כדבר הזוהר בעצם בהתחלה של הדרשה הזאת, כמה הזכאות, רבי יהודה פתח ואמר כי הנה המלאכים לא עדו. אז בעצם הזוהר עוסק בדרשת הפסוקים הללו ובתוך הפסוקים הללו, ה' ואו כן תמרו סל כדעתך דעינון מלאכים. אז מי המלאכים? המלאכים, הרבה פעמים, גם אולי שסדופן, המלאכים דוחה מנוגבה זה רנפין, זה רנפין ברצוף המלכות, בצ'אב, בריחור, שחינתא, אלה המלאכים מלאכי העולם, הקב"ה מלך העולם, זה שא' את מידת מלכותו זה מבחינת הנוגבה, ובבחינת הזכר זה רנפין אז הם הראו, כן תמרו, אז מי התמרו, ניבלו, נכפזו מי הם? כן סל כדעתך דעינון מלאכים כלומר, יכול להיות שהמלאכים הם הנכפזים, ניבלו ונכפזו אלה אילן מראהון דדינים.
תפקיד המלאכים והדינים כן אז ברקע תמיד, מה לעשות? תמיד ברקע המציאות יש את זה לעומת זה עשה אלוקים את הדינים, את הקליפות, את הזה, לא נתחמתנו, לא בטוחנו לא ברמה הלאומית ולא ברמה העולמית, כך העולם בנוי אז הם תמיד ברקע, אלה אילן מראהון דדינים דחדו דילהון למעבד אהודינה להתפקדו עליה. עכשיו יותר מזה, אז זו מצד אחד, איך לומר, מעצים אותם זאת אומרת, הם לא סתם ניבלו, להם תפקיד לצד הרע יש תפקיד, לרע יש תפקיד, לאיסורים יש תפקיד יש תפקיד, וכשהם עושים את תפקידם לימנה הם שמחים לזה דחדו דילהון למעבד אהודינה להתפקדו עליה. צד שני, יש גבול, נכון שזה לא מזה עשה אלוקים אבל הקודש ברור שהוא יותר מהחול וכשברוך השמש יש מציאות טובה ואידיאלית אז באמת הצד השני הוא נסור, נקבע, כל מיני וכדאי הם קד מלאכים מזדמנות רוויה ובריאותה חדה כאשר המלאכים שהם זוכרו מנקבה, הם המלאכים הנוטיים הם נמצאים בייחוד, הם נמצאים בקומה שלמה ובריאותה חדה כדאי ם הראו הראו ראותה ביטרן על מין כאשר אז הם, כלומר בעלי דינים, רואים שזה זמן הרצון ראותה רצון ביטרן על מין, תמרו, נבהלו, נחפזו וגן דחו לו מרד דינה התקפיין ומתעברן מעלמה ולא יחלי לשלטה.
שעת רצון והשפעתה אז כל בעלי הדין ברגע שבאמת יש שעת רצון אז כשיש שעת רצון זה זה לעומת זה ביחסיות אחרת זאת אומרת זה לעומת זה עשה אלוקים אז הרבה פעמים אנחנו אומרים זה לעומת זה ששני הצדדים או הצד הזה מתגושש, אבל יש יחסיות בזה לעומת זה זה היחסיות האידיאלית, שכאשר באמת משרד הקדושה יש מציאות אידיאלית טובה שעת רצון הזאת של ייחוד, אז באמת מראה הדין התקפיין ומתעברן וחוזה הם מתעברים קיומיהון ומעברים שלטנהון ואז הם מבטחים את קיומם, זה נכון בעיתות רצון וזה נכון לעתיד לבוא העלילים קוראו את קווי טונט ואומרים להם מלאכות שדהי זאת אומרת זה נכון בעזרת השם, לעתיד לבוא עכשיו, כן שהטוב ייתך לרקטין את הרע, רע נקטן זה תהליך, אני מדבר על הטוב, על הסוף. אז זה מה שאנחנו מתפללים גם בעלילים שווח, גם בתחילות ראש השנה ששם באמת, זה שיא התחילות שאתה מתפלל על המציאות האידיאלית השלמה ואז באמת זה, אבל, זה לא רק אז זה גם, איך לומר, אפילו בכל יום זאת אומרת, יש כמו שיש, אם אתה מגיע לפרשת בלעם כמו שיש את הזמן של חרון אף אז יש זמנים שהם עת רצון, למשל שבת עת רצון, איך אנחנו אומרים במקפיאות, סגור יש את זה? נאחל לה? יש את זה בספרדים? נאחל לה בפסיכים? יש, הם בסדה שלישית, כמו להיות תלוי לפי, במשחה… ושם זה בא לזה, זה מאוד מוכרח לא, אין סגור, שכנעזי יש גם מלא מלמנה, שכנעזי למעלה, למעלה מימין חדו אשתר ואי שעתר תסמכו עכשיו בשעה הזאת דווה רעבה, עת רצון ולית זעפים, אין עכשיו זה קריבו לי, חזו חילי, דווית דינין דיתקיפין אין דינין, אין, למה? בעת רצון כזאת, וזה בוודאי רעבה ורעבין זה בדיוק כתוב של הזוהר כשיש עת רצון כזאת, כוחות הדין הם ממש נסוגים לבר נתין ולא עלין עני כלבין לחציפין ואין עוד ביטוי באותם כוחות הם לא נתלין, לא עלין ראו דילי דגלילי לבטלה בכל כליפין כל הקליפות הן מתבטלות שווה לא מן הוקבון ומתעמון בגוח העיפין הרי אשתה במינחתה וחדוותה זרירה ומקצוע כל הפיוט הזה זה בעצם השורות האלה כל הפיוט הזה, השורות האל הם הראו, כן תמרו שיש עת רצון בעולם ופה זה מובנה, עת רצון בשבת בכלל וברעבין וברחבין בפרט.
