פתח ואמר: "כמגדל דוד צווארך". סליחה, פסוק אחד קודם: "ויפול על צברי בנימין אחיו ויבך, ובנימין בכה על צבריו". חברות זה באמצע מומה, באמצע פסקה ברות שזה התחלה של דבר חדש. הבית חק אמר: אהו, כמוה דבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני. זה כבר ראינו שצבריו שם רבים, זה שני צברים, שזה שני המקדשים שיוסף עכשיו כבר רואה את העתיד דרך בנימין. פתח ואמר, נמשיך עכשיו: רבי יצחק שעמיד את זה על בית מקדש: "כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגיבורים". זה פסוק בשיר השירים: "כמגדל דוד" מן מגדל דוד, דה מגדל דוד ודאי, דה בנה לי דוד בסליק לי גו ירושלים. למה אני קורא את זה בתמיה? בגלל שההמשך הוא "אלה". אז כשיש "אלה" זאת אומרת שיש תשובה למשהו. אין "אלה" לכאורה בלי אז מה הייתה השאלה בהתחלה? קראתי את זה "כמגדל דוד", זה מגדל דוד שבנה דוד בירושלים, אבל זה מתבקש לגמרי. המפרשים אומרים כאילו מה בא להגיד שדוד בנה מגדל? לא יודע, עשה לעצמו איזה מצודה בירושלים. אז זה מה שהוא בא להגיד? מה שלמה המלך צריך בשיר השירים מרוח הקודש להגיד שמה דוד בנה מגדל בירושלים? אז אכן זה בלשון תמיה. מה זה בא להגיד שבנה דוד עשה להגיד בירושלים? זה מה שהוא בא להגיד?
כמגדל דוד ומלכות אלא כמגדל דוד דא ירושלים דלעלה, דכתיב בי: "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב". אלא אהו מגדל נשגב בגין דבי ירוץ צדיק. אז מאוד מאוד מתבקש, צדיק זה יסוד והמגדל זה המלכות ומלכות דלעלה, ירושלים דלעלה. אבל זה המלכות, דוד הוא המלך והוא בונה מגדל בירושלים של מעלה, בירושלים שהיה מלכות, ובו ירוץ צדיק. זאת אומרת היסוד יתקשר עם המלכות עם המגדל ואז ונשגב. ז מגדל עוז שם ה', זה כמגדל דוד צווארך. מגדל עוז שם ה', זה המלכות, בו ירוץ צדיק, זה היסוד. תוצאה תהיה ונשגב, שאם המלכות מקבלת מהיסוד אז היא מתעלה ונשגב צווארך. נמשיך לבאר את הפסוק. אז בארנו באר את המילים "כמגדל דוד". מה זה צווארך? דא בית מקדשה דלתתא, בית המקדש שלמטה, דאיהו קאים בטיקונה דשפרו כקדלה לגופה. הוא עומד בטיקון יה שלם כמו הצוואר בגוף. הצוואר בגוף זה בעצם העבר שנותן את היא אומר מה היא מה צוואר איהו שפרו דוקול גופה. הגדרה מעניינת, כן? שהצוואר הוא היופי של הגוף, כן? זה בעצם נותן לאדם את הסקיפות קומה, כן? את הרמה של הראש. אז יש משהו בצוואר שהוא במאז כמו שהצוואר הוא זה החנמי במקדשה איהו שפרו דקול אלמה. אז זה כמגדל דוד צווארך כמו צווארך ככה בית המקדש בנוי לטלפיות.
