זיווגים ומלכות כגב נדע, זיווגין דה אלמה קשין קמי, וכולה בגין דה רכיעה וילון לא משמש כלום. וכל שכן אילן מילין דה קיימין לאילה באתר אחרא, ועל דא איתטריך לברכה. אז יש מושג של רכיעה וילון, שהוא הרקיע התחתון מבחינת המלכות, שאין לה מעצמה שום דבר, והיא תלויה בזיווג עם היסוד. כלומר, צריך שיהיה פה איזו התעוררות של השפעה, ואז כל המערכת תוכל לעבוד כמו שצריך. כל הדברים שעומדים למעלה, במקום עליון, כל מיני שפע שצריך להוריד אותו. הדברים האלה, הבנים, המזונות, החיים, הם נמצאים בקטר, במקום גבוה, ולא פשוט להוריד אותם. כדי להוריד אותם צריך מאמץ. ואז הוא מכניס גם את העניין של הזיווג, סוג של שפע, סוג של חיים. הדרך שבה אדם ממשיך את דרכו הלאה זה שפע שריך להוריד אותו ממקום גבוה, והמלכות לבד, כשהיא צריכה לקבל את השפע, לא יכולה לעשות את זה לבד. תח הזה, כל זיווגים דאלמה קשים כמי אי דרגה. אי דרגה זה המלכות, המציאות היותר נמוכה, שרוצה להתברך, אבל זה לא בידיים שלה. הזיווגי זה אחד הדוגמאות האלה. המלכות היתה רוצה, כמו שאנחנו במציאות רוצים שיהיה זיווג ויהיה זיווג טוב, אבל אנחנו גם מרגישים לפעמים כאילו, מה עושים? איך מושכים את השפע הזה?
נשמות וזיווגים בגין, דקד זיווגה קדישה, איש תקח, כל נשמתין נפקין מגו היי מזלה לאילה, דאיהו, אהו נהר דנגיד ונפיק. כל הנשמות יוצאות מאותו מזל שבקטר, ומשם זה נמשך. זה תמיד בזוהר שתי אפשרויות, זה או הבינה או היסוד. כדי להוריד את השפע הזה למטה, צריך שיהיה פה איזו הברכה, כלומר, צריך שיהיה פה איזו משיכה של השפע. וכד תאובת איש תקח מלרה לאלה, מלמטה למעלה, כאשר יש רצון, יש תאובת, יש צון מלמטה למעלה, כדי פרחים נשמתים והתיאהבו כולו כלילן דחר ונוקבה כחדה בעי דרגה. ולבטר יהיו פרישלון כל חד וחד לעטרי כדקחזילי. ולבטר קשין כמי אי דרגה לחברלון כקדמית, בגין דלמית חברן בא כעינון אורחי דברנש וכולה לאלה תליה. התהליך הוא כזה: יש התעוררות כללית שיהיה זיווג בעולם. התוצאה מההתעוררות הזאת, מהרצון הזה שיהיה זיווג בעולם, אז באמת פורחות נשמות. זה מזכיר את מה שכתוב ש-40 יום קודם יצירת אבלד מכריזים בת פלוני לפלוני. מאיפה הכרזה הזאת מגיעה? היא מגיעה מזה שבאופן כללי בעולם יש רצון שיהיה המשכיות, שיהיה זיווג, ולכן יש סדר לעולם של נשמות שהן יורדות ביחד והן אמורות אחר כך להיפגש.
זיווגים וקריאת ים סוף ולוותר יהיו פרישלון כל אחד ואחד לעטרי כדי חזירה. כלומר, אותן שתי נשמות שבהתחלה היו ביחד, הן אחר כך מובדלות אחת מהשנייה, זה מזכיר גם את הנסירה של אדם וחווה. כדי שעכשיו הם התחברו מתוך רצון, הם התחברו מתוך… אבל כשזה קורה בשמות, אז פה הריזה, נגיד, לדוגמה אומר שלפעמים יכול להיות שאי אפשר בכלל יהיה לחבר את הנשמות האלה כי יכול להיות שהן בכלל עכשיו בדור אחר. ואחרי זה קשים קמי אי דרגה לחברה לא מכתבות מיטה. עכשיו במלכות היא רוצה לחבר את הנשמות האלה מחדש, כמו שהם היו מלחתחילה, אבל זה קשה. למה זה קשה? בגין, דלמד חברן, ברקין און אור חדה ברנה, זה בדיוק מזכיר את הגמרה שאומרת, אין מזווגים לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו. ועל דע, קשימך כמה כקריאת ים סוף, והקריאת ימה מתפתחה בין שבילין לאילה איהו, וכמה במתפתחין שבילין ואורחין ביי, אך היא התבקעה והתפתח. ובגין כך, כולה תליה לאילה. הכול תלוי למעלה. ובעינן לברחלי ולמעבלי תוקפא מטטא. צריך להתחזק מלמטה, בגין את ברחמי לאלה, והתעכב כדחה, זה כדי שיהיה ברכה למעלה, ויהיה את הכוח למשוך את זה למטה, את השפע הזה.
