמה בלי גוף שאין לה שכר ומעשה בחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף. ביותו שלם מתוקם במצוות התורה בתרי"ג מצוות. וכן בהפך, ביותו עוסק בחוכמת המשנה ובתלמוד בבלי ולא ייתן חלק גם מסודות התורה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת הדם נרשם אמיר בתוכה.
סיכום והדרכה הסדר הנכון הוא כמובן להתחיל מהצד הנגלה כמו שאנחנו פוגשים בגוף שלנו. קודם כל פוגשים את הגוף, אחר כך את הנשמה. ילד לא נולד ישר פוגש את הנשמה שלו, פוגש את החיים. לאט לאט הוא מבין שיש לו נפש, יש לו רוח. אותו דבר בתורה, מתחילים קודם כל עם הנגלה, עם המקרא, עם המשנה, עם הגמרא. אבל צריך להיזהר מאלה שאומרים "רגע, לא מיליתי את דוד, לא גיימתי את סוי השעה, לא סיימתי כל השולחן ערוך". זה לא נגמר לעולם, ואז הוא אף פעם לא לומד קבלה כי הוא אומר "עוד לא מיליתי את כל קרסי". דיברנו על זה כל פעם הרי מה כותב הרמב"ם, כותבים אחרים, מילוי קרסו והדבר הבני שהוא שייך לעניין הזה. הוא נמצא בתוך עולם הלימוד, מחובר לגופי התורה, גם בעשייה בפועל של המצוות, גם בלימוד הלכה וגם בלימוד גמרא. אבל במקביל לומד את הפנימיות ולאט לאט דברים מתחברים. אם אתם זוכרים במאמרה הראשונה מהזוהר, הוא הביא את העניין הזה של עושים על מנת לקבל פרס ולא על מנת לקבל פרס. פה הוא מסביר את זה ואומר ככה: אני אומר במדרש הנד ובגין דה זה הזוהר הראשון שביא בהתחלה "השבעתי אתכם בנות ירושלים". פירוש הדברים כי הנה הייתה השבועה הגדולה לאלוהים שלא יערערו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצונתו, עד שתכפץ כבן העובדת אביו ואהי בכל פלאטר אינדידיי ובכל גני אינדידיי, ולא כאבד העובד במשנה ולוקח השבחה על מנת לקבל פרס.
הבנת פנימיות התורה פרס ולא פרס זה לא שכר ולא שכר. הכוונה היא במדגמה של הלימוד. כשאתה לומד רק את המשנה, באיזשהו מקום אתה לא מגיע למקור של הדברים, אתה לא מגיע לאמת הכי פנימית. וזה בבחינת על מנת לקבל פרס, זאת אומרת אתה עוצר באמצע הדרך. אתה עושה את הדברים כאילו לא לשם שמיים, שזה לא שולל למת תורה לשם שמיים, אבל התורה הזאת עצמה היא לא מספיק שם שמיים עליה. אין מספיק שם שמיים על התורה הזאת כי יש שם שמיים הוא נמצא בפנימיות. כמה שאדם אמר את התורה באהבה וברצון וכו', זה בסדר גמור, אבל עצם התורה הזאת היא תורה שהיא לא מגלה את השם שמיים ולכן זה בבחינת כאילו על מנת לקבל פרס. זאת אומרת זה לא מגיע לנקודה עד שתכפת אם תאירו ותוארו. זה מה שהוא אומר "השבעתי אתכם בנות ירושלים". מתי הגאולה תגיע? אם תאירו ותארו את האהבה עד שתכפת, כלומר עד שהאהבה לתורה תהיה כזאת שבאמת היא רוצה לגלות את שם השם שנמצא פה בתוך התורה.
