אחר הצהריים טובים. אנחנו כבר שבועיים בתוך חודש תמוז, אך אף פעם לא מאוחר לדבר על עניינו של חודש זה. בספר "בני יששכר" נכתב על מהות החודשים. הוא מסביר שחוש הראייה בנפש מקביל לחודש תמוז, וחוש השמיעה לחודש אב. בסידור השבטים לדגליהם, ראובן מקביל לתמוז, שהוא חודש הראייה, ושמעון לחודש אב, שהוא חודש השמיעה. המרגלים הלכו לתור את הארץ בכפתי סיוון, והם שהו בשליחותם כל חודש תמוז, שבו נפגם חוש הראייה שלהם. הם חזרו בתשעה באב, שבו נפגם חוש השמיעה, כי הוציאו דיבה על הארץ והעם שמע לדבריהם. לכן, שני השבטים ראובן ושמעון קיבלו פגם במדבר. הפגם המרכזי של המרגלים היה פגם הראייה, כי הם ראו את הארץ והסבירו את מה שראו בצורה שלילית.
תיקון חוש הראייה אנחנו נמצאים בחודש שבו צריך לתקן את חוש הראייה. הראייה שלהם הייתה סובייקטיבית, ואנחנו אמורים להסתכל על העולם בצורה אובייקטיבית. אם נסתכל על המציאות בצורה אמיתית, ארץ ישראל היא בוודאי ארץ טובה. הרב בנייה כותב כל יום דבר תורה קצר על ערכה של ארץ ישראל. היום, למשל, הוא מציין את זיכרון האור החיים הקדוש ומצטט מדבריו על שבחה של ארץ ישראל. המרגלים פחדו מהמפגש עם ארץ ישראל, כי חששו שירדו ממעלתם הרוחנית. הם פירשו את המציאות בצורה שלילית. חז"ל אומרים "קורח אינו התאטו העין שלו התאטה אותו". הוא ראה את הצאצאים שלו משרתים במקדש וחשב שהוא צריך להיות גדול מעכשיו. התורה אומרת "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כלומר העין נמשכת אחרי הלב. אם תתקנו את הלב, יהיה קל יותר לעבוד עם העיניים.
הקשר בין ראייה ללב העיניים רואות את מה שהלב רוצה לראות. חז"ל אומרים "ל הפוסל במומו פוסל", כלומר אם אדם רואה משהו שלילי במישהו אחר, זה בגלל שזה נמצא אצלו. גדולי ישראל, כשראו משהו שלילי, בדקו את עצמם. אם ראיתי רע, אני צריך לבדוק אם יש לי נקודת רע שבגללה ראיתי את זה. זה לא סותר לזה שלפעמים יש דברים שליליים שצריך לתקן, אבל הראייה המוגזמת של הדברים השליליים נובעת מכך שהם נמצאים אצלנו.
השלכות הראייה על החיים הראייה משפיעה על איך שאנחנו תופסים את המציאות. אפשר להסתכל על המציאות בצורה שלילית או חיובית. כשאדם מחליט מה הוא רוצה לראות, הוא גם מחליט איך הוא רוצה לראות. בקיץ, קדושת העיניים היא אתגר גדול יותר. אדם צריך להחליט מראש שהוא לא רוצה לראות דברים שליליים ולעשות מאמצים להימנע מהם. הסיפור על רש"י, שראה אישה רוכבת על סוס, מדגים איך לפעמים הראייה יכולה לשמש מטרה טובה. רש"י השתמש בזה כדי לפרש את התורה. אנחנו צריכים לשמור על העיניים מהמראות האסורים, כי זה משפיע על הנפש ועל הראייה של המציאות. עם ישראל צריך הרבה עין טובה וקו זכות. להמשיך להגיע אז כנגד זה צריך המון עין טובה, צריך המון הסתכלות חיובית על המציאות, על החיים, על העולם, על אנשים, על הכל. זה ממש צריך להיות נקודת המוצא תמיד – הסתכלות חיובית. אתה רואה אדם, הוא קודם כל בעינייך מושלם, קודם כל אדם טוב, אדם יקר. תחפש את הזכויות שלו, תחפש את הדברים הטובים שלו. גם אם לכאורה לא נראה, תסתכל לעומק, אתה מגלה דברים עמוקים מאוד ונפלאים כי יש שם בפנים דברים מאוד עמוקים ובטח שהם לפעמים גם יוצאים החוצה.
חודש תמוז והאותיות אז באמת בחודש הזה באופן מיוחד, כמו שאמרנו, כיוון שהמרגלים קלקלו את החוש הזה ובגלל זה כל החודש הזה הוא חודש של דין. מי שזוכר, חודש תמוז, מי שמסתכל בסידור, לכל חודש יש את האותיות י' כ' ו' כ' בסידור אחר. אז הסידור של חודש תמוז הוא הפוך לגמרי: ה' כ' ו' כ' בסדר הפוך מהסוף להתחלה. כן, ה' ו' ה' י' זה האותיות של חודש תמוז. זאת אומרת, זה דין כידוע בקבלה. ברגע שהאותיות הולכות מאחור, אז מבחינת אחור זה מבחינה של דין, דין קשה.
חודש אב והמעבר לרחמים חודש אב הוא כבר חצי חצי. החצי הראשון שלו במקום י' כ' זה כ' י'. החצי השני, מי ט"ו באב זה ו' כ'. מי ט"ו באב הדינים נגמרים ומאז מתחילים כבר הרחמים לקראת חודש אלול שזה חודש הרחמים. אבל חודש תמוז והחצי הראשון של חודש אב הם זמנים מאוד של דינים. ולכן, כדי לתקן את הדבר הזה צריך ממש לעשות ככה את המאה שמונים מעלות, לעבוד חזק מאוד גם על הראייה של הטוב וגם על מה לא לראות. עבודה מאוד גדולה על הקדושה של העיניים וככה בעזרת השם לתקן תיקון גדול של חוש הראייה את המציאות.
