כ״ה בסיון ה׳תשפ״ו

זוהר יומי | שיעור 370 | הרב דוד גבריאלי

תקציר השיעור

התמלולים נעשים ע״י בינה מלכותית ויתכנו טעויות בטקסט.

זוהר יומי | שיעור 370 | הרב דוד גבריאלי
הקטע עוסק בשלוש דרגות רוחניות: נפש, רוח ונשמה, כאשר הנפש קשורה לחיים הטבעיים והגוף. הרוח היא הדרגה השנייה שמחיה ושולטת על הנפש, והנשמה היא הדרגה הגבוהה ביותר ששולטת על הכל. התפתחות רוחנית מתוארת כתהליך הדרגתי של מאמץ ורצון להתקדש ולהתעלות.

תמלול השיעור

כאן נגענו בזוהר, זה ראי שיה מוגבל ממש לקראת הזוהר בחוברת ובעמוד קופלמנט. תחזי, כאן דברי קודשא בריך הוא, לאי לאדם אך נשאפרי מארבע סתרים בעלמא ועבד גרמי באתר דמקדישא דלתתא. המשיך את הפרות שנוכל בחזל מארבע קצוות העולם ובית המקדש זה נמצא בלמטה, זה בית המקדש שלמטה ואמשיך עלי נשמטה וחיי מבי מגדשה לאלה. אז זה נמצא במקדש למטה וממשיך עליו את הרוח ואת המקדש שלמעלה ונשמטה אי היא כלילה בטלת דרגי. ועל דא טלת שמען אינון לנשמטה כגב נדרה זעילה נפש רוח נשמה. הוא בורא את האדם מבית המקדש שלמעלה ומכוון כנגד הלמטה ובונה אותו בשלוש דרגות. כשזה נכנס אל הפנים הדרגות העליונות האלה כשהן נכנסות אל הפנים הן יוצרות את שלושת התחינות האלה: זה נפש, רוח, נשמה.

שלוש דרגות באדם נפש הוקמוה דא אי היא תטאה מכולה. נדוע נפש היא במלכות, היא נמוכה מכולה. רוח היא תיומה לשלטה על נפש, הרוח היא שולטת על הנפש, היא בעצם מחיה את הנפש. הנפש נותנת לנפש את המשמעות, את הכוח, והיא דרגה עילה עלה בקיימה עלה בכול הקדחה. זה הרוח היא הדרגה העליונה שנמצאת מעל הנפש והיא בעצם נותנת לה קיום. הנפש אין לה קיום מעצמה, המלכות אין לה קיום מעצמה. מי שנותן לה את הקיום זה הרוח, זה הדפרת הזה רמפין הוא נותן לנפש את הקיום שלה. נשמה היא קיומה עילה על כולה ושלטה על כולה דרגה קדישה עילה על כולה. כמובן הדרגה השלישית זה נשמה, היא הכי גבוהה והיא שולטת על הכל, היא מכוונת את הכל ואלה שלושת ההבחינות. ואילן תלת דרגים כלילן והוא בבני נשא לעינון, לזכן, לפולחן הדמירון. שלושת הדרגות האלה נמצאות באדם שהוא זוכה לעבוד לבורו. והה לקדמיתה היא תבי נפש. בהתחה נכנס בו הנפש והיא הוא תיקון הקדישה להתקן הבא ברנש. התיקון הראשון של האדם זה הנפש. זה זוהר גם ידוע פרשת משפטים, זה גם זוהר בפרשת שור כי יבלד. שמה זוהר שהוא משווה את זה לבעלי חיים שהבהמה ביום שהיא נולדת כבר נקראת בהמה שור כי יבלד, איזה שור כי יבלד. אבל בהמה, בהמה כל הפוטנציאל שלה כבר נמצא והיא בעצם כבר מלאה, בעצם כבר שלמה. זה שיקח לה עניין של חודשים ספורים עד שהיא נהיית ממש גדולה לעומת אדם.

התפתחות האדם זוהר עכשיו משווה את זה לאדם שבאדם נולד תינוק, לא קורא לו אדם כי יבלד כי הוא תינוק. הוא לוקח הרבה זמן גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית. ושם גם הזוהר אומר את אותו יקרון שבלידה, בברית, אצל זכר נכנס בו הנפש זה הקיום הבסיסי. הנפש היא קשורה לגוף, היא קשורה לחיים הטבעיים, אדם הוא הנפש. אז בקדמית היית בנפש כיוון דעתי בנה שלהתדעקה בעי דרגה להתעקן, להתעטרה ברוח כן. אדם מגיע, רוצה להתאר בעי דרגה זאת אומרת בדרגת הרוח. במקומות אחרים כתוב בזוהר שזה בבר מצווה מגיע למצוות, מגיע למצוות, מקבל את הרוח וממש רואים את זה באמצעיות שהוא ילד, זהו נפש. כל מה שמעניין אותו זה דברים הפשוטים, הטבעיים של החיים. מגיע למצוות, מתחיל לגדול גם פיזית וגם רוחנית נכנס בו הרוח. דעתי בנה שלהתדעקה בעי דרגה כיוון דעתי בנה שהתעטרה ברוח כל מה שמדגיש, הוא שזוכה זה לא אוטומטית, לא אוטומטית יש לך את הדרגות האלה. הפוטנציאל קיים, אבל צריך לזכות בהם. לזכות בהם צריך לעשות משהו, צריך לרצות את זה, צריך באמת להיות טהור, להיות ראוי לזכות. כיוון זה הסתלג בו בנפש ורוח הסתלג פה זה מלשון עלייה שעלו בו הנפש והרוח ועל מיתה כן, בפולחן הדמרי כדי כיעוד נכנס בעבודת גבוהו כמו שצריך כדי שר יעלה נשמה דרגה אילאה קדישה ושלט על כולה. הוא בנה נכון את הבסיס יש לו נפש, יש לו רוח. על זה במקומת שם האחרים בזוהר כתוב שנשא אישה ועולית בנים אז נכנס בו הנשמה. הוא תולה את זה שם תולה את זה בדבר הזה אבל כמובן שזה פה לכאורה הוא לא תולה את זה אלא הוא תולה את זה ברצון שלו להתאר ולעלות ואז הוא מקבל גם נשמה.