הקשר בין חוכמת הקבלה לגאולה יש מדרש שאומר שלעתיד לבוא לבית דין שמעלר שואלים אותו אם הוא למד תורה. מתחילים מהמקרא, אומר כן, משנה אומר כן, גמרא כן, ככה עוברים וזה. ואז מגיעים לפנימיות, אומרים לו עסקת? ועד יש שם כל מיני שאלות: עסקת בחשמל שלי? ראית את האור יקרי? כאילו ואז מביא זה מדרש במשלי. רב חיים ויטל מביא את זה ואומר הכבוד השם היקר של השם הוא במקומות האלה. שם אתה רואה הכי עמוק באמת את העוצמה האלוקית בתוך זה. זה יורד ומתלבש גם בתוך כל שאר התורה, בתוך כל סיפורי התורה, ובתוך כל המשנהים ובתוך הגמרות, אבל השורש הוא נמצא שמה. לכן זה נקרא ללמוד לשם שמיים, זאת אומרת ללמוד באמת לשם ההשגה האלוקית. ופה אנחנו מגיעים לדור שלנו, לתקופה שלנו. מזה הוא התחיל: למה עם ישראל עדיין בגלות ולמה הגאולה לא מגיעה ולמה המשיח לא בא? אז הוא אומר הנה נתבאר כי אבון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חוכמת הקבלה. וזהו עצמו אבון הערב רב שאמרו למשה "דבר אתה עמנו בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות".
הסכנות והיתרונות של לימוד הקבלה בסטרי תורה כסברת התועים קצת בני האדם בזמננו זה מוציאים שם רע על חוכמת האמת ואומרים כל המתעסק בה ימות בקצרות שנים. איך הוא מסביר? אלה שאמרו לו שם "דבר אתה עמנו ונשמע ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות". קודם כל הוא אומר מי זה היה? זה היה ערב רב. אלה עשו הרבה בעיות. זוכרים שדיברנו על זה שמשה רבנו העלה אותם? זה שברכו אמר לו אל תעלה, משה רבנו אמר אותם גם אז הוא ניסה לקרב אותם אבל בסוף היה קשה כי הם גם בחטא העגל חטאו וגם פה הם אמרו לו לא לא לא, אנחנו לא רוצים אלוהים, לא רוצים יותר מדי, זה מסוכן. מכירים את אלה שאומרים זה מסוכן? יש להם גם ראיה, אומרים תראו האר"י ז"ל נפטר צעיר, רבי נחמן נפטר צעיר, אנחנו לא רוצים למות צעירים אז עזוב אותנו כאילו להסתכן, לא רוצים להסתכן. זה כמובן לא קשור בכלל, יש שם מתוצעירים, זה מהלך אלוקים מעניין לחשוב עליו למה זה, אבל זה לא קשור הפוך. כאילו מה גם שאומר מוציאים שם רע ולכן נשברו הלוחות הראשונות שהם היו מסיטרא דעץ החיים וניתנו להם מסיטרא דעץ הדעת משנה שבחה דה מטרוניטה וגרם איבודה דה חורבן בית ראשון ושני וגלות האחרון המר והארוך אשר ענו בו עד שיתובו בני ישראל בתעופתה וביקשו את השם אלוהים להכירו ולידועו ברזי תורה וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם.