ייחוד יהודה ויוסף אז באמת לידי דינין דיתקיפין בכל החגים בכל החגים צריך, לא, לא, לא בוא נראה מה כתוב כמה חגים, אין זמן בשנה חוץ משבועות כמו רב עד רבין של שבת אפילו לא הפסח שיש בו את המעלה המיוחדת שלו כי זה הכתר זה הרצון, זה הכתר אז לכן, חגים יש את המעלה שלהם ואת הכל לומר שממש בזה זה לא בכיפור, בכיפור נוסע לכייצר הרע כן, בכיפור יכול להיות יש כנסת תפילת טוב דרך אגב, זה גם, זה עתה לי הרבה מדבר זה גם בשעת תפילה למחאת האדם כולם שנכח הנכסת תפילה, זה עת רצון כן, אז נכון, שנייה אחרי התפילה בתוך התפילה, פחות מצוי כן, יבוא איזה רור כן, אבל כשבאמת נכסים לתפילה אז באמת, בשעה הזאת בתוכחה, יש את הרצון הזאת כן רבי אלעזר אמר והגש אליו יהודה מהי טעמה יהודה? למה דווקא יהודה ולא שאר חים? בגין דה אחי, יצטריך דה איואראף אז קודם כל, הוא ערב את הנער זה עכשיו ברור שהוא נכנס לאוב יעקורה כן, אנוכי ערבינו, מיידית הבקשנו ומה דה את אמר? כי אבדך ערה את הנער אבל רז את המילה, מהו סוד הדבר? יהודה ויוסף אחי יצטריכו להתקרבה כחדר כן, יהודה ויוסף הם אלה שצריכים להתקרב ולכן זה דווקא יהודה בסדר, ברור, הוא פה האיש, הוא הדמות אבל למה דווקא יהודה? דווקא יהודה, בגין ויוסף אי הוא צדיק נכון, יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם יוסף הוא הצדיק יהודה אי הוא מלך יהודה המלכות, נכון, קיבלת המלכות אבל כאן צריך לשים לב לא, שנייה, עוד כמה שורות ואז ועל דה, היגש על אהב יהודה לכן דה אף אחד יהודה ניגש, כדי מה? זה קשור גם לזה הקודם כדי ששני המלאכים, כן, שני המלאכים יוסף בבחינת מלך ועוד מעט נדבר את זה ויהודה, הם התקרבו כן, בגין דה קורבדי להונדי התקרבו כחדר כדי שהם התקרבו כאחד קורבדי להונדי התקרבו כחדר גרם כמה תבין לאן מה יש פ כמה טובות לעולם גרם שלמה לחול ושבטים.
ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא עכשיו, פה בתוך הזה שנייה נדבר איך זה בגין דה קורבדי להונדי התקרבו כחדר מה זה? זה מחזיר אותנו לאותם שורות של מלאכים הזדמנות רבה כלומר זה קודשא בריך הוא ושכינתא לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא ייחוד זה ערן פין שהוא חינת הזכר ושכינתא ושכינתא היא מבחינת המלאכות הייחוד הזה הוא הייחוד שהוא השלמות שמביאה ברכה לעולם שמביאה שפע לעולם שמביאה שלם לעולם זה תמיד המרכז אז כשזה קורה גרם כמה תבין לאן מה גרם שלמה לכל ושבטים אז יש פה גם כמובן תפשט אבל ברגע שזה קורה ופתאום העסק מתחיל ככה להתיישב טוב אז בוודאי שכל השבטים פה עכשיו שמחים זה עם כל העולם בסדר יש לנו את הפחד מייסף אבל בסדר מכל המתח וכל הסיפור המורכב שהיה קודם אז העסק קצת יותר אבל לפי הזה למה גרם שלמה וזה פה נקודה מאוד מאוד חשוב למה גרם שלמה לכל ושבטים לפי הסוף כי כל השבטים איפה מקומם בשורש איפה מקומם בשורש בחודשי הבריחור או בשכינתם שכינתם שכינתם, נכון? כלומר הם התפרטות הם חלקים של השכינה של המלכות יוסף הוא יסוד איפה הוא ממוקם? תחתית השכינתם זה לא נכון אפשר להתבלבל בזה וזה המיוחדות של יוסף זה מאיר את כל פרשיית יוסף ולמה יעקב ויוסף יעקב אז באופן טבעי מה שאתה אומר זה נכון הייתי אומר טוב יוסף הוא יסוד אז אם כל השבטים במלכות אז יש יסוד ומלכות מה שנקרא במלכות עצמה היא קומה שלמה יש בה את כל הזכות יש יסוד ומלכות אבל באמת לא יוסף הוא יסוד של הזכר הוא יסוד של הזכר ולכן הוא מובדל מכל האחים זה מה ש… ולכן יעקב שהוא ודאי מבחינת הזכר רחל יעקב ורחל, רחל בקרת הבית השכינה ויעקב הוא הזכר יוסף הוא בכוח יעקב הוא היסוד לא סתם כל הסיפור עם יעקב ויוסף והוא בכתובים תפסים וכל הזה כי באמת יש תפקיד מאוד מאוד מיוחד ואחר ואחר ליוסף מאשר האחים כי הוא באמת מבחינת מלמעלה במובן הזה הוא היסוד הוא מציע בין האבות השבטים גם אבא ועצמו גם הוא סיימת וזה מאוד יסביר שאחרי זה הוא הופך להיות בעצם שני שבטים כרגע אני לא מונח לי מיקומם של אפרעי ומשז אני לא רוצה סתם להגיד בסדר? לא רוצה סתם להגיד אז עזבו את שני השבטים בסדר? אז הוא לגבי ממצאה אני מדבר, יש את היסוד המיצוע אז פה לא הייתי משתמש בהקשר הזה ספציפית כי יסוד זה יסוד זאת אומרת אם יסוד ממצאה לא יודע בוא נבדוק בסדר? פה, לימיננו, הוא היסוד והוא הוא בעצם כן, למשל, אות וו היא אות הזכר נכון? יותר וו, כן היסוד הוא תחתית וו היסוד הוא תחתית וו כן? לכן, גרם שלמה לכל השבטים כי ברגע שיש ייחוד של יסוד שמשפיע על המלכות אז כל השבטים שהם במלכות מקבלים את כל השפע אז יש, כן? זה שפע היסוד מספשף, גרם שלמה ביניו כן? יש שלום ביניהם פה הוא מפרש בין יהודה ויוסף עצמם זו כאילו פשיטה ופה הוא מוסיף וגם גרם בן השבטים כאילו ביניו, זה ניתן לפרשנות יש פה כמה דמויות, יש פה את יוסף ויהודה ויש פה את השבטים אז הוא מפרש על שנייה וגרם שלמה ביניו א' בין יהודה ליוסף וב' בין השבטים עצמם ופה הוא יותר מחדד על זה שיש מהם בחינה דין כן? אז מן הסתם יש בחינה דין יש בחינת החרחמים, על ידי הייחוד הכל נכלל גרם ליעקב דהיתקיים רוח הדילה כן? והרוח של יעקב זה תחי רוח יעקב אביהם כמעט לא אמר ותחי רוח יעקב אביהם ועל דה כריבו דה אם דה יצטריך מחול או סטרין לאילא ותעתה, לכן שאלנו למה דווקא יהודה כי זה חייב להיות ככה כי יהודה הוא המלכות וביניהם ההתקרבות וביניהם הייחוד ועם אלה זה עושה את השלמות בכל ההקשרים נוסיף עוד דבר אחד בהקשר של ארץ ישראל ארץ ישראל היא השכינה במקום בבחינת המקום.