טלפיות ואלף המגן פה יש דרשה ידועה שהיא נמצאת גם בגמרא עם הספר ברכות: טילה דקול בני אלמה אבו סתק לאן בי, כן? טל שכל הפיות פונים אליו ואחי הוא כמו טלפיות, טל דקול פיות דאלמה משפחן ומצלן לגבי שפחות ומתפללות לפניו. כדאי ידוע מכאן המקור לזה שצריך בתפילות לכוון לירושלים, בית המקדש וכולי. המשך הפסוק: "אלף המגן תלוי עליו". מה זה הדבר הזה? מה זה אלף המגן? אילן אלף תיקונים דמיטקנן בי כדי קייעות. מה זה האלף תיקונים? אז בצורה פשוטה תמיד שיש את המסר אלף וקצת כמו במתמטיקה, ברגע שיש לך את הכפולות של עשר אז אתה יודע שזה כן עשר בחזקת שתיים זה מאה, עשר בחזקת שלוש זה אלף. זאת אומרת וגם מבחינת הספירות יש כידוע עשר ספירות לכל אחת עשר ספירות, זה איזשהו התפרטות א' ולכל אחת מהן גם עשר ספירות וזה כבר התפרטות בין בעצם את הכפולות האלה יש בחינה גדולה של תיקון באלף. מה שמיוחד פה שהאלף האלה הם מתקנות את זאת אומרת זה הכל קשור למלכות. זאת אומרת כמגדל דוד אז הכל מדובר על יחס לזה אלף המגן תלוי עליו על מגדל דוד. זאת אומרת זה תיקונים של המלכות. למה זה משמעותי? אפשר לראות את זה בשורה הבאה במילים "כל שלטי הגיבורים דקולו כעתיאן מסיטרה דדינה קשיה". המלכות כידוע היא אומנם נמצאת בקו האמצעי, כן? היא אבל היא נוטה יותר לגבורה כי היא קשורה יותר לחיים למציאות וממילא לבחינה של הדינים. לכן צריך לתקן באלף תיקונים את המלכות. לכן הביטוי הוא כל שלטי הגיבורים, גיבורים זה מלשון גבורה, לתקן את הדינה קשיה. ויש לזה חיזוק משני פסוקים: פסוק אחד אנחנו מכירים אותו: "מי יושב בסתר עליון איפול מצדך אלף ורבבה מימינך". אז תמיד שיש לך ימינך בצד אחד אז מה זה הצד השני? צד השני זה שמאל. זאת אומרת איפול מצדך אלף זה משמאל ורבבה מימינך. זאת אומרת שיש בסדר שם זה בלשון חיובית אבל רואים שכאילו מהצד ימין שלך איפלו עשרת אלפים כי זה כוח של ימין, כוח יותר חזק מהצד שמאל, מצדך איפו רק אלף. אבל בכל מקרה מפה רואים שהאלף שייכת לצד שמאל ולכן התיקונים של המלאכות זה אלף המגן. יש כאן פסוק נוסף שאומר: "אם יש עליו מלאך ביוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף". וכאילו גם פה יש בחינה קצת של שמאל, כאילו אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף כביכול צריך להליץ, כן? יש פה כאילו איזה דינים וצריך להליץ. אמנם הפסוק הזה אשכנזים בפני הכפרות שעושים בערב יום כיפור, אז כך אומרים את הפסוק הזה. זה נראה שהוא פסוק חיובי, כן? אבל למרות שגם שם כאילו בעצם עושים כפרות, זאת אומרת כאילו יש איזה דינים עכשיו צריך כאילו לווטל את הדינים. אז כנראה טוב לא משנה איזה כבר מנהגים ואיזה פסוקים אומרים, אבל אני אומר ככה אין לי ככה איזה נקודה למחשבה. אבל על כל פנים אז אם כן אלף המגן זה אלף תיקונים של המלכות, זה בסוף הכוונה של הדברים.
צוואר וקבלת עול מלכות שמים מה צבר כל כן קבלת עול מלכות שמים, קבלת עול מלכות שמים כולל קבלת הדין, כן? מריץ עליו מאלף כולל קבלת הדין גם כמו אוקיי, כן, כן, כן. מה צבר כל תיקונים דעיתת בי טליאן, כך בי מקדשה כל תיקונים דעלמה בי טליאן ושריאן והוקמוה דכתיב: "על צברנו נרדפנו על בי מקדשה דעי הוא צבר ושפירו דכל עלמה נרדפנו יגנו למבנה ליטרי זמנים ולא הונח לנו דעה לא שבקו עלם והתחרב ולא עיד בני לבטר". כן אז קודם כל הוא מוסיף, קודם כל לפני כן הוא אמר שהצבר הוא הקום היפה באופן כללי בגופו של האדם. עכשיו הוא מוסיף שאצל האישה כל התיקונים נמצאים בצבר, כנראה תיקונים בכוונה כל מיני תכשיטים כנראה ששמים אותם בצבר, שרשיראות, עניינים, כל מיני דברים כאלה. זה