הכוח של לימוד פנימיות התורה כדי לזכות לעסוק בחוכמת האמת כמו שכתוב "והיה אור הלבנה כאור החמה והמתקו על ידי המשיח", כאילו שהוא יודע להפוך מר למתוק. מה זה המשיח? מה עושים בכלל לא של משיח? הופכים מר למתוק. כלומר יש דברים שהם בחוץ נראים מרים, אתה לא מבין אותם, וכשאתה לומד את הפנימיות אז אתה מבין שבעצם זה מתוק. גם מה שנראה לך מר, אתה בעצם רואה שהוא מתוק. וזהו שכתוב בראשית נשור בזוהר ובגין לעתידים ישראל למיטא מילא נדחי ידי אי ואי ספר הזוהר אי פקון במין גלותה ברחמים. לא יודע מה הוריד פה את המילה ברחמים, אבל מה שכתוב שם בזוהר שהם ייצאו מהגלות ברחמים, כלומר בזכות לימוד ספר הזוהר, דינו באופן כללי בזכות לימוד פנימיות התורה, גם מהגלות תהיה יותר מהירה וגם בפחות איסורים. זה אומר שגם בנאדם יכנוס את הזוהר וגם כאילו זה עוזר של ה… כן ואילן עדתו ברד יהיו איסיר ויתר לא שליט על ישראל ואז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחוכמת התורה והצילות ולא בתורת מטטרון. דיברנו על המטטרון, כן על העבד שזה המשנה מלובשת במלבושים וסיפורים גשמיים. וד אמו בספר הזוהר תיקול שתיתה וכמה בנאנה שהתפרסו לטטא מאי חיבור עדילך. הזוהר אומר לרבי שמעון אתה יודע כמה אנשים התפרנסו בעולם הזה מהחיבור שלך מספר הזוהר בסוף יומי. ועל זה כתוב "וקראתם דרור בארץ". מתי יהיה דרור בארץ? מתי באמת יהיה חופש פנימי, חופש עליון? מתי באמת אנשים נכון הרי אנשים יש הרבה היום דיבור על החופש רק לוקחים אותו כיוון שלא באים מתוך תורה אז לוקחים אותו כל מיני מקומות הזויים שבשם החופש מלא דברים מותרים ושוויון זכויות ואז וכל מיני דברים עקומים. אבל עצם המושג חופש הוא דבר גדול, הוא באמת רוחב גדול של מחשבה של דעת שהוא נמצא עוד פעם אומר הזוהר הוא "וקראתם דרור בארץ" זה מספר הזוהר. זה פותח אותך למחשבות מאוד גבוהות, אתה לא נבעל מקושיות, אתה לא נבעל מסתירות כי הכל מיושב בפנימיות הכל מיושב. ועכשיו תראו ככה דברים נפלאים על הלימוד גמרא. מה זה עושה ללימוד הגמרא? זה אומר רבי חיים ויטל הוא בלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעיוורים בבושי התורה ואין להם עיניים רעות ברזי התורה כי לא על אנפי רצונם פסקו תאמת האור איסור ויתר וקשר וגסול עמתו פנימיות התורה כי אני יודע אני יודע אי כן כמו שביארנו לאל וכו'. ואז תראו גם כל הקושיות שבתלמוד הנאמר עליהם תניה ואחי כאמר חיסור עם אכסרה ואחי קטני ותיקו כל אלה נראים בעינינו מעקשים יחזרו למישור ויראה איך הוכח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמרוכש לסיבת רמזי התורה נסתרים ונרמזים בו כל אחד שעומד במראה והוא קצת ישר עם עצמו מגיע לדברים האלה ושואל את עצמו מה נסגר יש לכם איזה בעיה אז תגיד אחי קטני לא מסתדר אומרים טוב חיסור עם אכסרה מכניסים לי משפטים שלמים שלא כתובים העיקר שיסתדר בא מישהו רואה את זה אומר לחבר תגידו מה אתם עושים איתנו צחוק תייחסו לנו ברצינות אי אפשר כל איזה בעיה להגיד טוב נסדר ככה נסדר ככה מה זה זה באמת לפעמים אתה יכול להבין מישהו שרואה את זה ומר בוא נעשה מה אני מודגמר ככה אין לך להתקיים באיזה משהו אז אם היום היום דוגמה כסורית היה טוב