אהבת קודשא בריך הוא בגין, להתאטרה בדרגה אילאה קדישה וכדי, אי הוא שלים את הכולה אז הוא שלם בכל הבחינות שלים בכל סטרינט למסקה ועל מדעתי שלם בכל הצדדים שלים את עצמו פה בעולם הזה ומילא תוצאה תהיה גם בעולם הבא. ואי הוא רכים את הדקות שבריחו הוא אהוב, אדם כזה אהוב וצעק קודשא בריך הוא כמדעת אמר להנחיל אוהבי יש מן עינון אוהבי אילאים עינון לנשמתה קדישה. ואו מי זה אוהבי? תמיד, קודשא בריך הוא אוהב את אלה שזכו בשלושת הבחינות הללו שאדם הראשון נוצר בהם. אמר רבי יהודה היא הכי אקטיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגומר במקשר, במבול כתוב שכל אשר נשמת רוח חיים באפיו, הכל, כולם מתו. חורע זה קשה כי גם מי שהיה נשמת רוח חיים באפיו, הכל כאילו נגמר אבל הם היו רשעים אז מה, היה בהם נשמה? נשמת רוח חיים באפיו אמר לה אחי הוא בדי דעה להשתער בו מכל אין הוא דעה בבו נשמת הקדישה כגון חנוך ירד וכולו צדיקיה בגין להגנה על ערה דלי יש תצא בגיניו הדאו דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו, כבר מתו והסתלכו מעל מה ולהשתער מנהון מן דייגן על עלמה באו זמנה הוא אומר לא, אתה צריך להבין את הפסוק הזה אחר איך זה נראה בפשט שהוא הגשם נראה כאילו בדור המבול עצמו במבול עצמו מתו כל אלה שנשמת רוח חיים באפיו רגע, אבל אם יש להם נשמת רוח שים לב שיש פה נשמה ורוח כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אז יש להם רוח, נשמה ונראה נפש ודאי יש להם אז למה הם מתים? אמרנו שאלה זוכים, זוכים לעולם הבא הוא אומר לא מה שהפסוק אומר שהם כבר מתו הם מתו לפני השם מתו עכשיו זו קריאה אחרת של הפסוק כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כל אשר בחרבה כבר מתו לפני המבול אני נותן דוגמאות, כמו חנוך ירד וקולו צדיקיה היו שם צדיקים לפני כל אשר הם יכולו להגן על כל הדור, זה לא היה מספיק כוח ולכן מה שהיה קודשא בריך הוא עשה הוא הימית אותם לפני המבול הם לא מתו ביחד עם כל הרשעים הם מתו כדרך כל הארץ בזמנם היה צריך שכשיגיע המבול כבר אין שם אנשים עם נשמה כל מי שמת במבול זה כבר כלה בלי ואין שם, אחרת זה סותר סותר את הכללים מי שיש לו נשמה ורוח הוא זכם, מה פתאום להרוג אותו. תחזי כולעינו דרגין איליין על איליין נפש, רוח, נשמה דרגה על דרגה נפש וקדמיתה והיא דרגת התאה כדי אמרה, דרגה ראשונה כמו שאמרנו ושמה דרגה נפש וקדמיתה ושמה שמה ושמה.

שיעורים מאותו נושא

שלושים יום לפני פטירה, הנשמה מתחילה לראות את יעדה בעולם העליון והאדם מאבד שליטה על נשמתו. בתקופה זו, צלם האדם נחלש, מה שמעיד על התקרבות לסוף חייו. רבי יצחק ביקש מרבי יהודה למלא בקשות לאחר מותו, כולל לימוד תורה לבנו ותפילה על קברו.
יעקב חווה צער רב במות רחל ומכירת יוסף. 17 השנים האחרונות במצרים היו טובות, כשפגש שוב את יוסף. השכינה והשמחה שבו אליו, וחייו הפכו למלאים ושלמים יותר.
הקטע עוסק בפרשנות לפסוקים מהתורה, כולל המושג "נצר מתאי" והקשר בין צדיקים למלכות, תוך הדגשת חשיבות שמירת הברית. מוסבר עונג העולם הבא דרך ראשי תיבות של "עונג" (עדן, נהר, גן). נדונה ירידת יעקב ובניו למצרים והשפעתה על עם ישראל, כולל מחלוקות חכמים על תחילת השעבוד ומשמעות פרשת ויחי יעקב.
הקטע עוסק באחיזת עם ישראל בארץ גושן כירושה נצחית, ומקשר זאת לפרשנות שגושן ניתנה לשרה מפרעה. הוא דן בצדיקות עם ישראל והקשר לעולם הבא, עם דגש על שמירת הברית כגורם לזכייה בירושת הארץ העליונה. יש מחלוקת בין הפרשנים האם כל ישראל צדיקים או רק אלו השומרים על הברית.

נשמח לשמוע מכם על חוויית השימוש באתר החדש.

אם נתקלתם במשהו שלא עובד כמו שצריך, שגיאה, קישור שבור, בעיית תצוגה, או שיש לכם הצעה לשיפור – כתבו לנו כאן ונבדוק את זה בהקדם.

Facebook
WhatsApp
Telegram

טקסטים

לפרטים נוספים