כאילו מקום מרכזי ליפות לתקן. אז שוב האישה זה הבחינה של המלכות וזה בית המקדש. אז אותו הדבר כמו שהתיקונים של האישה גם בית המקדש כל התיקונים של העולם בעצם הם נמצאים שם, הם תלויים בבית המקדש. ולכן פסוק אומר עכשיו זה עוד פעם הצבר, כן? הפסוק הזה אמר: "ויפול על צברי בנימין" ואז "כמגדל דוד צווארך" ואז "על צברינו נרדפנו". זאת אומרת פסוק בבהיכה: "על צברינו נרדפנו", זאת אומרת למה נרדפנו? כי מחפשים את בית המקדש שלנו, בית המקדש הוא הצבר וזה שמה נרדפנו. זאת אומרת מחפשים את והפסוק מיד אחרי זה אומר: "על צברינו נרדפנו יגענו ולא הונך לנו". אז פה הוא מחבר את המילה יגענו שהיא בפסוק הבא, הוא מחבר אותה לפסוק הזה ואומ: "נרדפנו יגענו". נרדפנו זה כאילו פעם אחת, אוקיי? ומה עם הפעם השנייה? אז יגענו, יגענו תמצנו לבנות אותו. זאת אומרת כל פעם מחריבים לנו אנחנו משתדלים מתאמצים לבנות אותו אבל לא עזר לנו. נפגע פעם אחת נרדפנו יגענו בנינו את השני אתה אומר גם זה לא הונך. יגענו ולא הונך לנו רצינו לבנות בסוף גם הוא נחרב. לא שווקו עלינו והתחרב ולא ית בני לבתא. זהו כאילו אחרי השני כבר כבר לא ניסינו ולא יכולנו. אנחנו גם הזוהר נכתב בזמן הגלות, לא אית בני. מה צוואר כבן דה איש תצאי כל גוף האיש תצאי מי הזכיר לי קצת עכשיו את הדף היומי בחולין כאילו הצוואר הוא שמה השחיטה קורית וזה ברור כי הצוואר הוא המקום של החיים. אם הצוואר נפגע אז זהו אז כל הגוף כאילו הולך. אך הנה מבין מה קדשה כיוון דה איש תצאי ויתחשך כל על מה אך הנה מיתחשך ולאן העיר שימשה ולאש מיה וערה וכוכביה. זה גמר גם אצלנו בסוף סותם ברגע שנחרב המקדש אז כל המאורות בעצם קבו. כמה גמרות כאלה שמאז חובבים את המקדש אין אור ואין הערכי הלא מעיר השמש והערך מה שאנחנו רואים זה זה דמוי אור זה לא באמת האור המקורי האור האמיתי האור הפנימי שיש באמת כמו כל הדברים שבטלו מאז המקדש. אבל לגש על על האורות כי זה חושך ולכן כל המאורות בעצם לא באמת מעירים. בגין כך בחה יוסף על ד. עכשיו חוזר הכל מתחיל מ"ויפול על צברי בנימין אחיו ויבך". ולוותר דה בחה על דא כשהוא בחה על בית המקדש על זה בחה על שבטין דה התגלו. אז הוא בחה על השבטים שגלו כדאי תחרב בי מקדשה כולו שבטין התגלו מיד גלו ויתברו בין העממים פזרו בין העמים. עד ההודכתיב: "ואיינשק לכל אחד ואייבק עליהם עליהם ודאי ממש". פה הוא מסביר כל מילה בפסוק בהתחלה הוא נופל על צברי בנימין אז דגשו על צברי. אפשר להגיד נפל על בנימין התחבקו אבל זה משנה בדיוק איפה אבל על צברי ואחר כך "ואיינשק לכל אחד אייבק עליהם". למה הוא בוחה עליהם? נרחב את המקדש בחלקו של בנימין אז הוא בוחה אמר הוא בוחה על האחים בוחה על האחים כי התוצאה של המקדש זה כמובן הגלות. אז כשהוא בוחה על האחים הוא כבר חושב על הגלות על כולם. בחה על בית מקדשה דה התחריב טרי זמנין ועל אחוי עשרת השבטים דה התגלו בגלותה והתברו בין העממיה התפזרו בין העמים. עוד משפט אחד נסיים: ואחרי כן דיברו אחד איתו ולהקטיב היווקו דה אי הוא בחה ונצנצה ברוח הקדישה ואין הוא לא בחו דה לא שראה עליו רוח קודשה. כאילו מדייק ממש בפסוק "ואייבק עליהם" למה הוא אצל בנימין כתוב בנימין בחה על צבריו. זה כאילו אמתי הזוהר לא אומר את זה אבל זה נראה כאילו בנימין אולי גם נצנצה ברוח הקודש המקדשים שאמורים להיות. אבל על השבטים לא כתוב שהם בחו עליו, הוא בחה עליהם, הם לא בחו עליו. אם הם יודעים שהם הולכים לגלות הם אמורים לבכות גם כן, אבל הם לא ידעו אז הוא יודע כי יש לו רוח הקודש אז הוא עכשיו הוא כבר רואה את העתיד הם לא יודעים לכן הם הם לא בוחים עליו.