אז אין דוגמה כי הנגלה הוא נגלה והוא יש לו קליפה הוא יש לו את העולם שלו מדי פעם יש לך איזה מין אתה יודע מין רמזים כאלה דברים כאלה שאתה אומר וואו פה יש איזה משהו לא יכול להיות דברים כאלה שאתה אומר חייב להיות פה איזה איזה משהו איזה משהו כזה שהוא עמוק יותר שהוא בעצם נמצא פה אבל הוא אומר לך כשאני עמד פנימיות התורה אז אתה תבין כל אחד מהדברים האלה חייב להכתב ככה לא איזה המצאה זה לא איזה ככה הכי נכון לזה היה להכתב מתוך שאתה מבין שהפנימיות היא מובילה את הנגלה והנגלה צריך להתלבש על הפנימיות וזה הדרך איך להביש את הנגלה על הנסתר זה היה בדרך הזאת אז דוגמאות שזה צריך ללמוד ולעיין וזה אני מסכים שזה כן תיקו תיקו יעמוד תשבי תרץ יבוא אליהו הנביא אז לא אז גם זה כל דבר כזה יש לו משמעות ו ועל יומר אדם אם כן מעטה אני ככה אסיים את זה כבר שפעם הבאה נוכל לחזור ללימוד שלנו ועל יומר אדם אם כן מעטה אני פטור ומותר מלהתעסק בחוכמה הזאת עד לעתיד לבוא כי בעולם הזה אין כוח להיות דם לכן אמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים מור חזל העשה העזבם לא כתיב שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו כמו שכתוב לרבי עקיבא שהיושבת דורש על כל קוץ וקוץ טילי טילים של הלכון זאת אומרת זה כבר היה? אל תגיד שזה משהו שעוד לא היה ולכן אין לי סיכוי להגיע זה אני אחכה למשיח יבוא התורה של המשיח לא עשיתי אותם זה גם כבר לרבי עקיבא וחבריו אם כן לא דבר ריקו ואם ריקו זה אושל מיימסך את פה על הפסוק לא דבר ריקו ואם ריקו מכם ואינכם חפיצים לדע אם שהוא בידכם או בבחירתכם והרי רבי עקיבא השיג בעולם הזה אל הסודות האלו וזהו הנכון מה שכתוב ישימת רבי עקיבא בטל כבוד התורה ופרשו המפרשים שהיה יודע להשיב ל כל קוץ וקוץ טילי טילים של הלכון וזהו כבוד התורה והדרה ויופיה וזה אצלי פירוש המשנה אמר ביושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מאחוריה מכרזת ואומרת אוי להם לבריאות מאלבונה של תורה כי בלי ספק ביותם עסוקים בפשטיה ובסיפורי הלב אדם היא לובשת בגדי הלמותה על מנותה וסאקו שם קסותה וכל ההורמות יאמרו לישראל מה דודך מדור מה תורתך מתורתנו אלא גם תורתנו יש סיפורים בעבלי העולם אין אלבום גדול מזה ולכן אוי להם לבריאות מאלבונה של תורה ואינם עוסקים בחוכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה וזאת אומרת מה זה המשנה הזאת כל יום ויום יוצאת בת קול ואומרת אוי להם לבריאות מאלבונה של תורה למה מאלבונה של תורה מה אנשים לא יודעים תורה למה התורה נעלבת מה בעיה כאילו יש מלא תורה גם עכשיו בנגעים אלה יש מאות אלפי תורה בעם ישראל בחורי ישיבות בעלי בתים, פסיונרים כל מיני אנשים מה מה הבעיה אומ לא שלה היא איזה תורה הבת קול יוצרת מאלבונה של תורה תורה אומרת מה זהו זה אני רק זה אין בי יותר ממה שיש בטח שיש ובואי בואי אז חס וחלילה שהתורה נעלבת זה דבר מאוד מאוד קשה מאוד מאוד חמור והמדרש שאמרתי קודם אז אולי ככה נקרא אותו בפנים ככה וכן אומר כמו שכתוב בתלמוד בכל אדם המעשים תראו קצת הלאה בשורה השלישית אמר רבי ישמעאל בואו רקע שם כמה קשה יום הדין היה רבי ישמעאל אומר הוא ילדה לאותה בושה הוא ילדה לאותה חלימה בא מי שיש בידו מקרא אני בידו משנה בא מי שיש בידו שני סדרים וכולי בא מי שיש בידו הלכות וכולי תורת כהנים וכולי בקיצור אגדה תלמוד והגדה של ברוך הוא אומר לו בני רואי וראי התעסקת בתלמוד צפית במרכבה שלי בגיעות שלי שאין לי ענעה בעולם אלא בשעה שאתם דרך חמים יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה כיסא כבודי אהח עומד חשמל אהח עומד ברק אהח ומד קרוב וכולי הוא גדולה מכולם מציפורני ועד קודקודי וכולי בכי לא זהו הדרי זהו גדולתי זהו הדר יופי שבניים מכירים את כבודי רי מבואר אף בתברי התנאים שהן האדם מצליח חברתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והגדה והתלמוד אלא מחויב לעסוק כפי יכולתו בסטרי תורה ומהסבר קבע כי אין הנהל הקב' במקומה שברא בעולם הוא הרביעותיו בניו למטה עוסקים בזרעי התורה להקיק גדולתו ויופיו כי בפשטיה תורה בסיפוריה ודוניה כי פשטם אין בהם שום מקר ואידיאל לדעת בורם עד רבה יש בהם מצוות וחוקים שנדעת צובלם וכל אומות העולם מונים את היסר ואומרים להם וכמעט תורה זו סיבה היא לא יוכלתכם דברים שנראים כחידות ומשלים לקח פקרן פרה ולתקוע בו ביום ראש השנה ואומרים שעל ידי כן הסתן הרוחני כרגע היא לא מתערבב וכיוצאים מדברים האלו כמעט רוב מצוות התורה ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם ואם כן איכנו הדר התורה ויופיה וגדולתו דברים חריפים מאוד כאילו רוב התורה שתסתכל עליה זה דברים כאילו לא כל כך אנחנו רגילים בזה לא יודע אתה שם תפילין אתה אומר גם מה זה תפילין מה זה דבר הזה כאילו האור הזה מה הוא עשוי כמה ימים היא הייתה פה רואה פה באגם פה הפרה הזו שחטנו אותה הרטנו אותה לקחנו את האור שלה וואו פתאום זה נהיה הוא אומר באים אומות העולם אומרים תגידו מה אתם עושים תוקים מה זה השופר זה אייל הזה היה לפני יום מים פה באח הוא אכל עשב פתאום אתם כולם מתרגשים אומרים שמרבבת הסתן איך זה מרבבת הסתן מי מרבבת הסתן מה מרבבת הסתן שבט פגני עם הלולבים שבט פגני לוקחים כל מיני עלים מנענים אותם דפקים אותם באדמה תגידו מה נסגר אז בסדר אנחנו יודעים מאמינים אנחנו מאמינים שהכל אמת וגם בלי ללמוד אנחנו לא מפסיקים לעשות את זה כי אנחנו יודעים שהכל עמוק והכל כמובן אבל בסדר אבל זה לא יכול להישאר רק בתיאוריה צריך גם להבין לנסות להבין מה זה איך זה מה זה הדבר הזה זה שם היופי הפנימי שלי נמצא שם משם הוא יורד זה מתגלה וזה מה שיפה הוא מתגלה בתוך המציאות וכן ואז הוא מתגלה בקרן של השופר ובלולה ובתפילין כן כל הדברים הגדולים האלה מתגלים בתוך המציאות שלנו וזה חייב להיות אין בלי המצוות המעשיות אין עולם העולם הזה הוא עולם גשמי הוא עולם גופני ולכן כל התיאוריות הרוחניות האלה צריכות להופיע בתוך המציאות זה מופיע בעולם הלימודי זה מופיע בתוך שורש נגח פרה וגם במצוות זה מופיע בדברים מעשיים ובלי ומצוות המעשיות דוחות את התורה לא אומר עכשיו יש לי לימוד תורה אני לא אבנה סוכה לא זה דוחה את התורה ואתה עכשיו בונה סוכה כי המצוות המעשיות זה החיים בעולם הזה לגמרי אבל מאיפה זה בא מה הרעיון של זה אז זהו בעזרת השם אז קיבלנו חיזוק להמשיך ללמוד בעזרת השם ובסדר אני אני אנסה לעשות קצת
